עובדין טבין

דברי הימים, משפחות חכמים וסופרים
הודעה
מחבר
דוד ריזל
הודעות: 1087
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
דוא"ל: 9090674b@gmail.com
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#41 שליחה על ידי דוד ריזל » ד' פברואר 26, 2020 4:08 pm

מהרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע

א.
הרה"ח ר' דוד שאול ברסלואר זצ"ל היה חסיד בעלזא, יש בעיר אשדוד ביהכנ"ס שהונצח על שמו.
הוא סיפר שפעם הוא שבת אצל הרה"ק רבי אהרן, במוצאי שבת הוא לא הספיק להיפרד מהרבי.
ולא ראה אפשרות שייסע בלא להיפרד מרבו, לא היה מושג כזה. לכן הוא החליט להיפרד מהרבי ביום ראשון בבוקר, ואת שנת הלילה הוא הלך לעשות בבית אחיו שהתגורר בסמוך בעיר חולון.
ביום ראשון כאשר נכנס לחדר הרבי, אמר לו הרבי: "לא נפרדים לפני שנותנים 'שלום'. הגבאי ר' שלום פויגל ניסה להסביר שר' דוד שאול היה כאן בשבת.
אך הרבי אמר שוב: "לא נפרדים לפני שנותנים 'שלום'. וכך היה גם בפעם השלישית.
עד ששאלו אותו אם היה בעוד מקום ביום זה, משהשיב שהיה בחולון, אז הבינו שהיה צריך לקבל שלום בבואו מחולון ולהיפרד על שובו לביתו.
ואמר שאז לימד אותו הרבי זי"ע איך נוטלים שלום ואיך נפרדים, והראה לו את התנועות הקדושות.

(כ"ק מרן גאב"ד מאקווא שליט"א מאמרי תורה במדבר תשע"ט עמ' 8)

דוד ריזל
הודעות: 1087
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
דוא"ל: 9090674b@gmail.com
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#42 שליחה על ידי דוד ריזל » ד' פברואר 26, 2020 4:19 pm

ב.
הרה"ח ר' יואל וועבער שליט"א ממונטריאול מספר:
בחג השבועות בשנת תשט"ז בעת עריכת השולחן "ובאו כולם" אצל הרה"ק מבעלזא השתתף ציבור גדול והיה דוחק רב. בחורים רבים עמדו על ספסלים ועל שולחנות שהעמידו בצידי השולחן ומשם חזו בעבודת הקודש.
גם אני עמדתי על אחד הספסלים מאחורי הרה"ח ר' אברהם לייב ברגופן ז"ל שעמד סמוך לשולחן.
והנה באמצע ה'טיש' קרא מרן זי"ע לפתע לר' אברהם לייב ואמר לו דבר מה. ר' אברהם לייב חזר למקומו ואמר לנו:
"היודעים אתם מה אמר לי מרן כעת ? מרן אמר שיש לו תפילה מיוחדת שלא יארע דבר ח"ו לאף אחד...".
ויהי אך יצאו דיבורים אלו מפיו של ר' אברהם לייב, נשבר השולחן והספסל שעליו וכולנו נפלנו זה על זה.

והנה קמנו והתעודדנו, ולאחר בדיקה קלה התברר שכולנו יצאנו ללא שום פגע, לא היה אפילו אחד שקיבל איזו מכה או שריטה קטנה. ויהי לפלא.

(הרב שלמה מונד שליט"א "אור הצפון" אייר תשע"ט עמ' מ"ד)

דוד ריזל
הודעות: 1087
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
דוא"ל: 9090674b@gmail.com
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#43 שליחה על ידי דוד ריזל » ד' פברואר 26, 2020 4:31 pm

ג.
סיפר הרה"ח ר' אליעזר לנדא ז"ל, שבעת שהותו של הרה"ק מבעלזא זי"ע בגיטו באכניע, הגיע יום אחרון של פסח.
בשעת הקידוש על הקניידלאך (כופתאות) כנהוג, ביקש ממנו לברך את הקהל שינצלו מהקניידלאך (יריות קני השריפה) של הרשעים.
הרה"ק מבעלזא נעתר לכך וחילק לכל הקהל מהקניידלאך ובירכם להינצל מן הרשעים, ואכן כל אלו שהיו שם ניצלו מן המלחמה.

(כ"ק מרן אדמו"ר מטשרנוביל שליט"א קידושא רבה שמיני תשע"ח "דברי תורה" ניסן תשע"ט, עמ' כ"ט)

דוד ריזל
הודעות: 1087
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
דוא"ל: 9090674b@gmail.com
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#44 שליחה על ידי דוד ריזל » ב' מרץ 09, 2020 11:47 pm

כשהפני מנחם כיהן כראש ישיבת שפת אמת, בתו לימדה באחד הסמינרים החשובים, וביום היארצייט של השפת אמת היא סיפרה עליו ודיברה מתורתו. והיא נקראה לשיחת זימון אצל המנהל.
היא טענה למנהל, שכמו שביארצייט של החזון איש היא מספרת מהחזון איש, כך ביארצייט של השפת אמת, מן הראוי לדבר עליו. המנהל חילק, שהחזון איש היה גדול בתורה, והשפת אמת זה שייך לחסידות, ולא מלמדים חסידות בסמינר.
היא סיפרה זאת לאביה.

אביה ה'פני מנחם' אמר לה לספר סיפור למנהל.
וכך סיפר:
"כשהייתי ילד אספתי דמי כיס וביקשתי לקנות בהם ספר שפת אמת על 'קדשים'. הגעתי למוכר הספרים וראיתי שאין בידי את הסכום הדרוש.
ביקשתי מהמוכר שישמור לי את הספר עד שאצבור את הסכום הדרוש, וכך הוא הבטיח לי שיעשה.
משהגעתי לסכום הדרוש, באתי לחנות, ולהפתעתי הספר איננו, כמובן טענתי בפני המוכר, איך שכחת אותי ולא קיימת את הבטחת לשמור על הספר עבורי !
המוכר השיב, שהוא אכן עמד בדיבורו, אך הגיע לחנות הרב (רי"ז) מבריסק וביקש את הספר, אמרתי לו שהספר שמור לבן הרבי מגור.
אך הוא אמר לי, שהיות וזה ספר תורני, אי אפשר למנוע ממנו ללמוד בו ומותר לו לקנותו, וכך עשה.

אז אצל הרב מבריסק, כל כך היה ברור ש'שפת אמת' הוא חלק מהתורה, וכלל לא חשש שיש כאן עוון בחטיפת הספר ממי שהוא שמור עבורו.
והמנהל סבור שאינו שייך למוסרי התורה ?!"

