פרשת משפטים - "ארבע צאן" – לחוס על כבודו של הגנב

התבוננות בספר תורת אלוקים ובפרשת השבוע
שלח תגובה
הודעה
מחבר
ימה של תורה
הודעות: 30
הצטרף: ה' ינואר 31, 2019 11:43 pm

פרשת משפטים - "ארבע צאן" – לחוס על כבודו של הגנב

#1 שליחה על ידי ימה של תורה » ו' פברואר 01, 2019 12:09 am

"כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה". (שמות כא,לז)
ובמד"ר (פ"ל, ז') איתא "ולמה בשור נותן ה' ובשה אינו נותן אלא ד', בשור נותן ה' שהוא מוציאו בפרהסיא". ובפי' מהרז"ו כתב "שהוא מוציאו בפרהסיא, שהוא גדול שמוליכו לפניו וצריך לשומרו שלא יברח לכאן ולכאן ולרדוף אחריו, הרי שמפקיר עצמו ביותר לעבירה והעונש גדול יותר, אך הצאן נושא על כתיפו".
ובמכילתא (ע"ט) איתא "אמר רבן יוחנן בן זכאי, חס המקום על כבודן של בריות. שור שהולך ברגליו, ולא נתבזה בו הגנב לנושאו על כתפו משלם חמשה, שה שנושאו על כתפו משלם ארבעה הואיל ונתבזה".
בשור משלם חמשה שעונשו גדול מפני שמפקיר עצמו על העבירה. ולכאורה בשה היה צריך ג"כ לשלם חמשה, שהרי כמבואר במדרש הגנב "כמוסר נפשו" על העבירה בכך שמבזה עצמו עליה?
ומפני שחס המקום על כבודן של בריות, אינו משלם אלא ארבע.
והדבר מבהיל!
אותו גנב שמוסר נפשו לגנוב את השה, מבזה עצמו כשנושאו על כתפו, עליו חסה התורה?
כבוד הבריות מהו?
מה יש בבריה שנחוס על כבודה?
נראה לבאר פרשתנו. חז"ל אומרים "הסתכל באורייתא וברא עלמא", מהי אותה הסתכלות?
וכי למידה איך וכיצד לבנות עולם, כאותו אדריכל המשרטט תוכנית בניה והפועלים בונים על-פיה, או שמא טמונה בהסתכלות זו חיבור וקשר תמידי לבריאה, חיות וקיום לכל הבריאה?
ה'הסתכל באורייתא' הוא-הוא הבניין עצמו, אין זה הבטה בתוכנית בניה, אלא ההשפעה מעצמותו. וכמאמר חז"ל "קוב"ה אורייתא וישראל חד הוא" – מאוגדים ומחברים לאחד, כך היא ההסתכלות באורייתא לבריאת העולם הינה הקשר התמידי והחיות לעולם כולו.
מבשרי אחזה אלו-ה – מבט עמוק על גוף האדם
"מבשרי אחזה אלו-ה", אומר איוב. זו לא התפעלות מפעילות הגוף והכרה בחכמת הבורא, כאדם המפעיל מכונה משוכללת ומפטיר "ראו איזו חכמה טמונה במכונה".
הראיה והמבט על גוף האדם הינם ראיית הבורא בתוככי הגוף, במציאות הגוף נראית מציאותו ית', "אחזה אלו-ה", כי כל קיום וחיות הבריאה הינה מן הקשר והחיבור התמידי של הבורא בנברא, שלולי כן לא היה קיים בנמצא.
כשמבזים אדם, כשנוהגים בו בחוסר כבוד, כביכול יש כאן ביזוי הבורא. ועל כך מצוה התורה לחוס על כבודן של הבריות.
עומק הציווי לנהוג בכבוד הבריות
נורא עד למאד!
אותו גנב המשתמש בגוף ובכחות שניתנו לו מאת ה' המשפיע בו חיות וקיום, לצורך וכנגד רצונו ית'. וביותר שמפקיר עצמו על העבירה ואף מבזה עצמו כשנושא את השה על כתפו. שפל המדרגה!
והתורה מצוה לחוס על כבודו לבל יתבזה וישלם ארבע ולא חמש צאן.
ומדוע? מפני שבכל מצב ודרגה של האדם אכתי איכא עליה דמות וצלם אלוקים. אכתי מושפע הוא ממציאותו ית'.
ומה גדול הלימוד מפרשתנו לבל יבזה אדם חברו שדמות וצלם אלוקים בו. ואפי' אם ביזה אותו, וביותר אם השתמש חברו במה שהעניק לו במתנה לבזותו וכנגד רצונו שלא ישיב לו כגמולו בביזיון.
ויה"ר שנזכה להכיר בצלם אלוקים המוטבע בבריות, במציאות האלוקית הטמונה בכל פרט בבריאה ולהיות מן המכבדים את הבריות ובזה נכבד את בוראנו.

שבת שלום ומבורך!
לתגובות: YSHTORA1@GMAIL.COM

שלח תגובה