רמ"א (יורה דעה סימן רמ"ו סעיף ד) מובא: "אין לאדם ללמוד כי אם מקרא, משנה וגמרא, והפוסקים הנמשכים אחריהם, ובזה יקנה העולם הזה והעולם הבא, אבל לא בלמוד שאר החכמות, ומכל מקום מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות, ובלבד שלא יהיו ספרי מינים".
תשובה הלכתית מפורטת בנידון.
מכאן
https://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=9&id=631
בענין "תורה עם דרך ארץ"
שאלה: אם מותר להתעסק בחכמות חיצוניות, ובאיזה אופן יתקיים היתר כזה?
לכאורה אפשר להביא ראיה מ
לשון הירושלמי פרק חלק. וז"ל הגמרא שם (ה"א): ר' עקיבא אומר הקורא בספרים החיצוניים - כגון ספר בן סירא וספר בן לענה, אבל ספרי המירס וכל הספרים שכתבו מכאן והולך הקורא בהן כקורא באיגרת. ופירוש "ספרי המירס" בפ"ד דידים משנה ו שם ברע"ב, וז"ל, 'שהמירו דת אמת בדברי שקר'. וא"כ לפי הירושלמי מותר לקרות בכל הספרים, וגם באותם שיש בהם דברי שקר בענייני האמונה.
אולם
מפרשי הירושלמי, בעל פני משה ובעל קרבן העדה, פירשו שניהם דמיירי רק בקורא בהם דרך עראי, אבל דרך קבע גם לפי שיטת הירושלמי אסור לקרות. וכן מוכח שם באמת מלישניה דתלמודא. ולפי פירושם אין אנו צריכים לחלק בין סברת הירושלמי ובין ש"ס דילן בפרק חלק (ק, ב), דיש לנו לומר דאסור רק בקבע ולא בדרך מקרה. וכן אולי יש לפרש
ספרי פרשת ואתחנן על הפסוק 'ודברת בם' (פיסקא לד), וכן במנחות צט, א. וגם בזה האופן יש לפרש הירושלמי ריש פאה פ"א ה"א דבאקראי מותר.
ואולי לפי מה דמסקינן
במנחות צט, ב דר' ישמעאל האוסר פליג על מה דאמר רשב"נ אמר ר' יוחנן דאין 'והגית' אלא ברכה ולא מצוה ולא חובה, אם כן הקריאה תהיה מותרת אף בקביעות! אך אכתי אפשר דאין זאת ראיה, דהא מצות עשה ד'ודברת בם' שהביאו בספרי הנ"ל עוד על מקומה עומדת. אמנם יש לנו היתר לכל הפחות בשעה שהוא פטור מדברי תורה כגון בבית הכסא וכדומה. ולפי זה הנשים תהיינה מותרות לגמרי, ובאמת גמ' ערוכה היא בירושלמי ריש פאה דמותר לאדם ללמד את בתו יוונית, משום דפטורה מתלמוד תורה ותכשיט הוא לה. אולם בספרי המינים ודאי אסור, וכן משמע פשוט מש"ס דילן פרק חלק ומן הראשונים הלא הם רש"י (שם) והרי"ף (יט, ב בדפיו) והרא"ש (סי' ג) שאסור לקרות בספרי המינים. ומלשון הרא"ש מוכח שגם בדברים הטובים שבהם אסור, ורק מלשון הרמב"ם בפירושו למשניות לא משמע הכי, עיי"ש שמפרש בספרים שאין בה חכמה ולא תועלת גופנית אלא איבוד הזמן בלבד. ומיהו נראה באמת דדעת הרמב"ם לאסור בספרי המינים, כדאיתא בהדיא בהלכות ע"ז פ"ב ה"ג עיי"ש. שמעינן מיהא דספרי חכמה בלי צד מינות מותרים לקרות באקראי, כגון ספרי חשבון ותכונה וכדומה.
