העברית -לשון כלביך. האמנם??

איזהו מקומן, מרפסן איגרי, ראה זה חדש
שלח תגובה
הודעה
מחבר
מאירוב אליהו
הודעות: 16
הצטרף: ה' מאי 02, 2019 9:52 pm

העברית -לשון כלביך. האמנם??

#1 שליחה על ידי מאירוב אליהו » א' נובמבר 10, 2019 10:45 pm

ראה את המאמר בעמוד הזה
https://www.yhe.center/lashon-hakodesh

===
רבים טורחים למצוא את 'חידושי הלשון' העבריים, ולהראות שהעברית איננה כלל לשון הקודש.
האמנם??

על נושא זה ננסה בס"ד לעמוד. על דינם של חידושי השפה.
וגם ננסה למצוא מקורות קדומים יותר למילים ולכינויים ה'חדשים'.

בתור פתיח, אוסיף רק, שחידושים בשפה היו ועודם קיימים בכל הלשונות, וגם כל צורבא יודע שאין דין לשון הקודש התנ"כית ללשון המשנה. וככל שאדם מומחה ומבין, הוא יכול להבחין אפילו בשינויים בתוך התנ"ך, ואף בתוך המשנה והתלמוד.
השפה, מהותה התפתחותית, בהיותה ממשת לכדי מילה מופשטת משמעויות הגותיות ופילוסופיות, וכמובן חידושים רעיוניים וטכנולוגיים.
דוגמה פשוטה: דלת.
אילו לא הייתה לה מילה, היינו צריכים להגדיר אותה ואף לחשוב עליה כ"לוח הנע על צירים וחוסם את פתח הבית".
אפשרות זו איננה פרקטית, מאחר והיא חוסמת את זרם החשיבה בריבוי מונחים מיותר.
האפשרות הקלה הייתה להמציא "דלת" -מלה אחת (כמובן שהמילה העברית דלת מתחילה מחומש בראשית, ואולי לא הומצאה כלל)
כעת ניתן למונח הגדרה שכלית ברורה, וניתן בקלות לצרף לו מושגים כמו צבע, חומר, וצורות שונות.
דלת ויטראז'ית בצבעי כחול רויאל מבריק. (כל מילה חוסכת המוני מלל-ביאור)

עדיין יש להבין האם חכמי המשנה למדו ש"מאימתי" ו"עמוד השחר"ו"עבירה" הם מילות לשון הקודש??
נערך לאחרונה על ידי מאירוב אליהו ב ג' נובמבר 19, 2019 4:27 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

מאירוב אליהו
הודעות: 16
הצטרף: ה' מאי 02, 2019 9:52 pm

Re: העברית -לשון רשעים. האמנם??

#2 שליחה על ידי מאירוב אליהו » א' נובמבר 10, 2019 10:56 pm

המאמר הנ"ל מתחיל מהמילים:

"ידוע שתמיד, הן האשכנזים הן הספרדים, היו קוראים את לשוננו 'לשון הקדש'. באו הציונים, עצם הערב רב, ושינו שם זה בשם 'שפה עברית'. וטעמא בעי! וכידוע שאין מקרה כלל וכלל. לכן ראה מה בין זה לזה, בין 'לשון' ובין 'שפה'. כי:"

כלומר, הכותב מצא רמז על נחיתות העברית מכך שאיננה מכונה שפה.
האמנם שפה איננה לשון?
דוגמה אחת:
המלבי"ם נפטר בר"ה תר"מ, כשבן-יהודה היה בן 22.
הוא כותב על הפס' בישעיה לו "דַּבֶּר־נָ֤א אֶל־עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֲרָמִ֔ית כִּ֥י שֹׁמְעִ֖ים אֲנָ֑חְנוּ וְאַל־תְּדַבֵּ֤ר אֵלֵ֙ינוּ֙ יְהוּדִ֔ית "

יהודית – על ששבט יהודה היה עיקר המלכות יחסו השפה העבריית על שמו.

מאירוב אליהו
הודעות: 16
הצטרף: ה' מאי 02, 2019 9:52 pm

Re: העברית -לשון רשעים. האמנם??

#3 שליחה על ידי מאירוב אליהו » א' נובמבר 10, 2019 10:58 pm

להלן 4 מתוך 7 הראשונים.

המילה | מקור | שימוש | ראוי לומר
אולם | חלק מבית המקדש | טרקלין גדול | הול
אופן | שם מלאך | Bicycle, wheel אופנים | בייסקל
תיקו | ספק בגמרא שלא נפשט |משחק כשלא גבר צד אחד על השני | טיי
דת |חלק מתורתינו הק' | כמו כל שאר הדתות המומצאות |הלכה

1. אולם משמש כל בית גדול:(מלכים א ז) וְאוּלָ֤ם הַכִּסֵּא֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁפׇּט־שָׁ֔ם אֻלָ֥ם הַמִּשְׁפָּ֖ט עָשָׂ֑ה.
רש"י: ואולמא לאתקנא תמן כורסי בית דינא דדאין תמן פרוסדא לבית דינא עביד, פרוסדא לשון פרוזדור.
מדובר שם על מקום המשפט.

