עובדין טבין

דברי הימים, משפחות חכמים וסופרים
הודעה
מחבר
חזקי
הודעות: 293
הצטרף: ד' ינואר 30, 2019 7:07 pm

עובדין טבין

#1 שליחה על ידי חזקי » ב' פברואר 04, 2019 7:21 pm

המנעולן

בקובץ "באר הפרשה" ויחי תשע"ט מובא מעשה מופלא שסיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, שאירע לאחרונה:

שמעתי מרב חשוב בארה"ב מה שאירע עם אחד מקרוביו שהעתיק מקום מגוריו יחד עם רבים מבני קהילתו לעיר לייקווד. עד אז היה האברך מתפרנס כ'מנעולן', אבל משבא למקומו החדש לא מצא כדי פרנסתו. כל השתדלויותיוסביב מקצוע זה עלו בתוהו. גם כל העצות ששמע בשני החדשים הראשונים – כיצד להודיע ולהיוודע לכל כי זכתה עירם ב'מנעולן'... היו מספיקים למלאות ספר שלם, אבל עד 'למעשה'...

באחד הימים, והנה הוא רואה על מכשיר הפלאפון שלו מספר שאיננו מכיר. בהרימו פנה אליו הלה בשאלה: האם שמך הוא כך וכך? ויען כן. אמר לו היהודי, מצאתי ארנק שלך מלא בכרטיסי אשראי ועם כמה דולרים, אבקשך שתסור לביתי שאזכה לקיים מצות 'השבת אבידה'. ענה האברך לעומתו: אינני יודע מה אתה סח, הרי ארנקי בכיסי – אפילו כרטיס אשראי אחד לא חסר לי. אך הלה עמד על שלו, על כן לאחר יומיים סר אליו האברך. והנה בהגיעו לביתו כמעט שלא נפל על הארץ מרוב צחוק, כי ראה שבידו נמצא הארנק של בנו הקטן המיועד לשעשועי ילדים, כל כרטיסי האשראי המדוברים הם ישנים שכבר פג תוקפם, ואין בו אלא 7 דולרים בודדים. עוד היו בארנק כרטיסי ביקור שלו, שם נתבאר בארוכה מה פעלו של האברך והמנעולים שלו.

אחרי ככלות הכל שאל המוצא את אבי המאבד – האם אכן זהו ה'ביזנעס' שלך, מנעול־נות? והשיב 'הן'. האם יש לך פרנסה? – שאל. השיב האברך בשלילה. שמע נא, אמר המוצא, אני קבלן הבונה בנינים, ויש לי עבורך עבודה מצאת החמה עד צאת הנשמה.. ומאז מהלך האברך מאושר ושמח בבוא הרווחה לביתו.

הרי לך כמה סיבב הקב"ה, שכל ה'פרסום' שפ־רסם עצמו בכל מיני כתבי עת וכיו"ב לא הביאו לו אפילו דולר אחד. מה עשה הקב"ה, הכניס 'דמיונות' בלב בנו להרגיש עצמו 'בעל בעמיו' ולמלא את ארנקו בכרטיסי אשראי ישנים, וכך גרר את אביו ה'מאבד' אל ה'מוצא', ושם 'מצא' את פרנסתו ברווח.

פשוטו של מקרא
הודעות: 48
הצטרף: ב' פברואר 11, 2019 12:47 am

Re: אשכול מה המסר?

#2 שליחה על ידי פשוטו של מקרא » ג' פברואר 12, 2019 3:22 pm

המסר הראשון הוא לא להאמין לסיפורים כלל וכלל, לא היה ולא נברא- זה התגובה הראשונה שצריכה להיות ממספרי סיפורים.
המסר השני הוא, אם כן שמעת סיפור לחשוב הייטב מה שמעתי כאן, לא כסיפור כי זה הרי לא היה, אלא מה המסר ששמעתי ע"י הסיפור הזה.
המסר השלישי הוא: שכשאתה מעביר את המסר ששמעת מהסיפור אל תעביר אותו כסיפור אלא כמשל בעלמא שהרי הסיפור לא היה, אבל את מהסר תעביר כי שמעת אותו בתוך הסיפור שסופר על אף שהוא לא היה.
המסר הרביעי הוא לדעת לדון לכף זכות שמספר הסיפור אינו שקרן וכדו' במה שיספר סיפור שלא היה, אלא דמיונו ורצונו לראות את השגחת האלוקים בכל דבר והתרגלותו לראות אותה בסיפורים מיוחדים מביאה אותו לראות בכל דבר סיפור בשינוי כמה פרטים שוליים מבחינתו אשר היו הופכים את הסיפור למשהו אחר לגמרי.
המסר החמישי והגדול הוא שבכל מה שקורה סביבך יש מסר גם אם לא תשנה את הסיפור, ואדרבא אם שינית את הסיפור ויצרת מסר חדש, בוודאי שעל הדרך פספסת את המסר העיקרי של הסיפור אותו התכוונו להעביר אליך.

מי זה
הודעות: 26
הצטרף: ד' ינואר 30, 2019 6:08 pm

Re: אשכול מה המסר?

#3 שליחה על ידי מי זה » ג' פברואר 12, 2019 5:52 pm

פשוטו של מקרא כתב: המסר הראשון הוא לא להאמין לסיפורים כלל וכלל, לא היה ולא נברא- זה התגובה הראשונה שצריכה להיות ממספרי סיפורים.
כמדומני שלפחות לסיפורי הרב בידרמן יש אמון בציבור, כיון שיש אבחנה ברורה בקונטרסיו בין משלים לסיפורים אמתיים.

חזקי
הודעות: 293
הצטרף: ד' ינואר 30, 2019 7:07 pm

Re: אשכול מה המסר?

#4 שליחה על ידי חזקי » ג' פברואר 12, 2019 6:08 pm

פשוטו של מקרא כתב: המסר הראשון הוא לא להאמין לסיפורים כלל וכלל, לא היה ולא נברא- זה התגובה הראשונה שצריכה להיות ממספרי סיפורים.
המסר השני הוא, אם כן שמעת סיפור לחשוב הייטב מה שמעתי כאן, לא כסיפור כי זה הרי לא היה, אלא מה המסר ששמעתי ע"י הסיפור הזה.
המסר השלישי הוא: שכשאתה מעביר את המסר ששמעת מהסיפור אל תעביר אותו כסיפור אלא כמשל בעלמא שהרי הסיפור לא היה, אבל את מהסר תעביר כי שמעת אותו בתוך הסיפור שסופר על אף שהוא לא היה.
המסר הרביעי הוא לדעת לדון לכף זכות שמספר הסיפור אינו שקרן וכדו' במה שיספר סיפור שלא היה, אלא דמיונו ורצונו לראות את השגחת האלוקים בכל דבר והתרגלותו לראות אותה בסיפורים מיוחדים מביאה אותו לראות בכל דבר סיפור בשינוי כמה פרטים שוליים מבחינתו אשר היו הופכים את הסיפור למשהו אחר לגמרי.
המסר החמישי והגדול הוא שבכל מה שקורה סביבך יש מסר גם אם לא תשנה את הסיפור, ואדרבא אם שינית את הסיפור ויצרת מסר חדש, בוודאי שעל הדרך פספסת את המסר העיקרי של הסיפור אותו התכוונו להעביר אליך.
לא היה ראוי שלב קודם הפצצת המסרים... לשאול מיהו אותו תלמיד חכם שסיפר אותו?
ואם באת לשלול כל סיפור גם כזה שיש לו מקור אז אין בינינו הסכמה. ולא הרחיב על סגנון שכזה פן לא הבליג.

פשוטו של מקרא
הודעות: 48
הצטרף: ב' פברואר 11, 2019 12:47 am

Re: אשכול מה המסר?

#5 שליחה על ידי פשוטו של מקרא » ג' פברואר 12, 2019 10:00 pm

סיפורי הרב בידרמן- אז ככה זה עובד, תשאלו את מי שיודע.
כשם שכל סיפור הלכתי מעניין מגיע לרב זילברשטיין שליט"א
כך היום כל התרגשות של אדם על פני הגלובוס מגיעה לרב בידרמן שליט"א.
הרב בידרמן לא מאמין לסיפורים האלו- חותם לכם.
מה כן, מנצל את הסיפורים להעביר מסר של חיזוק באמונה.
איך אמר פעם אחד מהצדיקים על סיפורי חסידים, כי מי שמאמין שהם קרו הוא פתי, אבל מי שאינו מאמין שיכולים לקרא הוא כופר.

פשוטו של מקרא
הודעות: 48
הצטרף: ב' פברואר 11, 2019 12:47 am

Re: אשכול מה המסר?

#6 שליחה על ידי פשוטו של מקרא » ג' פברואר 12, 2019 11:03 pm

עיקר דברי היו נסובים על סיפור 'המנעולן'.
על הסיפור הזה אם כך אמר ר' יענקב גלינסקי כמובן שאני עפר תחת רגליו.

חזקי
הודעות: 293
הצטרף: ד' ינואר 30, 2019 7:07 pm

Re: אשכול מה המסר?

#7 שליחה על ידי חזקי » ג' פברואר 12, 2019 11:08 pm

בנוגע לסיפורי דרשנים צריך לקחת בערבון מוגבל כל עוד אין מקור מוסמך. הדרשן מטרתו לעורר את העם, המקור והאמיתות לא מענינו. יש סיפור השגחה מפורסם שהיה שגור בפני הדרשנים על יהודי שנפצע בפיגוע בסברו וכו'. ובאחד האתרים אז התפרסם סקירה שפרכה את הסיפור. רק לדוגמה. אבל בשביל זה פתחתי אשכול אחר בשם 'אשכול הסיפורים' לדון על שכאלה. כאן האשכול מיועד למצוא מסר מוצפן וחד.