אך צ"ע איך לפסוק הלכתא למעשה בלימוד חיצוניות כאלו בקביעות, כגון באוניברסיטה או בגמנסיון, וגם איך לפסוק בדין ספרי חכמה שיש בהם צד מינות, כגון רוב ספרי הפילוסופים ורוב ספרי טבע, אי אסור לקרותם אפילו בדברים הטובים שבהם? ובאמת יש בזה מבוכה גדולה, וכמה גדולים וצדיקים ידעו בחכמת המינים ומסתמא קראו גם בספריהם, ואפשר משום דלהתלמד שרי להו, כנטיעת קישואין סנהדרין סח (ע"א), וצורת לבנות בר"ה כד (ע"א). אולם מפירש"י ע"ז יח (ע"א) בד"ה 'דלהתלמד' משמע דרק מותר השני עניינים הללו והדומה להן לגמרי, ולא במילי אחרנייתי[13].
ויש לחקור על זה לא לבד על דין ביטול תורה, אף על דין הרחקה מן המינות משום הרחק מפתח ביתה כדאיתא בפ"ק דע"ז (יז, א). ומצאתי בבאר שבע פרק חלק (שם) שהקשה על הרמב"ם ועל כמה גאונים קמאי ובתראי שקראו בספרי המינים, ועוד הקשה שם בפרטות למה השמיט הרמב"ם דין הקורא בספרים החיצוניים בהלכות תשובה? ודחק את עצמו מאוד לתרץ מיהא מקצת, דלהרמב"ם מותר, שלמד ממקודם כל התורה ואח"כ למד בספרים אלו משום (אבות ב, יד) "דע מה שתשיב לאפיקורס", אין אין לפסוק הלכה לדידן כמותו, עיי"ש. ואדרבא יש לנו להביא ראיה לאיסור מדברי הנמוקי יוסף פרק המוכר פירות ר"ה[14] דאוסר אפילו דרך עראי לקרות בספרי המינים. [ואם אסור מן הדין - בוודאי גם כן משום פרנסה אסור, ובפרט אם יכול האדם למצוא אומנות אחרת נקיה וקלה עם זה שאינו מרוויח כל כך].
ועל ענין קריאת הרומאנען ושאר ספורי מעשיות ושירים יש לפקפק הרבה מאוד מאוד מדברי
התוספות בשבת קטז (ע"ב) בד"ה וכ"ש, דאסרו שם משום 'מושב ליצים'. ועל פי הסברה הפשוטה 'מושב ליצים' אסור גם אם ישנם שם גם דברי חכמה, כי אטו ע"י הדברי חכמה תיכשר הליצנות, ובפרט שיש בכמה ספורים ורומאנען דברי חשק ועגבים המגרים יצרו של אדם, וזה בוודאי אסור לעולם אפילו לנשים ואפילו בבית הכיסא, ופשוט.
ומדברי הראשונים והאחרונים נראה שישנה מחלוקת ישנה בנדון השאלות ששאלתי:
מתשובות הרשב"א (ח"א) תיד עד תיז ומכתב ההתנצלות החכם הצרפתי בסימן תיח, שהביא גאוני ישראל שהיו ידידי הפילוסופיה ובתוכם
רב סעדיה גאון ומהרי"ץ גאות, ור"א בן עזרא, ור"ש בן גבירול, ור' יהודה הלוי, ור' יונה אבן ג'נאח, ושאר גדולי העולם, ועל הראשם רבינו
הרמב"ם ז"ל.
ומאידך גיסא נראה
מתלמידי הרשב"א, ומהרמב"ן, והריב"ש, ואחרון חביב הרב האי גאון, שפסקו לחומרא ולאיסור, עיין תשובת ריב"ש סי' מה. ומחלוקת האחרונים מובאה
בתשובת הרמ"א סי' ו, עיי"ש ויכוחו עם המהרש"ל. ולכאורה יש לפסוק הלכה למעשה כ
הרמ"א ביו"ד סי' רמו סע' ד בהא דאוסר לימוד בספרי מינים גם במקרה בעלמא. אבל במה דמתיר באקראי בשאר חכמות דוקא מאַחֶר[15] שלמד תחילה כל התורה כולה צ"ע אם יש לפסוק כמותו, דכתב דזה נקרא 'טיול בפרדס' והראיה מן הרמב"ם סוף פ"ד מה' יסודי התורה, ובאמת כבר הקשה הדרישה דהרמב"ם שם לא מיירי רק לענין מעשה המרכבה ומעשה בראשית [כלומר לפי שיטת הרמב"ם שם רק לענין חכמת הטבע וארבע היסודות והגלגלים שהם עניינים נשגבים וגבוהים, מה שאין כן בשאר חכמות].