(תהילים עג)כִּ֤י אֵ֖ין חַרְצֻבּ֥וֹת לְמוֹתָ֗ם וּבָרִ֥יא אוּלָֽם׃ אבן עזרא "ואחרים אמרו: כי אולם חסר כ״ף והטעם כל אחד בריא כאולם.
ויש אומרים: כי הוא חסר בי״ת. והטעם באולם כל אחד בריא באולמו. וטעם להזכיר אולם – כי הוא דר בבית נכבד שיש לו אולם, כמו האולם של בית השם הנזכר בדברי הימים.
או בעבור שהדירה באולם בריאות לגוף, בעבור האויר שהוא מגולה ויש סתר מלמעלה."

2 אופן. הוא גלגל של עגלות. (מלךכים א ז.) "וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם .. וְאַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי נְחֹשֶׁת לַמְּכוֹנָה הָאַחַת" רש"י: וארבעה אופני – שנים לפניה ושנים לאחריה, כדרך העגלות הגדולות.
" וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה" (שם)

"ק֣וֹל שׁ֔וֹט וְק֖וֹל רַ֣עַשׁ אוֹפָ֑ן וְס֣וּס דֹּהֵ֔ר וּמֶרְכָּבָ֖ה מְרַקֵּדָֽה" (נחום ג) רש"י "קול רעש – אופני מרכבות." רד"ק "וקול רעש אופן – שממהרים ללכת לבא העיר."

3. תיקו זה מצב שנשאר ללא הכרעה. והוא מלשון "תיקום" שהוא העמדת הענין. ופשוט. (מאוחר יותר החלו לרמוז בזה הר"ת תשבי יתרץ קושיות והוויות)
תוי"ט עדיות ח ז: "ונראה לי דמהכא רגילין לומר דתיק״ו שאמרו בגמרא היא נוטריקון תשבי יתרץ קושיות ואבעיות אע״פ שמשמעותה נ״ל תהא קאי. כנוטריקון דדייתיקי. שפירש הר״ב במשנה ז׳ בפ״ק דב״מ. וכלומר שהקושיא קאי ובמקומה עומדת"

4. דת, הוא חוק ומשפט וסדר. אסתר א: " (יג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כׇּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין...כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בַּמַּלְכָּה וַשְׁתִּי" אבן עזרא : "וטעם דת – חק מלכי פרס. ומה דין יש עליה. וי״א יודעי העתים – הם ..וטעם דת – חוקות השמים. "
" וְהַשְּׁתִיָּ֥ה כַדָּ֖ת אֵ֣ין אֹנֵ֑ס" (שם) אבן עזרא "כדת – הוא החוק ששם המלך, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע."
" פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכׇל מְדִינָה" "וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכׇּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים"
" עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר יַצִּיבָ֧א מִלְּתָ֛א כְּדָת־מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי־לָ֥א תֶעְדֵּֽא׃" (דניאל ו)

אורח

Re: העברית -לשון רשעים. האמנם??

#4 שליחה על ידי אורח » ב' נובמבר 11, 2019 2:41 am

יישר כח! דברי טעם!!!!! כל מילה פנינה (תרתי משמע)

אציין שיש מאמר מעניין של הרב יהושע ענבל שהלך בדרך דומה.


אליקים
הודעות: 319
הצטרף: ו' אוקטובר 12, 2018 11:40 am

Re: העברית -לשון רשעים. האמנם??

#6 שליחה על ידי אליקים » ב' נובמבר 11, 2019 2:03 pm

יישר כח @מאירוב אליהו !


המאמר שהזכיר האורח:

מאירוב אליהו
הודעות: 16
הצטרף: ה' מאי 02, 2019 9:52 pm

Re: העברית -לשון רשעים. האמנם??

