פרשת וישב - מה ההתר של תמר להפיל עצמה לכבשן האש.

[מרדכי דב זינגר]

מה ההתר של תמר להפיל עצמה לכבשן האש ?

וכי זה מג' מצוות שיהרג ואל יעבור ?

[מתודה]

עיין סוטה י: ובתוד"ה נוח.
ובענין זה ראיתי מציינים לשו"ת יביע אומר ח"ו יו"ד סימן יג אות יב. מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה?

[מרדכי דב זינגר]

עיין סוטה י: ובתוד"ה נוח.
ובענין זה ראיתי מציינים לשו"ת יביע אומר ח"ו יו"ד סימן יג אות יב. מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה?

תודה

תוספות מסכת סוטה דף י עמוד ב
נוח לו לאדם שיפיל את עצמו לתוך כבשן האש -
כדאמר בפ' הזהב (ב"מ דף נח:) כל היורדין לגיהנם עולין חוץ משלשה וחד מינייהו המלבין פני חבירו ברבים
ואומר נמי (שם נט.) נוח לו לאדם שיבעול ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מדוד
ונראה האי דלא חשיב ליה (פסחים דף כה.) בהדי ג' עבירות שאין עומדים בפני פקוח נפש עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים
משום דעבירת הלבנת פנים אינה מפורשת בתורה ולא נקט אלא עבירות המפורשות.

אודה אם תמקד אותי על תורף הדברים בשו"ת
לטענת המערכת ההודעה שלי מכילה 13932 תווים.
מספר התווים המקסימלי שמאופשר הנו 10000

שו"ת יביע אומר חלק ו - יורה דעה סימן יג
(יב) אני טרם אכלה לדבר בנ"ד אבא להעיר בהא דנקטינן (בכתובות סז: ובכ"ד), נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים, מנלן מתמר דכתיב היא מוצאת. ובתוס' (סוטה י:) כ', ונראה דהא דלא חשיב ליה בהדי ג' עבירות שיהרג ואל יעבור, ע"ז ג"ע ושפ"ד, משום שעבירת הלבנת פנים אינה מפורשת בתורה, ולא נקט אלא עבירות המפורשות. ע"כ. ורבינו יונה בשערי תשובה (שער ג סי' קלט) כ' וז"ל: והנה אבק הרציחה, הלבנת פנים, כי פניו יחורו ונס מראה האודם, ודומה לרציחה, ולכן ארז"ל לעולם יפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים, ולא אמרו כן בשאר עבירות חמורות, אכן דימו אבק הרציחה אל הרציחה, וכמו שאמרו יהרג ואל ירצח, ולמדו זאת מתמר שנא' היא מוצאת, שאע"פ שהוציאוה לישרף לא גילתה שהיא הרה מיהודה, כדי שלא להלבין פניו. ע"כ. לפ"ז מתורצת קו' התוס', דהלבנת פנים אביזרא דשפ"ד, ולכן לא מנאוה בפ"ע. ולכל הדברות נראה דמ"ש נוח לו לאדם וכו', הוא חיוב מן הדין. דלא כמ"ש בעיון יעקב (ב"מ נט) וז"ל: מיתתו בחנק ויש לו חלק לעה"ב, אף על גב דאשת איש חמיר טפי מהלבנת פנים, שהרי בא"א יהרג ואל יעבור, משא"כ במלבין פני חבירו, רק דאמרי' בסמוך נוח לו לאדם שיפיל עצמו, ולא שיהא מחוייב להרוג עצמו, מ"מ עונש דא"א בעוה"ב אינו חמור כ"כ, דיצר אלבשיה, ומים גנובים ימתקו, משא"כ במלבין פני חבירו שאין יצרו תוקפו כ"כ, לכן חמור הוא, ואין לו חלק לעוה"ב. ע"כ. נמצא שהבין שאין זה מן הדין, ותימה שא"כ לד' הרמב"ם שכל מקום שנא' יעבור ואל יהרג, אינו רשאי ליהרג, שהוא מתחייב בנפשו, א"כ למה נוח לו לעשות כן, אם אינו מחוייב. ובאמת שראיתי בס' פני מבין ח"ב (דקס"ו ע"א) שהביא ד' התוס' סוטה הנ"ל, וכ' בשם הרב בנין שלמה (דצ"ד ע"ד), שמד' התוס' מוכח להדיא, דמ"ש נוח לו לאדם, לאו דוקא, אלא דינא וחיובא הוא דחשיב כשופך דמים, והוסיף הבנין שלמה בסוה"ס להוכיח כן בראיות דחשיב כשפ"ד ויהרג ואל יעבור. ע"כ. וס' בנין שלמה אמ"א. ברם חזי הוית להגאון בעל הפמ"ג בס' תיבת גומא (חקירה ה' דע"ה ע"ב) שכ' ע"ד התוס' סוטה, וק"ל דאכתי הו"ל למחשב רבותא אף זה, וגם ביהודה הרי רצה לשרוף את תמר, והתוס' פסחים (כה:) כ' דאף בשפ"ד אם אומרים לו הנח עצמך להשליך אותך על תינוק, לא אמרינן בהא יהרג ואל יעבור, דאדרבה מאי חזית דמא דחברך סומק טפי, כל שאינו עושה מעשה, ובתמר היתה רשאית להציל עצמה, ולפנים משורת הדין עבדה. וצ"ע. ע"כ. ולכאורה קשה דהתינח לשיטת התוס' (ע"ז כז:) דס"ל שאם רצה להחמיר על עצמו בשאר מצות ליהרג ולא לעבור רשאי, א"ש נמי הא דתמר דלפנים משורת הדין עבדה, אבל מה יענה ביום שידובר בו מ"ש הרמב"ם שכל שהדין יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר ה"ז מתחייב בנפשו. ועוד שהרי כבר ביארנו לעיל (אות ד), שאפי' לדעת התוס' הנ"ל, הני מילי בעכו"ם שמתכוין להעבירו על דתו, לכן רשאי להחמיר על עצמו לקדש ה', אבל בלא"ה אינו רשאי, וה"ה =והרב המגיה= במל"מ והעצי ארזים הוכיחו כן מד' התוס' (סנהדרין עד:), כיעו"ש. וכו' וכו'

