ת"ח גדול סיפר על אמו שהייתה מנוייה לעיתון של אגודת ישראל בפולין, שקראו לו "טאג בלאט", וכל נשות העיירה היו באות לראות את העיתון ולשמוע מה חדש בעולם. אלא שהיו נשים שלא ידעו קרוא וכתוב ולכן אמא של אותו ת"ח היתה קוראת להם את העיתון. ערב אחד, אחת השכנות הקדימה לבוא. היא נכנסה לבית בשעה שאמא שלו עדיין הייתה עסוקה בקילוף תפוחי אדמה במטבח. כאשר ראתה שהעיתון כבר מונח בפתח הבית, הגביהה אותו והסתכלה על כתבה בעמוד הראשון, בנושא בניית אניה חדשה (האנגלים בנו אז אניה חדשה). לפתע, נזעקה הישישה בקול גדול, האשה שלא ידעה לקרוא רצה פנימה עם העיתון וצעקה: דבורה, מה קורה לך, ספינה טובעת בים ואת עומדת ומקלפת תפוחי אדמה במטבח?!
אמו של הת"ח עדיין לא הספיקה לראות את העיתון, מיהרה לקראתה, יצאה מהמטבח עם הסינר. נטלה את העיתון והביטה בו. מיד הבחינה בטעותה של הישישה, כיון שלא ידעה לקרוא, היא אחזה את העיתון הפוך – וראתה ספינה הפוכה… אמי סנטה בה בידידות: מה איתך? כך קוראים עיתון?! הלא כתוב כאן שבונים אניה! את לא יודעת לאחוז עיתון. תביני באנגליה בנו אניית פאר חדשה. עד כאן סיפורו של הת"ח.
מה התובנה והלקח שהייתם נוטלים מהמעשה האמור?
אשכול מה המסר?
Re: אשכול מה המסר?
תובנה ראשונה: כדאי להוליד בנים תלמידי חכמים.
אם הבן היה גדל להיות נהג מונית, לא היינו מחפשים מסר בסיפוריו על אמו. אבל היות שהיא "אמו של הת"ח" בוודאי שיש הרבה מה ללמוד ממנה, וגם משכינותיה.
אם הבן היה גדל להיות נהג מונית, לא היינו מחפשים מסר בסיפוריו על אמו. אבל היות שהיא "אמו של הת"ח" בוודאי שיש הרבה מה ללמוד ממנה, וגם משכינותיה.
Re: אשכול מה המסר?
אז מה המסר?
המוסר השכל שנטל אותו ת"ח בעודו ילד: האדם קורא את המציאות בצורה הפוכה, הוא לא יודע לקרוא, חושב שהספינה טובעת, בו בזמן שההיפך הוא הנכון – בונים אניה חדשה…לעיתים נראה שה' מקפיד עלינו או "מקלקל" לנו את התכניות? יש סיבה ויש מסובב! אנו מוגבלים בראייתנו ומצומצמים בזיכרוננו, גדול הבורא שאין שכחה מלפני כסא כבודו, והכל בא בחשבון לפניו יתברך, ובודאי שכל הנעשה – לטובה הוא.
וכבר מצינו בגמרא במסכת נידה (לא.) שביארו חז"ל [ר' יוסף] את הפסוק "אודך ה' כי אנפת, בי ישוב אפיך – ותנחמני" (ישעיה י"ב, א') כי איך לכאורה אפשר להודות לקב"ה על שאנפת בי? מביאה שם ר' יוסף משל לאדם שהיה צריך להפליג בספינה והינו בדרכו נכנס קוץ ברגלו, החל מחרף ומגדף בראותו את הספינה יוצאת לדרכה והוא הפסיד פרנסתו, ולבסוף בשמעו שטבעה הספינה החל משבח ומפאר ליוצרו, כך הם חיינו עלי אדמות. ור' אלעזר שם בגמרא מבאר את הפסוק עושה נפלאות (גדולות) לבדו וברוך שם כבודו לעולם, אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו.