דוד ריזל
הודעות: 1087
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
דוא"ל: 9090674b@gmail.com
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#45 שליחה על ידי דוד ריזל » ד' אוגוסט 26, 2020 4:39 pm

קטע מהקדמת "צבי לצדיק" [זידיטשויב] מהג"ר אשר זעליג מרגליות זצ"ל.
החזון איש בביקור מרגש בבית כנסת הרש"ש


"ובדרך אגב אודיע לידידיי וחביריי אשר שם בישיבה הנז' יש בצדו חדר, ובאמצע החדר יש שם כמו פי הבור, ודרך שם יורדים במדריגות הגבנים שמה, ולמטה יש שם עוד חצר מחב וחדר גדול והוא כמו מערה והכותל שמוטם כנסים להמערה הוא כולו של קלונות כדי להאיר את חדר המערה מהחצר התחתון.
ושם עשו חכמי ורבני החברייא התבודדות עם יחודים ש ם ה י ה,
המעשה הנורא מה שהיה עם הרש"ש החברייא שלא ניתנה לדחס א ל א ל מ ס ו ר ב ס ו ד מ פ ה ל א ז ן.
ויד"נ רבינו הגאוה"צ בעל חזון איש זצוק"ל - שהיה פעם הראשונה בירושלים, בקשני שאלך עמו לכותל המערבי הקדושה ובדרך ספרתי לו מבי כנישתא הדא והמעשה הנורא.
אמר לי אלך ואראה מה נורא המקום המקובל הקדוש הזה.
והלכתי עמו שמה ונכנס לביהכנ"ס הרש"ש, ואמר: "יש לי זכיה גדולה עתה לראות מקום גדולים וקדושים שלמדו והתפללו כאן בסוד ה' לוריאיו זכותם יגן עלינו וע"כ ישראל".
וישב שם מעט וינפש ולמד שם מעט בע"פ.
אח"כ הלכתי עמו אל החצר ומשם להחדר אשר יש שם באמצע ההדר בפי הבור הנז' וירד רבינו דרך פי הבור למטה ונכנס לחדר המערה הקדושה וישב שם רבי בהתרגשות גדולה מאד ואמר לי כאן הוא באמת מקום טוב להתבודד, ב"ד בב"ד קדש, ובצאתו בשלום מן הקדש הודה לי מאד על הליכתי עמו שמה, ורבי היה שמח ושבע רצון מאוד."

דוד ריזל
הודעות: 1087
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
דוא"ל: 9090674b@gmail.com
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#46 שליחה על ידי דוד ריזל » ג' ספטמבר 08, 2020 3:29 pm

סיפור אמיתי שהתפרסם.
יהודי עבר דירה לגור בשכונה מתחרדת. בערב יו"כ ניסו לעניין את שכנתו החילוניה, אשה מרוקאית זקנה - שתעשה "כפרות". אך זו נעלבה ואמרה "יש לי שקית גדולה עם כפרות שעשיתי כבר המון שנים..." היא רצה לביתה והביאה שקית מאובקת והוציאה כמה חליפות ואמרה שאת החליפות הללו היא מסובבת סביב ראשה.... והסבירה "זו החליפה של בעלי ע"ה, זה החליפה של בני הגדול שמת במלחמת לבנון, וזה החליפה של הבן שלי שגר בחו"ל, ואני מסובבת מסביב לראש ואומרת 'זו חליפתי'"...

דוד ריזל
הודעות: 1087
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
דוא"ל: 9090674b@gmail.com
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#47 שליחה על ידי דוד ריזל » ב' ספטמבר 14, 2020 10:05 am

סיפר המוכר ביפה נוף פתח תקוה:
לקוחה מבוגרת שכחה אצלי ארנק עם כשש כרטיסי אשראי ,ועשר אלף שח מזומן. יצרתי איתה קשר דרך חברת האשראי, היא שאלה איזה ארנק שכחתי ,האדום?? אבל יש בו הרבה כסף....

דוד ריזל
הודעות: 1087
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
דוא"ל: 9090674b@gmail.com
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#48 שליחה על ידי דוד ריזל » ב' ספטמבר 14, 2020 12:26 pm

אברך שיגר לקובץ התורני 'ווי העמודים' סיפור שמלמד על החיוב הגדול והעצום לדון לכף זכות:

אני אוהב ללמוד בקול ובריכוז, כך נהגתי גם בישיבה, וכך גם נהגתי לאחר נישואי, שהייתי לומד בלילה בבית, למדתי בסלון הבית בקול. והנה כמה שבועות לאחר נישואי הבחנתי ברעייתי שאין פניה אלי כתמול שלשום.

הרגשתי שיש בלבה איזו שהיא תרעומת עלי, התפלאתי מאוד שכן חיינו עד אז במלא האחוה והרעות כפי שראוי להיות בכל בית של תורה כמובן, כפי שלימדוני , לא התעלמתי ולא המתנתי, אלא מיד ניגשתי ושאלתי אותה "מה קרה? והאם הבחנתי נכונה?"


ואכן היא תינתה בפני את אשר בליבה וכך התלוננה : "באחר הלילות נכנסתי לסלון כדי לקחת דבר מה. אתה ישבת ולמדת כדרכך והשתדלתי לא להפריע, אתה הרגשת צורך משום מה להעיר לי בנימה פוגעת: "לכי מכאן! לכי מכאן"! וחזרת שוב ושוב על הבקשה הבוטה הזו. אם כניסתי לחדר הפריעה לך

היה עליך להעיר בצורה עדינה יותר שזה מפריע לך ולא לפקוד עלי בכזו בוטות שעלי ללכת"


נדהמתי למשמע אוזני מעולם לא על דעתי לדבר כך , ובוודאי של לאשתי הטובה והמסורה, לא ידעתי את נפשי ולא הבנתי איך שמעה מפי כדבר הזה, אימצתי את זיכרוני אך לשוא . ניסיתי לחקור ולברר אצלה באיזה יום זה קרה, היתכן שמרוב ריכוז בלימודי לא שמתי לב ונכלשתי בדיבורי?!


לאחר ששיחזרתי את כל סדרי לימודי בלילות האחרונים בדקדוק רב, האיר ה' את עיני ונפתרה התעלומה: הורגלתי מנעורי ללמוד בקול ולהוציא מהפת כל מילה שאני לומד , ובאותו ערב שאירע המעשה, אחזתי בלימודי במסכת שבת בדף ו ע"א "מי שיש לו ב ' בתים בשני צידי רשות הרבים , עושה לחי מכאן ולחי מכאן".


ובדיוק אז נכנסה אשתי ואפילן לא הרגשתי חזרתי בקול חזק "לחי מכאן ולחי מכאן, והיא שמעה ברור את המלים האלו, והייתה בטוחה שאני תובע ממנה שוב ושוב "לכי מכאן! לכי מכאן "! ויצאה מהחדר פגועה ".

לאחר שהראיתי לה את הגמרא בפנים, והסברתי לה שלא אמרתי לכי, אלא לחי , והכוונה לדין בדיני עירובין, שעושים עמוד בסוף הרחוב , וזה נקרא "לחי", והיא תקנה לשבת כדי לזכור שלא לטלטל בשבת נרגעה.

הצב''י
מנהל הפורום
הודעות: 97
הצטרף: ה' אוגוסט 02, 2018 4:52 pm
עיסוק תורני: עריכה תורנית מקצועית ביותר, במגוון סגנונות.
פרטים וקו"ח בדוא"ל.
דוא"ל: y0527633424@gmail.com

Re: עובדין טבין

#49 שליחה על ידי הצב''י » ב' ספטמבר 14, 2020 6:06 pm

דוד ריזל כתב: אברך שיגר לקובץ התורני 'ווי העמודים' סיפור שמלמד על החיוב הגדול והעצום לדון לכף זכות:

אני אוהב ללמוד בקול ובריכוז, כך נהגתי גם בישיבה, וכך גם נהגתי לאחר נישואי, שהייתי לומד בלילה בבית, למדתי בסלון הבית בקול. והנה כמה שבועות לאחר נישואי הבחנתי ברעייתי שאין פניה אלי כתמול שלשום.

