והייתי להם לאלהים - שורש עבודת כוכבים ומזלות אצל אומות העולם

[עוסק בתורה]

בפרק כט פסוק מה: ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים.

ופירש הספורנו

והייתי להם לאלהים - מנהיג ענינם בלתי אמצעי, ומאותות השמים לא יחתו, להיותם נכבדים לפני יותר מן השמים שהנהגתם על ידי מניעיהם, ומזה יתחייב נצחיותם

ומדוקדק בדבריו ש"להיותם נכבדים לפני יותר מן השמים" לכן "מאותות השמים לא יחתו".
ונראה מדבריו חידוש נפלא, ששורש הענין שאומות העולם פוחדים מאותות השמים ונמשכים לעבודת השמש והירח הכוכבים והמזלות הוא במה שהם (-אומות העולם) פחותים לפני הקב"ה, והשמים חשובים לפניו יותר מהם, ולכך הם רחוקים מהקב"ה, והקשר שלהם עם 'מה שמעליהם' הוא עם אותות השמים. ובזה שורש נפילתם בחטא עבודת השמש והירח והכוכבים.

[אורח]

הספורנו מסביר את הסיבה שהם תחת השגחת גלגלי השמים ולא תחת הקב"ה ישירות

[עוסק בתורה]

הספורנו כותב "מאותות השמים לא יחתו", כלומר הוא מדבר גם על התייחסותם של הנבראים לאותות השמים.

[אורח]

הוא לא מנמק בגלל זה שהם נמשכים לעבוד לאותות השמים

[עוסק בתורה]

אם הם פוחדים מאותות השמים מסתבר שזה מה שגורם להם לעבוד אותם.
ולא כתבתי שהוא מנמק זאת במפורש, אלא שכך נראה מדבריו.

[אורח]

אין קשר
אותות השמים זה טבע העולם ומזה הם חוששים
המסתבר שלך לא מוכרח

[עוסק בתורה]

מעולם לא כתבתי שזה מוכרח.

[אורח]

מעולם לא כתבתי שזה מוכרח.

לא מוכרח וגם אין הכרח ואין סיבה להכניס את הדברים בכונתו