#7 שליחה על ידי מאירוב אליהו » ג' נובמבר 12, 2019 4:39 pm

המילים והביטויים שבמאמר מסודרים:
מקור המאמר: הרב י. ענבל (מהדורה שלישית)
מילים
• "סתיו" שבפינו הוא אינו שגוי ומשובש, שכן למרות ש"סתוניות" של המשנה היא בסוף החורף, אבל כבר ברש"י ישעיהו ו' יג' כותב: העצים משליכים עלים שלהם בימי הסתיו. ובאמת סתיו הוא תרגום של חורף, וסוף החורף הוא במקרה הזמן שבו מבשילים פירות החורף האלו.( ועי' בספר סודי רזיי להרוקח ענין א' "הסתיו והחורף").
• "תותח" אמנם הוא מין תחמושת אך למרות שאין סבה מחייבת לזהותו עם הכלי הקרוי תותח בשפתינו, אין זה 'שגוי' אלא הנהגה של כינוי, כמו שנהגו כל בני האדם הנורמלים ובכללם גם היהודים בכל הדורות להעניק כינויים למוצרים חדשים או ישנים. ובפרט שהרלב"ג כותב: "והנכון שתותח הוא הכלי הגדול שמשליכין בו האבנים הגדולות להפיל החומות והבניינים החזקים ויהיה הענין בזה שכקש נחשבו לו אבני תותח", ואחריו המצודות (איוב מא'), ואם כן על מה יצא הקצף, אטו משום שחומר כדורי התותח הוחלף מאבן למתכת? ועי' גם בשו"ת מפענח נעלמים סי' ב' שמביא מספר גלילות הארץ שהיה בזמן הב"ח שכותב: "באו המון עופות כמו תרנגולים גדולים שקורין וועלישע היענער, וזרקו מפיהם על אנשי השיירה רוק ארסי שהיה כאש על מקום שנפל שם, והמיתו איזה אנשים, ועל ידי קול רעם תותח שקורין קאנאהן הבריחום".
• המילה "טבע" תלמוד ערוך בנדה כ: טיבעא דארעא הוא, וכתב היעב"ץ בהגהותיו שם שהוא הוראת מלת טבע העולם וזה יסוד לשם "טבע". (ועי' תשובת חכם צבי סי' יח').
• בעמ' יז' נכתב כי אין בלשונינו מלה המקבילה להיסטריה ופניקה, אבל כל ספרי הנביאים מלאים מלים של פחד ופחת וזעזוע ואימה וכו' ובפרט מש"כ שהמלה צער אינה מלשון התנ"ך שמבטו גם זו לטובה, מוזר מאד, שהרי הרבה מלים מקבילות לצער יש בתנ"ך, ואין זו שום סתירה לגם זו לטובה.
• אבטיח, הנקרא בפינו אבטיח הוא "שגוי", אבל הרמב"ם כלאים א' ח' כותב אבטיח 'אלבטיח' וזה אבטיח שלנו, וכן פוסק הגר"ח קנייבסקי בדרך אמונה.
• איזוב כתב שהוא עשב נמוך ולא טחב, אבל זו טעות, כמ"ש איזובי הקיר מו"ק כה. וכנראה הוא עשב הרגיל לגדול מן הקירות ודומה לטחב.
• אזור, אזור הוא חבל, וזה חבל ארץ, וכן הרלב"ג איוב ט ח כותב "הולכין באיזור גלגל המזלות"
• אחוז, כבר משתמש בלשון זו ר' יאשיהו פינטו חותנו של מהרח"ו בשו"ת נבחר מכסף חו"מ קיב'.
• איגוף תנועת מלקחים הוא נגזר מהמושג אגף, והמאירי נדרים נה: ונו: גורס "איגוף" הכוונה הצד הפנימי.
• אשמאי, כתב שהפירוש מרושע הוא שגוי, אבל רש"י קדושין לב. כתב אשם רשע ועם הארץ.
• בד בבד, הכוונה אמנם לשני דברים נפרדים, אך כלול בזה שממילא עושה שני דברים במקביל כי הם דברים שא"א ביחד, וכן משתמש בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' נט'
• במפגיע, שימוש ישן, ראה עבודת הגרשוני (מתלמידי הב"ח) סי' סז' העתירו עלי במפגיע.
• בשכבר הימים, שימוש ישן, מהרשד"ם אה"ע פד' , מהרש"ך ח"ב נה', שו"מ א' ג' עז'.
• דשדש, כתב מקיא ולא שאינו מתקדם, אבל ברש"י ישעיהו יד יט' ע"פ יונתן וכן ברד"ק ישעיהו יט יד שמתבוסס בקיאו והיינו הך.
• הזדקרות, במקום אחד פירושו לקפוץ, אבל בהזדקרות הגדי בסוכה ועירובין הכוונה להרים ראשו.
• החווה, הדגים כיצד מתבצעת קידה הלכתית, לא דוקא, וכל סימון נקרא מחוי במחוג עי' ברכות מג' ועוד רבים.
• החלטה, הנצחת מצב וכו' "מקור הטעות", הרלב"ג איוב ה כו משתמש בהחליט ועוד רבים מקדמוננו והאחרונים במקומות אין מספר.
• הפגינו, פרש"י ר"ה יט: צעקו בשווקים וברחובות, והוא כמובן בזמננו.