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: אשכול מה המסר?

#8 שליחה על ידי כּוֹתָר » ד' פברואר 13, 2019 9:09 pm

פשוטו של מקרא כתב:
הרב בידרמן לא מאמין לסיפורים האלו- חותם לכם.
לרבנים החשובים מרביצי התורה אני מאמין, ולפשוטו של מקרא גם אם הוא 'חותם' אין לזהה משקל בעיני לערער את אמינותם.
ואמינות שלהם כוללת גם, שהם מעריכים את אלפי לומדי תורתם ולא יספרו סיפור שלא ביררו על אמיתתו עד כמה שידם מגעת.

אליקים
הודעות: 361
הצטרף: ו' אוקטובר 12, 2018 11:40 am

Re: עובדין טבין

#9 שליחה על ידי אליקים » ד' פברואר 13, 2019 9:15 pm

@דוד ריזל, פשוטו לא טען שמרביצי התורה משקרים ח"ו, אלא שהם עצמם אינם מאמינים והם מספרים את הסיפור לצורך המסר. אין בזה שום בעיה.

וע"ע כאן, ויתכן שהמספרים יודעים שהשומעים מבינים שהסיפור בא רק לצורך המסר.

הסטייפלר והגרשז''א.PNG
הסטייפלר והגרשז''א.PNG (51.97 KiB) נצפה 11072 פעמים

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#10 שליחה על ידי כּוֹתָר » ד' פברואר 13, 2019 9:18 pm

אליקים כתב: @דוד ריזל, פשוטו לא טען שמרביצי התורה משקרים ח"ו, אלא שהם עצמם אינם מאמינים והם מספרים את הסיפור לצורך המסר. אין בזה שום בעיה.

וע"ע כאן, ויתכן שהמספרים יודעים שהשומעים מבינים שהסיפור בא רק לצורך המסר.


הסטייפלר והגרשז''א.PNG
ה
בציטוט שהבאת הזכרת סיפורים שסיפרו לילדים, ובנוגע לסטייפעלר הוא אף הבהיר זאת שהסיפורים אינם אמיתיים. שים לב שאני הדגשתי שהם מכבדים את הציבור הגדול של מבוגרים ות"ח שלומד ומאזין לסיפוריהם. ולא יעשו מהם צחוק.

אליקים
הודעות: 361
הצטרף: ו' אוקטובר 12, 2018 11:40 am

Re: עובדין טבין

#11 שליחה על ידי אליקים » ד' פברואר 13, 2019 9:20 pm

למה זה נקרא לעשות צחוק? העיקר הוא לא הסיפור עצמו אלא המסר, והמסר הוא אמת לאמיתה.

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#12 שליחה על ידי כּוֹתָר » ד' פברואר 13, 2019 9:32 pm

המכתב שנגנז
זהירות בכבוד ת"ח ומנהיג עדה בישראל * לא כל מה שכתוב מותר גם לפרסם * מה לקבוצת חסידים בפגישה סגורה בליבה של אחת המסעדות היוקרתיות ?
סיפור על רקע אמיתי – 4 פרקים
ח. וינברג

פרק א
ההכנות הקדחתניות כבר כמעט הגיעו לסיומן. מזוודה נארזה ודמעות פרידה נצצו בעיני הילדים, אבא הולך. לאור מצבו החלוש ולאחר התייעצות החליט הרב אלעדנסקי, שהיה ידוע כרבי גדול, לצאת לעיירת מרפא מרינבאד.
האב נפרד מילדיו, איך אב יכול להיפרד מילדים שהוא יודע שיעבור זמן רב עד שיראה אותם שוב? היאך הוא מסוגל לשמוע את קולם הילדותי והמתוק, ולהיפרד ממנו לזמן בלתי ידוע? אין תקשורת ואין מגע, הימים היו ימים רחוקים של פעם ללא אמצעים טכנולוגים למיניהם. והפרידה הייתה קשה מנשוא.
הכרכרה עומדת לעזוב. פרידה, קשה ככול שתהיה חייבת להסתיים בזמן מסוים ואבא נוסע. נפנוף אחרון נשיקות באוויר והעגלון מצליף על סוסיו. האם האוהבת שנשארה בתפקיד של אב ואם לטפה קלות את הילדים ברוך, נכונה לקראת התפקיד. והם שבו לביתם, אם אחת וילדיה.
עברו ימים, האב, שגעגועיו נכמרו, פנה לבית הדואר לכתוב מכתב למשפחתו, למסור דרישת שלום חמה מאב רחוק ואוהב. בעודו פוסע בדרך הרהר לעצמו הרהורים נוגים על געגועיו לילדיו ועל המרחק הרב המפריד ביניהם. כמה מוכן היה לשלם לראות אותם ולו לשעה קלה... תוך כדי הרהורים מצא עצמו סמוך לבית הדואר, נכנס, לקח קולמוס ונייר והתיישב בכבדות על הכיסא.
הוא עצם את עיניו, מה אפשר לכתוב לאשתו ולילדיו הרחוקים שהשאיר בוורשה? לספר להם על הגעגועים הצורבים, על בדידותו הקשה בלעדיהם? הם יודעים זאת, ותיאורים אלו רק יכבידו עליהם, ובכך הוא אינו חפץ כלל. הוא בחר לדווח להם על הנאתו בנופש, על האוכל הטוב, הריהוט הנוח, האוויר הצח והשקט והנוף הפסטורלי. כמו כל אב יהודי הוא הוסיף דברי הדרכה איך להשגיח על הילדים בימי היעדרותו מן הבית. מכיוון שהוא לא נמצא כדי ללמוד איתם עליהם ללמוד לבד בספרים, וכדי להיות בטוח שאכן כך יעשו הבטיח לקנות להם מתנות ממרינבאד, עיירת הנופש.
וכמובן האב לא שכח את בנו יחיאליק, בנו מחמדו עם הכישרונות המזהירים מחד, ומאידך האש המשתוללת בקרבו. הוא רצה שבנו ילמד, הוא ידע שיש לו את היכולת. מה ייתן חשק לילד קט להעדיף לימוד על פני השתכשכות במי הנהר הקרירים או משחק מהנה עם חבריו? התורה יקרה מכל, אך הוא קטן מכדי להרגיש זאת. לכן האב הבטיח לילדו מה שכל ילד רוצה, מתנות, ובמכתב כתב שעל כל מכתב שיביא מהמלמד על לימודיו הפוריים יקבל מתנות ומיני מתיקה שונים.
המילים שבהם בחר הרב לנסח מסר זה היו: "יחיאליק יקבל פתקאות מהמלמד". מילים שהעלו את ערך המכתב לאלפי דולרים, אך בל נקדים את המאוחר.




פרק ב
יחיאל חזר לביתו מיום לימודים ארוך ומיגע. בהתרגשות רבה סיפרו לו אחיו שהגיע מכתב מאבא, מכתב מאבא... עיניו נדלקו, והוא רץ לאמו לברר אצלה אם נכונה הבשורה. אמו הרבנית הנהנה בחיוך וספרה לו מה אביו כתב במכתב, ובמיוחד הדגישה את ענין הפתקאות. יחיאל התרגש מהיחס האישי ומהפרס המובטח. ברוב חכמתו קלט מיד שעליו לשקוד הרבה, ולוותר על משחקי ילדות בכדי לזכות לפתקים מהמלמד, אך החשק הרב שנתן לו דרבונו של אביו גרם לו להחליט בנחישות שהוא עומד במשימה. החל מאותו יום בעת שחבריו השתובבו וטיפסו על גג השטיבל ובנו "מחנה" מגזרי עצים, בזמני חום שכל חבריו רצו בחדוות נעורים לנהר הקריר, שקד יחיאל על תלמודו. בפנים, בתוככי ביהמ"ד, רחוק ממרכזי ההתרחשויות המסעירים. בכל בוקר, בעת ההפסקה בחיידר נבחן אצל המלמד כדי לקבל ממנו פתק. והוא קיבל הרבה מאוד פתקים, הרבה פתקאות.
לאחר תקופה האב חזר לביתו והפרידה הקשה הגיעה לסיומה. לימוד הילדים לא חסר במאומה בזמן היעדר הרבי, והם צמחו ברבות הימים לתלמידי חכמים גדולים.
חלפו שנים, יומו של הרב אלעדנסקי הגיע כדרך כל האדם, והוא נקבר בשיבה טובה. אבדה גדולה, אב שנפטר זו אבדה בפני עצמה, ורבי שנפטר שהוא גם אב זו אבדה כפולה ומכופלת. ימי האבל תמו, אך החסר הגדול צרב בנשמת ילדיו של המנוח ובנשמת הקהילה. בלי רבי אי אפשר להסתדר, אי אפשר. השאלות הרבות שהצטברו, שאלות של חיים ומוות, החוסר הגדול במשען לקהילה הגדולה, הרגשת היתמות והכאב הגדול, הביאו את ראשי הקהילה להתאסף יחד כדי למצוא יורש לרבי המנוח. באסיפת וועד מיוחדת לאחר התייעצות קצרה נמנו וגמרו כל חברי הקהילה למנות את בנו רבי יחיאל לממלא מקומו בהנהגת הקהילה. להורות, לדון ולומר דברי תורה בסעודה שלישית.
כעת, נפנו האחים לחלק את הירושה, כואב וצורב אך בלתי נמנע. הם מכרו את רהיטי הבית בחנות יד שניה, ארונות, כלי בית, מיטות והמון זיכרונות. חיי הילדות של הילדים היו מקופלים באותם רהיטים, והם הזכירו להם את סופו של כל יצור אנוש. בין החפצים הייתה שידה קטנה, השידה התגלגלה לידי סוחר עתיקות שבחיפושיו מצא בה כתב יד עתיק.
הסוחר, שכל הילוך מחשבתו התמקד בדבר אחד, ידע לתרגם כל רעיון שנפל במוחו לכסף מזומן שייכנס לכיסו. הוא שם פעמיו לבית מדרשו של רבי יחיאל שכבר היה גדול בישראל. רעש מאופק שרר במקום, עשרות אנשים צבאו על דלת חדרו מדי יום ביומו לבקשת עצה וישועה. שמו נודע ברבים כפועל ישועות, וכדרכם של צדיקי החסידות החל לנהוג בקריאת "קויטלאך" -פתקאות עם שם האדם, שם אמו, ובקשת ישועה.
פניו של הסוחר לא היו לרבי, מברכות לא יוצא שקל אחד, והא רצה כסף. הוא ניסה לצוד בעיניו אחר בעלי היכולת, איתם אפשר לדבר על עסקה בסדר גודל של אלפי דולרים. כדי לשכנע את אותם בעלי יכולת הוא פלט מפיו את המילה "צוואה" מהרבי הקודם, צוואה זה סיפור מיוחד ועוד מהרבי, זה הקסים את כולם. כדי ללבות את סקרנותם הוא אף רמז שיש בידו תגלית מופלאה. הוא דיבר במתק לשון ונופת צופים. מהר מאוד התקהלו סביבו כמה גבירים מנכבדי הקהילה, והוא יצא מבית המדרש כשהם משתרכים אחריו. שיירת מכוניות השרד יצאה לכיוון מסעדה מפורסמת, רק שם ליד שולחן הוא הסכים להראות את "כתב היד העתיק" מהרבי הקודם, בו הוא מכתיר את רבי יחיאל לממלא מקומו אחריו בכלל, ובפרט שמסמיכו לקבל פתקאות לישועה וברכה.