הרגשתי שיש בלבה איזו שהיא תרעומת עלי, התפלאתי מאוד שכן חיינו עד אז במלא האחוה והרעות כפי שראוי להיות בכל בית של תורה כמובן, כפי שלימדוני , לא התעלמתי ולא המתנתי, אלא מיד ניגשתי ושאלתי אותה "מה קרה? והאם הבחנתי נכונה?"


ואכן היא תינתה בפני את אשר בליבה וכך התלוננה : "באחר הלילות נכנסתי לסלון כדי לקחת דבר מה. אתה ישבת ולמדת כדרכך והשתדלתי לא להפריע, אתה הרגשת צורך משום מה להעיר לי בנימה פוגעת: "לכי מכאן! לכי מכאן"! וחזרת שוב ושוב על הבקשה הבוטה הזו. אם כניסתי לחדר הפריעה לך

היה עליך להעיר בצורה עדינה יותר שזה מפריע לך ולא לפקוד עלי בכזו בוטות שעלי ללכת"


נדהמתי למשמע אוזני מעולם לא על דעתי לדבר כך , ובוודאי של לאשתי הטובה והמסורה, לא ידעתי את נפשי ולא הבנתי איך שמעה מפי כדבר הזה, אימצתי את זיכרוני אך לשוא . ניסיתי לחקור ולברר אצלה באיזה יום זה קרה, היתכן שמרוב ריכוז בלימודי לא שמתי לב ונכלשתי בדיבורי?!


לאחר ששיחזרתי את כל סדרי לימודי בלילות האחרונים בדקדוק רב, האיר ה' את עיני ונפתרה התעלומה: הורגלתי מנעורי ללמוד בקול ולהוציא מהפת כל מילה שאני לומד , ובאותו ערב שאירע המעשה, אחזתי בלימודי במסכת שבת בדף ו ע"א "מי שיש לו ב ' בתים בשני צידי רשות הרבים , עושה לחי מכאן ולחי מכאן".


ובדיוק אז נכנסה אשתי ואפילן לא הרגשתי חזרתי בקול חזק "לחי מכאן ולחי מכאן, והיא שמעה ברור את המלים האלו, והייתה בטוחה שאני תובע ממנה שוב ושוב "לכי מכאן! לכי מכאן "! ויצאה מהחדר פגועה ".

לאחר שהראיתי לה את הגמרא בפנים, והסברתי לה שלא אמרתי לכי, אלא לחי , והכוונה לדין בדיני עירובין, שעושים עמוד בסוף הרחוב , וזה נקרא "לחי", והיא תקנה לשבת כדי לזכור שלא לטלטל בשבת נרגעה.
על סיפורים כגון דא, אמר רבי יואל'יש מסאטמאר, 'מי שמאמין - פתי'...

מרן קודש קודשים
הודעות: 12
הצטרף: ב' ינואר 11, 2021 11:52 am

Re: אשכול מה המסר?

#50 שליחה על ידי מרן קודש קודשים » ד' ינואר 13, 2021 12:07 am

פשוטו של מקרא כתב: המסר הראשון הוא לא להאמין לסיפורים כלל וכלל, לא היה ולא נברא- זה התגובה הראשונה שצריכה להיות ממספרי סיפורים.
המסר השני הוא, אם כן שמעת סיפור לחשוב הייטב מה שמעתי כאן, לא כסיפור כי זה הרי לא היה, אלא מה המסר ששמעתי ע"י הסיפור הזה.
המסר השלישי הוא: שכשאתה מעביר את המסר ששמעת מהסיפור אל תעביר אותו כסיפור אלא כמשל בעלמא שהרי הסיפור לא היה, אבל את מהסר תעביר כי שמעת אותו בתוך הסיפור שסופר על אף שהוא לא היה.
המסר הרביעי הוא לדעת לדון לכף זכות שמספר הסיפור אינו שקרן וכדו' במה שיספר סיפור שלא היה, אלא דמיונו ורצונו לראות את השגחת האלוקים בכל דבר והתרגלותו לראות אותה בסיפורים מיוחדים מביאה אותו לראות בכל דבר סיפור בשינוי כמה פרטים שוליים מבחינתו אשר היו הופכים את הסיפור למשהו אחר לגמרי.
המסר החמישי והגדול הוא שבכל מה שקורה סביבך יש מסר גם אם לא תשנה את הסיפור, ואדרבא אם שינית את הסיפור ויצרת מסר חדש, בוודאי שעל הדרך פספסת את המסר העיקרי של הסיפור אותו התכוונו להעביר אליך.
א"אגם לומר בוודאות שלא היה כי סיפורים רבים יכולים להיות נכונים ובפרט אלו שהמספרים אותם הם גדולי ישראל.

מרן קודש קודשים
הודעות: 12
הצטרף: ב' ינואר 11, 2021 11:52 am

Re: עובדין טבין

#51 שליחה על ידי מרן קודש קודשים » ד' ינואר 13, 2021 12:19 am

הצב''י כתב:
דוד ריזל כתב: אברך שיגר לקובץ התורני 'ווי העמודים' סיפור שמלמד על החיוב הגדול והעצום לדון לכף זכות:

אני אוהב ללמוד בקול ובריכוז, כך נהגתי גם בישיבה, וכך גם נהגתי לאחר נישואי, שהייתי לומד בלילה בבית, למדתי בסלון הבית בקול. והנה כמה שבועות לאחר נישואי הבחנתי ברעייתי שאין פניה אלי כתמול שלשום.

הרגשתי שיש בלבה איזו שהיא תרעומת עלי, התפלאתי מאוד שכן חיינו עד אז במלא האחוה והרעות כפי שראוי להיות בכל בית של תורה כמובן, כפי שלימדוני , לא התעלמתי ולא המתנתי, אלא מיד ניגשתי ושאלתי אותה "מה קרה? והאם הבחנתי נכונה?"


ואכן היא תינתה בפני את אשר בליבה וכך התלוננה : "באחר הלילות נכנסתי לסלון כדי לקחת דבר מה. אתה ישבת ולמדת כדרכך והשתדלתי לא להפריע, אתה הרגשת צורך משום מה להעיר לי בנימה פוגעת: "לכי מכאן! לכי מכאן"! וחזרת שוב ושוב על הבקשה הבוטה הזו. אם כניסתי לחדר הפריעה לך

היה עליך להעיר בצורה עדינה יותר שזה מפריע לך ולא לפקוד עלי בכזו בוטות שעלי ללכת"


נדהמתי למשמע אוזני מעולם לא על דעתי לדבר כך , ובוודאי של לאשתי הטובה והמסורה, לא ידעתי את נפשי ולא הבנתי איך שמעה מפי כדבר הזה, אימצתי את זיכרוני אך לשוא . ניסיתי לחקור ולברר אצלה באיזה יום זה קרה, היתכן שמרוב ריכוז בלימודי לא שמתי לב ונכלשתי בדיבורי?!


