בפרשת ויקהל לה כא: וַיָּבֹ֕אוּ כׇּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִ֠יאוּ אֶת־תְּרוּמַ֨ת יְהֹוָ֜ה לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכׇל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ׃
וַאֲתוֹ כָּל גְּבַר דְּאִתְרְעִי לִבֵּיהּ וְכֹל דְּאַשְׁלֵימַת רוּחֵיהּ עִמֵּיהּ אֵיתִיאוּ יָת אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ לַעֲבִידַת מַשְׁכַּן זִמְנָא וּלְכָל פּוּלְחָנֵיהּ וְלִלְבוּשֵׁי קוּדְשָׁא׃
לא הבנתי איך 'נשאו' נהיה 'אתרעי', ובעיקר - איך 'נדבה' נהיה 'אשלימת'.
נשאו לבו ונדבה רוחו
Re: נשאו לבו ונדבה רוחו
1. נשאו ליבו - זה רמה גבוהה של רצון, ולכן אפשר לתרגמו איתרעי.
2. נדיבות רוח זה שהרוח גואה ונשפכת בנדיבות - ולכן אפשר לתרגם שהרוח שלימה.
2. נדיבות רוח זה שהרוח גואה ונשפכת בנדיבות - ולכן אפשר לתרגם שהרוח שלימה.
Re: נשאו לבו ונדבה רוחו
כעת מובן מדוע מצות צדקה היא רק מעשר/חומש. כי אם האדם נותן יותר מכדי יכולתו זו אינה 'נדיבות'.