זיווגם של שבטי יהודה ודן – יסוד להקמת המשכן והמקדש - פרשת ויקהל

התבוננות בספר תורת אלוקים ובפרשת השבוע
שלח תגובה
הודעה
מחבר
ימה של תורה
הודעות: 30
הצטרף: ה' ינואר 31, 2019 11:43 pm

זיווגם של שבטי יהודה ודן – יסוד להקמת המשכן והמקדש - פרשת ויקהל

#1 שליחה על ידי ימה של תורה » ג' פברואר 26, 2019 6:20 pm

"ולהורת נתן בלבו הוא ואהליאב בן אחיסמך למטה דן" (שמות לה, לד).

ובתנחומא (פי"ג): "א"ר חנינא בן פזי אין לך גדול מכל השבטים משבט יהודה, ואין לך ירוד מן שבט דן שהיה מן השפחות וכו', אמר הקב"ה 'יבוא ויזדווג לו שלא תהא רוחו גסה", שגדול וקטן שוים לפני הקב"ה. א"ר חנינא אל יגיס אדם בכבודו [של שבט דן], המשכן נעשה בשני שבטים אלו, ואף ביהמ"ק כן עשוהו שלמה מיהודה וחירם מדן וכו'. אמר הקב"ה 'בעולם הזה עשיתם משכן ומקדש שהיו בחומה ולעתיד אני אבנה את ביהמ"ק ותהיה מוקפת בחומת אש', שנאמר (זכריה ב') ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש".

המלבי"ם בזכריה (ב', ט') כותב ז"ל: "ואני אהיה השומר כחומה שייראו לקרב אליו מפני אש אוכלה וכו'. והנה, בעולם הגדול כל החשוב מחברו מקיף וסובב את חברו ומגין עליו".

האדם החשוב בכחו להיות המגן לאדם השפל, הגדול שומר על הקטן. אצל הקב"ה, אומר המדרש, גדול וקטן שוים, מפני שהקב"ה שהוא החשוב ביותר, הוא הגדול שיכול להגן על הגדול והקטן שבעולם הזה ללא הבדלה והבחנה.
כשעם ישראל בונים ומקימים משכן ומקדש שהם המקומות להשראת השכינה בעולם, נצרכים הם ליסוד הזיווג והאחדות בין הגדול והקטן, הגדול שבשבטים – יהודה, עם הקטן שבשבטים – דן. רק באופן והנחת יסוד אלו מוקם המשכן, כאשר הגדול שבשבטים אין רוחו גסה בירוד שבשבטים, כאשר זה מגן על זה אזי יכול להיבנות ולקום משכן ה'.

חומת אש – מגן למי שמכניע עצמו

אמנם יש להתבונן ולהעמיק מהו הצורך ביסוד זה, מדוע רק הוא היכול להוות יסוד להקמת המשכן והשראת השכינה בעם ישראל?
לביאור הדבר עלינו לעיין בדברי המדרש במש"כ "אמר הקב"ה, בעולם הזה עשיתם משכן ומקדש שהיו בחומה, ולעתיד אני אבנה את ביהמ"ק ותהיה מוקפת בחומת אש", מהו הביאור שהמשכן והמקדש היו בחומה, ומדוע השכר בזכות זה שזוכים לחומת אש לעתיד?
נראה, כי החומה ביטוי היא למגן. המשכן והמקדש נעשו ביסוד זיווג הגדול עם הקטן – יהודה ודן, באופן שהגדול מגן על הקטן ואינו גס רוח כלפיו, ובזכות זה זוכים ישראל לעתיד לביהמ"ק המוקף בחומת אש, חומה שבאה להגן לבל יתקרבו האומות לישראל.
אמנם עדיין יש להבין מדוע רק באופן שעם ישראל מזדווגים גדול עם קטן זוכים הם להגנה ושמירה בחומת אש ע"י הקב"ה?
נראה לבאר, כי כאשר האדם החשוב גסה רוחו בקטן, כאשר ישנה למדת הגאוה אצל החשוב, אין הקב"ה מגן עליו, מפני שגסות הרוח באדם מביאה לאי-כניעה כלפי הקב"ה. רק כאשר האדם מכניע עצמו, כאשר מזדווג עם הקטן אזי יכול הוא להכניע עצמו ג"כ לפני הקב"ה.

"מגן ומושיע הוא לכל החוסים בו"

כשהאדם מחשיב עצמו, לא שייכת כלפיו הנהגה של מגן מגדול כהנהגת העולם, מפני שהוא מחשיב עצמו כ'הגדול'. אמנם כאשר נחשב האדם כחוסה תחת הקב"ה, ואשר דבר זה נובע מזיווגו עם הקטן, אז זוכה הוא למגן מצד הקב"ה.
הוא מה שנאמר בעומק פרשתנו, "הוא ואהליאב בן אחיסמך למטה דן" – הנחת היסוד להקמת המשכן נעשית בזיווגם של בצלאל משבט יהודה ואהליאב משבט דן. ורק ע"י זיווגם יכולים ישראל לעשות משכן שיהיה מקום לשכינה, מקום שעם ישראל נכנעים וחוסים בו תחת כנפי השכינה. ובזכות החסייה תחת השכינה זוכים לעתיד לחומת אש כמגן מפני האומות.
יה"ר שנזכה להזדווג ולהתאחד גדולים עם קטנים ובכך לזכות "למגן ומושיע הוא לכל החוסים בו".

שבת שלום ומבורך!
לתגובות: YSHTORA1@GMAIL.COM

שלח תגובה