פרק ג
למרבה הפלא אחד מן המוזמנים היה ר' יענקל. הלה, שנחשב לאברך מחושב ומדוקדק בכל ענייניו בכלל ובעסקיו בפרט, לא היה נכנס להרפתקה מפוקפקת זו אלמלא שהייתה לו סיבה טובה להאמין שלא יונו אותו, והייתה לו סיבה כזאת. ר' חיים הסכים להצטרף. ר' חיים היה בנו של הרב אלעדנסקי והצטרפותו נסכה ביטחון בקרב האמידים שכספם לא ירד לטמיון. ולמרות שאחיו הבכור הצדיק רבי יחיאל נבחר למלאות מקום אביהם, גם ר' חיים היה 'גברא רבה'. ואם לא הקשר המופלא שיש לו לאביו זי"ע ולכתביו, לא היה מפסיק מלימודו אפילו לרגע קט.
ר' חיים, מלווה במספר סקרנים שרצו לראות את החשיפה ולזכות ב'נייעס' טריים, נכנס אף הוא למסעדה בפקפוק קל. הוא לא האמין שקיימת צואה שבניו של המנוח כלומר, הוא ואחיו, אינם מודעים אליה והוא חפץ לראות אם נכונה השמועה.
המתח היה בשיאו, כולם חפצו לזכות לחזות עיניהם בצואתו של רבם האהוב, הסוחר הממולח סיכם שרק מי שמתכוון ברצינות לקנות יוכל להיכנס למתחם המסעדה. הוא לא חפץ בסקרנים, והעדיף פחות התקהלויות העלולות לסכן את עמלו. שומר מטעמו מנע מקהל הסקרנים שבחוץ להיכנס פנימה הם יכלו רק להביט מבעד למחיצות השקופות על מה שמתרחש בפנים ולנסות לנחש על מה מדברים ומי יזכה לקנות את הצואה הנכספת. קבוצת אנשים זו היושבת במסעדה עוררה את תשומת ליבם של יושבי המסעדה. איך אנשים הלבושים בתלבושת חרדית מובהקת, אינם נראים יחצנים או אח"מים למיניהם יוצרים תשומת לב כה רבה? מה כל כך מעניין במסמך שאף לא נראה עתיק במיוחד?! והלהט... הם לא זכו לחוש טעם ר' מה זה ? וליהנות מהמתיקות. לצערם, לא היה להם כלים לחוש את ההתרגשות העמוקה למקרא צוואת רבי, שזו גדולה בהרבה מרשרוש מזומנים או פרסום נוצץ.
המכתב עבר ביניהם וכשהגיע תורם של ר' חיים ור' יענקל השתרר שקט דרוך מצד הנוכחים, הכול ידעו שעכשיו ייפול דבר. הסוחר מחזיק בידו את המכתב, ר' חיים מאשר שהכתב הוא אותו כתב של אביו, אך תמיהה מצטיירת בעניו. משהו לא מסתדר לו. הוא שואל את הסוחר בתמיהה: "מדוע המילים היחידות שהנך מסכים להראות הם: 'יחיאליק יקבל פתקאות' ואתה מתעקש שלא להראות את כל המכתב? ומה פירושו של הדף הלבן שמסתיר את שאר המילים?" הסוחר לא עונה לו על כך, וממשיך להתעקש שרק לאחר קבלת הכסף הוא משחרר את המכתב. "אם לא תרצו" הוא מדגיש "יש קופצים רבים על צוואה אותנטית זו". ר' חיים מהרהר לעצמו למספר רגעים.
הוא נזכר באבא, אבא שכל כך העריץ ואהב, אבא שעזב אותם לאנחות. מה אבא החכם היה עושה כעת? הגעגועים צרבו אותו ביתר שאת, שאלה כמו זאת בעבר לא הייתה מטרידה אותו, אף שאלות קלות יותר הוא היה שואל את אביו- מורה דרכו, ועכשיו הוא צריך להחליט לבדו. היתמות והשכול כאבו לו כל כך בזמנים אלו.
הוא לא ידע מה לומר, משהו לא כשר בצוואה זה בטוח, אך מה? הסוחר עורר את חשדו במבטיו הערמומיים ובפעולותיו המחשידות אך ר' חיים לא ידע מה לא בסדר בצוואה.

מפאת קוצר המקום, פרק ד' הועבר להודעה הבאה




בשולי הדברים: הסיפור הוא על רקע אמיתי בשינוי פרטים מזהים.
נערך לאחרונה על ידי כּוֹתָר ב ד' פברואר 13, 2019 9:33 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#13 שליחה על ידי כּוֹתָר » ד' פברואר 13, 2019 9:33 pm

פרק ד'