• הפשלה, גם קיפול ולא רק תליה, כך בתוספתא סוכה א ט הפשיל ר' אליעזר את רגליו והלך לו.
• הצהרה פירושו לעשות שמן? איפה נשמע כהטייה הזו? ואילו במובן שבימינו מצאנוהו בשו"ת מהריט"ץ סי' קנח'
• חספוס, רשב"ם שמות יד מפרש מפוזר ככפור, ואולי הכוונה לא חלק, מכילתא דרשב"י מחוספס, מלמד שהוא מחוספס ככפור,
• חמור חמורותייים, נמצא כבר בשו"ת חיד"א סי' ה'.
• חסיד שוטה, פרומקייט הוא "טעות", אבל הרמב"ם בפיה"מ סוטה ג ג כותב חסיד שוטה אמרו שהוא הגזמה בזהירות דקדוק עד שנמאס בעיני בני אדם.
• חסר לב דוקא כסיל, ואכזר הוא "שגוי". אבל אבן עזרא משלי יז יח מפרש חסר לב אוהב לעשות פשע ומצה, ובסנהדרין קג. על כרם איש חסר לב זה מנשה
• חשמל לפי הפשט אינו מראה, אלא המראה היה כעין חשמל, דהיינו שחשמל הוא כמו ברק ואש טבעי וכן מפרש המצו"ד יחזקאל א כז הזך והנקי שבאש והוא ראה כעין חשמל.
• מגורים אינו לשון קבע, אבל ברמב"ם פיה"מ ב"מ ו ח וכן בפיה"מ ב"ב א ו מפרש מגורים על דירת קבע ועוד הרבה.
• איש אשכולות, שתורתו מושלמת, ו"שגוי": במקצועות רבים, אבל בסוטה מז: אשכולות איש שהכל בו.
• גולה, מפרש דוקא גליל. אבל אין שום מקור שדוקא גליל, ובויק"ר יח' א' גולת הזהב זו גולגולת עי' חזו"א כלים טו' ח'. וגם השימוש בהשאלה לשיא האירוע הוא מתאים ונכון.
• בענין השם "אגדה" עושה שתי שיטות, ולדעתו ה"נכון" הוא: מוסתר במלים פשוטות או מוזרות, וה"שגוי" הוא דמיוני ובלתי אפשרי. ושתי הפירושים האלו הבל ורעות רוח, כי אין למלה אגדה אלא פירוש אחד: מה שאנשים ובני אדם מגידים ומספרים, יש לנו אגדות חכמינו, שהם דברי חכמה שסיפרו חכמינו, ויש אגדות זקני העמים, שחלקם סיפורים היסטוריים וחלקם לא היו ולא נבראו. אבל האם ישנו כלל שאגדה כתובה בלשון מוזרה או מסתירה משהו? או שישנו כלל אצל העמים שאגדה בהכרח אינה נכונה? ואין האגדה אלא כינוי לדבר שמגידים אותו ומספרים אותו מדור לדור, ולא ראינוהו בעינינו.
• אוושה שגוי: רחש קל, כן פרש"י חולין מה: קול כאילו רוח יוצא ממנה, וגם הלא אינה בלה"ק אלא בארמי ומה התלונה.
• אולר, מספרים. לא נכון, כי הרע"ב כותב כעין מספרים של מתכת, וכן בשו"ת בנימין זאב קנט' "כמו מספרים", וכנראה הוא יותר קטן ממספריים, כי הוא כלי מיוחד בכדי לחתוך קולמוס, ולכן מתאים מאד לאולר שבזמננו שהוא מספריים קטנות.
• אזמל, החליט שהוא דוקא כתער או להחלקה. אבל בכלים כו' ט' מוזכר אזמל שחותכין בו עור של מנעלים, וכן באזמל מלים שבת קל: ומקורו בתרגום יהושע ה ב עשה לך חרבות צורים אזמלין חריפים. ובשו"ע יו"ד ח' "דבר דק שנוקב ואינו שוחט כמו ראש האזמל", וענינו דבר חד וקטן.
• אחוזה, הנכון: שטח אדמה השייך מהותית לאדם. והשגוי משק חקלאי וכו', איני יודע מהות זו למה, והיינו הך.
• אימוץ, חיזוק ותמיכה או צירוף ילד זר כבן חורג, אין כאן שום סתירה, ומותר לייחד מילה נכונה לשימוש רווח. וכן לענין אילוף שהוא לימוד, ומיוחד ללימוד בעלי חיים. וה"ה אפוד, כל בגד עליון נקרא אפוד וכן אפודה אין בזה כלל ברור.
• נחל איתן, לא בהכרח זרם קבוע, עי' בערל"נ נדה ח' דמוכח שאיתן היינו קבוע וזורם תמיד, וכן מסתבר מאד שאם איתן פירושו זורם, ממילא בעי' שיהיה טבעו כך. ועכ"פ בכלל חוזקו שהוא איתן תמיד וחזק.
• אלונקה, לנשיאת נכבדים, ממציא ב' פירושים בצורת האלונקה, מנפ"מ איך בדיוק נושאים,מנין שהשם הולך דוקא לנשיאת נכבדים, משום שבענין זה מוזכר במדרש? וגם אינו בלה"ק ומה יש לעסוק בזה. וכן אנדרלמוסיה לא בלה"ק, כך פולמוס, פמליה, קנקל, טכניקה, ומה עושות המלים האלו בספר על לה"ק?