לאחר ששיחזרתי את כל סדרי לימודי בלילות האחרונים בדקדוק רב, האיר ה' את עיני ונפתרה התעלומה: הורגלתי מנעורי ללמוד בקול ולהוציא מהפת כל מילה שאני לומד , ובאותו ערב שאירע המעשה, אחזתי בלימודי במסכת שבת בדף ו ע"א "מי שיש לו ב ' בתים בשני צידי רשות הרבים , עושה לחי מכאן ולחי מכאן".


ובדיוק אז נכנסה אשתי ואפילן לא הרגשתי חזרתי בקול חזק "לחי מכאן ולחי מכאן, והיא שמעה ברור את המלים האלו, והייתה בטוחה שאני תובע ממנה שוב ושוב "לכי מכאן! לכי מכאן "! ויצאה מהחדר פגועה ".

לאחר שהראיתי לה את הגמרא בפנים, והסברתי לה שלא אמרתי לכי, אלא לחי , והכוונה לדין בדיני עירובין, שעושים עמוד בסוף הרחוב , וזה נקרא "לחי", והיא תקנה לשבת כדי לזכור שלא לטלטל בשבת נרגעה.
על סיפורים כגון דא, אמר רבי יואל'יש מסאטמאר, 'מי שמאמין - פתי'...
מה בלתי מתקבל על הדעת במעשה זה?

דוד ריזל
הודעות: 1087
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
דוא"ל: 9090674b@gmail.com
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#52 שליחה על ידי דוד ריזל » ג' ינואר 26, 2021 3:58 pm

"יום אחד הגיע אלי אברך שהיה מנהגו לקבץ אורחים מבית החולים שבשכונתו, ונתקעו שם לשבת קדש.
הוא אמר שראה מחזה שלא נראה כמותו.
יש שם אשה ש'שוכבת' כבר זמן רב, ועל ידה יושב אברך משי שנראה כאחד העובדים.
האשה מכנה את בעלה בתארים נבזיים ונוראיים ומניטה אותו ממש כמו התיאורים בגמ' על אשתו של ריה''ג, והוא יושב על ידה ומפייסה, כך כבר כמה שבועות!
הוא מבקש שאברר מי הוא זה, כי לית דין בר נש!
הלכתי לברר ונתברר שהוא בנש''ק ממשפחה מפוארת, ושמרתי את הדבר בלבי.
לימים נתמנה אותו אברך משי לאדמו''ר.
באחד הימים סיפר לי מישהו עלן שלום ביתו שנמצא במצב איום ונורא.
שלחתי אותו להתייעץ עם אותו אדמו''ר...
האדמו''ר הקשיב לו במשך שעה ארוכה, וניסה לפייסו.
משהתעקש יותר מידי,
אני עברתי הרבה בחיי. לא התגרשתי, כי האמנתי באמונה שלימה שאם מגיע לי עגמ''נ זה יגיע מכל מקום ואנה מפניך אברח.
תפסו האדמו''ר בידו ואמר לו ''דו גלייבסא אז סאיז פון גאט''? [אתה מאמין שזה מהקב''ה?]
אם כן תוכל לעמוד בזה".

(יערב שיחי)

דוד ריזל
הודעות: 1087
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
דוא"ל: 9090674b@gmail.com
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#53 שליחה על ידי דוד ריזל » ה' יוני 10, 2021 4:04 pm

ידידי סיפר מעשה מופלא שהיה לו אתמול שראה בעיניו 'השגחה פרטית':
הוא רכש לעצמו משקפי קריאה חדשות חצי מסגרת, אח"כ צצה לו אותה הכרזה שהכריז 25 שנה קודם,
היה זה בעת ויכוח סוער בהיותו בישיבה, שהכריז: "אני לא יקנה בחיים משקפיים של חצי מסגרת ! ",
והתעוררה לו שאלה אולי יש בזה משום נדר.
הוא עצמו משמש כמו"צ וגם ידידו לכולל הוראה כך, הוא העלה לפני ידידו את כל הסיפור ודנו והעלו צדדים להיתר, אבל מהיות טוב הוחלט שיעשו התרת נדרים.
ידידי התבייש לספר את פרטי המעשה בפני שלושה, אבל להלכה סגי שרק אחד הדיינים ידע את הפרטים, וכך הם צירפו עוד שני אברכים והתירו לו את הנדר.
בצהריים אחרי הכולל, היו לו 'סידורים' בכמה חנויות, הוא ניגש למלתחה של הכולל, בדרך כלל רק הוא מניח שם את חליפתו ואכמ"ל,
לקח את החליפה ויצא לרחובות העיר.
אחד מהיעדים היה לקחת את משקפי הקריאה החדשות, בדרך פוגש אותו בנו, ומברך אותו "תתחדש' אבא על החליפה החדשה, ואז הוא שם לב שהיא אינה שלו. הוא בודק בכיסים ורואה כרטיס אשראי, עליו רשום שם של אחד מהלומדים באותו בית כנסת בכולל אחה"צ.
הוא כמובן היה צריך לעשות את כל הדרך חזרה לכולל, כדי להחזיר את החליפה.
ורק אחרי שחזר לביתו גילה שאין לו את משקפי הקריאה...
עכשיו הוא עשה חשבון שיש 2 אפשרויות: או ששכח אותם באחת החנויות ואז צריך לעשות סיבוב ולברר בכל חנות, או שזה בחליפה שלבש בטעות. ואז רק בכולל אחה"צ הוא יגלה את זה, וכנראה יפרסם מודעה של השבת אבידה ויתחיל תהליך ארוך ומייגע כדי למצוא אותם.
בשעה 16.30 הוא מקבל צלצול טלפון מידידו בכולל בוקר, נאבד לך משקפיים חדשות ?
מה שקרה שבעל החליפה מצא את זה, וה' זימן לו בדיוק את אותו אחד ומיוחד שהתגלה לו בסוד הסיפור של משקפי החצי מסגרת.
והוא זה שתיווך ביניהם.

דוד ריזל
הודעות: 1087
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
דוא"ל: 9090674b@gmail.com
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#54 שליחה על ידי דוד ריזל » ה' אוגוסט 26, 2021 9:01 pm

הסיפור בלשונו של הרה''ג המספר שליט''א, אברך ליטאי חשוב, רחוק מאד מאד מסיפורים חסידיים.

בדירה בה אני מתגורר בטלז סטון, מבצעת החברה הקבלנית השלמות בניה ''פינישים'', ע''י בעל מלאכה שמסתובב בין הבתים.
מדובר ביהודי מבוגר בשם אהרן א., ועפ''י מראהו נראה כי רחוק הוא משמירת תורה ומצוות.
אהרן זה פנה אלי ושאל אותי האם פגשתי פעם יהודי קדוש...
לפליאתי, הוא מספר כך.
כפי שאני עובד פה, אני עובד גם במס' פרוייקטים בבית שמש.
המעביד שלי, שמו דודי ברין, הבן של יואב ברין, שלח אותי לבצע תיקונים בבית של אדמו''ר בבית שמש, שנמצא צמוד לבית כנסת.