"יחיאליק, יחיאליק, "יחיאליק!!" הוא קרא לפתע בקול למראה המבטים המשתוממים מסביבו, "אני יודע מה לא מסתדר לי במכתב, אבא קרא לר' יחיאל בשם חיבה רק שהיה ילד קטן ומשגדל חזר אבא לשם המקורי והמדויק, אבא בטוח לא כתב בצואתו 'יחיאליק'"
הכול הביטו בו ברגשות מעורבים, מתפלאים מהחכמה והתושייה ומתאכזבים קשות מהיעלם הצואה עוד בטרם נולדה. הסוחר הבין שאבדו מאמציו לגריפת הון רב, והוא הביט בהם נכלם. בשקט הוא אמר לעצמו: "אני רואה שהחסידים היושבים בבית המדרש אינם כה תמימים כמו שחשבתי, יש להם שכל ישר וחכמה רבה". ולא הייתה לו ברירה אלא להוריד את המחיר למחיר הרגיל של כל כתבי ידו של הרבי זצ"ל.
ר' חיים הסתכל בכאב על המכתב, שכעת נודע בבירור שהוא לא צוואה. הוא כל כך התגעגע לאביו, כאב לו הנתק ביניהם, נתק ארוך בין שני אוהבים, נתק זמני עד ביאת גואל צדק. אך בליבו הוא הרגיש מתיקות נפלאה, אבא לא כל כך רחוק, הוא שולח לו דרישות שלום חמות ומסרים נעימים, אמנם זה לא צוואה אמתית, אך דרישת שלום חמה מאבא הייתה בשבילו רטייה קטנה לפצעיו. וגם הרמז הוא רמז יפה, אכן אחיו הבכור ר' יחיאל מקבל פתקאות.
הוא הביט בסוחר שעדיין לא נואש ומנסה למצות את המקסימום שרק יוכל לקבל תמורת המכתב. הסוד כבר התגלה וכעת הוא כבר לא מסתיר את תוכנו.
ר' חיים השעין את ראשו ובדמיונו הוא חזר עשרות שנים אחורה, הוא נזכר בבירור באותה נסיעה של אביו למרינבאד. היו אלו ימים של געגועים עזים, אבא כל כך היה חסר להם בבית.
פתאום הוא נעצר, המשפט המכריע התנגן במוחו באלפי פטישים: "יחיאליק יקבל פתקאות מהמלמד !" – איך לא שמתי לב לכך ?! זה ממש נורא ! "יחיאליק יקבל פתקאות מהמלמד" איך לא חשבתי על כך קודם?! איך ניתן לאפשר למכתב כזה להתגלגל בין הבריות?! מה יגיבו החסידים כאשר ידעו מה היה רבם הנערץ בעודו ילד, האם זה לא יגרום להפחתת כבודו של אחיו?!
אנשים סבורים שגדולי ישראל נולדו בלי יצרים, ומטבעם הם שואפים אך ורק לגדולות. פרסום מכתב כזה יכול לגרום לאנשים זלזול בכבוד והערכה שהם רוחשים לרבי יחיאל, הם יסיקו שאם בתור ילד הוא היה זקוק לעידוד ופרסים כדי לשקוד בתורה, אז הוא בעצם אדם פשוט כמוני וכמוך. וכבוד ת"ח היא מצווה מיסודות הדת שכל יסודות התורה תלויים בה.
ר' חיים קם בסערת נפש ממקומו ופוסע לעברו של יענקל הגביר, הוא קורא לו הצידה והם מסתודדים מספר דקות. דריכות ומתח במסעדה, כולם יודעים שגורלו של המכתב הולך להיחרץ בחילופי הדברים שביניהם. גם הסוחר לא יכול היה להישאר אדיש, כשכל המבטים הופנו לעברם, לדעת מה יעלה בגורלו של המכתב.
ר' חיים קורא לפתע לסוחר ומודיע לו באופן חד משמעי: "כבנו של הרבי זצ"ל וכדיין הבקי בדיני התורה, גזרני עליך שתביא את המכתב אך ורק לידי ידידי ר' יענקל, הוא ידע איך לשומרו. כשכר טרחתך תקבל ממנו את הסכום שביקשת עתה , לאחר שהורדת את המחיר".
יענקל קיבל את המכתב לידו, הוציא חופן שטרות מארנקו ומסרם לסוחר.
באמת אמרו, מעת שיצא יענקל מהמסעדה כשהמכתב בכיס חליפתו, לא נודע יותר לאיש – היכן נמצא המכתב. בניו של יענקל ששמע המכתב הגיע לאזניהם, ניסו להפציר בו שיראה להם את תוכנו, ולכל הפחות יספר להם דבר מה מהמכתב שהפך לשיחת היום. אך יענקל בחכמתו התחמק פעם אחר פעם בתואנות שונות מבניו, ומכל הסקרנים שהרבו בשאלות ובתחינות.
הוא עשה עצמו כמי שאינו יודע כלל על מה הם סחים - "איזה מכתב ? מה סוחר ? מתי היינו במסעדה ?" וכשבערל הממושקף החליט פעם לדחקו לקיר והטיח בפניו: "אינך יכול להתחמק ולטייח את העובדות ! יש עשרות עדים למעשה במסעדה !" וכולם חיכו לראות מה יגיב יענקל לדבריו. ה' עזר ליענקל ובירכתי ביהמ"ד התאסף מניין לתפילת מנחה, הוא הוציא מכיס חליפתו סידור קטן והחל למלמל "וידבר ה' אל משה לאמור", בעודו מתרחק מבערל וחבריו ופוסע לעבר המניין. חבריו ראו שגם הפעם הוא הצליח לחמוק מהם, בלי לתת להם שמץ של מידע בנושא.
עד שיודעי דבר נמנו וגמרו, המכתב נגנז ! ולא נודע מקום קבורתו.

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#14 שליחה על ידי כּוֹתָר » ד' פברואר 13, 2019 9:41 pm

אליקים כתב: למה זה נקרא לעשות צחוק? העיקר הוא לא הסיפור עצמו אלא המסר, והמסר הוא אמת לאמיתה.
זה נראה לך הוגן ? אולי על פי הלכה יש היתר, אבל מידת חסידות יש כאן - לספר סיפור בצורה שנראית אמיתית ולמעשה הוא אינו אמיתי ?
באורחות צדיקים שער האמת, מדבר על דרגה של דובר אמת בלבבו, שאפילו במחשבתו לא מעלה דמיונות ודברים שאינם אמת. הן אמת שכשאומרים שזה משל, או מלשון המספר ניכר שזה לא אמיתי, אז אתה צודק שאם המסר אמיתי די בכך.

עוד הערה, עצם מה שלא מאמין שמתרחשים כל הרבה סיפורים פלאיים, אצלי לא קשה כלל, כי אני ראיתי כאלה סיפורים של השגחה פרטית ואני שומע הרבה עדויות מכלי ראשון על כך.

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#15 שליחה על ידי כּוֹתָר » ד' פברואר 13, 2019 10:00 pm

אגב, אוסיף ווארט על נושא האמת שאמרתי פעם בפני חברים מקשיבים.

כשיעקב אמר לאביו "אנוכי עשיו בכורך", רש"י מבאר שכשאמר 'אנוכי התכוון: אנוכי יעקב, ו'עשיו בכורך' - זה משפט נפרד.

וקשה, מה הועיל בפטנט זה ? הלא על כל פנים גנב את דעת יצחק אביו, ומה הועיל שיש פירוש אמיתי לדבריו.

אלא, שבאמירת אמת יש 2 חלקים, 1. הדיבור שמדבר לרעהו שבזה מה שקובע אם הוא אמת או לא, זה כפי ההבנה שרעהו מבין. ובזה הותר לו לגנוב דעת אביו כי מותר לשקר מפני השלום. 2. שהוא עומד נוכח פני ה' והצדיקים מקיימים שיויתי ה' לנגדי תמיד, ונגד ה' איך יכול להוציא שקר מפיו ?
לזה הוצרך יעקב לפטנט שהוסיף בלחש אני יעקב.

פשוטו של מקרא
הודעות: 48
הצטרף: ב' פברואר 11, 2019 12:47 am

Re: עובדין טבין

#16 שליחה על ידי פשוטו של מקרא » ג' פברואר 19, 2019 12:28 pm

דוד ריזל כתב: אגב, אוסיף ווארט על נושא האמת שאמרתי פעם בפני חברים מקשיבים.

כשיעקב אמר לאביו "אנוכי עשיו בכורך", רש"י מבאר שכשאמר 'אנוכי התכוון: אנוכי יעקב, ו'עשיו בכורך' - זה משפט נפרד.

וקשה, מה הועיל בפטנט זה ? הלא על כל פנים גנב את דעת יצחק אביו, ומה הועיל שיש פירוש אמיתי לדבריו.

אלא, שבאמירת אמת יש 2 חלקים, 1. הדיבור שמדבר לרעהו שבזה מה שקובע אם הוא אמת או לא, זה כפי ההבנה שרעהו מבין. ובזה הותר לו לגנוב דעת אביו כי מותר לשקר מפני השלום. 2. שהוא עומד נוכח פני ה' והצדיקים מקיימים שיויתי ה' לנגדי תמיד, ונגד ה' איך יכול להוציא שקר מפיו ?
לזה הוצרך יעקב לפטנט שהוסיף בלחש אני יעקב.
בספר רשימות תלמידים מהגרי"ז מבריסק זצ"ל על הפסוק ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא (בראשית כט יב) מופיע הווארט הזה, העתקי כלשון הספר שם: למי שיש צילום אודה לו אם יוכל להעלות (העתקתי מאחד שהעתיק משם).
פרש"י ומדרשו אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות, ואם אדם כשר הוא גם אני בן רבקה אחותו הכשרה, ע"כ.
צ"ב אמאי לגבי רמאות קאמר אחיו אני ואילו לגבי כשרות קאמר רק בן רבקה אחותו אני, ולא קאמר דאחיו אני בכשרות. וגם צ"ב עניין זה של אחיו אני ברמאות.
וביאר מרן זיע"א עפי"ד הגמ' בב"ב (קכג.) אמר לה מינסבת לי אמרה ליה אין, מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה וכו' אמר לה אחיו אני ברמאות, ומי שרי להוא לצדיקי לסגויי ברמאותא, אין עם נבר תתבר ועם עקש תתפל ע"כ. והביאור הוא דכיון שהוא ממדיותיו של הקב"ה שוב איכללא הנהגה זו בכלל הציווי הכללי של 'והלכת בדרכיו' דכי היכי דדרשי' בספרי (עקב פסקא יג) על הפסוק 'ללכת בכל דרכיו מה הוא רחום וחנון אף אתה הוי רחום וחנון' כך יש לילך עם הרמאי ברמאות, ושוב אין כל תמיהה איך הלך יעקב ברמאות, שכן הוא מכלל הציווי של 'והלכת בדרכיו'.
ואע"פ שמותר לילך ברמאות מכל מקום זה רק עד שיעור הרמאות של הרמאי, אבל לא יותר מרמאותו של הרמאי, דאז אין זה ממדותיו של הקב"ה. וזהו דקאמר יעקב 'אחיו' אני ברמאות שכן הוא ממש כמותו, אבל לגבי הכשרות הרי יכול להיות יותר צדיק ממנו, לכן לא אמר בזה אחוה אלא קאמר 'בן רבקה הכשרה אני'

חזקי
הודעות: 293
הצטרף: ד' ינואר 30, 2019 7:07 pm

Re: עובדין טבין

#17 שליחה על ידי חזקי » ג' פברואר 19, 2019 2:15 pm

אליקים כתב: למה זה נקרא לעשות צחוק? העיקר הוא לא הסיפור עצמו אלא המסר, והמסר הוא אמת לאמיתה.
לתאר סיפור בפרוטרוט כולל שמות האנשים או מקומות ולמקד אירוע ספיצפי בלא שהסיפור נברא, זה צחוק מאנשים. שום אדם לא אוהב שמשקרים עליו ולא משנה למה.
ללא ספק יהודי שמספר מכלי ראשון לר' בידרמן או לכל מגיד אחר סיפור, נקודת ההנחה שהוא דובר אמת כל עוד לא הוחזק לשקרן. קשה לאמר שמגיד מפורסם שמספר סיפור בלי לסייג שאינו אלא משל, שהוא סיפור בדיה. וכמובן כל עוד מעיד ששמע את הסיפור מכלי ראשון. ובמקרה של סיפור המנעולן פותח ר' בידרמן בזה"ל: שמעתי מרב חשוב בארה"ב מה שאירע עם אחד מקרוביו... את כל זה הוא המציא לשם מה?
כמו כן יש דרשנים או מרצים שבמודע מצירים סיפור בשביל המסר אם כי ברור לשומעים שלא בהכרח הסיפור קרה, למשל כל מי ששמע את ר' יעקב פרידמן מבין בין השיטין אלו סיפורים אירעו ואלו סיפורים אינם אלא משל, הוא מתמקד במסר יותר מאשר להציג סיפור מפוצץ.

