אדגיש כי אותי הם לא שכנעו. אין שום אזכור לכך שהחזו"א למד ממש בקיבוץ של הגרח"ע בווילנא, ולדעתי דקדוקי עניות בלשון המעיד זצ"ל הביאו את המסקנא הזו. והבוחר יבחר:
הדברים הבאים כתובים אצלי זה שנים מכבר, ולא חשבתי עד כה שיש צורך מהותי בפרסומם, מפני שלאמיתו של דבר הם מובאים בעיקרם גם ב'פאר הדור', ועל אף שעורכי הספר הצניעו אותם באופן יחסי והתאמצו להשרות רוח אחרת בגוף הדברים, ואף כתבו במפורש דברים הפוכים מהם, עם כל זאת היה באפשרות הקורא הביקורתי לעמוד על הדברים כהווייתם.
אלא שלאחרונה נשנו הדברים לגריעותא, בספרו החדש של בנימין בראון על החזון איש. כפי שנראה להלן, דווקא בגין ביקורתיותו כלפי המקורות עליהם הסתמך, הוא החמיר פי כמה את השיבוש לעומת המקורות הישנים. אמנם, כפי שכבר הערתי באשכול אחר, בראון איננו היסטוריון וספרו אינו ספר היסטוריוני ביסודו; הפרקים הראשונים בספר, העוסקים בתולדות החזון איש, אינם עבודה היסטוריונית מקורית, אלא בעיקר סידור, מיון וניתוח ביקורתי של המידע הקיים במקורות המרכזיים לתולדות החזון איש (וגם לעובדה זו יש חלק משמעותי בשיבוש שנוצר על ידו, כפי שנראה). ואף על פי כן, כיוון שסוף כל סוף מדובר בספר חשוב בהחלט ואף יחיד במינו לדעתי (והמחילה עם עדת הנועדים על בראון באשכול הנ"ל), בעיקר משערו השני ואילך, הרי שאנצל את ההזדמנות כדי להעמיד על מכונה את הסוגיה ההיסטורית שבכותרת.
ובכן. המיתוס: החזון איש פילס את דרכו בתורה ללא נגיעה כלשהי עם מוסדות התורה שבימיו ואף לא עם גדולי תורה מפורסמים.
"הוא [החזון איש] לא למד מעולם בישיבת הגדולות שהתקיימו בימיו, אף לא הסתופף בצלם של גאוני הדור אנשי שם", כותב עליו אהרן סורסקי בספרו 'החזון איש בדורותיו'. דברים דומים נכתבו גם ב'פאר הדור': "הוא לא נסע ללמוד באחת הישיבות המפורסמות, כנהוג בימים ההם, אלא גיבש לבדו את דרך הלימוד בצורה עצמאית". וכך אכן מקובל לחשוב, שכל גידולו של החזון איש מינקותו ועד שכבר החל להוציא את ספריו המפורסמים, היה באופן עצמאי ובלי שום לימוד מסודר אצל רב ידוע שמחוץ למקומו, וכדומה. מלבד אביו, ר' שמריהו יוסף קרליץ אב"ד קוסובה, למד החזון איש בילדותו אצל מלמד זקן (כמובא בפאר הדור ומקורות נוספים), וידועה גם אפיזודה בסמוך לגיל בר המצווה, בה נסע כנראה לבריסק אל ר' חיים סולובייצ'יק אך חזר משם כעבור זמן קצר (כך בפאר הדור וכן ב'החזון איש בדורותיו', וראו אצל בראון עמ' 23-24 גירסאות הסיפור). ומאז - למד לבדו בעיקר, וכן עם אביו ועם אחיו וצעיר נוסף, עד גיל 18 בערך.
ושוב נכתב בפאר הדור: "ישיבתו היחידה בתוך חוג מוגדל של לומדי תורה היתה בכל יום לעת ערב, בזמן שאביו הרב נוהג להשמיע את שיעורו היומי..." (ובדומה לכך ב'החזון איש בדורותיו'). ומה היה בשנים הבאות? על כך ידוע לכאורה מעט מאד: בשלב מסויים, מסופר ב'פאר הדור', "הוא סר לפרקים לוילנא והחליף דעות בהלכה עם צורבי ישיבתו של רבי חיים עוזר", ולפי הספר הנ"ל בשנים תרס"א-תרס"ב פרסם החזון איש כמה חידושי תורה ב'הפלס' ובמאסף שיצא בווילנא ע"י ר' איצל'ה בלאזר, ואף סייע בעריכתו. סורסקי (ב'החזון איש בדורותיו') מציין ש"באחת מאגרותיו נרמז ששהה בתחילת חורף תרס"ה בוילנא ובדעתו להתמהמה בעיר זו". לא ברור מהו ה"רמז", שכן באיגרת זו (ח"ב איגרת צ"ה), מכ"ח חשוון תרס"ה, מפורש בתחילתה שנכתבה בווילנא. מכל מקום, באלול תרס"ה כבר היה במקום אחר - כרמוז באיגרת אחרת (ח"א איגרת ק"נ). ממילא כותב סורסקי, שהחזון איש נפגש שם עם הרב ר' עוזר גרודזינסקי לשיחה קצרה ופגישה ראשונה. ולאחר מכן, הוא מוסיף היה החזון איש סר מדי פעם לוילנא (וכן מסופר ב'פאר הדור', כדלעיל).