• בוטה, אין הכוונה עוקץ ופוגע, אלא מפורש, ועי' מהרש"א דאין בוטה אלא בנדר נדרים כב.
• ביניים, בין שני מצבים, ולכן כל מצב זמני הוא בין שני מצבים ואין כאן שום שגיאה.
• בית אבות, האמנם יש שיבוש לקרוא לבית זקנים בית אבות? גאות הים, בפסוק מתפרש גובה הים, אבל גם גאות ושפל מתאים ונכון. משום שבגמרא דלפק הוא בעל ג' רגליים ומניחים עליו כוסות, אין הדבר מתאים לשולחן דומה עם עוד רגל?
• לבכור אין שום זכות קדימה, אין זה נכון והיה הדרך שהבכור קודם בכל דבר.
• בלעדי, שהוא כמו בלעדי, ובלעדי שהוא שם עצם אינם סתירה.
• גורלי נקבע ע"י גורל, לא נכון אין כזו מלה, וגורלי הכוונה קובע את הגורל לזמן רב.
• ההין דוקא הסכים ואמר הן? "לא יהין" נמצא הרבה בקדמוננו
• הזנחה מתוך מיאוס וסלידה? ללא הגבלת זמן? זנח פירושו עזב
• היה היה, מצוי כעת כיון שהיה כבר בעבר, יש מקור לפירוש זה? היה היה הכוונה היה פעם, ואין הכוונה דוקא לסיפור דמיוני דוקא.
• הכיר, זיהה כראוי, ושגוי "אישר סמכות", יש גם "יכיר" שהוא אישור ללא ידיעה, עי' בגמ', ובכלל אין סתירה בין הפירושים.
• הלוך ושוב, נחסר והולך וכו' מתפרש גם הולך ושב
• העדיף הוא גם בתורה פ"א לשון עודף, וגם לשון חז"ל חכם עדיף מנביא, וממילא עושה את פלוני עדיף
• הצגה, פירושה להראות
• הציץ ונפגע, האמנם "דוקא במראה הגבוה מיכלתו הרוחנית" הרי למלים אלו יש פירוש: הציץ, ונפגע.
• הצעה, החליט שזה דוקא דבר הקדמה, בסיס, יסודי, ואין הכוונה אלא מלשון להציע ולפרוש הדבר יהיה מה שיהיה.
• השחלה, הורדת חפץ ממקומו דרך פתח, קשקוש, כל העברה דרך פתח שצריך דקדוק נקראת השחלה
• השפעה הוא דבר שלא בהכרח מתקבל?
• חטיבה, לשון רוממות וחשיבות, אבל מתאים מטעם זה גם ליחידה צבאית
• חמק, במובן המודרני דוקא מהשגחה? לא אלא הסתתר
• חסיד הוא עברית מודרנית?
• חרחור הוא חימום, אך הוא גם לשון נחירה, כמו נחר אבבא בגמ'
• טביעה, לאו דוקא ע"י שקיעה
• טיב, מציין את הפירוש הנכון מלשון טבע, אבל טבע אינו בעברית לדעת המחבר?
• טלטול הוא הלוך ושוב ללא שינוי, טעות כי מטלטלין הוא כל טלטול
• יממה, החליט המחבר שזה יום ולא לילה, אבל בא לו זה מטעות, כי אונקלוס דיבר בארמית וכתב יממא בא', ואילו יממה בה' הוא לשון ריבוי של יום שלם.
• מזל "שליח ההשגחה מלאך", גם זה וגם מזלות הכוכבים כמוזכר בכל המקורות?
• עממי שם עצם כמו "גוי" בארמית, ובעברית תואר למי שהוא מן העם ועם הארץ, הרי שה"שגוי" הוא העברית, וה"נכון" הוא ארמית.
• פגז הוא אבן בליסטראות וא"כ הוא הוא ככדור תותח, ולא טיל קטן?
• צלב עמוד תליה, טעות, רק עמוד בצורת שתי וערב
•מכחול -קל וחומר לרשימה של "משמעות מורחבת שגויה" שאין כאן שום שגיאה אלא משמעות מורחבת כדרכו של עולם, ואין שום ראיה שהביטוי תקף רק במקומו ובזמנו שנאמר, דהיינו שאם נאמר "מכחול" על מקל דק המשמש למריחה שאין (כנראה) בראשו שיער, הרי שאם יש בראשו שיער הוא "משמעות מורחבת שגויה". (ריבה, כותב "אולי מערבית", ובמילון בן יהודה מציין המקור הערבי של המילה).
•ענין כללי הוא השמות הלועזיים, שאתה עושה מפירוש מלה ביוונית "נכון" ו"שגוי" כאילו הצורה שהובאה המלה הלועזית במדרש או בספר הערוך היא דוקא הנכונה, דמה הקשר בין אסתמה של המדרש שהוא שם תכשיט למחלת אסטמה של ימינו? זה בדיוק כמו להגיד כי לקרוא לילד "מוטי" זה שגוי, שכן "מוטי" פירושו מוט שלי.
• או שנטפל להיגוי "אהה" שפירושו הסכמה, בניגוד ל"אהה" של צער, ימחל לי כבודו, שאלו מעשי נערות וילדות הם. ו"אהה" משמש לצער גם בימינו, אין נתפסים יותר מדי לסלנג, ושאר דקדוקי ילדות.

