תריג מצוות

[חפץ בחיים]

אשמח לשמוע אם מישהו יודע מקור או ביאור מובן ובהיר מדוע עסקו הראשונים (רמב"ן, רמב"ם, חינוך, חרדים, סמ"ג, סמ"ק ועד) במנין תרי"ג המצוות המדויק ביותר. וודאי דכל מימרא של חז"ל צריכה בירור אחר בירור ותוספת הבנה ועומק, אך מדוע ראו לנכון לבאר את מימרא זו דיש בתורה תרי"ג מצוות יותר משאר מימרות חז"ל עד שחיברו בזה ספרים ונחלקו בפלוגתות.

[ענף עץ אבות]

בשער הגלגולים (הקדמה ט"ז) מביא הגרח"ו זי"ע דבר עצום ונורא בשם רבו הגדול האריז"ל וז"ל:

אמנם הבחינה השלישית, והם המצות, שהוא מן הנמנע לקיימם בזה"ז, כמו מצות הקרבנות וכיוצא. ונתבאר, שהאדם מוכרח לקיים כל תרי"ג מצות, ולהתגלגל עד שיקיים אותם. ואמנם בזה"ז, לא יתגלגל לקיימם, כיון שאין יכולת לקיימם. אמנם אחר ביאת המשיח, שיבנה בהמ"ק בב"א, אז יתגלגלו בגלגול ממש, כדי לקיימם. ואל זה רמז רבי ישמעאל בן אלישע כה"ג, כשהטה את הנר בליל שבת, שאמר אכתוב על פנקסי לכשיבנה בהמ"ק, אביא חטאת שמנה"

[סערצע]

בשער הגלגולים (הקדמה ט"ז) מביא הגרח"ו זי"ע דבר עצום ונורא . .

ועתה מלאו ת' שנה להסתלקותו.

ולהעיר, שבספה"ק ביארו עוד, שצריך האדם להשלים תרי"ג מצוות במחשבה ובדבור ובמעשה. ועפ"ז א"ש.

[חפץ בחיים]

ישר כח גדול על המובאות, אך מה עניין כל זה למאמץ האדיר שהשקיעו רבותינו הראשונים בהגדרת תריג מצוות כמניינם? מדוע יש בזה נפק"מ כלשהי אלינו?

[כּוֹתָר]

ישר כח גדול על המובאות, אך מה עניין כל זה למאמץ האדיר שהשקיעו רבותינו הראשונים בהגדרת תריג מצוות כמניינם? מדוע יש בזה נפק"מ כלשהי אלינו?

הראשונים התאמצו כדי להסביר פשט בגמרא. - זה כבר סיבה למאמץ.

[כּוֹתָר]

ממניין המצוות לומדים גם הרבה על גדרי המצוות, ומה דאורייתא ומה דרבנן.
לדוגמא הרמב"ם מונה את מצוות לעובדו בכל לבבכם, שיש מצוה להתפלל כל יום. לשאר הראשונים תפילה היא רק דרבנן.
נפ"מ בספק אם התפלל, וכן באשה שאין לה זמן להתפלל שעל כל פנים מחוייבת להתפלל מעט מדאורייתא.

[כּוֹתָר]

עוד נפ"מ,
בלא תעשה, אם עובר על 2 לאוין לוקה פעמיים.
וכן דין אין איסור חל על איסור.
ומשני טעמים אלה יש סיבה למנות את מנין הלא תעשה.

[חפץ בחיים]

עוד נפ"מ,
בלא תעשה, אם עובר על 2 לאוין לוקה פעמיים.
וכן דין אין איסור חל על איסור.
ומשני טעמים אלה יש סיבה למנות את מנין הלא תעשה.

דבריך נפלאים! ישר כחך. אך נראה שעדין טמון איזה ביאור עמוק בעיסוק המרכזי במנין המצוות יותר משאר הנפק"מ שלכאורה אפשר היה להעלותם גם בלא העסק בכלל המנין.

[כּוֹתָר]

תריג המצוות עושה סדר בכל המצוות ומארגן אותם לפי כללים, והרבה הלכות מתבארים כשהדברים מסודרים.

כמו כן זו הייתה צורה איך ללמד את התורה להמון העם, וכפי שכתב החינוך, שחיבר את הספר עבור ילדים שילמדו בזה בשבתות.

[סערצע]

נפק"מ ל'לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו' (ראה יג, א).

ועד"מ, האומר כי יש מצוה מה"ת להתפלל בכל יום - נכנס בחשש 'בל תוסיף' לפ"ד הרמב"ן.