הא - ותו לא.
רושם זה, כאמור, מועצם פי כמה אצל בראון (עמ' 29-30), שאפילו כלפי מעט המידע המתואר לעיל הוא מתייחס בספקנות רבה. לדבריו, הגם שאכן החזון איש שהה בווילנה בתרס"ה זמן ממושך יחסית, כל העיכוב לא נגרם אלא - כנראה - בשל מהפכת 1905 והנלווה אליה. דא עקא, נשכח ממנו שהתאריך הלועזי של חשוון תרס"ה (תאריך מכתב החזון איש מווילנא, כדלעיל) הוא 1904 ולא 1905! אם כן, מהפכה זו, שהתחילה רק בינואר 1905, עדיין לא באה לעולם כשהחזון איש מודיע במכתבו שהוא עתיד להתעכב בוילנה...
בראון, מכל מקום, נזקק להשערה זו אודות סיבת התעכבות החזון איש בווילנא, כחלק ממהלכו המרכזי באותו עניין, והוא: לדחות לחלוטין את הטענה, המתוארת כדלעיל ב'פאר הדור' וב'החזון איש בדורותיו' (ועוד), כי סיבת השהות בוילנה היתה המפגש עם ר' חיים עוזר גרודזינסקי. כלשונו, "כל הקביעות הללו נראות על פניהן חסרות בסיס ואנכרוניסטיות". הוא אכן ממחיש, בהערה ארוכה, כי כמה מן התיאורים ב'פאר הדור' וכדומה אינם מבוססים בלשון המעטה; אך מעבר לכך הוא קובע כי "ספק רב אם ר' חים עוזר בכלל התוודע לחזון איש בשלב זה [...] גם אם פגש אותו והתרשם ממנו, ספק רב מאוד אם רבה של וילנה [!], הטרוד בעניינים ציבוריים ופרטיים עד מעל לראשו ומוקף במעגל רחב של תלמידי חכמים מבריקים, יכול היה לזכור את הלמדן הצעיר מן העיירה הרחוקה". עוד הוא קובע כי האפשרות שהחזון איש השתתף בתקופה זו בעריכת כתב עת שיצא בווילנא, "נראית, כאמור, דמיונית למדי".
ובכן. ראשית, אנכרוניזם!
ההגדרה התמוהה שהרח"ע גרודזינסקי בתרס"ה היה "רבה של וילנה", מופיעה פעמיים באותה הערה ארוכה, ונשנית בהמשך הספר בעמ' 33-34, שם מוסיף בראון לבסס את טענתו כי רק בתקופתו בכוווידאן "נוצר הקשר הראשון של החזון איש עם ר' חיים עוזר גרודז'נסקי, רבה הנודע של וילנה". ושוב שם בהערה, "רבה הראשי של העיר", לא פחות! אכן, עוד לפני כן היה הרח"ע גרודזינסקי מו"צ חשוב בתוככי ווילנה, אך בשנה בה אנו עומדים (תרס"ה כזכור) הוא עדיין שהה בצילו של זקן המו"צים בווילנה - שמזה זמן רב לפני כן, וגם לאחר מכן, לא היה בה "רב ראשי" כלשהו - ר' שלמה הכהן, חותנו משכבר של אחי החזון איש ר' מאיר קרליץ. אלא שגם ההדגשה הזו של חשיבות הרח"ע גרודזינסקי מול החזון איש האלמוני, משמשת כמובן כחלק בתאוריה שלא התרחש ביניהם מפגש משמעותי, אם בכלל, באותה שנה.
זוהי אך הערה קטנה. העיקר הוא שכל המתואר לעיל, כל הרושם שמבקשים ליצור תיאורי 'פאר הדור' ו'החזון איש בדורותיו' שהחזון איש מעולם לא למד במסגרת מסודרת ולא שהה פרק זמן משמעותי בקירבת אחד הגדולים - וכל שכן התאוריה של בראון שהוא אף לא נפגש עם הרח"ע גרודזינסקי לפני חתונתו ומעברו לכווידאן - כל זאת פשוט אינו נכון.
ובכן. העובדות: החזון איש למד זמן מסויים ב'קיבוץ' המפורסם של הרח"ע גרודזינסקי בווילנא, ואף זכה לתשומת לב מגדולים נוספים דוגמת ר' שלמה הכהן וכנראה גם ר' יצחק בלאזר.