וכבר אמר הרה"ק מהר"א מפוריסוב זיע"א שהמשנה אומרת (ברכות פ"ו מ"ב): "על הכל אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא", ופרוש הדברים הוא שכאשר אדם עובר בעוה"ז מקרים ומאורעות שונים והוא יודע ואומר שהכל נהיה בדברו, הרי הכל ממנו יתברך, אז מיד הוא זוכה להיות חפשי מכל הדברים, כי על הכל אם אמר שהכל – יצא. ומעשי אבות סימן לבנים, יעקב אבינו עבד ברחל שבע שנים ולבסוף קיבל את לאה בטענה של: "לא יעשה כן במקומנו" (בראשית כט, כו), ולא מצינו שכעס כלל רק שאל בנחת: למה רימתני וחזר לעבוד שבע שנים נוספות כאשר רש"י (שם פס' ל' על המילים עוד שבע שנים אחרות) מעיד שעבד אותם באמונה כראשונות. אין כאן שום נקמה ושום רצון לעשות דין לעצמו אלא רק הכנעה גמורה לרצון ה'.
המוסר השכל שנטל אותו ת"ח בעודו ילד: האדם קורא את המציאות בצורה הפוכה, הוא לא יודע לקרוא, חושב שהספינה טובעת, בו בזמן שההיפך הוא הנכון – בונים אניה חדשה…לעיתים נראה שה' מקפיד עלינו או "מקלקל" לנו את התכניות? יש סיבה ויש מסובב! אנו מוגבלים בראייתנו ומצומצמים בזיכרוננו, גדול הבורא שאין שכחה מלפני כסא כבודו, והכל בא בחשבון לפניו יתברך, ובודאי שכל הנעשה – לטובה הוא.
וכבר מצינו בגמרא במסכת נידה (לא.) שביארו חז"ל [ר' יוסף] את הפסוק "אודך ה' כי אנפת, בי ישוב אפיך – ותנחמני" (ישעיה י"ב, א') כי איך לכאורה אפשר להודות לקב"ה על שאנפת בי? מביאה שם ר' יוסף משל לאדם שהיה צריך להפליג בספינה והינו בדרכו נכנס קוץ ברגלו, החל מחרף ומגדף בראותו את הספינה יוצאת לדרכה והוא הפסיד פרנסתו, ולבסוף בשמעו שטבעה הספינה החל משבח ומפאר ליוצרו, כך הם חיינו עלי אדמות. ור' אלעזר שם בגמרא מבאר את הפסוק עושה נפלאות (גדולות) לבדו וברוך שם כבודו לעולם, אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו.
וכבר אמר הרה"ק מהר"א מפוריסוב זיע"א שהמשנה אומרת (ברכות פ"ו מ"ב): "על הכל אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא", ופרוש הדברים הוא שכאשר אדם עובר בעוה"ז מקרים ומאורעות שונים והוא יודע ואומר שהכל נהיה בדברו, הרי הכל ממנו יתברך, אז מיד הוא זוכה להיות חפשי מכל הדברים, כי על הכל אם אמר שהכל – יצא. ומעשי אבות סימן לבנים, יעקב אבינו עבד ברחל שבע שנים ולבסוף קיבל את לאה בטענה של: "לא יעשה כן במקומנו" (בראשית כט, כו), ולא מצינו שכעס כלל רק שאל בנחת: למה רימתני וחזר לעבוד שבע שנים נוספות כאשר רש"י (שם פס' ל' על המילים עוד שבע שנים אחרות) מעיד שעבד אותם באמונה כראשונות. אין כאן שום נקמה ושום רצון לעשות דין לעצמו אלא רק הכנעה גמורה לרצון ה'.
Re: אשכול מה המסר?
