צורת הלימוד האמיתית לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא

[אורח]

כל מי שקצת התבונן מבין מיד שצורת הלימוד הראויה, וכפי שהיתה כל הדורות ממתן תורה ועד השישים שנה האחרונות היתה לימוד באופן דאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ואי''צ להביא מקורות מהתלמוד והפוסקים לכל זה שהדברים ידועים, סגי לן במאמר חז''ל מיום שנחרב ביהמ''ק אין לו להקב''ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד ועי' רש''א שם. גם אמרו ח''א תלמוד עדיף ח''א מעשה עדיף נמנו וגמרו גדול תלמוד כי מביא לידי מעשה (כך שמי שלא לומד באופן זה לא ברור שמעשהו עדיף ממתנדב בארגון חסד), גם אי''צ לומר שדמות ת''ח אמיתי היתה רק מי שידע לפסוק ולענות כמאמרם דבר הלכה בכל מקום ואומרה וכמאמרם על אב''ד חמה לוקה וכמאמרם מובטחני בזה שמורה הוראה בישראל וכו', וכל גדול''י בכל הדורות זה היה עיסוקם ותפקידם, מי עשו רבותינו הראשו' מי היה הב''י מי היה הרמ''א מי היה השאג''א מי היה הנוב''י רע''א חת''ס הנתיבות הפמ''ג מי היה ר''י אלחנן מי היה האחיעזר וכו' וכו' נקטתי סתם שמות שעלו לי תוכ''ד כתיבה אבל הדברים ידועים שכמעט כל גדולי הדורות היו רבנים או פוסקים ומשיבים לרבים. ועד השנים האחרו' כמעט לא היה מושג של גדול שאין עיקר עיסוקו ותפקידו בהוראה. להוציא יחידים שהיו יראי הוראה כהגר''ח מבריסק.
ואיני מדבר על עולם הישיבות שם מאז ומעולם הדגש היה על לימוד הש''ס ורכישת ידיעה מקפת בו (ולא כמו בישיבות ימינו שהומצאה אידאולגיה להצדיק שיטת הלימוד כביכול לומדים כדי לדעת ללמוד ולא כדי ללמוד, בישיבות עברו היו גורסים ש''ס או חציו או לכה''פ יוצאים עם שליטה מקפת בכל נשים נזיקין, ולא עם כמה הגדרות מעורפלות מה זה מגו וכו' וד''ל.) , אבל כל בחור אחרי החתונה מיד היה הולך להיות רב בעיירה או עיר, מה שאומר חיוב להתמצאות מיד בהלכות שחיטה וטריפות עירובין מקואות גיטין וכו', וגם נדה ובב''ח (מה שהיום תפקידם העיקרי של המוצי''ם שפטרום מלענות בטריפות וגיטין וכו'), מובן מאליו שמי שמוכרח ומחוייב לענות בכל הדברים האלו הוא מוכרח גם לדעת וזה גרם שיהיו ת''ח אדירים שולטים בחלקי השו''ע.
והנה בימינו בעידן הכוללים בציבור הליטאי נולדה תופעה חדשה, של אברכים שיושבים שנים ולומדים מסכתות כמו בעולם הישיבות בלי גישה להלכה, ומי שהוא בעל כשרון זוכה לשטעלע להיות ר''מ או רה''י, ולהמשיך ללמוד רק נשים נזיקין בלבד כל החיים, וגם בהם הוא לא מוכרח להיות בקי כ''א בסוגיות שמוסרים עליהם שיעורים מה שגורם שיכולים להעביר עשרות שנים ולהשאר ע''ה, בלי לדעת יו''ד בלי לדעת או''ח, רק איזה סוגיות בפלפולים בעלמא וח''ו איני מדבר סרה בכל הרמי''ם ורה''י שיש בהם רבים שהם גאונים מופלגים, אבל מאידך יש גם הרבה שאינם יודעים כ''א נשים נזיקין, ואף כשתבוא לשאול אותם שאלה בגיטין או עגונות או ממונות שזה מנשים נזיקין כמובן יאמרו לך שאינם יודעים לענות וצריך לשאול דיינים.
שיטת הלימוד הזו גרועה ביותר כי מהלימוד העיוני לחוד בלי להגיע למסקנות (מה שנקרא לעשות חצי עבודה) לא זוכרים הרבה וגם מי שחוזר זוכר רק את הגפ''ת, כך שמכל הלימוד לא נשאר הרבה וכמובן הרגשת הסיפוק בהתאם. משא''כ הלומדים עד ההלכה וטוב''י ושו''ע יש להם דרך מוגדרת לחזור ולזכור גם את שרשי הסוגיות ע''י הב''י וההלכה, מלבד מה שההתעסקות בפועל בעניית תשובות בהלכה גורם ממילא להיות מונח כל הזמן בנושאים, כך שזוכרים גם את הסוגיות וגם את ההלכה.
אם המצב הגרוע הזה היה ממשיך עוד, בדור הבא כל הרבנים והמוצ''ים היו או ספרדים או חסידים. ב''ה שבשנים האחרונות חלה התעוררות בענין ונוסדו הרבה כוללים שלומדים הלכה וגם בזה צריך זהירות כי עיקר הלימוד צריך להיות עיוני החל מהסוגיות ועד הטוש''ע (הסדר לפי הטוש''ע), ולא לימוד שטחי רק טוב''י. אבל עדיין לא זכינו והכוללים הגדולים לא זכו להארה זו איך צריך ללמוד ומה הדרך היחידה להוציא גדול''י באמת, כל מי שיכול לפעול לדוגמא אצל הגרש''ב סורוצקין שיפתח מסגרות הלכה בכולליו יבורך משמים ושכרו לעין ערוך

[אורח]

מסכים עם עיקר הדברים
אני אישית למדתי בסורוצקין בקריית ספר 6 שנים ברצף.
מתוכם לפרק זמן לא ארוך היה מסגרת קטנה שלמדו בה הלכה, לא תפס יותר מדי זמן, הדיבורים הכללים היו שיש רצון של המסגרת וההנהלה שהלימוד יהיה אחיד.
וידוע מה שאמר החפץ חיים על עצמו ששאל את ר' ישראל מסלנט האם נכון יותר ללמוד דבר אחד פעם אחר פעם בעיון או ללמוד את תורת השם לרוחב ולהספיק יותר?
וענה לו ר' ישראל מסלנט שעדיף ללמוד יותר ברחוב לראות כמה רחבה תורת השם
והחפץ חיים עצמו המשיל משל על זה שמי שמשקיע רק בחלק אחד בעיון דומה לאדם שמשקיע את כל הונו בכובע יפה ומפואר ושאר גופו נשאר ערום.
וידוע שהרב שך לא היה מרוצה מדרך הלימוד בישיבות וכוללים, ועד היום המצב לצערנו לא השתנה יותר מדיי.
(כל הדברים הללו עם מקורות מובאים בספרו הנפלא של הרב טשזנר "שערי הסוכות" במילואים בפרק "התחלת התורה מחדש")