פשוטו של מקרא
הודעות: 48
הצטרף: ב' פברואר 11, 2019 12:47 am

Re: עובדין טבין

#18 שליחה על ידי פשוטו של מקרא » ג' פברואר 19, 2019 3:12 pm

ר' @חזקי זה לא החטא אלא העונש, החטא הוא לא לספר סיפורים שלא היו ולא נבראו, זה כבר העונש של אנשים שהתרגלו להאמין לכל מה שאומרים להם.
אנשים מתווכחים איתך על דברים בהין צדק, 'הרי זה היה כתוב בעיתון' 'עיתון מפורש'! שמעת? עיתון שמיתון, אז ר' מאיילעך אמר נו אז מה, עוד לא הבנתם שכל מה שמספרים לו הוא אומר 'יספרו לי כך וכך' הוא עצמו לא מאמין, אבל הוא אומר מה שהציבור אוהב לשמוע. מה אתה רוצה שהוא יגיד שמי שמדבר בבית כנסת סופו להצלות בגהינום?! אף אחד לא יקשיב לו כולם יברחו, אז הוא מספר סיפורים מתוקים כאלו על איך שהכל מרופד וורוד, והכל מסתדר יופי בסופו של דבר, וכולם חיים באושר ועושר, כל הסיפורים שנגמרים באפי אנד

תלמיד חכמים
הודעות: 63
הצטרף: ב' נובמבר 05, 2018 1:57 pm

Re: אשכול מה המסר?

#19 שליחה על ידי תלמיד חכמים » ג' פברואר 19, 2019 3:14 pm

פשוטו של מקרא כתב: סיפורי הרב בידרמן- אז ככה זה עובד, תשאלו את מי שיודע.
כשם שכל סיפור הלכתי מעניין מגיע לרב זילברשטיין שליט"א
כך היום כל התרגשות של אדם על פני הגלובוס מגיעה לרב בידרמן שליט"א.
הרב בידרמן לא מאמין לסיפורים האלו- חותם לכם.
מה כן, מנצל את הסיפורים להעביר מסר של חיזוק באמונה.
איך אמר פעם אחד מהצדיקים על סיפורי חסידים, כי מי שמאמין שהם קרו הוא פתי, אבל מי שאינו מאמין שיכולים לקרא הוא כופר.
מספרים שאחד בא לספר לרב (צונזר )אחד שליט"א מעשה נפלא שאירע עמו, ואמר לו הרב נו, כבר שנתיים שאני מספר את זה!..

פשוטו של מקרא
הודעות: 48
הצטרף: ב' פברואר 11, 2019 12:47 am

Re: עובדין טבין

#20 שליחה על ידי פשוטו של מקרא » ג' פברואר 19, 2019 3:17 pm

אחד בא פעם לפני הגאון רבי יוסף דב סאלאווייציק זצ"ל (בהגרי"ז) ואמר לו שאבא שלו נתגלה אליו בחלום וכו' וכו'
אמר לו הגרי"ד אבא שלך לא נתגלה אליך בחלום, חלמת שראית את אבא שלך!

תלמיד חכמים
הודעות: 63
הצטרף: ב' נובמבר 05, 2018 1:57 pm

Re: עובדין טבין

#21 שליחה על ידי תלמיד חכמים » ג' פברואר 19, 2019 3:20 pm

סיפר לי ת"ח חשוב שפעם השתתף בהרצאה של אחד מרבני ערכים שסיפר מעשה נפלא שאירע עם בעלי תשובה. הוא נהנה מהמעשה מאוד, ובהזדמנות הקרובה כשפגש את ר' שלום שבדרון סיפר לו את המעשה. ר' שלום 'קנה' את הסיפור ועשה ממנו מטעמים כאשר אהב.
לאחר זמן נפגש הת"ח ההוא עם הרב המרצה מערכים וראה שהוא מבודח טובא, וסיפר לו שכעת שמע מר' שלום ס
את הסיפור ההוא שהיה בערכים... והודה שהוא זה שהמציא בעצמו לצורך הרצאותיו..
ליבי אומר לי שאני יודע למה כוונתו וזה כבר מודפס אחר כבוד בשאל אביך ויגדך...
יהדות לא בונים מסיפורים. אבל ודאי שזה טוב בתור דלק לחזק נפשות ישראל מנהר היוצא מעדן הדרשנים..

פשוטו של מקרא
הודעות: 48
הצטרף: ב' פברואר 11, 2019 12:47 am

Re: עובדין טבין

#22 שליחה על ידי פשוטו של מקרא » ג' פברואר 19, 2019 3:22 pm

זה טוב בתור דלק לבדיחא דעתא קצת, לא לשום דבר אחר.

תלמיד חכמים
הודעות: 63
הצטרף: ב' נובמבר 05, 2018 1:57 pm

Re: עובדין טבין

#23 שליחה על ידי תלמיד חכמים » ג' פברואר 19, 2019 3:26 pm

וכיון שכבר פורים קטן לא אמנע טוב להביא מעשה ידוע -
אחד מחשובי החסידים שחשק בחתן יקר המעוטר בדרכי החסידות ובקי במעשי הצדיקים. נמנה וגמר ללכת לאחת מפארי הישיבות וניגש את הראש ישיבה ושאל מיהו הבקי ביותר בספורי צדיקים.
לקח אותו אל היכל הישיבה ואמר לו - פלוני בקי בכל סיפורי חב"ד, פלוני בקי בכל סיפורי המגיד ותלמידיו וכך היה מונה והולך..
עד שהגיע אצל אחד ואמר לו - והוא גדול מכולם - התפלא החותן העתידי היתכן יותר מכל אשר אמרתם לי? -
אמר לו - הוא ממציא את הסיפורים בעצמו!..
וזהו שמספרים סיפו"צ במוצ"ש שעם הארץ אינו משקר בשבת דאימת שבת עליו.
וזהו שאמרו שסגולה לפרנסה לספר סיפו"צ מהבעש"ט במוצ"ש. ולאו דוקא מהבעש"ט ולאו דוקא במוצ"ש ולאו דוקא סגולה לפרנסה...

חזקי
הודעות: 293
הצטרף: ד' ינואר 30, 2019 7:07 pm

Re: עובדין טבין

#24 שליחה על ידי חזקי » ג' פברואר 19, 2019 6:24 pm

תלמיד חכמים כתב: סיפר לי ת"ח חשוב שפעם השתתף בהרצאה של אחד מרבני ערכים שסיפר מעשה נפלא שאירע עם בעלי תשובה. הוא נהנה מהמעשה מאוד, ובהזדמנות הקרובה כשפגש את ר' שלום שבדרון סיפר לו את המעשה. ר' שלום 'קנה' את הסיפור ועשה ממנו מטעמים כאשר אהב.
לאחר זמן נפגש הת"ח ההוא עם הרב המרצה מערכים וראה שהוא מבודח טובא, וסיפר לו שכעת שמע מר' שלום ס
את הסיפור ההוא שהיה בערכים... והודה שהוא זה שהמציא בעצמו לצורך הרצאותיו..
ליבי אומר לי שאני יודע למה כוונתו וזה כבר מודפס אחר כבוד בשאל אביך ויגדך...
יהדות לא בונים מסיפורים. אבל ודאי שזה טוב בתור דלק לחזק נפשות ישראל מנהר היוצא מעדן הדרשנים..
סיפור מענין ומבדח.
אם כי אינו דומה סיפור המגובה במקור מוסמך. ואם נתפוס לרגע את הסיפור המובא בפתיחת האשכול, ר' בידרמן הכיר את הרב מעביר 'השמועה'.

דרך אגב בזמן ר' שלום ארגון ערכים היה קיים?

הכהן
הודעות: 69
הצטרף: ב' פברואר 04, 2019 12:55 am

Re: עובדין טבין

#25 שליחה על ידי הכהן » ג' פברואר 19, 2019 7:31 pm

חזקי כתב: דרך אגב בזמן ר' שלום ארגון ערכים היה קיים?
הוקם בתשל"ט
ר' שלום נפטר בתשנ"ח

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#26 שליחה על ידי כּוֹתָר » ד' פברואר 20, 2019 9:17 pm

מי בחצר ?
נכד הגרש"ז אויערבאך מספר:
מי בחצר.PNG
מי בחצר.PNG (123.07 KiB) נצפה 10979 פעמים

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#27 שליחה על ידי כּוֹתָר » ו' מאי 24, 2019 1:18 pm

שמעתי חידה,
מה הקשר בין ל"ג בעומר לרחוב גאולה ?

