אנו מוצפים בעיתונים, עלונים וירחונים. פאשקוילים ופלאיירים, מודעות רחוב, ומודעות קטנות בבניין ובביהכנ"ס. ושלל אמצעי הטכנולוגיה הכשרים למהדרין, הכשרים בקושי והפסולים לגמרי.
מה כדאי ומה מותר לקרוא ?
אתמצת את הבעיות שיש בתקשורת החרדית.
קריאת פאשקוויל זה ספק דאורייתא, אם מגנים שם יהודי שומר תורה ומצוות זה איסור לשון הרע (כשאין הכרח "לתועלת" עפ"י כל התנאים), ואם כתוב שם על כמה יהודים, זה מכפיל את הלאווים בכמה וכמה.
קריאה של יהודי אחד זה איסור לשה"ר שכולל כמה לאווין, ובפרט כשמתרבים הקוראים נמצא שנכשלו כ"כ הרבה יהודים באיסורים חמורים מן התורה.
מדוע הכותבים שתוקפים אדם בשמו המפורש , הם עצמם בוחרים להסתתר ?
הם לא מגלים את שמם ולא משאירים שום כתובת לבירור אודותם. זה קצת מזכיר את ה'ארור' שנאמר דווקא על מי שמכה את רעהו – בסתר.
חוץ מאיסור לשון הרע, ישנם חששות נוספים ב'תקשורת החרדית': בצניעות, החדרת מסרים אנטי חינוכיים לצעירים ולמבוגרים, (בפרט כשיש אינטרסים זרים ותועלת ממונית), פגיעה ובזיון בגדולי התורה, פגיעה בציבורים שלמים של שומרי תורה ומצוות, גם אם זה נעשה בתום לב ובאופן עדין יותר, עדיין אצל הקוראים הפגם בעינו עומד.
קל וחומר כשגורמים אינטרסנטיים מעוררים מחלוקות ופוגעים בחוגים שאינם לטעמם ולרוחם בזדון.
חשוב להיות ערני ולבדוק כל כלי תקשורת, האם הוא כשר ומהודר.