בבית הזה היתה איזו בעיה בבניה, כך שהחלונות מצידם החיצוני אינם אטומים כדבעי, וזה גרם שיונים מצאו להם מקום נח לקנן בו בארגזי החלונות ומסביבם.
''אני לא צריך לומר לך מה יונים עושות'', אומר אהרן.
כל החלונות היו מלאים בקינים שעליהם לכלוך בכמויות אדירות.
זה מכוער, מביא ריח רע, ונאלצתי לעבוד קשה מאד לנקות הכל ואח''כ לאטום את כל הפתחים, כך שליונים לא יהיה מקום נח לשוב אליו.
7 חלונות כאלו ניקיתי בעבודה רבה וקשה.
באחד מהחדרים, למרבה הפלא, מצאתי חלון נקי לגמרי.
היה שם חלון, היה מרווח להכנס בו. והיו גם סימנים ברורים שהיונים נכנסו אליו.
הם מילאו את המקום בערימות של קש, כדרכן, אבל הקש נשאר נקי כמו זהב!
אין טיפת לכלוך, לא על הקש ולא בחלון בכלל!
כאילו הקש הגיע מאיזו חנות יוקרתית.

לא ידעתי את נפשי, זה משהו לא להגיוני לחלוטין.

הרי זו תקופה ארוכה מאד שהיונים כאן עד כי ''באו מים עד נפש'', ואך בחדר אחד המצב הפוך לגמרי?
צילמתי את הקש הנקי, וקראתי לממונה על הבית, גם שמו אהרן, הלכתי לשאול את האנשים מה זה יכול להיות.
אז אמרו לי שזהו החדר שבו יושב האדמו''ר.
אז אני מבין שזה אדם קדוש. עדיין אני לא כל כך מבין איך זה קשור ליונים. אני אשמח אם תוכל להסביר לי... אני שואל הרבה אנשים מה היא התופעה הזו, ולכן אני שומר אצלי את התמונות האלה.
אולי זה קשור לנשמות ...
אם תמצא את ההסבר לתופעה הזו, את התשובה, בבקשה תתקשר אלי.

עד כאן דבריו הפשוטים של אהרן.

לא מדובר נער צעיר שמתלהב... אלא באדם מבוגר ממש, נראה כבן 65, שכבר ראה בחיים שלו דבר ושנים...

זה לא דבר ששומעים בכל יום.
ביקשתי מהמספר שימסור לאהרן את מס' הטלפון שלי, ברצותי לשמוע את הפרטים מכלי ראשון.
אהרן נענה בשמחה, ואף שלח לי את תמונות הקש אשר צילם, ועדיין הוא מבקש את ההסבר לתופעה.


********
ראה ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא ... קדוש הוא מנא ידעה רב ושמואל חד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו וחד אמר וכו'

בראשית רבה פרשה נד א המתחיל בפסוק ויהי בעת ההיא:
ברצות ה' דרכי איש גם איביו ישלים אתו וכו',
אמר רבי ברכיה: אויביו, גם אויביו, לרבות מזיקי ביתו, כגון: יתושים ופרעושים וזבובים.

התמונה של הקן היחיד שהיה ללא שום לכלוך.
קש 1.jpeg
קש 1.jpeg (193.87 KiB) נצפה 244 פעמים

דוד ריזל
הודעות: 1087
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
דוא"ל: 9090674b@gmail.com
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#55 שליחה על ידי דוד ריזל » ו' ספטמבר 03, 2021 4:15 pm

האצבעות שצמחו מחדש: סיפורו המדהים של ר' יעקב פרל הי"ו

י"ט תמוז תשפ"א.
לא היה זה דבר יוצא דופן, שר' יעקב פרל הי"ו, אברך בן עשרים וחמש משכונת בתי אונגרין בירושלים, נשאר בבית הדפוס עוד כמה דקות אחרי השעה ארבע. באותו יום ראשון, ז' בשבט תש"פ, ביקש ממנו חברו לעבודה להמשיך בפיקוח על פעילותה של מכונה אחרת מזו שהוא רגיל אליה, מכיוון שהפועל הקבוע לא הגיע באותו יום. ר' יעקב נענה לבקשה בחפץ לב, ופנה לעבוד עם המכונה השכנה.

הוא הבחין בספר שנפל מתחת למכונה, והתכופף להרים אותו. יד שמאלו נגעה בגלגלי השיניים המסתובבים במהירות אדירה, ובאותו רגע, כשהוא נקף את שתי אצבעותיו כפי שהכריזו מלמעלה, נקטעו שתי אצבעות – האמה והקמיצה.

הייסורים שתקפו אותו באותו רגע בלתי ניתנים לתיאור, אבל הקול היוצא מפיו של ר' יעקב פרל נשמע כלקוח מעולמות אחרים. הוא לא צועק 'איי', איננו נזעק בצעקות אימים, לא 'הצילו' ולא 'אמבולנס'… עומד לו האברך ומסתכל על המציאות החדשה של ידו הימנית החסרה והמדממת, ומתוך ייסורים נוראים הוא אומר פרק ק' שבתהלים: "מזמור לתודה!"…

הוא צועק: "עבדו את ה' בשמחה! בואו לפניו ברננה!" דמעות הכאב וההודיה מתערבות יחדיו. "אני מודה לך, ריבונו של עולם, על עשרים וחמש שנה בהן היו כל איבריי שלמים, מודה לך על שלקחת ממני חלק מהם לטובתי, ומודה לך כבר עתה על שאתה עתיד להחזירן לי!" – אלו היו הדיבורים של ר' יעקב. דיבורים קדושים ומופלאים מתוך עומק הייסורים.

הפועל שלידו חבש במגבת נקייה את אצבעותיו הכרותות של ר' יעקב. תוך רבע שעה הדהיר את מכוניתו ממישור אדומים לכיוון בית החולים הדסה הר הצופים. תוך כדי נסיעה התקשר ר' יעקב לאמו, וסיפר לה ברוגע: "אבא שבשמים נתן לי עשר אצבעות בריאות, ועתה הוא לקח ממני שתיים בחזרה. אני בדרך להר הצופים".

אמו הבינה את חומרת המצב, וטסה במהירות מביתה שבשכונת מאה שערים לכיוון בית החולים. בינתיים, כל הדרך במכונית, ממשיך ר' יעקב בדיבורי הלל ושבח לקב"ה, שוב ושוב הוא חוזר ברגש רב על הפרק 'מזמור לתודה', שוב ושוב מודה על האיברים השלמים שבגופו, על מה שהיה, על ההווה ועל הרפואה העתידה לבוא.

הרופאים פנו לטפל בפצוע. כידוע, האצבעות האמצעיות עשויות משלושה איברים – שלוש עצמות העטופות בעור, בשר וגידים. האמה והקמיצה של ר' יעקב נחתכו באמצע העצם האמצעית, והרופאים הודיעו שהם עומדים לחתוך את פיסת העצם שנותרה ולכסות את המקום הקטוע בעור.

ר' יעקב לא הסכים לטיפול. "לא בחרתי להיפצע", הוא אמר לרופאים, "הקב"ה החליט כמה בדיוק לקחת מהאצבעות שהיו לי. ה' נתן וה' לקח. את מה שלקח, בטוח שהוא ייתן בחזרה, אבל שאנחנו נוריד עוד חצי עצם ועל ידי זה הוא יצטרך להגדיל את הנס? – לזאת איני מסכים".