[חפץ בחיים]

נפק"מ ל'לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו' (ראה יג, א).

ועד"מ, האומר כי יש מצוה מה"ת להתפלל בכל יום - נכנס בחשש 'בל תוסיף' לפ"ד הרמב"ן.

אם תוכל להוסיף ביאור מה ענין בל תוסיף למנין המצוות, אודה לך.

[כּוֹתָר]

כנראה הוא מתכוון לשיטת הרמב"ם,
שיטת הרמב"ם היא שכל מצווה, איסור או דין שאדם מוסיף על המצוות הכתובות בתורה, בין על המצוות שבתורה שבכתב ובין על המצוות שבתורה שבעל פה - עובר באיסור זה (וכגון שיאמר שיש איסור בתורה לבשל עוף עם חלב, בעוד שאיסור זה הוא רק מחז"ל).

[חפץ בחיים]

(וכגון שיאמר שיש איסור בתורה לבשל עוף עם חלב, בעוד שאיסור זה הוא רק מחז"ל).

כך היא דעת הרמב"ם שכאשר יאמר על איסור דרבנן שהוא איסור דאו' עובר על בל תוסיף? אשמח לקבל את המקור.

[כּוֹתָר]

(וכגון שיאמר שיש איסור בתורה לבשל עוף עם חלב, בעוד שאיסור זה הוא רק מחז"ל).

כך היא דעת הרמב"ם שכאשר יאמר על איסור דרבנן שהוא איסור דאו' עובר על בל תוסיף? אשמח לקבל את המקור.

רמב"ם ממרים ב,ט
הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות, וכן יש להן להתיר איסורי תורה לפי שעה, מהו זה שהזהירה תורה (דברים ד): "לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו"? - שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע מהן ולקבוע הדבר לעולם בדבר שהוא מן התורה, בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה.

כיצד? הרי כתוב בתורה "לא תבשל גדי בחלב אמו", מפי השמועה למדו שזה הכתוב אסר לבשל ולאכול בשר בחלב בין בשר בהמה בין בשר חיה, אבל בשר העוף מותר בחלב מן התורה. אם יבוא בית דין ויתיר בשר חיה בחלב, הרי זה גורע; ואם יאסור בשר העוף ויאמר שהוא בכלל הגדי והוא אסור מן התורה, הרי זה מוסיף. אבל אם אמר "בשר העוף מותר מן התורה ואנו נאסור אותו ונודיע לעם שהוא גזרה שלא יבא מן הדבר חובה ויאמרו העוף מותר מפני שלא נתפרש כך החיה מותרת שהרי לא נתפרשה ויבא אחר לומר אף בשר בהמה מותרת חוץ מן העז ויבא אחר לומר אף בשר העז מותר בחלב פרה או הכבשה שלא נאמר אלא אמו שהיא מינו ויבא אחר לומר אף בחלב העז שאינה אמו מותר שלא נאמר אלא אמו לפיכך נאסור כל בשר בחלב אפילו בשר עוף", אין זה מוסיף אלא עושה סייג לתורה, וכן כל כיוצא בזה.

[ענף עץ אבות]

ממניין המצוות לומדים גם הרבה על גדרי המצוות, ומה דאורייתא ומה דרבנן.
לדוגמא הרמב"ם מונה את מצוות לעובדו בכל לבבכם, שיש מצוה להתפלל כל יום. לשאר הראשונים תפילה היא רק דרבנן.
נפ"מ בספק אם התפלל, וכן באשה שאין לה זמן להתפלל שעל כל פנים מחוייבת להתפלל מעט מדאורייתא.

יצויין לערוה"ש (סי' פ"ט) שמאריך בפירוט המחלוקת שבין הרמב"ם לרמב"ן האם מצות התפילה היא ממנין המצות.
אמנם כותב הוא (בסעיף ד') דנראה שגם לרמב"ן עיקר חיובו מה"ת, אלא רק שאינו ממנין המצות, ונפק"מ שספיקו לקולא וכדכתבת.
ומביא שם עוד דוגמא למצות שהיא מדאורייתא, אך אין לה את גדרי החומר של דאורייתא.