ההודעה שלך מכילה 13932 תווים.
מספר התווים המקסימלי שמאופשר הנו 10000

[מתודה]

תוכל להעלות את תשובת היביע אומר כקובץ מצורף.

מי שהפנה אותי ליבי"א הוא המכלול: https://www.hamichlol.org.il/%D7%99%D7% ... 7.99.D7.9D
עיי"ש ובהערה 22, שנראה שהיבי"א דן אם ההיא דנוח לו לאדם וכו' הוא הלכתי או מוסרי, ואכן זה [או עכ"פ תחילת הענין] הוא בקטע שהבאת.
ואגב, דיוקו מרבינו יונה לכאורה אינו מוכרח.

[אורח]

אני שמעתי תירוץ, שלא אמרו כן מדינא והלכה למעשה.
אלא 'נוח' לו לאדם, אדם - זה האדם השלם, לאחד כזה היה יותר נוח להפיל את עצמו לכבשן האש מאשר להלבין פני חבירו ברבים.
אבל הלכה למעשה אסור לנהוג כך.

[אורח]

אני שמעתי תירוץ, שלא אמרו כן מדינא והלכה למעשה.
אלא 'נוח' לו לאדם, אדם - זה האדם השלם, לאחד כזה היה יותר נוח להפיל את עצמו לכבשן האש מאשר להלבין פני חבירו ברבים.
אבל הלכה למעשה אסור לנהוג כך.

אתה כנראה חלק על התוס' בסוטה המובא לעיל. שם מבואר שזה חיוב כמו הג' חמורות.

לעצם פתיחת האשכול, לא ברור ניסוח השאלה,
מה פירוש 'מה ההיתר?' כאשר חזל לומדים מכאן את היסוד הלכתי של 'נוח לו לאדם וכו'.

אם יש איזה עומק בשאלה רצוי לפרש.

[אורח]

אני שמעתי תירוץ, שלא אמרו כן מדינא והלכה למעשה.
אלא 'נוח' לו לאדם, אדם - זה האדם השלם, לאחד כזה היה יותר נוח להפיל את עצמו לכבשן האש מאשר להלבין פני חבירו ברבים.
אבל הלכה למעשה אסור לנהוג כך.

'נוח' ואסור
?!