ר' יעקב היה נחוש, והרופאים נדו בראשם בחמלה. מסכן, מרוב כאב וייסורים השתבשה עליו דעתו. וכי אינו יודע כי מי שנקטעו אצבעותיו רח"ל, נותר בעל מום כל ימי חייו? מאחורי גבו דיברו עם אמו, ואמרו לה כי בכוונתם להזריק לר' יעקב זריקת הרגעה. אין ספק כי משהו זז לו במוח, אם הוא מדמיין שתצמחנה לו אצבעות חדשות.

ר' יעקב סובב את ראשו. "שמעתי הכול", הוא אמר בקול תקיף, "ואני דורש שלא לבצע שום טיפול שהוא נגד רצוני ונגד אמונתי". פרופסור בכיר ניגש לר' יעקב. הוא הסביר לו מה הוא הולך לעשות, וביקש ממנו לחתום על הסכמה לניתוח. ר' יעקב אינו חותם. הכאב החד והחותך אינו מקהה במאומה את עמידתו האיתנה. "התורה נתנה רשות לרופא לרפא, ולא יותר מזה. תעשו מה שאתם יכולים כדי לסגור את הפצע בלי לחתוך את העצם".

בינתיים נשלחים צילומים של האצבעות לכל המומחים בארץ, ומאחד המומחים הגדולים ביותר הגיעה הודעה כי יש טכניקה פורצת דרך לסגירת פצעים מעין אלו, ללא חיתוך העצם. ואם יש אדם שמוכן שיטפלו בו בשיטה זו, הם ישמחו לבצע בו את הטיפול.

הטיפול בפציעה של ר' יעקב הפך לאירוע לימודי. עשרות סטודנטים נקראו אל חדר הניתוח כדי לחזות בשלבי העבודה בזמן אמת. ר' יעקב בעצמו ראה כיצד מטפלים באצבעות שלו, ווידא שהעצם החלקית הקיימת נשארת על מקומה. במשך כל זמן הטיפול הוא הרים עיניו כלפי מעלה, משבח ומודה להקב"ה בכל השבחים השגורים על פיו, ומזמר 'מזמור לתודה'.

הרופאים והצוות, תלמידי הרפואה וכל מי שנמצא באזור, ייתכן שיכלו לברך בשם ומלכות 'ברוך משנה הבריות'. איך ייתכן שאדם שסובל כאבים איומים כאלו, שנעשה בעל מום רק לפני מספר שעות, יושב ומזמר ומודה, כשחיוך על פניו כאילו הוא נתון בתוך מסע תענוגות???

אחרי מעמד נדיר של קידוש השם, לפנות בוקר הוא יצא הביתה ביד חבושה. הוא לא קיווה שיתרפא לגמרי. הוא לא חשב שאולי תצמחנה לו אצבעות במקום אלה שנחתכו. הוא היה פשוט בטוח בכך.

*

דוד ריזל
הודעות: 1087
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
דוא"ל: 9090674b@gmail.com
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#56 שליחה על ידי דוד ריזל » ו' ספטמבר 03, 2021 4:15 pm

המשך -
כנהוג בקהילתו, נפגש יענקי מפעם לפעם ב'זיץ' של חיזוק עם חבורה קבועה של עשרים אברכים בני גילו. במפגש הקרוב הם ראו אותו כשתחבושת על ידו השמאלית, ושאלו בדאגה מה קרה לו. יענקי ענה להם דברים כהוויתם, ובאותו רגע החליטו חבריו להתפלל עליו בכל לב לרפואה שלמה. פנחס יעקב בן ברכה.

אחד מן החברים, בדחן מקצועי, שאל אותו, "ומה תעשה בערב שבת? איך תקצץ ציפורניים לפי ההוראה בשולחן ערוך, שיש לקצץ ציפורניים בדילוג של ציפורן אחת בכל פעם, לפי הסימן 'בדאג"ה'?" הוא שואל בצחוק, ויענקי עונה ברצינות: "הסר דאג"ה מלבך. בעזרת הבורא המצמיח ישועות, אקיים את ההלכה כימים מקדם".

בני החבורה אינם מאמינים למשמע אוזניהם. הבדחן צוחק צחוק גדול ואומר לו "חלמא טבא חזית! חלום טוב ראית. פורים יחול בעוד חודש, ואז תוכל לומר בדיחות כאלה. נראה שמהיום תוכל לקיים את ההלכה באצבעות של יד ימין, וביד שמאל תגיד תודה על מה שנשאר".

יענקי לא נבהל: "אתם צוחקים ממני, ואני עוד אצחק מכם. ימין ה' רוממה! אתם תראו במו עיניכם איך אקבל משמים אצבעות חדשות עם ציפורניים, ואקיים את ההלכה לגזור ציפורניים בדילוגים כנפסק בשולחן ערוך, הלכות שבת סימן ר"ס".

*
חודשיים ימים עוברים על ר' יעקב בביקורים סדירים אצל רופא שיחליף לו את התחבושת וימרח משחות. במשך רוב הזמן הזה הוא חש כאבי תופת באצבעות. לילות שלמים עוברים עליו ללא שינה מרוב הייסורים, אבל החיוך נמצא.

היום, למעלה משנה מאז הפציעה, הוא יושב בבית שכנו, ר' דוד, ומתאר לו את הסבל הנורא שעבר עליו. "איך החזקת מעמד?" שואל אותו ר' דוד. ר' יעקב עונה בחיוך וברצינות, כי זה שש שנים שיש לו סדר לימוד קבוע בשער הבטחון, וכן בספר 'שומר אמונים' – מאמר הבטחון וההתחזקות ומאמר השגחה פרטית. באותם חודשיים אפופי סבל הוא לא הלך לעבודה, וכך התפנה הרבה מאד זמן כדי לעסוק ולהתייגע עוד ועוד בענייני אמונה ובטחון. השקיע ראשו ורובו, ועמל להעביר את הדברים מהמוח ללב.

ברגעי הסבל הקשים הוא אמר לעצמו: 'אני מאמין שזה לטובתי באמת! כי הבורא יתברך מרחם עלי יותר מכל מרחם, כמאמר רבנו בשער הביטחון בתחילת פרק ג'. וייסורים הם מתנה. כשמקבלים מתנה גדולה אומרים תודה גדולה, וכשמקבלים מתנה מיוחדת ביותר, מודים פי כמה וכמה. הקב"ה הוא היוצר, והוא מרחם יותר מכל מרחם. הוא זה שהביא עלי ייסורים אלה. זה כמו שהוא אומר לי, אני אבא שלך ורוצה רק בטובתך'.

המחשבה הזאת גורמת לר' יעקב רק להודות עוד ועוד, ולברך את הקב"ה בכל מיני ברכות והודאות, תהילות ותשבחות. כשהכאב מתגבר ומתחזק, הוא אומר כנגדו 'מזמור לתודה', והמילים פורצות מעמקי לבבו, אמתיות ונוקבות: "דעו כי ה' הוא אלוקים! לו אנחנו!" הוא קורא לכל באי עולם להודות יחד אתו – "בואו שעריו בתודה… הודו לו, ברכו שמו!" ההלכה שלעולם יהא אדם רגיל לומר 'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' (או"ח סימן ר"ל סעיף ה'), מקבלת משמעות מיוחדת. פסוקי הודאה נעשים שגורים על פיו, דמעות מתערבות בשירה, 'אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני' (ישעיה י"ב).

