על ידי חזקי » ב' פברואר 04, 2019 12:58 pm
אז מה המסר?
המוסר השכל שנטל אותו ת"ח בעודו ילד: האדם קורא את המציאות בצורה הפוכה, הוא לא יודע לקרוא, חושב שהספינה טובעת, בו בזמן שההיפך הוא הנכון – בונים אניה חדשה…לעיתים נראה שה' מקפיד עלינו או "מקלקל" לנו את התכניות? יש סיבה ויש מסובב! אנו מוגבלים בראייתנו ומצומצמים בזיכרוננו, גדול הבורא שאין שכחה מלפני כסא כבודו, והכל בא בחשבון לפניו יתברך, ובודאי שכל הנעשה – לטובה הוא.
וכבר מצינו בגמרא במסכת נידה (לא.) שביארו חז"ל [ר' יוסף] את הפסוק "אודך ה' כי אנפת, בי ישוב אפיך – ותנחמני" (ישעיה י"ב, א') כי איך לכאורה אפשר להודות לקב"ה על שאנפת בי? מביאה שם ר' יוסף משל לאדם שהיה צריך להפליג בספינה והינו בדרכו נכנס קוץ ברגלו, החל מחרף ומגדף בראותו את הספינה יוצאת לדרכה והוא הפסיד פרנסתו, ולבסוף בשמעו שטבעה הספינה החל משבח ומפאר ליוצרו, כך הם חיינו עלי אדמות. ור' אלעזר שם בגמרא מבאר את הפסוק עושה נפלאות (גדולות) לבדו וברוך שם כבודו לעולם, אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו.
וכבר אמר הרה"ק מהר"א מפוריסוב זיע"א שהמשנה אומרת (ברכות פ"ו מ"ב): "על הכל אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא", ופרוש הדברים הוא שכאשר אדם עובר בעוה"ז מקרים ומאורעות שונים והוא יודע ואומר שהכל נהיה בדברו, הרי הכל ממנו יתברך, אז מיד הוא זוכה להיות חפשי מכל הדברים, כי על הכל אם אמר שהכל – יצא. ומעשי אבות סימן לבנים, יעקב אבינו עבד ברחל שבע שנים ולבסוף קיבל את לאה בטענה של: "לא יעשה כן במקומנו" (בראשית כט, כו), ולא מצינו שכעס כלל רק שאל בנחת: למה רימתני וחזר לעבוד שבע שנים נוספות כאשר רש"י (שם פס' ל' על המילים עוד שבע שנים אחרות) מעיד שעבד אותם באמונה כראשונות. אין כאן שום נקמה ושום רצון לעשות דין לעצמו אלא רק הכנעה גמורה לרצון ה'.
אז מה המסר?
המוסר השכל שנטל אותו ת"ח בעודו ילד: האדם קורא את המציאות בצורה הפוכה, הוא לא יודע לקרוא, חושב שהספינה טובעת, בו בזמן שההיפך הוא הנכון – בונים אניה חדשה…לעיתים נראה שה' מקפיד עלינו או "מקלקל" לנו את התכניות? יש סיבה ויש מסובב! אנו מוגבלים בראייתנו ומצומצמים בזיכרוננו, גדול הבורא שאין שכחה מלפני כסא כבודו, והכל בא בחשבון לפניו יתברך, ובודאי שכל הנעשה – לטובה הוא.
וכבר מצינו בגמרא במסכת נידה (לא.) שביארו חז"ל [ר' יוסף] את הפסוק "אודך ה' כי אנפת, בי ישוב אפיך – ותנחמני" (ישעיה י"ב, א') כי איך לכאורה אפשר להודות לקב"ה על שאנפת בי? מביאה שם ר' יוסף משל לאדם שהיה צריך להפליג בספינה והינו בדרכו נכנס קוץ ברגלו, החל מחרף ומגדף בראותו את הספינה יוצאת לדרכה והוא הפסיד פרנסתו, ולבסוף בשמעו שטבעה הספינה החל משבח ומפאר ליוצרו, כך הם חיינו עלי אדמות. ור' אלעזר שם בגמרא מבאר את הפסוק עושה נפלאות (גדולות) לבדו וברוך שם כבודו לעולם, אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו.
וכבר אמר הרה"ק מהר"א מפוריסוב זיע"א שהמשנה אומרת (ברכות פ"ו מ"ב): "על הכל אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא", ופרוש הדברים הוא שכאשר אדם עובר בעוה"ז מקרים ומאורעות שונים והוא יודע ואומר שהכל נהיה בדברו, הרי הכל ממנו יתברך, אז מיד הוא זוכה להיות חפשי מכל הדברים, כי על הכל אם אמר שהכל – יצא. ומעשי אבות סימן לבנים, יעקב אבינו עבד ברחל שבע שנים ולבסוף קיבל את לאה בטענה של: "לא יעשה כן במקומנו" (בראשית כט, כו), ולא מצינו שכעס כלל רק שאל בנחת: למה רימתני וחזר לעבוד שבע שנים נוספות כאשר רש"י (שם פס' ל' על המילים עוד שבע שנים אחרות) מעיד שעבד אותם באמונה כראשונות. אין כאן שום נקמה ושום רצון לעשות דין לעצמו אלא רק הכנעה גמורה לרצון ה'.