למי שרוצה לתהות על קנקנו של אדם, לבדוק האם הוא ראוי והגון להתחבר עמו:
למעשה זו גמרא מפורשת בעירובין [ס"ה ע"ב]ואמרו חכמים: כשתרצה לחבר עם אדם - הכעיסהו, ואם יודה לך האמת בשעת כעסו - התחבר לו, ואם לאו - עזוב אותו.
ופרש"י [שם]בשלשה דברים אדם ניכר: בכוסו, ובכיסו, ובכעסו.
אמנם חידוש עצום מבואר בארחות צדיקים הנ"ל, דמותר לכתחילה לבוא ולהקניט אדם, ולו רק בכדי לבוחנו שהוא אדם הגון.אדם ניכר - אם הגון הוא. בכוסו - אם דעתו מיושבת עליו ביינו. בכיסו - כשנושא ונותן עם בני אדם, אם באמונה הוא עושה. בכעסו - שאינו קפדן יותר מדאי.
וצ"ב מה ההיתר לנהוג כך?
ממתי מותר לצער יהודי [בשביל האינטרסים האישים שלו]?
ומה עם איסור לפנ"ע? [ולא שייך כאן ענין של "חינוך" כהמעשה בקידושין ל"ב ע"א]