נדברו

בצ״פ הל׳ מצה וכעי״ז במאיר עיני חכמים [אוסטרובצא]דכיון דע״כ היה בהסיבה א״כ מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ועל כן מיירי בפרסיים שרגילים לאכול בהסיבה כמבואר ברכות מו׳ ב׳ וברש״י שם וא״כ כשכפוהו כפוהו גם על זה ודו״ק

שוב חשבתי שהפרסים היו האויבים בזמנם

אפשר דנקט פרסים לפי שאוכלין ושותים כדוב. מגילה יא'.
ולכן מתאים לתאר אותם כמשל שמלעיטים אחר באוכל.

כתוב בגמרא, אופן של אוכל מצה שלא לשמה, כאשר "כפאוהו פרסים לאכול מצה".
השאלה היא מדוע הגמרא כתבה דווקא שהיה פרסי ולא סתם גוי ? (אולי רש"י כותב הוא זה שכתב 'פרסיים' - איני זוכר כרגע)
וי"ל בדרש דרוש:
שהגמרא חיפשה היכי תימצי [b]שיהודי לא רוצה לקיים מצוות מצה ולכן לא מכוון לשם מצוה, והגוי כופה אותו כן לאכול.[/b] ודבר זה לא שייך במציאות. לכן הגמרא מצאה היכי תימצי מיוחדת, בימי המן,
שכתוב בספה"ק מדוע ציותה אסתר לעשות ג' ימים של צום דווקא בפסח ויתבטלו ממצוות אכילת מצה, הלוא היה עוד זמן ארוך כמעט של שנה. ותירצו שזו הייתה כוונתה, שהגזירה הייתה להשמיד את עם ישראל ח"ו, וכששנה אחת יהודים לא יקיימו אכילת מצה זה יעורר רעש גדול בשמים, שיורגש החיסרון של עם ישראל במצוה אחת וזה יעורר רחמים לבטל את הגזירה.
וי"ל שגם הפרסים (שושן היא בירת פרס כידוע) ידעו זאת, והם ניסו לכפות על יהודים באותה שנה דווקא כן לאכול מצה.

[b]וזה ההיכי תימצי היחידה שיהודי לא רוצה לאכול מצה וגוי מכריח אותו לאכול.[/b]