נדברו

בפרשת הקרבנות רק היכן שמוזכר כבשים כתוב "תמימים".
וקשה הלא כל קרבן צריך להיות תמים בלא מום, ומדוע בפרים ואילים לא כתוב תמימים, רק בכבשים ?

ראה שם בפרשת התמיד כתוב "כבשים בני שנה תמימים", וכן בשבת, ר"ח, פסח, ר"ה ויוהכ"פ, כל יום בסוכות, שמח"ת.

ביום הביכורים כתוב שבעה כבשים בני שנה ולא כתוב תמימים, אבל בסוף הפרשה כתוב תמימים יהיו לכם, באחד המפרשים ראיתי שמדובר על שעיר עיזים שכתוב בסמוך,
משמע שזה לא הולך על כבשים. וצ"ב מה נשתנה יום הביכורים שגם בכבשים לא כתוב תמימים ?

אחרי עיון נוסף נראה ש"תמימים" שכתוב בסוף הולך על כל המינים, ודווקא מיום הביכורים למדתי זאת.
כתוב שם כך:
פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם אַיִל אֶחָד שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה. כח וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד. כט עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים. ל שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם. לא מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם.

רש"י מפרש: "תמימים יהיו לכם ונסכיהם" - אף הנסכים יהיו תמימים. למדו רבותינו (מנחות פז) מכאן שהיין שהעלה קמחין פסול לנסכים.

לפי פירושו אכן נראה ברור שהולך על המינים, כי תמימים הוא לשון רבים ולא מתאים שילך רק על השעיר הסמוך, וחייב להיות שהולך גם על המינים שלמעלה.

ואם רואים כאן שאפשר לומר תמימים אחרי כמה פסוקים וזה כולל את כל המינים שהוזכרו (ורק הוסיפו מילות הבהרה "יהיו לכם"), כבר יותר קל להבין שכשכל במינים מוזכרים באותו פסוק, התמימים הולך על הכל.

רק עדיין קשה מדוע וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם שכתוב בר"ה, וכן שעיר החטאת של ר"ח, יצאו מן הכלל ולא הוזכר בהם תמימות.

מישהו הביא לי ראיה:
וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם "?
בויקרא כג יח, זה ראיה מוחצת שתמימים הולך על הכבשים לבד, ושוב חוזרת הקושיא למה רק כבשים ?
בפסוק של יום הביכורים גם ניתן לפרש שזה הולך רק על השבעה כבשים ולא על שאר המינים.

בין המדות שהתורה נדרשת בהן, נמנה ה'היקש'.

אף כאן הוקשו כולם זל"ז, להשוותם לענין תמימות (ובדרך סוד אפ"ל טעם נכון שהעיקר בתמימות הכבש דוקא, ואכ"מ).