כך מתברר מעדות שהעלה על הכתב ר' אליעזר סילבר בסמוך לפטירת החזון איש (ופורסמה ב'הפרדס'); הוא מספר כיצד הלה, בהיותו כבן עשרים, שהה לצידו שלו בקיבוץ של הרח"ע בוילנה, ואף זכה גם לתשומת לבו של המו"צ הישיש ר' שלמה הכהן בעל 'חשק שלמה' (דבר מובן בהתחשב בכך שהלה היה כאמור חותנו של אחיו הבכור). הר"א סילבר הוא גם שהעיד כי החזון איש אכן השתתף לצידו בעריכת שבועון - פנימי כנראה (שכן לא נמצא לו זכר ברשומות הביבליוגרפיות) - של חידושי תורה בהשגחת הר"י בלאזר.
ובלשון הר"א סילבר: "ואני בידעי אותו מנעוריו, בהיותינו בני עשרים שנה [=הרב סילבר היה צעיר מהחזו"א בשנתיים], לפני יותר מחמישים שנה [=בתחילת שנות התר"ס] היינו בצוותא חדא בווילנא, עת חזרתי מבריסק אל הקבוץ של הגאון ר' חיים עוזר זצ"ל. והייתי כמוהו מתמיד נפלא והוצאנו קובץ-שבועון של חד"ת עפ"י פקודתו של הגאון ר' יצחק בלאזער, ובקובץ הי' נדפס חד"ת שלנו. וזכיתי אז לפלפל אתו בעינים שונים שהוכנסו אח"כ בספריו הנפלאים.
והוא הי' מתמיד נפלא, סגור בחדרו בעירו בבית אביו הרב. ימים ושנים הי' נחבא אל הכלים, וכמעט מפני שקידתו הרבה שלמד תורה לשמה איש לא ידע אותו, רק אחדים מגדולי עמנו ובתוכם הגאון רח"ע זצ"ל. שמענו את שמו בבית הגאון ר' שלמה הכהן, שאחיו הרב רמ"ק [=רבי מאיר קרליץ] הי' חתנו, וכבר אז נבאו עליו שיהי' אחד מגאוני הדור".
מדבריו של הר"א סילבר אנו למדים אפוא אודות תקופה מסויימת - אך לא ארוכה, כמסתבר - שבה החזון איש ישב בווילנא ממש, יחד עם הר"א סילבר, בקיבוצו של ר' חיים עוזר; וישיבתו שם איפשרה לו להשתתף בעריכת הקובץ התורני הנזכר. הדבר תואם את מכתבו מתרס"ה (זמן מה לאחר התקופה עליה מדבר הר"א סילבר), בו הוא אומר שאינו יודע מתי ישוב לביתו - כלומר הוא שהה בווילנא פרקי זמן ארוכים יחסית, גם אם לא רצופים.
(יש להבחין כי מה שכתב הר"א סילבר בהמשך שהחזון איש היה "בבית אביו הרב" וכו', הוא מַעְבָר לתיאור כללי של דמות החזון איש באותה תקופה, ש"ימים ושנים הי' נחבא" וכו', בבית אביו וכו', וכך לא הכירוהו למעט המעטים כאותם גדולים שציין).
מקור זה, כפי שרמזתי בראש הדברים, היה ידוע לעורכי 'פאר הדור', שאף הפנו אליו כסימוכין לאותה ידיעה שהחזון איש השתתף בעריכת הקובץ הנזכר - אולם כפי שראינו, הם בחרו להמיר את הידיעה על לימודיו של החזון איש לתקופת-מה בקיבוץ בווילנא, לסיפור על כך שהוא בסך הכל "סר לפרקים לוילנא והחליף דעות בהלכה עם צורבי ישיבתו [של הגרח"ע]". כלומר, לא לימודים ממוסדים חלילה - שהרי כאמור המיתוס הוא שהחזון איש צמח בלי להיות מושפע מגדולי תורה בני דורו ובלי ללמוד מעולם במוסד מסודר - אלא בסך הכל כמה ביקורים מזדמנים בווילנא...
ובראון? גם הוא ראה ב'פאר הדור' את ההפניה לעדות הר"א סילבר, וציין זאת בלשון ספקנית למדי: "הוא [=פאר הדור] גם יודע לספר, על סמך עדותו של הרב אליעזר סילבר, שהחזון איש 'אף סייע והשתתף בעריכתו של קובץ תורני'...". אלא שכזכור הוא מייד שולל את הדברים הללו מכל וכל: "כל ההשערות הללו נראות קלוטות מן האוויר, ובמקרה הטוב יש בהן אנכרוניזם המייחס לביקורו של החזון איש בווילנה עניינים השייכים לתקופת מגוריו שם שנים לאחר מכן" (עמ' 29-30). ניכר בעליל כי בראון לא טרח לעיין בעדותו של הר"א סילבר במקורה (שצויין כאמור ב'פאר הדור'), שאם היה עושה כן היה נוכח לדעת שלא מדובר ב"השערות קלוטות מן האוויר" אלא בעדות אישית מכלי ראשון.