שני גירסאות על סיפור אחד..

[חזקי]

גירסא א.
כאשר שימש השאגת אריה כרבה של וואלוז׳ין, יצא פעם לדרכו, וישב במרכבה, מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין. במשך כל הדרך, לא הסיח דעתו מעסק התורה. גם העגלון, איש פשוט, תם וישר, היה לבוש בתפילין, ושפתותיו מרחשין בתפילה. כשעברו תוך יער עבות, יצאו לפתע מבין העצים, חמשה גזלנים, חמסנים, וכלי זיין בידם. תן לנו את כל המעות שבידך - צווחו לעבר העגלון. ה״שאגת אריה שהעמיק בלימודיו, לא ראה ולא שמע מכל המתרחש סביבו. לשמע הצווחות והצעקות של העגלון, הביט עליהם הגאון, ומרוב אימה ופחד שהטיל עליהם במבטו, ברחו משם במהירות הבזק. פנה העגלון לגאון, ושאלו: ילמדנו רבינו, מדוע, איפוא, פחדו הגנבים יותר מהרבי - הנראה כזקן וחלוש, ולא ממני - איש צעיר לימים, ובעל כח וגבורה?
ענהו ה״שאגת אריה״: לא ממני ברחו, אלא מפני אור קדושת התפילין שעלי. הלא כך אמרו חז״ל: ״מנין שהתפילין עוז הם לישראל ? דכתיב (דברים כ״ח, י׳): וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך, ויראו ממך. ותניא, ר׳ אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש״ (ברכות ו.). התפילין הפחידו אותם, עד כדי ניסה ובריחה. ומה עם התפילין שלי - למה לא יראו מסגולת ה״אור״ שעלי?
הסביר הגאון לעגלון: לכשתדייק, תראה, שלשונו של ר׳ אליעזר הגדול, אינו: ״אלו תפילין שעל הראש״, אלא: ״אלו תפילין שבראש״ - קדושת התפילין, צריכה להיות קבועה וחקוקה בתוך הראש, במוח. זוהי כוונת המצוה: ״ועל הראש נגד המוח, שהנשמה שבמוחי, עם שאר חושי וכוחותי, כולם יהיו משועבדים, לעבודתו יתברך שמו״ (תפילת ״לשם יחוד״, שקודם הנחת תפילין). אם הנחת התפילין נעשית כ״מצות אנשים מלומדה״, אין בה אותה סגולה של ״ויראו ממך״. ובחרת בחיים.

גירסא ב.
סיפור די דומה עם אותו מסר מובא בשינויים קלים ומסופר על הגר"א. כאן

[פשוטו של מקרא]

גרסה שלישית
זכור לי סיפור כזה על בעל הפני יהושע או על זקנו בעל שו"ת פני יהושע, שנתקל באריה שהסתובב בעיר והאריה ברח מחמת התפילין שעל ראשו.
המסקנא: סיפורים כמו סקרים טובים להריח מסוכן להתבשם.

[חזקי]

הבהרה חשובה: אשכול זה יוצא מנקודת מוצא שלא כל הסיפורים מבוססים על שקר. יש ויש, והיה ומצאנו מקור אמין נהדר. ולא, צריך לבדוק ולפשפש קודם שנזלזל ונמחק את כל מה שנדמה בעיניו לעורבא פרח. ליצנים למיניהם לא להם נועד האשכול.

[חזקי]

גרסה שלישית
זכור לי סיפור כזה על בעל הפני יהושע או על זקנו בעל שו"ת פני יהושע, שנתקל באריה שהסתובב בעיר והאריה ברח מחמת התפילין שעל ראשו.
המסקנא: סיפורים כמו סקרים טובים להריח מסוכן להתבשם.

למה לכתוב דברים בלי טעם.
שני הגירסאות שהבאתי מביאות סיפור דומה עם מסר שווה. לא על אריה ותפילין וכדומה. במטותא מינייכו. תשתדלו לכתוב ברצינות.