פיתרון.
שתיהם, מתחילים בבויאן מסתיימים בתולדות אהרן, ויש הרבה אוכל באמצע.

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#28 שליחה על ידי כּוֹתָר » ו' מאי 24, 2019 1:21 pm

הדלקה באוסטרליה.jpeg
הדלקה באוסטרליה.jpeg (25.01 KiB) נצפה 10943 פעמים
הדלקה במונטריאול.jpeg
הדלקה במונטריאול.jpeg (28.05 KiB) נצפה 10943 פעמים
גאבד העדה החרדית מדליק.jpeg
גאבד העדה החרדית מדליק.jpeg (36.04 KiB) נצפה 10943 פעמים
גאבד מאקווא מדליק אחרי האדמור מתולדות אברהם יצחק.jpg
גאבד מאקווא מדליק אחרי האדמור מתולדות אברהם יצחק.jpg (33.25 KiB) נצפה 10943 פעמים

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#29 שליחה על ידי כּוֹתָר » ו' מאי 24, 2019 1:22 pm

הדלקה ענקית 4.jpg
הדלקה ענקית 4.jpg (40.5 KiB) נצפה 10942 פעמים
הדלקה ענקית 2.jpg
הדלקה ענקית 2.jpg (54.55 KiB) נצפה 10942 פעמים
הרב שלום ארוש רוקד במירון.JPG
הרב שלום ארוש רוקד במירון.JPG (71.01 KiB) נצפה 10942 פעמים

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#30 שליחה על ידי כּוֹתָר » ו' מאי 24, 2019 1:24 pm

הדלקה של האדמור מבויאן על ציון הרשבי.PNG
הדלקה של האדמור מבויאן על ציון הרשבי.PNG (464.74 KiB) נצפה 10941 פעמים
האדמור מבויאן מתכונן להדלקה על ציון הרשבי.PNG
האדמור מבויאן מתכונן להדלקה על ציון הרשבי.PNG (324.03 KiB) נצפה 10941 פעמים

אורח

Re: עובדין טבין

#31 שליחה על ידי אורח » ד' מאי 29, 2019 4:24 am

חזקי כתב:
אליקים כתב: למה זה נקרא לעשות צחוק? העיקר הוא לא הסיפור עצמו אלא המסר, והמסר הוא אמת לאמיתה.
לתאר סיפור בפרוטרוט כולל שמות האנשים או מקומות ולמקד אירוע ספיצפי בלא שהסיפור נברא, זה צחוק מאנשים. שום אדם לא אוהב שמשקרים עליו ולא משנה למה.
ללא ספק יהודי שמספר מכלי ראשון לר' בידרמן או לכל מגיד אחר סיפור, נקודת ההנחה שהוא דובר אמת כל עוד לא הוחזק לשקרן. קשה לאמר שמגיד מפורסם שמספר סיפור בלי לסייג שאינו אלא משל, שהוא סיפור בדיה. וכמובן כל עוד מעיד ששמע את הסיפור מכלי ראשון. ובמקרה של סיפור המנעולן פותח ר' בידרמן בזה"ל: שמעתי מרב חשוב בארה"ב מה שאירע עם אחד מקרוביו... את כל זה הוא המציא לשם מה?
כמו כן יש דרשנים או מרצים שבמודע מצירים סיפור בשביל המסר אם כי ברור לשומעים שלא בהכרח הסיפור קרה, למשל כל מי ששמע את ר' יעקב פרידמן מבין בין השיטין אלו סיפורים אירעו ואלו סיפורים אינם אלא משל, הוא מתמקד במסר יותר מאשר להציג סיפור מפוצץ.
אבל מה נעשה שאנשים היום משקרים במצח נחושה בשביל סיפור טוב..

אורח

Re: עובדין טבין

#32 שליחה על ידי אורח » ד' מאי 29, 2019 4:25 am

דוד ריזל כתב: הדלקה של האדמור מבויאן על ציון הרשבי.PNGהאדמור מבויאן מתכונן להדלקה על ציון הרשבי.PNG
עובדין טובין?

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#33 שליחה על ידי כּוֹתָר » ד' מאי 29, 2019 7:15 pm

אורח כתב:
דוד ריזל כתב: הדלקה של האדמור מבויאן על ציון הרשבי.PNGהאדמור מבויאן מתכונן להדלקה על ציון הרשבי.PNG
עובדין טובין?
תמונה אחת שווה אלף מילים

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#34 שליחה על ידי כּוֹתָר » ב' יולי 08, 2019 9:56 pm

הרב ליאור גלזר מתוק
http://beinenu.com/lessons/%D7%97%D7%99 ... 95%D7%AA-3

אורח

Re: עובדין טבין

#35 שליחה על ידי אורח » ו' אוגוסט 09, 2019 2:08 am

בנוגע למה שמספר הרב בידרמן
ידוע לי ממכר שהוא א' מעורכי "באר הפרשה" שכל סיפור שהוא מספר ומכ"ש סיפור שנכתב בבאר הפרשה נבדק היטב, ופעמים רבות שמוותר על סיפור אפי' עם מסר חזק משום שאינו מאומת.

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#36 שליחה על ידי כּוֹתָר » ו' אוקטובר 25, 2019 11:11 am

פגשתי את נינו של הגאון רבי שלמה פישר שליט"א מישיבת איתרי,
בחורצ'יק בן 14
ניסיתי לדלות ממנו משהו על דמותו הגדולה של סבו.
הוא מפליט:
הוא גאון ולומד כל היום.
תספר לי משהו עליו, דיברת עמו ? משהו שראית אצלו ?
היום הוא חולה, ואני כמעט ולא דברתי עמו.

מה אבא שלך אומר עליו?
כמעט ולא מדברים אצלנו.

אז איך הוא לומד עכשיו בחוליו ? (לרפו"ש בקרוב)
מנצל כל רגע.

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#37 שליחה על ידי כּוֹתָר » ה' דצמבר 05, 2019 2:29 pm

הקב"ה לא חייב לתת לך !
(הגרש"ז אויערבך זצ"ל)

"הבטתי על שלושה קלסרים עבים גדושי מסמכים ובהם הדיאגנוזה הרפואית המוחצת: 'לעולם תהיי עקרה'".

הלילה היה ליל נישואינו העשירי. אני מודה לקב"ה שזיכה אותי בבעל אברך ירא אלוקים, עדין נפש ובעל רגישות נדירה, אבל הבית ריק משמחת ילדים, ואין בכתלים קישקושי צבעים, ואף קובית משחק או צעצוע לא נחבאים מתחת למיטה או מאחורי הדלת.

... הצער לא הניח לי. לפתע נצנץ רעיון במוחי. חייגתי לנהג מונית המוכר לנו וביקשתי שיגיע. לאן נוסעים, שאל הנהג. קח אותנו לרב הכי צדיק בירושלים, ביקשתי. בשמחה, השיבני. נוסעים מכאן 7 דקות דרומה לשכונת שערי חסד, ותכנסו לביתו של גדול הדור הרב הגאון שלמה זלמן אויערבך. הגענו.

מה אוכל לעזור, שאל?

סיפרתי על כל העניין, פרצתי בבכי גדול. עשר שנות נישואין, ללא ילדים, והרופאים אמרו: אין סיכוי. הלילה הוא ליל נישואינו העשירי. כשנרגעתי מעט, שמעתי מפיו הקדוש, משפטים מזעזעים מחד, ומופלאים מאידך.

"אני מאוד מצטער בשבילך", אמר בלחש בעינים מזדהות. ואז הגביה מעט קולו והוסיף "אבל הקב"ה לא חייב לתת לך ילדים... הוא לא חייב לתת לך בריאות, ולא חייב לתת לך פרנסה או בית או משפחה...", ובקול תקיף וחד סיכם את דבריו: "הקב"ה לא חייב!!!".

אני אשה פשוטה. חשבתי לתומי שאשמע ממנו דברי נחמה, עידוד, שהקב"ה רחמן ועוד שאזכה לישועה, ואולי יתן לי ברכה מיוחדת בצירוף סגולה, משהו אופטימי, והנה אני שומעת: "הקב"ה לא חייב לך ילדים!!!". הסתחררתי, עולמי חשך בעדי לרגע, אבל הרב המיוחד הזה לא הטיף לי מוסר, הוא פשוט מילא אותי במסר מכונן. לפתע חשתי חמימות פנימית של גילוי שמימי, שורף את הלב. השתררה דממה, הבנתי שאין לו מה להוסיף לי, וכנראה זו גזירה שעלי לקבל באהבה.

הסתובבתי לצאת, "תודה כבוד הרב", מילמלתי. עשיתי צעד קטן החוצה, ופתאום שמעתי מילה "אבל", הוא אמר "אבל".

הפניתי ראשי לעברו, ומכאן ואילך שמעתי את המשפט הכ"כ פשוט, אבל כה עצום ובונה ומטלטל לבבות. "אבל דעי לך, שאם את תעשי למען אנשים מה שאת לא חייבת, מן השמים יעשו איתך מה שלא חייבים לך".

אמרתי "תודה רבה", וירדתי במדרגות בוכה מאושר.