וגם צ"ע אם יש לפסוק כ
הש"ך שם ס"ק ו דאוסר לקרות בדברי חכמות, ומדמה ספרי הפילוסופיה וחכמי הקבלה אלו לאלו, ולפי זה תיאסר קריאה בספרי הקבלה, וזה בוודאי אי אפשר להלכה, ופוק חזי מאי עמא דבר [ועיין בסוף תשובת הרמ"א הנ"ל].
אך יש לפסוק ולאסור
משו"ע או"ח סי' שז סע' טו עיי"ש, ומדברי המגן אברהם שם ס"ק כב יש לאסור לכאורה למעשה לבקר בטיאטריאות אליבא דהלכתא, דלית מאן דפליגי עליה. אך צע"ג אם יקרה שישחקו בבימת הטיאטר בכובד ראש ענין חשוב ורציני, בלתי שום דבר של דופי, אם גם אז אסור משום לא פלוג אף בלי חשש של 'מושב ליצים'. ובפרט צ"ע אם אז אסור גם לנשים דפטירי מתלמוד תורה, ואם גם אינה משנת חסידים היא [תורה היא השאלה וללמוד אני צריך].
אכן, נהי די"ל דהלכה דאסור ללמוד שאר חכמות בקביעות וספרי המינים גם במקרה - שאלתנו עוד במקומה עומדת. דיש לעיין אם כל זה
אולי מותר לפרנסה, דמשום פרנסה ודאי נלפענ"ד דמותר לבטל ת"ת ואפילו משום הרווחה, ואם גם זה לאו משנת חסידים היא. אך שאלתנו היא אם מותר ללמוד חכמות כלליות בקביעות ובביטול זמן הרבה בכדי להשיג אפשרות לייסד לו פרנסה ברחבה? ולפי קוצר השגתי לא מצאתי לכל השאלות הנ"ל בירור מספיק.
אך זה ברור לפענ"ד כמעט לגמרי שאין להביא ראיה
ממשנה אבות פ"ג מ"ב, דשם בוודאי מילת דרך ארץ ר"ל פרנסה [עיין רמב"ם והרבנו יונה והרע"ב], ולא יתכן לפרש ענין 'דרך ארץ' - לכל הפירושים - שר"ל חכמות חיצוניות. וגם
הרמב"ם בפירושו בפ"א דאבות לא מיירי בלימוד חכמה מן החכמות ולימוד המידות, ואף לפירוש הרמב"ם שם אפשר להיות ע"י ספרי תנ"ך ומאמרי חז"ל. וכן בכל המקומות בש"ס שנזכרו שמה מלות 'דרך ארץ' רצונו לומר או פרנסה או מדות טובות או פריה ורביה.
וגם אין ראיה מ
פרק כח דאבות דרבי נתן, דגרסינן התם 'אין חכמה כחכמה של ד"א', כי שם בוודאי הגירסא משובשת היא וצ"ל 'כחכמת ארץ ישראל', כדכתבו הגרי"ב והגר"א ובעל בנין יהושע שם.
האף למ"ד כי
שיטת הגרש"ר הירש זצוק"ל שיש חיוב בלימוד כל חכמות האומות בכדי להתאים התרבות האנושית עם חכמת התורה, בתכלית להיות 'געבילדעט'[16] ככל הגוים אשר סביבותנו, כי שיטה זאת שאינה מורה היתר בתנאים המובאים הנ"ל רק מלמד גם חיוב - זו היתה רק ואך הוראת שעה בזמנו ועתו, ויש לחקור אם ההוראה חלה ג"כ בזמננו אנו. עיין געזאמעלטע שריפטען צד 449, 456 חוברת ב' ועוד מקומות [ועי' בעל חתם סופר בספרו 'תורת משה' פרשת שמות ופרשת בשלח].
ולפי כל הנ"ל באתי עוד הפעם בבקשה לפני כבוד שם תפארתו שליט"א שיואיל נא בחסדו להשיבני תשובה משיבת נפש.
והנני בכל רגשי יראה ואהבה ובדרישת שלומו
מוקירו ומכבדו
הצעיר שמעון שוואב אב"ד באיכנהויזן יצ"ו.