מקור דחוף

[עץ תמר]

מצאתי באחד הספרים שכתב:
"מפורסם המעשה הנזכר בספרי הקדמונים, על אדם רשע וחוטא שהתגורר במדינת איטליה, ומחמת פחדו שיענש על עוונותיו, החליט לתרום ממון לאחזקת תורה. הלך האיש אל בית המדרש ושכר כמה אנשים בני תורה שיבואו וילמדו בביתו בזמן שהוא הולך לעסקיו, ובכך חשב שתהיה לו הצלחה בכל מעשיו, ותחת העונש על מעלליו הרעים יקבל שכר מן השמים.
ואולם, רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום... באותה שעה שבא לבית המדרש, פגש דוקא בבני אדם שאינם מהוגנים, אנשים רעים במידותיהם, ואף על פי שלמדו תורה בביתו, מכל מקום, לא היו פירות לתלמודם, וכך קרה שאותו ממון השייך לאדם שאינו הגון הגיע לידי בני אדם שאינם מהוגנים... "מה מקורו

[מתודה]

מאיפה הציטוט?

[אורח]

מאי נפק"מ?

[אילן גרינוולד]

הרבה פעמים יש נפק"מ מהיכן המקור,
לפעמים מתברר שזו בדיה או טעות ואין צורך לטרוח לחפש מקור

[עץ תמר]

זה חכם שכתב ספר ואני עושה לו מ"מ.

[אליקים]

לא הבנתי. תשאל את החכם הזה מהיכן לקח את הסיפור.

[חזקי]

אם יורשה לי להניח או לשער שמדובר במחבר בעל הבית [אני כותב לשבח ועל דרך החיוב, מכיר מקרוב כמה כאלה שחיברו ספרים] שליקט מפה ומשם וכעבור שנים החליט להוציא את כתביו..לאורה, וכעת נצרך העורך @עץ תמר לספק גם מקורות לליקוטי המחבר...ואולי טעיתי.

בגוף הסיפור. מה הערך המוסרי? הלא הוא נועד לאדם שאינו יושב ולומד ועם זאת חפץ להחזיק תורה, וכעת הסיפור שולל ממנו גם את הרצון להחזיק תורה.

[עץ תמר]

לצערי טעית מדובר בת"ח מופלג.

[חזקי]

ועמי תלין משוגתי.