הסיפור אירע עם אימו של הגאון ר' יעקב גלינסקי זצ"ל. כפי שסיפר בדרשותיו וכתב בספריו.חזקי כתב: ↑ ת"ח גדול סיפר על אמו שהייתה מנוייה לעיתון של אגודת ישראל בפולין, שקראו לו "טאג בלאט", וכל נשות העיירה היו באות לראות את העיתון ולשמוע מה חדש בעולם. אלא שהיו נשים שלא ידעו קרוא וכתוב ולכן אמא של אותו ת"ח היתה קוראת להם את העיתון. ערב אחד, אחת השכנות הקדימה לבוא. היא נכנסה לבית בשעה שאמא שלו עדיין הייתה עסוקה בקילוף תפוחי אדמה במטבח. כאשר ראתה שהעיתון כבר מונח בפתח הבית, הגביהה אותו והסתכלה על כתבה בעמוד הראשון, בנושא בניית אניה חדשה (האנגלים בנו אז אניה חדשה). לפתע, נזעקה הישישה בקול גדול, האשה שלא ידעה לקרוא רצה פנימה עם העיתון וצעקה: דבורה, מה קורה לך, ספינה טובעת בים ואת עומדת ומקלפת תפוחי אדמה במטבח?!
אמו של הת"ח עדיין לא הספיקה לראות את העיתון, מיהרה לקראתה, יצאה מהמטבח עם הסינר. נטלה את העיתון והביטה בו. מיד הבחינה בטעותה של הישישה, כיון שלא ידעה לקרוא, היא אחזה את העיתון הפוך – וראתה ספינה הפוכה… אמי סנטה בה בידידות: מה איתך? כך קוראים עיתון?! הלא כתוב כאן שבונים אניה! את לא יודעת לאחוז עיתון. תביני באנגליה בנו אניית פאר חדשה. עד כאן סיפורו של הת"ח.
מה התובנה והלקח שהייתם נוטלים מהמעשה האמור?
Re: אשכול מה המסר? - 2
נושפים על הנר והוא כבה..
נושפים על גחלים...והם מתלהטים ובוערים יותר ויותר..
אז מה התפקיד של הרוח - להבעיר את האש [פחמי המנגל] או בכלל לכבות אותה [נר]?
כשנעמוד על ההבדלים בין השנים - מבחינה המציאות הפשוטה, יעלה בידינו לקח ומוסר השכל נחמד ויפה!
בעצם הבדל בין נשיפת רוח על נר הגורמת לו להיכבות, ובין עשיית רוח במנגל הגורמת לו לבעור חזק יותר, בגלל שבמשך הזמן שהמנגל דולק, מצטבר אפר על הגחלים המונע מהאש לבעור כמו שצריך, וכשאנו לוקחים איזה קרטון ועושים רוח כללית על המנגל אנו בעצם מוזזים את האפר הצידה ונותנים לאש לבעור כמו שצריך. אבל בנשיפת רוח על נר - כשרוצים לכבות את האש, עושים רוח חזקה וממוקדת, והרוח הזו עוקרת את האש משורשה ומכבה אותה. עד כאן ההסבר מבחינת המציאות.
וכעת מוטל עליכם.. למצוא את המסר העצמתי שטמון כאן, או סתם תובנה שלמדתם מכאן!
- נר כבה.jpg (4.89 KiB) נצפה 508 פעמים
נושפים על גחלים...והם מתלהטים ובוערים יותר ויותר..
- פחמי מנגל - בוערים.jpg (63.36 KiB) נצפה 508 פעמים
אז מה התפקיד של הרוח - להבעיר את האש [פחמי המנגל] או בכלל לכבות אותה [נר]?
כשנעמוד על ההבדלים בין השנים - מבחינה המציאות הפשוטה, יעלה בידינו לקח ומוסר השכל נחמד ויפה!
בעצם הבדל בין נשיפת רוח על נר הגורמת לו להיכבות, ובין עשיית רוח במנגל הגורמת לו לבעור חזק יותר, בגלל שבמשך הזמן שהמנגל דולק, מצטבר אפר על הגחלים המונע מהאש לבעור כמו שצריך, וכשאנו לוקחים איזה קרטון ועושים רוח כללית על המנגל אנו בעצם מוזזים את האפר הצידה ונותנים לאש לבעור כמו שצריך. אבל בנשיפת רוח על נר - כשרוצים לכבות את האש, עושים רוח חזקה וממוקדת, והרוח הזו עוקרת את האש משורשה ומכבה אותה. עד כאן ההסבר מבחינת המציאות.
וכעת מוטל עליכם.. למצוא את המסר העצמתי שטמון כאן, או סתם תובנה שלמדתם מכאן!