[פשוטו של מקרא]

מה הסיפור שלך (עם כל הגרסאות) הבאתי לך בדיוק אותו סיפור על קדושת התפילין שמסופר על הפני יהושע.
הצלחת להבין את עצמך על מה יצא קצפך?

[חזקי]

מר פשוטו של מקרא. האשכול נועד לעלות סיפור מסויים עם גירסאות שונות. לא להשמיץ לזלזל ולהשים את כל מה שמספרים אבותינו ללעג וקלס. מתחילים בסיפורים ומסיימים רק ה' יודע.

[פשוטו של מקרא]

במקום לומר תודה על גרסה שלישית על הסיפור המרומם שהבאת ממה שסיפרו לך אבותיך, אתה משמיץ ומנסה להפוך אותי לליצן.
לא יאה לא נאה לא מכובד.

[חזקי]

להציג גירסה בלי מקור שווה אפס גירסה. הכל מתחיל כשיש שני גרסאות המגובים במקורות. יתכבד מר לציין מקור לסיפור ועל זה נדון. כמו כן בוא נשאיר בצד את שיחות ההדרכה אם לאמץ סיפור או לא..
ושוב אם תקרא את שני הגרסאות הדומים שהבאתי, מדובר באירוע שונה ממה שהצגתם.

[חזקי]

את הגירסה השניה ציין לי @יאיר היקר.

[משולם]

את הסיפורים אני לא מכיר, אבל הווארט על תפילין שבראש ולא על הראש, ידוע בשם בעל התניא. מקורות בדפוס; זכור לי כעת שמובא כמה פעמים בפרי צדיק לר' צדוק הכהן, ומסתמא כבר מובא לפני כן.

[פשוטו של מקרא]

ישנו סיפור ידוע על ה"פני יהושע" המובא בספר "ומתוק האור":

בוקר אחד יצא לתפילה מעוטר בטלית ותפילין, וראה שהרחובות ריקים. הוא לא הבין מה קרה. לפתע ראה מולו אריה, ואז הבין היטב מדוע הרחובות ריקים...



מה עשה?

הרים את הטלית וגילה את התפילין שעל ראשו. כשהאריה ראה את התפילין - ברח, כמו שכתוב: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח, י).

וה"פני יהושע" ניצל. כך מספרים.



אני גם כן, יצאתי הבוקר לתפלה, עטור טלית ותפילין, עברתי ליד פחי האשפה, ואז קפצה משם חתולה וכשראתה אותי ברחה... באותו רגע נזכרתי במעשה עם ה"פני יהושע" ונסיתי לדמות אותו למצבי: הלא החתול הוא ממשפחת הנמרים, ואני אולי ממשפחת ה"פני יהושע", מי יודע...

[תלמיד חכמים]

לפחי אשפה יש דין צואה וצ"ע אם הותר לך לגלות תפילך...
ואולי היה פחים טמונים דיש קצת להקל..

[חזקי]

לעת עתה הוורט של תפילין שבראש ולא על הראש, נמצא אצל הגר"א שאגת אריה, ובעל התניא כפי שהוסיף @משולם
ואילו את הסיפור עצמו במאפינים דומים מצאנו אצל השאגת אריה והגאון. והמקור היותר מוסמך מספר על הגאון. וק"ק לומר שבשני הגדולים הללו התרחש אותו סיפור דומה עם אותו וורט.

[פשוטו של מקרא]

התשובה היא שלא דובים ולא עצים. תפסיקו לנהל את חייכם על פי סיפורים, זה המסר שלי מהסיפורים האלו.

[חזקי]

התלהמות לא במקומה. לברר מקור של סיפור בפרט כזה עם וורט של גדולים הוא דבר מבורך ומסוגל לנפות את הבר מהתבן. מאידך לשלול כל סיפור ולזלזל בכל המקורות זה לא עניני ולא הגיוני אלא חשיבה דוגמטית ושלילה מראש בלא טעם במקום לנסות להגיע לחקר האמת. התנהלות חיים כזו לדעתי היא שחצנית וקלוקלת.