מאירוב אליהו
הודעות: 16
הצטרף: ה' מאי 02, 2019 9:52 pm

Re: העברית -לשון רשעים. האמנם??

#8 שליחה על ידי מאירוב אליהו » ג' נובמבר 12, 2019 4:39 pm

המשך-ביטויים
• המחבר כותב "ישב על המדוכה, על כלי כתישה". אבל ביבמות טז. לא מדובר על כלי כתישה אלא בדיוק כפי המובן בימינו, שהתחבט בנושא. "על מדוכה זו" הכוונה בהשאלה על דבר (נושא) העומד לחיבוט וכתישה.
• סוגה בשושנים פירושו מלופפת בשושנים לפי הרמב"ם כלים טז ה, והמשמעות של הליפוף בכל מקום לפי ענינו.
• אין מזל לישראל, כותב שהפירוש הנפוץ שישראל נופלים ונכשלים, ואין זה שום פירוש נפוץ, כי מימי לא ראיתי בר דעת שמשתמש בו.
• וכן כתב כי בן טובים מקובל לפרש שהתנהגותו מביישת את משפחתו, לא שמעתי מימי שזה כלול בביטוי בן טובים.
• וכן בעל בעמיו מקובל לפרש מבוסס כלכלית? אין אלו פירושים אלא קונוטציות.
• אבן בוחן, החת"ס ח"ד קנג' משתמש בביטוי אבן בוחן כמדד לבחינה, וכן הכת"ס או"ח יח', וכן ב'ישמח לבב' מרבני מרוקו חו"מ טז'. ואין זה שום סתירה אם בפסוק מתפרש אבן בוחן גם למשמעות קצת שונה.
• אובד עצות, נוקט כהפירוש שהולך על הגויים, והחליט שמדובר דוקא על טפש, ולפרש שחכם אובד עצות הוא "שגוי". אבל ר' יהודה בספרי דורשו על ישראל וא"כ מדובר בחכם שאובד עצות, ובכלל אין שום סתירה ואין טעם להחליט שבדיוק באופן בו מדובר בפסוק הוא האופן היחיד בו מתאים הביטוי, הגר"ח ברלין בשו"ת נשמת חיים סי' עג' כותב על אביו הנצי"ב אובד עצות הוא, (תרנ') והכוונה במובן המקובל בימינו.
• אזלת יד המקובל בזמננו הוא שימוש נכון ומדוייק במלים האלו, כי היד אוזלת ולא עושה, ומה נפ"מ שבמקום אחד בשירה מתפרש אחרת. ראה גם בספרו של ר' שמואל ארקיוולטי מפאדובה "ערוגת הבושם" על כללי הדקדוק והשירה העברית. הכותב בהקדמתו: "על זאת ישתומם כל חסיד בראותו כי אזלת יד הלשון המקודשת ואפס עצור בדרכיה דרכי נועם, כבני יהודה שהקפידו על לשונם ונתקיימה תורתם בידם".
• אין לו שחר פירושו אין לו התחלה, ולכן מתאים גם לשקר. ואם בישעיה מתפרש אין בו תועלת אין זה סותר, והשתמשו בו כל רבותינו, וראה למשל באברבנאל משמיע ישועה מבשר טוב השלישי אין לו שחר בכתובים, ובע"כ מתפרש אין לו התחלה. ב"י חו"מ תיג' אין בו שחר כפי טבע לשון. ש"ך יו"ד פו' טו' אין לו שחר והחוש והשכל מכחישו.
• איש הרוח, נביא, והמקובל בימינו הוא שגוי. אבל עי' רד"ק יחזקאל א יב איש הרצון. והפירוש השני איש שעושה רוח נמצא כבר ביעב"ץ שאלת יעב"ץ ח"ב פג' איש הרוח נתן העזתי.
• איש של צורה, הפירוש הדור פנים שגוי. אבל רש"י תענית טו. מפרש בעל קומה שיישמעו דבריו, ובמהרש"א שם פי' אדם של צורה במילי דעלמא.
• אנשי מעשה, הכוונה דוקא לגדולי הדור? עי' תשובות הגאונים ב' אנשי מעשה שמכניסים אורחים ומהנים ת"ח מנכסיהן.
• ארחי פרחי, לשון פחיתות, נמצא כבר בחת"ס קובץ תשובות סי' ס' אבנ"ז אה"ע קל' ועוד.
• בתורה בואו חשבון מתפרש איך שמתפרש, אבל מתאים גם לומר בואו ונעשה חשבון, האם זה שגוי?
• בא על שכרו במובן של קיבל שכר נמצא כבר במראה יחזקאל לעיוכ"פ (היה בימי החת"ס).
• החרה החזיק אחריו, סילוף מהפסוק וכו' אין כאן שום סילוף רק אותה משמעות בשינוי סדר, וכבר המאירי משתמש ב'סילוף' זה במגן אבות ענין כ'.
• קול ברמה הכוונה קול רם כמ"ש הרשב"א ח"א שפו' חו"י קכה' מהרשד"ם יו"ד קפד'.
גם הביטויים האלו נכונים
• "כבוד אחרון" הוא היפך ממכבדו במותו, וזה מגיע מתלמידי דרוין והיטלר שכפרו בהישארות הנפש. אך הגע עצמך מה שפיך מדבר, שהרי גם 'כבוד אחרון' זה נעשה לאחר המוות, ולכן אינו קשור כלל להישארות או אי הישארות הנפש, והכוונה לחלוק כבוד אחרון לגוף בפניו. אף שכבוד לזכרו ועצרת זכרון וכו' עושים גם הכופרים.
• הביטוי "רוח טובה" מוסיף המחבר "מתוך השלמה והסכמה", ומנין לנו שרוח טובה "מתוך רצון טוב" הוא "שגוי"?
• בחייהם ובמותם לא נפרדו הוא סירוס? הרי המלים מדוייקות ונכונות, אלא שבפסוק מאריך שהיו נאהבים ונעימים בחייהם, ואפשר לומר בקיצור שגם בחייהם לא נפרדו ואין כאן שום סירוס.
• אבדו עשתונותיו- פירושו אבדו מחשבותיו, וזה בדיוק איבוד שליטה כמקובל בימינו, שהאדם אינו יכול לחשוב. ומה שנאמר על מת אינו שום תימה שהוא גם נכון שכשמת האדם אובדות מחשבותיו, אבל יש לזה משמעות גם על חי.