ר' יעקב לא רק הודה; הוא גם התפלל וביקש בקשות מעומק לבו. הוא שפך דמעות כמים בתחינה שהקב"ה ירחם עליו, וייתן לו כוח להמשיך להודות לו על מה שהיה עד היום, על הייסורים של היום, ועל האצבעות החדשות אשר יצמיח לו בעתיד. בכל ספרי הרפואה כתוב, שבדרך הטבע לא יכול להיות דבר כזה, אבל בספרי האמונה כתבו צדיקים שיש בכוח ההודאה להצמיח ישועות מחוץ לדרך הטבע.

ר' דוד שומע ודומע. מאיפה מגייס אברך שעדיין לא הגיע לגיל 26 כוחות נפש כאלו? "לו לא ראיתי אותו יושב אצלי בבית, מאושר ושמח, לא הייתי מאמין שיכול להיות דבר כזה", הוא אומר.

*
שמעו נא רבותי, התוצאות לפי ההשקעה. ביום חמישי ח' בניסן, ערב שבת הגדול תש"פ, חודשיים בדיוק לאחר הניתוח, מוזמן פנחס יעקב פרל לביקורת בבית החולים. בזמן שכלל ישראל מנקים את הבית, מנקה לו גם הרופא המומחה את היד בחומרי ניקוי.

בימי ערב פסח, כאשר בכל רגע נבראים מלאכים טובים מההכנות הקדושות ליו"ט, נוספו בעולם עוד אלפי מלאכים מכוח ההודאות של פנחס יעקב בן ברכה. במשך חודשיים הוא התחזק מאוד באמונה ובטחון, ובהודאות עצומות מתוך כאבים נוראים. אפילו פעם אחת לא הרהר כלפי מעלה, אלא הצדיק עליו את הדין. מעל לאלף שעות היה פיו ממלמל 'גם זו לטובה'.

הרופא מנקה את האצבעות, התפרים נעלמו, הוא מסיר שכבות של לכלוך ושאריות של משחה, ומול עיניו הנדהמות מתגלות אצבעות שלמות. אצבע אלוקים היא! העצם האמצעית שבכל אחת מהאצבעות הושלמה, ומעליה צמחה עצם נוספת, לבושה גם היא בעור, בבשר ובגידים, כולל ציפורן!!! שתי אצבעות חדשות לגמרי, בריאות ונכונות לפעול ולעשות לכל דבר.

ר' יעקב זוקף את אצבעות ידו, המעידות כאלף עדים ויותר כי רק הבורא יתברך לבדו פועל גבורות. הוא לבדו עושה חדשות, הוא לבדו מצמיח ישועות, ועל כולם – הוא לבדו בורא רפואות. רק הוא יתברך אדון הנפלאות, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית.

הרופאים היו חייבים להודות שזהו נס גלוי, מחוץ לדרך הטבע. ומאז יש לו, לר' יעקב, פירושים חדשים בתפילות. "מודים אנחנו לך… על נפלאותיך… ועל טובותיך… על חיינו המסורים בידך". הו, כמה צריך להודות על האיברים השלמים שיש לנו. "ברכי נפשי את ה'!" כשהוא משתפך ב'נשמת' ומגיע למילים "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך", הוא מסתכל על האצבעות החדשות ומתרגש עד עמקי הלב. ובאמרו 'מזמור לתודה', המזמור אשר ליווה אותו בעניו והעלה אותו לרום המעלות, זולגות דמעות מעיניו.

ר' יעקב נפצע בשבוע שבו קוראים פרשת 'בשלח', שבת שירה. בקריעת ים סוף הורו בני ישראל באצבע וקראו "זה קלי ואנווהו". כבר אז, כשניגר דמו כמים, הוא היה בטוח שיבוא היום והוא יורה באצבע "זה קלי!" וכך אכן היה. הנה אלוקינו זה, קיוינו לו ויושיענו. – – –

*
מאיפה היו לר' יעקב הכוחות להגיב מיד בהודאה להשם? איך מגיע אברך רגיל לדרגות נעלות כאלו של אמונה והודאה בהשי"ת, עד שזוכה ונעשה לו נס שלא כדרך הטבע?

לפני כשש שנים, בשנה הראשונה לנישואיו, הוא סבל מכאבי גב. תחילה היו הכאבים קלים, אולם הם נמשכו זמן רב, והלכו והתגברו. גבו נעשה כפוף כל כך, עד שנראה היה שהוא מקופל לשניים. מי שהלך מאחורי ר' יעקב חשב שלפניו זקן בן תשעים, אולם כשראה את פניו היה נדהם לראות פנים צעירות, ילדותיות כמעט.

הוא פנה לרופא כדי לברר את פשרם של הכאבים החזקים, וכך גילה שהוא סובל מפריצת דיסק. הרופא המליץ על ניתוח. מבירור עם עסקנים הבין ר' יעקב, שאחרי הניתוח החיים אינם חוזרים למסלולם. כל מי שעבר ניתוח כזה הופך למוגבל בתנועותיו, כשההגבלה העיקרית היא שאסור לו לשאת משא כבד, אף לא דלי מים. ר' יעקב החליט לדחות לעת עתה את הניתוח והמשיך ללכת בגב כפוף ולסבול מכאבים קשים.

בבית המדרש פגש בו ידידו ר' חיים משה ברוין הי"ו, ורצה לעודד אותו. הוא ניגש אליו ואמר לו – יש לי סיפור בשבילך. הוא פתח וסיפר את המעשה שסיפר לאביו ר' דוד וייס הי"ו מפלטבוש. לר' דוד יש חברותא, רופא עיניים במקצועו, וזה סיפר לו שיום אחד הגיע יהודי מארץ ישראל במטרה לטפל בעינו השמאלית. אחרי בדיקה של שתי העיניים, אמר הרופא שהעין השמאלית כבר יצאה מכלל שימוש רח"ל, ומה שדחוף עכשיו זה להציל את העין הימנית שעדיין רואה, ולכן נדרש ניתוח חירום.

היהודי, שכלל לא העלה על דעתו שזה המצב, ביקש מהרופא לעזוב את שטח בית החולים ולחזור בעוד כשעה. הוא נכנס לבית כנסת ריק, ומול ארון הקודש התחיל להודות ולהלל לה' יתברך על כל הטובות שעשה עמו עד היום. מנה את כל האיברים מכף רגל ועד קדקוד, אלו שברחמי השי"ת פועלים כתקנם. לבסוף, אחרי ההודאות המרובות ופסוקי ההלל וההודאה שיצאו מליבו הטהור ונמשכו במשך שלוש שעות, יחד עם קבלה עצמית להתחזק יותר בשמירת העיניים, התפלל היהודי לה' ואמר, שהוא רוצה להודות לו גם על עיניים בריאות הפועלות כשורה.

כאשר שב אל הרופא, טרם נכנס לניתוח, ביקש לעבור שוב את הבדיקה. הרופא בודק ואומר – חל שיפור. נחכה עוד קצת. במשך שלושה ימים נבדק היהודי. בימים אלו, הרבה בהודאה על העבר, על ההווה ועל העתיד. בסיומם שוב נערכה בדיקה, והנה הפלא ופלא – עיניו בריאות לחלוטין. הרופא שלח אותו לביתו בלי שום טיפול, והודיע לו שעליו לכוון היטב בברכת 'פוקח עיוורים', כי אצלו התרחש נס כפשוטו ממש, מכמעט עיוור הוא חזר לראות כאחד האדם.