הבטתי בשחקים ולחשתי "הקב"ה, הבנתי הכל, אני בתך האוהבת מבטיחה לך, שכמו שאתה נותן בחינם לכולם, לבני אנוש לחיות ולעופות ולכל בריותך, גם אני אתן מזמני מכספי ומהכוחות שלי לילדך. אני אעשה המון למענם, גם אם אינני חייבת".

נכנסתי לדירתי הקטנה מאושרת מן הגילוי ואז גמלה החלטה בלבי. מחר אלך לבית היולדות ואעזור ליולדות, הן חלשות וזקוקות לסיעוד. קניתי כמה מתנות והפתעות והלכתי לשמח אותן. הן באמת שמחו בנוכחותי אבל אחרי מספר שבועות הבנתי שכאן לא בדיוק צריכים אותי. מחלקת יולדות היא מחלקה שמחה, החלטתי להפנות את מרצי הוני ואוני למחלקה הכי הכי... אונקולוגיה. קניתי מן המעט שיש לי המון ממתקים מכל הסוגים, ופלות, ושוקולדים שקדים תמרים וחטיפים, עם מפיונים מרהיבים, והכל ארזתי בעיצוב ססגוני ומשובב עין. התחלתי לעבור מאחת לאחת, ממיטה למיטה, בחיוך במאור פנים כשאני אוחזת את עגלת הנרוסטה, שאף היא מעוצבת בשלל צלופנים וניירות מרשרשים, לעשות כרצון איש ואישה, שבשעות הקשות הללו בוודאי ובוודאי שכל גילוי של מתיקות והארת פנים הוא נכס נצחי עבורם, וגם בעבורי, שכן מצוות ביקור חולים כידוע אין לה שיעור, ומי גדול מבקרי החולים? הקב"ה שסעד את אברהם אבינו.

השקעתי במצווה הזו את הלב הנשמה הכח והכסף. התאהבתי בחסד הזה, וכל חיוך קטנטן של מבריאה, שובב את נפשי. ריבונו של עולם, הרי שכינה שורה למעלה מראשותיו של חולה, ובוודאי שהמבריאים הללו הם צדיקים אמיתיים שאינם בועטים ביסורים, ולכן ברכתם ראוייה שתתקיים. ביקשתי שיברכוני, והן ברכוני בשמחה, עם הכרת הטוב, שספק אם אני ראוייה לה.

אחרי שנה נולד לנו – במזל טוב – בן.

אחרי ארבע שנים נוספות קיבלנו מתנה נוספת מהקב"ה שלא חייב לנו ילדים, עוד תאומות מקסימות.

אבל אני לא הפסקתי עם החובה שאינני חייבת. חיי סובבים סביב המתקת חייהם של האנשים והנשים הללו שנמצאים שם בקומה השביעית ובחסדי השי"ת יבריאו. מדי יום שני בשבוע עם אמי שתחיה ועם בנותי (כשהן בחופשה מן הלימודים) אנו מחלקות מאות סלסלות מצוקות שממתקות חיים"

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#38 שליחה על ידי כּוֹתָר » א' דצמבר 22, 2019 10:22 pm

יוצאי לודז' זוכרים (וביניהם יבלחט"א הישיש הרב שמואל קריבוס מבני ברק שהיה אז עדיין ילד) את האירוע המיוחד שהתרחש באותו ערב, עם סיום תפילת הנחה בבית הכנסת בלודז'.
יהודי גבוה ניגש לגבאי בית הכנסת מראה לו מכתב, הגבאי נותן דפיקה על הבימה ומהסה את הקהל, כולם משתתקים והיהודי האורח ניגש עולה על מדרגות ארון הקודש, מראה את המכתב שבידו ומקריא את תוכנו, המכתב נכתב על ידי בעל החפץ חיים וממוען לכל הקהילות, תוכן המכתב (בערך) - "ליהודי מוכ"ז יש סיפור חיים שחשוב לכל אחד לשומעו, לחיזוק האמונה ולמען דעת כוח הצדיקים שבדור".
היהודי מתחיל בסיפורו, הייתי שוטר בכיר ברוסיה תחת שלטון הצאר, אבי קרה לי אל מיטת חוליו, כשהגעתי הוא מספר לי שהוא יהודי ואמי גויה, וכל חייו יש לו נקיפות מצפון על שעבר על תורת ישראל, ועתה לפני פטירתו הוא מבקש ממני שאתקן קימעא מאשר חטא, הוא דרש ממני שאתן לו תקיעת כף שאלך ואתגייר. בליבי לא היה לי אפילו צד כלשהוא לקיים את בקשתו וללכת להתגייר, מה זה חסר לי ? - חשבתי לעצמי, יש לי מעמד טוב פרנסה ומשפחה, רק לכבוד אבי שינוח על משכבו לפני מותו הסכמתי ונתתי לו תקיעת כף שאתגייר, לאחר זמן קצר הודיעו לי שאבי נפטר. ואני המשכתי בשיגרת חיי.
ואז החל להגיע אלי אבי בחלומי, כשהוא דורש ממני לקיים את הבטחתי, שנתתי לו תקיעת כף להתגייר. בפעמים הראשונות לא ייחסתי לחלום חשיבות והמשכתי במסלול חיי כרגיל. עד שלילה אחד אבי בא אלי במבט מאיים ובדרישה נחרצת לקיים תיכף ומיד את הבטחתי וללכת לרב יהודי שיגייר אותי, "וכדי שתראה שהחלום אמיתי" - הוסיף לי אבי, "אני נותן לך צביטה והיא תשיר בידך סימן שלא יישכח ממך". התעוררתי מהחלום בצווחה, כאב חד פילח את ידי, אשתי הגויה התעוררה בבהלה ושאלה אותי מה קרה לי, אותה הרגעתי שזה היה סתם חלום מפחיד, אך אני שהרגשתי את אמיתות החלום על בשרי הזדרזתי ובאמצע הלילה ארזתי לעצמי מעט מטלטלים וברחתי מהבית.
ואז עצר היהודי מסיפורו הפשיל את שרוולו והראה לכל הנוכחים בבית הכנסת את הסימן שעדיין היה ניכר על בשרו מ'הצביטה' של אביו.
הלכתי לחפש רב יהודי שיסכים לגייר אותי, אך באותם שנים החוק הרוסי אסר לגייר, וכל הרבנים חששו לחייהם, מה גם שאני שוטר מפורסם והשארתי אחרי משפחה וחברים שיחפשו אותי, היו רבנים שחששו שזה סתם מרגל שמטמין להם מלכודת כדי למוסרם לשלטונות, גם אלו שהאמינו לו שהוא באמת רוצה להתגייר עדיין הסכנה הייתה גדולה מאוד שיתפסו את הרב שיגייר אותי, וכך לא מצאתי שום רב שיסכים לגייר אותי. אחד הרבנים הפנה אותי לעבר הרבי מראדושיץ, קדוש עליון ובעל מופת, שהוא בוודאי ימצא פתרון איך לקיים את צוואת אבי.
הגעתי לרבי מראדושיץ, הוא שמע את הסיפור, ושאל אותי: "האם אתה מוכן להכל ?" לשמע השאלה רעדה אחזתני, הבנתי שאני מתחייב על משהו גדול, למרות שעדיין לא ידעתי בדיוק למה מכוונים דבריו. אבל צוואת אבי ותקיעת הכף עמדו מול עיני, ואמרתי לרבי: "כן, אני מוכן להכל". אמר לו עכשיו תחזור לעירך לודז' והכל יסתדר, הרבי רשם לו על פתק של רב שאצלו יעבור את הליך הגיור.
משהגיע השוטר לרחוב שהוא גר, הוא ראה התקהלות ליד ביתו וריח של פיח שרוף, בחשכת הלילה אף אחד לא הכירו, הוא ניגש להתקהלות ושאל מה קרה ? הם סיפרו לו על הטרגדיה, ש'השוטר' נשרף עם כל משפחתו בתוך ביתם, והיה זה פלא שרק ביתו נשרף ולכל הדירות שמסביב לא אירע דבר. הוא מיד הבין שלזה כיוון הצדיק בדבריו והוא סידר עבורו שאף אחד לא יחפש אותו, וגם יש סיפור כיסוי לסיבת היעלמותו, הוא הלך לרב כפי הכתובת הרשומה ועבר את כל הליך הגיור כדת וכדין.
אחרי כמה שנים הצאר מת והתבטל החוק שאוסר את הגיור, החפץ חיים הורה לו שעליו ללכת ולפרסם את הניסים שהיו עמו לחזק את האמונה בליבות בני ישראל.
הסיפור נכתב ע"י הרב אהרן סורסקי בספר זכרון לקהילת סלונים בלוד'ז.
בשולי הסיפור הוא הוסיף, שהוא ישב בסעודת שבת אצל האדמו"ר בעל הנתיבות שלום מסלונים זצ"ל יחד עם הרב שמואל קריבוס שליט"א, והרבי ביקש מר' שמואל שיספר לר' אהרן סורסקי את הסיפור הזה.