• הביטוי "ברחל בתך הקטנה", או "אות קין", אבל לדברים כאלו אי אפשר לקרוא שגוי, זו מליצה הרומזת למעשה המסופר בתורה.
• וכן הביטוי ברכה לבטלה, גמר את ההלל, (שהשתמשו בו קדמוננו בהרבה מקומות). השימוש המושאל בדיוטא תחתונה, דו פרצופי, וכל הדומים לאלו אינם שום שגיאה.
• דמעות תנין מתפרש צביעות על שם האגדה כי התנין עושה את עצמו מזיל דמעות האם זה שגוי מכיון שבגמרא מוזכרת סבה אחרת שתנין מסויים בכה?
• הביטוי דו פרצופי מתאים גם למשמעותו בימינו.
• הדביק במחלה הוא לא דוקא חשוכת מרפא ודוקא ללא יכולת ריפוי, והרי גם לשחפת ולקדחת שעליהם נאמר ידבק יש ריפוי בימינו?
• אין עשן בלי אש, בזוהר מתפרש כמו שמתפרש, אבל גם כפשוטו.
• איפה ואיפה, פירושו שתי מדות, וכן בכל דבר שמודדים שתי מדות לאחד כך ולשני אחרת הוא איפה ואיפה.
• ארץ גזירה, מקום שגזרוהו, אבל מתאים גם למקום ששלחו בגזרה.
• "אין ברירה" כמקובל בימינו איננו שגוי, למרות שבגמ' אין ברירה הכוונה בנידון ההלכתי של למפרע. אבל ברירה הוא גם כפשוטו, אין לי מה לברור, ואין לי אפשרויות.
• וכן הביטוי אין כחו אלא בפיו, רוחני או גשמי, מנפ"מ, כל שהשימוש במלים נכון והם מדוייקות גם למשמעות זו?
• הביטוי כלאחר יד ברשלנות, מתאים מאד, כי עניני רשלנות נעשים כלאחר יד.
• הביטוי כלי ראשון וכלי שני, לא דובים ולא יער, אין בהם שום פגם כמליצות.
• וכן "סיר נפוח" לבעל גאוה, הוא דימוי, וכל ספרי הנביאים והחכמים מלאים דימויים.
• עוד מביא ביטויים כמו "אימרה מפורסמת", או בדמי ימיו שיש פירוש "במיטב שנותיו", ומעולם לא פירש כך אדם. גהר, שגוי: הוציא מפיו הבל חם, באמת שגוי כי אין שום פירוש כזה. וגהר פירוש התכופף בכל מקום (וכן כותב למשל שטיינברג).
• מתרעם על ביטויים כמו דן ברותחים, חרג מהמסגרת, מוציא לאור, מושכים בעט, טבין ותקילין, חסידי אומות העולם, החליף פרה בחמור, הציל מפיו, העמדת פנים, הררים התלויים בשערה (בודה חילוק על תוצאה ודאית או לא ודאית, מה זה שייך לעצם הביטוי, ואולי נאמר שביטוי זה רק בהלכות שבת?) דרישת שלום, הוגה דעות, היכה גלים, הלך נפש מתפרש גם מהלך נפשי, חוץ לתחום. כל הביטויים האלו הם תמימים וישרים, ואין שום סבה להוציא עליהם קצף (גם ל"להוציא קצף" יש משמעות מילולית אחרת, ואין סוף להבלים, כי כאלו טיעונים אפשר לכתוב לאלפים ולרבבות על כל מלה וכל משפט שבעולם).
ביטויים ללא מקור:
• כבד את ה' מהונך מגרונך, מביא רק מקור בארמית מהזוהר, אבל מוזכר כלשון זו ברש"י משלי ט והוא בשם מדרש.
• צדיק גוזר המקור מו"ק טז:
• "אין נביא בעירו" הובא באברבנאל הגדש"פ, ובמדרש שמואל אבות פ"ג מט"ו הביאו משם אמרו חז"ל, וכנר' מקורו בפי' ר"י יעבץ (החסיד רבי יוסף יעבץ, ולא היעב"ץ כפי שאתה כותב שזה ר' יעקב עמדין) שם שהביא זה משם חז"ל, גם החת"ס בשו"ת חח"מ סי' כב' כתב "אמרו חז"ל אין נביא בעירו". המאמר הזה לקוח מספר "ברית החדשה" (לוקס פרק ד).
• במלחמות הרמב"ן ב"ב קנה: שאלת חכם חצי תשובה, והוא ממבחר הפנינים בשער א'.
ועי' לר' צדוק הכהן בס' דובר צדק 49 כמשאחז"ל איזהו חכם המכיר את מקומו כו' וליתא בדברי חז"ל בשום מקום, ועי' פלא יועץ ערך דרושים שהרי אמרו כו' דבריו היוצאין מן הלב נכנסין ללב וכן בהסכמה לנעם אלימלך אחז"ל דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ור' שלמה קלוגר בהספדיו ע"ד שאחז"ל דברים היוצאים מן הלב כו' ואין זה בחכמינו בשום מקום רק פתגם ערבים בספר משלי ערב ומביאו ר' משה אבן עזרא, וכן המאמר הנודע "ויחכם מכל אדם אפילו מן השוטים" שמובא בספרים רבים בשם מדרש אינו נמצא בשום מקום, ועי' קובץ כנסת הגדולה ורשא תרנ' "השיחה הבטלה הזאת מרחפת בעולם רבות בשנים בשם איזה מדרש בדוי מלב".
• הפרק "הקשרים משונים", מלא כולו דברים משונים, ביקורת על שם העיתון מעריב וכדו' נראה ילדותי וחסר טעם, מלון הוא בית תענוגות דוקא? מצות חמץ אינו יבש רטוב בכלל. אבא פירושו אב שלי, לא נכון, אבא הוא אב בארמית.
• מלים תנכיות בעלות צליל זר, פלא שאינו מביא מלים רבות בעלות הרבה צלילים, וטוב היה אם יקרא את הספר ברזילי מאת ר' אהרן מרקוס בהוצאת מוסד הרב קוק. מה שכותב שוניה בעל צליל רוסי הוא מצחיק מאד, ופחה אינו תורכי אלא פרסי, גם אפריון הוא כנעני, ראה מרקוס שם.
כל ההערות האלו הן מעט מהרבה, כי ניכר שהמחבר ממעט לעיין בספרות מקצועית, ואינו בוחן מספיק אפשרויות.