ר' יעקב שמע את הסיפור, וראה בו מסר משמים. הוא התחיל להודות לה' על כל פרט בחייו, ועל כל האיברים הבריאים שניחן בהם. הוא הודה גם על הגב שהיה בריא עד היום, ועל שיהיה בריא בעתיד הקרוב. בתחילה זה לא היה קל. הוא היה צריך להפוך את כל הילוך המחשבה, כדי שהתודה תבוא מעומק לבו. אבל עם הזמן, התרגל לחשוב כי כל מה שה' עושה הוא לטובה, והתודה בקעה אכן מפנימיות נפשו. גבו הלך והתיישר, ומראהו החיצוני נעשה תקין לחלוטין. רק הגב המשיך לכאוב. הוא פנה לבקש ברכה מרבו לבריאות איתנה, וגם הוסיף קבלה, להתחזק בהימנעות משיחה בטלה עם התפילין.

והפלא התרחש. ר' יעקב הבריא לחלוטין! האיום שמא לא יוכל להרים משאות כבדים, התפוגג לגמרי. בעבודתו הוא מרים משאות כבדים במיוחד, ברוך ה', כה ייתן וכה יוסיף לו הקב"ה כוח ואון לעבדו בלבב שלם!

*
יש אנשים ששמעו את הסיפור 'אצבע אלוקים' והתקשו להאמין. לכן הכנסנו לקו שיחה עם ר' יעקב פרל בעצמו. אפשר לשמוע את בעל המעשה, מעיד כי אכן כל פרטי הסיפור אמת. באצבעותיו החדשות יש סימן של המקום שבו נחתכו, והציפורניים החדשות מבריקות יותר מבשאר האצבעות. אולם האצבעות פעילות בדיוק כמו האצבעות המקוריות.

ר' יעקב מקפל את אצבעותיו – "זה עובד!" הוא אומר, ולסימן שנותר עליהן הוא קורא "זכר עשה לנפלאותיו". והזכר הזה מזכיר לו שוב ושוב: להודות! להודות! להודות!

*
הסיפור המדהים הושמע בקו 'השגחה פרטית' והתפרסם בגיליון 'השגחה פרטית', שם מוסיף העורך וכותב:

"מאז שהתפרסם סיפורו של ר' יעקב פרל הי"ו, אני הולך לכל מקום מזוין במכתב השחרור של יענקי המונח בכיסי. פשוט כי אנשים עוצרים אותי ושואלים: זה נכון? ראית את היד לפני שזה קרה? ראית את היד לאחר מכן? – לכל מי שרוצה, אני מראה את מכתב השחרור מבית החולים. שם כתוב שהאצבעות שלו נחתכו במכונה. את היד השלמה רואים כולם.

"נהניתי מיהודי שאמר לי: 'בכל מקום מדברים על זה ושואלים אם זה אמתי, אם ראית או לא ראית. אך אני, במקום לשאול ולדבר, לקחתי את העניין למעשה, והתחלתי להשקיע בהודאה. ואני פשוט רואה ישועות…'".

דוד ריזל
הודעות: 1087
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
דוא"ל: 9090674b@gmail.com
יצירת קשר:

Re: עובדין טבין

#57 שליחה על ידי דוד ריזל » ש' אוקטובר 16, 2021 9:46 pm

אבי ז"ל שמע מהברכת אברהם מסלונים על היחס שלו לחזון איש דברים מופלאים, וכך סיפר לו.
היה זה במלחמת השחרור חתנו הנתיבות שלום אז ראש הישיבה נשאר עם מעט תלמידים בירושלים, ובנו ה"ה האדמו"ר מסלונים שליט"א היה ילד. הפחד והחששות היו גדולים להשאירו באיזור מאה שערים ובית ישראל בירושלים הסמוכים לגבול וסבלו מהפגזות נוראיות. בטריה שם גר הסבא הברכת אברהם המצב היה בטוח יותר, הערבים ברחו בדרך נס והיה שקט.
לכן נסע הסבא להביא את בנו. לא היה אוטובוס ישיר לירושלים. לכן היה צריך לרדת בתל אביב, ואז חשב בדעתו שכדאי להתייעץ עם החזון איש. היות וזה זמן מלחמה וכל הדרכים בחזקת סכנה. ולכן פנה לבני ברק הסמוכה ושאל את החזן איש, כששמע החזון איש שהפחד מהמלחמה מפריע לילד מלימוד התורה. הוא הורה לסבא לקחתו אליו לטבריה.
בעת נסיעתם מירושלים הסבא והנכד יחדיו, בצומת לטרון הנהג איבד את הבלמים והאוטובוס החל להתדרדר במורד הכביש שפונה לתוך הגבול הירדני. מחסום הגבול נפרץ והאוטובוס התדרדר למטה בעומק השטח הירדני. כשנעצר האוטובוס הקיפו אותו לגיונרים מהצבא הירדני, שהורו לנהג ולכל הנוסעים לרדת.
הפחד היה גדול "הנה נפלנו בשבי הירדני". הנכד הצעיר כבר נתפס בידי לגיונר ערבי שהרכיבו על כתפיו.
אך הברכת אברהם לא איבד את עשתונותיו ובקור רוח החל לפעול בחכמה. הוא שלט היטב בכמה שפות, ופנה בשפה האנגלית למפקד בריטי שנכח שם. ודיבר להגיון שלו, באומרו: אנחנו אזרחים שנקלענו בטעות אחרי שהאוטובוס התדרדר לכאן, איזה רעש יחולל מקרה כזה אם יקחו בשבי זקנים וזקנות ?
המפקד הבריטי השתכנע, והורה לכל הזקנים שיעלו בחזרה לגבול הישראלי, כשהוא מסמן זאת בידיו. לחיילי הלגיון היה דרך ארץ מפני המפקד הבריטי וקיבלו את סמכותו ללא עוררין וכל הזקנים עלו למעלה.
אחר כך הוא דיבר אל לב המפקד שישחרר גם את הילדים, וניאות גם לזאת, כששוב הוא מסמן בידיו לשחרר את כל הילדים. כך היה גם עם הנשים. בסוף נשארו מעט גברים בגיל העמידה שגם אותם ניאות המפקד לשחרר. ללא עוררין מצד הלגיונרים.
והוסיף הברכת אברהם, מהיכן היה לי את ה'שטאלטצקייט' (יכולת העמידה בבטחון עצמי) ליזום ולדבר כך לפני המפקד. הרי בדרך כלל במצב כזה הפחד משק את כל החושים. והסביר: "אצלי לא היה כלל ספק, הייתי בטוח במאה אחוז שלא יקרה לנו שום נזק, כי הלא נהגתי כך בעצת החזון איש, וכתוב במדרש: כל השומע מפי חכם, יהי בעיניו כשומע מפי זקן ולא עוד אלא כשומע מפי משה, ולא עוד אלא כשומע מפי הגבורה. כשאני שמעתי כך כשומע מפי הגבורה היה לי ברור שנינצל ללא פגע.

שלח תגובה