[ענף עץ אבות]

כבר האריכו כאן בטוטו"ד להסביר את שורשי הענין באסיפת ומניית תרי"ג המצות - בגדרן ועניינם
כעת ראיתי נפק"מ מחודשת שאם כי איננה עיקרית אך אולי המקום כאן להוסיפה, והוא ממש"כ הבני יששכר בספרו בדרך פקודיך (הקדמה א אות ח'):

ונ"ל ללמד זכות, דאין צריך כוונה רק מה שהוא ממנין תרי"ג מצות דאורייתא, משא"כ הטבילה אינה ממנין תרי"ג, רק ממנין תרי"ג [המצוה] הוא שמירת ימי נדה וזיבה, והטבילה הוא עצה מן התורה לתקן ולטהר אשה מטומאתה לבעלה, ובאם לא תטבול אף על פי כן קיימו המצוה בשמירתם. יוצא לנו מזה לדעתי בדרך אפשר, דבנידון כזה דבר שאינו מגוף המצוה ממנין תרי"ג יוצאין ידי חובה בלא כוונה, ואף על פי כן אין בכחי להכריע בזה מדעתי, ולדעתי המשכיל על דבר ילמד בזה גם לבני ביתו בעסק טבילת נדה לכוין לצאת ידי חובה

[חפץ בחיים]

כבר האריכו כאן בטוטו"ד להסביר את שורשי הענין באסיפת ומניית תרי"ג המצות - בגדרן ועניינם
כעת ראיתי נפק"מ מחודשת שאם כי איננה עיקרית אך אולי המקום כאן להוסיפה, והוא ממש"כ הבני יששכר בספרו בדרך פקודיך (הקדמה א אות ח'):

ונ"ל ללמד זכות, דאין צריך כוונה רק מה שהוא ממנין תרי"ג מצות דאורייתא, משא"כ הטבילה אינה ממנין תרי"ג, רק ממנין תרי"ג [המצוה] הוא שמירת ימי נדה וזיבה, והטבילה הוא עצה מן התורה לתקן ולטהר אשה מטומאתה לבעלה, ובאם לא תטבול אף על פי כן קיימו המצוה בשמירתם. יוצא לנו מזה לדעתי בדרך אפשר, דבנידון כזה דבר שאינו מגוף המצוה ממנין תרי"ג יוצאין ידי חובה בלא כוונה, ואף על פי כן אין בכחי להכריע בזה מדעתי, ולדעתי המשכיל על דבר ילמד בזה גם לבני ביתו בעסק טבילת נדה לכוין לצאת ידי חובה

מעניין, והא קי"ל מצוות צריכות כונה
ואולי יש לדון האם כוונת הבנ"י שאי"צ כונה משום שאינו מכלל המנין, או אולי יותר מובן מסברא לומר דכוונתו דכל שאינו מצווה מחוייבת בפנ"ע אלא שהוא דרך ואופן שהתורה אפשרה לאדם לקיים איזה עניין הרי דלא צריך כונה משום שאינו נחשב מצוה. והדוגמא לזה הוא כמו בשחיטה שאולי אינה צריכה כונה משום שאין מצוה כלל לשחוט מצד עצמה, אלא שאם רוצה לאכול בהמה אין לו אפשרות כי אם לשחוט.

[ענף עץ אבות]

יתכן בהחלט כדבריך.
או שמא ניתן לפרש שהבני יששכר סבור כפי שכתב לעיל הרב @דוד ריזל
דכל מה שלא נמנה במנין התרי"ג, ממילא יש לו גדר מצות דרבנן, [גם אם חיובו מה"ת וכדהבאתי מהערוה"ש]
וכמו הכלל של ספק דרבנן לקולא. ולפ"ז יש מקום נרחב לומר שגם לא יזדקקו לכוונה במצוה,
וכפי הפשרה שהביא בביה"ל (סי' ס') בשם הא"ר לחלק בין מצות דאורייתא שמצות צריכות כוונה
לבין מצות דרבנן כמו ספיה"ע שאינן צריכות כוונה.

[סערצע]

לפענ"ד, הבנ"י נ"ע למד ב'מצוות צריכות כוונה' - דהיינו לכוון לקיים בזה המ"ע מה"ת, והא ליתא במה שאינו מן המנין.
ויל"ע עוד בזה, אך את שהלב חושק - העת עושק.

. . לדוגמא הרמב"ם מונה את מצוות לעובדו בכל לבבכם, שיש מצוה להתפלל כל יום. לשאר הראשונים תפילה היא רק דרבנן. נפ"מ בספק אם התפלל . .

כמדומה אני, שתפלה דין מיוחד נתפרש בה, וכמאמר ר"י 'הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו'; ולפיכך, אף את"ל שמדרבנן היא, אין ספקהּ לקולא.
אמנם לענין תפלת אשה - נראה שצדקו דברי מר.