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#39 שליחה על ידי כּוֹתָר » א' פברואר 09, 2020 11:39 am

רגל במקום תביעה
ר' יוסל - מכונה בחיבה גיבור סיפורנו, ולא בכדי, הוא נחשב איש חביב, שופע חיוכים, נחמד ואדיב. לפרנסתו הוא משמש כשיפוצניק, ושמו הולך לפניו - היו8שר, האמינות, מילה זו מילה.
אלא שפעם אחת נקלע לתקרית עיסקית מול סוחר חומרי בניה שהתגלה כרמאי, ונוצר ביניהם ויכוח על סכום נכבד, למעלה ממאה אלף שקלים. ר' יוסל תובעו לדין תורה, וכצפוי - מנצח, שכן הצדק עמו.
אבל הלה מוסיף להתל בו, לא מוכן לשלם, ולמרות שהפסיד בדין - הוא מנסה לטעון בכה ובכה.
הכסף אינו מגיע, המהומה סביבו הולכת וגדילה, הוצאות נוספות מתווספות, כאב ראש שר' יוסל אינו רגיל בו. מצד שני, הלה מתברר כנוכל של ממש, שמהתל בו ובבית הדין גם יחד.
ר' יוסל כבר מייחל ליום בו יזכה לקבל את סכום העתק שבתביעה, בינתיים הוא מעביר את ימיו בין פרנסה לדיוונים משמימים, דבר שלא היה רגיל בו עד כה.
ואז, ביום מן הימים, לפתע חש כאב חד ברגל, הוא מנסה להמשיך לדרכו ומקווה שהכאב איכשהו יעבור, אך הכאב הולך ומחמיר וכל משככי הכאבים לא מצליחים לנצחו - הוא פנה לרופא אורטופד, שמפנה אותו לסדרת בדיקות. בסיומה נקבע כי לקה בזיהום חמור בתוככי רגלו.
לראשונה בחייו, הסתגל ר' יוסל לבליעת כדורים ומריחת משחות ערב ובוקר וצהריים, בנסיון להציל את הרגל. אבל הזיהום העקשן הולך וגדל, לא אותת על סימני כניעה מתקרבים, והרופאים הפכו אובדי עצות. חולפים עוד כמה חודשים, הרגל מנופחת, פצועה, הזיהום אכל בה כל חלקה טובה. ר' יוסל עזב את עבודתו, הרופאים ערכו התייעצות, ובסיומה הוחלט:
ניתוח כריתה ! יכרתו לו מחצית מהרגל, ויחליפו אותה ברגל תותבת.
ר' יוסל ההמום שמע את הבשורה ונחרד. טרם הספיק להתרגל למצב בו הוסל וחלוש, ולפתע מתברר שזה בלתי הפיך, ואין מנוס מלהיפרד מהרגל לנצח. לבו חיב להישבר, היטב הבין כי העתיד כולו משתנה עכשיו לנגד עיניו, מי יודע אם יוכל עוד ללכת בחופשיות, אם יזכה לרקוד בנישואי ילדיו כשרגלו רגל תותבת...
ניסה להתנחם בכך, כי אם לא יזכה לשוב לעבודה - לפחות יזכה בסכום כסף נדיב שיסייע לו בעתיד.
ואז, ביום בהיר, בצהרי היום, מצלצל הטלפון בביתו, ומעבר לשפופרת - קול נעים ואצילי, אפוף הוד, קולו של רבו, כ"ק האדמו"ר מפינסק קארלין זי"ע, הודרש בשלומו ובשלום הרגל. ר' יוסל נאנח, סיפר לרבי על התור שקבע לניתוח כריתת הרגל. ושוב נאנח, כשהרבי נאנח יחד עמו. ואז אמר לו הרבי:
"אבל אני התקשרתי כדי להציע לך עיסקה, אם תוותר ליריבך על מלוא הסכום ותמשוך את התביעה - אני מבטיחך נאמנה, באחריותי, שלא תצטרך לכרות את הרגל, שהיא תשוב ותבריא לחלוטין. אני מציע בפניך את הרעיון, תחליט מהר ותודיע לי! - סיים הרבי, בירכו בחום, וניתק את השיחה.

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#40 שליחה על ידי כּוֹתָר » א' פברואר 09, 2020 4:37 pm

תודות ל @סערצע אני מביא את סיום הסיפור.

ר' יוסל קרס על מושבו, המום ומבולבל, ידיו רועדות, ראשו מסוחרר, עיניו קרועות. רבונו של עולם, מה קורה כאן? האומנם? הוא חסיד של הרבי, חסיד גדול אפילו. הנתבע הלז - לא רק שאיננו חסיד פינסק קארלין, הוא אף התנכל לא פעם לרבי ולמוסדותיו. לוותר לו על כל התביעה? אחרי כל הימים והלילות, הדחיות והדיונים, ההוצאות המרובות והטירחה האינסופית?!
לא! הוא לא מסוגל! איך הוא יכול לוותר? הלא הנתבע הלז, איש רע מעללים, שמתחמק פעם אחר פעם. לוותר לו? - לכל העולם הוא מוכן לוותר, רק לא לברנש הזה! וכל הכסף? - הלא מדובר בהון תועפות, איך הוא יכול לוותר עליו?! ומצד שני, זו עיסקה שקשה לסרב לה. הן הרבי מבטיח, מבטיח! - שהרגל תשוב לאיתנה, שניתוח הכריתה יהפוך למיותר, שהוא ישוב להלך כאחד האדם. זה שווה לו כל הון שבעולם!
מלחמה התחוללה בלבו, מלחמה קשה ומייסרת, בסיומה החליט באומץ: הוא ינהג לפנים משורת הדין, הוא יוותר. זה דורש מאמץ על טבעי מצידו, אבל זה בדיוק מה שהוא מבקש מבורא עולם - לנהוג בו לפנים משורת הדין, להציל את רגלו באופן על טבעי. זהו, זה סגור. הוא מבטל את התביעה!
וכדי לעמוד בדיבורו, על אתר הוא מתקשר לטוען הרבני, ששומע, המום, ור' יוסל מנצל את ההלם כדי להיפרד ממנו ולחייג אל הרבי. 'החלטתי. הודעתי למשוך את התביעה!' - 'נפלא!', מגיב הרבי בחדווה, 'אתה יכול לוותר את התור שקבעת לניתוח הכריתה, ותבטל גם את הזמנת הרגל התותבת. פשוט חבל על הכסף...'
'האמנם?' - שואל ר' יוסל, 'בטוח? לבטל הכל? אולי נמתין לראות?' - 'לא צריך לחכות!' - משיב הרבי באמונה ברורה, 'זה ברור לי. נהגת בו לפנים משורת הדין, ויתרת. ברור לי שנושעת, ברור לי שבורא עולם יסדר את העניינים. תבטל, תבטל הכל, רפואה שלימה!'
ר' יוסל מניח את השפופרת על כנה, ומתקשר לבטל את הניתוח. כל מי שדיבר אתו בשעות ההן - היה בטוח שנשתבשה עליו דעתו. הטוען הרבני, הרופאים, המכון האורטופדי שמייצר רגליים תותבות - כל אלה קיבלו הודעות ביטול בזו אחר זו, ולא נחה דעתו של ר' יוסל עד שהוא לוקח את המשחות, הרטיות, התחבושות, התרופות - מכניס את הכל לשק גדול ומניח בפח האשפה!
ולמרבה הפלא, הנס הגדול אכן קם והתחולל: בתוך פחות משבוע - לפתע פתאום החל הזיהום לאבד נפח. ר' יוסל מביט בו, אינו יודע אם הוא חולם או הוזה, או שמא זו מציאות. הוא מזמין בדיקה, ולנוכח תוצאותיה - הרופא לוחץ עליו, מתחנן אליו, מתעקש: 'תגלה לי מה עשית, תגלה לי איזה טיפול עברת. זה לא יכול להיות!'
עוד שבוע, עוד בדיקה, עוד שבוע, ועוד בדיקה. הוא כבר יכול ללכת! - הוא נכנס אל הרופא שקבע לו את ניתוח הכריתה, והלה אומר לו 'התותבת מתאימה לך בדיוק, עשו לך את זה נהדר!', ור' יוסל, באושר בלתי מוסתר, מסיר את הגרב ומראה לרופא רגל בוהקת, בריאה, חזקה, מהלכת, כאחד האדם ממש!
והיום, צאו וראו בירושלים, אי שם על הפיגומים, מקפץ ר' יוסל בשתי רגליים בריאות. וכל מי ששואל אותו אם לריב או לוותר, אם להתעקש או לנהוג לפנים משורת הדין - הוא לא עונה, הוא רק מניף רגל. בריאה, חזקה, הולכת, אמיתית, ואומר באושר: 'זה תוצאה מוויתור. הויתור העניק לי רגל במתנה!'
סיפור נפלא זה, אותו כתב הרב יצחק ברבר שליט"א, מחדד לנגד עינינו את הכח של ויתור לחולל ישועה מעל לדרך הטבע, באופן פלאי ממש. הנה כי כן, יהודי שהתיק הרפואי שלו היה סגור וחתום, שכולם קבעו חד משמעית שעל רגלו להיכרת - אבל ויתור אחד פתח לו שער, העניק לו ישועה מעל לדרך הטבע.
יהודי יקר, אתה צודק, באמת צודק, אבל בחיים תהיה חכם. לוותר דורש כוחות נפש, לוותר דורש מאמץ, אבל הוא כדאי, כל כך כדאי. אל תוותר לעצמך על הזכות לוותר, על הזכות לפתוח לעצמך שערי ישועות למעלה מדרך הטבע. הענק לעצמך את הזכות הכבירה והפלאית, תפרגן לעצמך את העונג לוותר, ותראה בעיניך כיצד ויתור פותח שערי שמים, מפתיע בישועות נשגבות ויוצאות דופן!

שלח תגובה