מאירוב אליהו
הודעות: 16
הצטרף: ה' מאי 02, 2019 9:52 pm

Re: העברית -לשון רשעים. האמנם??

#9 שליחה על ידי מאירוב אליהו » ג' נובמבר 19, 2019 4:19 pm

מקור כינוי "מגן דוד" לצורה בעלת שני המשולשים:
הרבה לפני הציונים.
ידוע מקור קראי מלפני 800 שנה המכלול: "הקראי יהודה בן אליהו הדסי במאה ה-12 בספרו "אשכול הכופר", בפרק רמ"ב הוא מוקיע את מעשי האנשים בעם שהפכו את סמל מגן דוד לפולחן: "ומלאכים שבעה לפני המזוזה נכתבים, מיכאל וגבריאל... וכו' ה' ישמרך וסימן זה הנקרא מגן דוד כתוב בכל מלאך ובסוף המזוזה...".
על רבים היה מקובל שזהו האזכור הראשון של המושג "מגן דוד"
אך חוקר הקבלה גרשם שלום קבע כי קדם לו פירוש לספר הקבלי "האלף-בית של המלאך מטטרון", שנתחבר בתקופת הגאונים."

ומה לעשות שכבר נכתב בכף החיים ובמשנה ברורה: "ולעשות נקב בחתיכת האפיקומן בפסח לתלותו נראה דלכו״ע מותר אפילו בסכין ומ״מ לעשות בו נקב עיגול או משולש כמגן דוד יש להחמיר [פמ״ג]:" (ת"ק ט"ו )

מתודה
הודעות: 539
הצטרף: ד' אוקטובר 17, 2018 1:50 pm

Re: העברית -לשון כלביך. האמנם??

#10 שליחה על ידי מתודה » ד' נובמבר 20, 2019 2:27 pm

רק לשיטת מתנגדי העברית הקראים עדיפים על הציונים...

מה נתחבר בתקופת הגאונים, הפירוש או הספר?

אורח

Re: העברית -לשון כלביך. האמנם??

#11 שליחה על ידי אורח » ד' נובמבר 20, 2019 3:08 pm

לכאורה הפירוש, אך זו דעת גרשם שלום בעצמו.
צריך לקחת בחשבון שכשכותבים משהו בספר, זה סימן שאנשים יבינו אותו כשיקראוהו.

אורח

Re: העברית -לשון כלביך. האמנם??

#12 שליחה על ידי אורח » ד' נובמבר 20, 2019 7:14 pm

מה פשר הכותרת המוזרה 'לשון כלביך'?

עוסק בתורה
הודעות: 335
הצטרף: ד' אוקטובר 10, 2018 8:24 pm

Re: העברית -לשון כלביך. האמנם??

#13 שליחה על ידי עוסק בתורה » ד' נובמבר 20, 2019 7:36 pm

כנראה ע"פ תהלים סח כד: לְמַ֤עַן תִּ֥מְחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ בְּ֫דָ֥ם לְשׁ֥וֹן כְּלָבֶ֑יךָ מֵאֹיְבִ֥ים מִנֵּֽהוּ׃

אורח

Re: העברית -לשון כלביך. האמנם??

#14 שליחה על ידי אורח » ד' נובמבר 20, 2019 8:30 pm

האם הכוונה בגלל שהעברית הומצאה (כביכול) ע"י הציונים, דהיינו 'לשון כלביך - מאויבים מינהו' (כלומר מקורו מהאויבים הציונים)?
ועוד שאלה, האידיש שמקורה מגרמנית לא ראויה להקרא 'לשון כלביך מאויבים מינהו' (מקורו מהאויבים הגרמנים)?
ושאלה אחרונה, האתר הנ"ל שהוזכר בתחילת האשכול, כתוב בעברית?

שלח תגובה