חלוקת הדברה העשירית לשנים

[חיים שיש בהם]

יש להעיר בעשרת הדברות, הן בפר' יתרו הן בפר' ואתחנן, הדיברה האחרונה 'לא תחמוד' מחולקת לשנים ע"י פרשה סתומה, וכפי שיש הפסק שכזה בין כל דיברה לדיברה. [חוץ משתי הדברות הראשונות שאין ביניהן הפסק פרשה]. הלא דבר הוא!

[מי זה]

ועוד יש לדקדק, מדוע בדברות ראשונות הקדים הכתוב חימוד הבית ובדברות אחרונות חימוד האשה.

[דון ידון]

הם שני לאוים במנין הרמב"ם. לא תתאוה על הכונה לחמוד. לא תחמוד רק במעשה.
ובאשה הכונה לכשעצמה חשובה כמעשה. והרי אין בידו לחמוד בפועל.

[מי זה]

כן, אבל מדוע שינה הכתוב בסדר הקדימה?

[חיים שיש בהם]

בענין הסדר: יעוין בחזקוני בפר' ואתחנן שכתב: ועשרת הדברות שבפרשת יתרו הם דברי הקב"ה בלי תוספת ומגרעת... והם לבדם הכתובות על לוחות הברית, ואותן שבפרשה זו (-ואתחנן) הם הם דברי משה, וכאן סדרם משה אחר סברת דעת הבחורים שתחילה חומדים אשה ואח"כ בית ואח"כ שדות ועבדים, ובפרשת יתרו סדרם הקב"ה על סברת דעת אנשי חכמה, שקונין תחילה בית ואח"כ אשה ואח"כ עבד ואמה ואח"כ שור וחמור, עכ"ל הנפלא.
ובענין חלוקת הדברות, יעוין באבן עזרא בפר' יתרו (כ, א) שמביא מפרשים ש"אנכי" איננו דיבור, והדיבור הראשון הוא "לא יהיה לך", וכותב שלדבריהם "לא תחמוד בית רעך" הוא הדיבור התשיעי, והוא במעשה, ו"לא תחמוד אשת רעך" הוא הדיבור העשירי, והוא חימוד הלב. ולפי"ז לכאו' מיושב היטב הפסק הפרשה בדברה העשירית. אמנם עיי"ש שהוא דחה את שיטה זו, וכמקובל.

[מתודה]

ואותן שבפרשה זו (-ואתחנן) הם הם דברי משה, וכאן סדרם משה אחר סברת דעת הבחורים שתחילה חומדים אשה ואח"כ בית ואח"כ שדות ועבדים, ובפרשת יתרו סדרם הקב"ה על סברת דעת אנשי חכמה, שקונין תחילה בית ואח"כ אשה ואח"כ עבד ואמה ואח"כ שור וחמור, עכ"ל הנפלא.

מעניין. מה באמת ההסבר בהבדל הזה?

[מתודה]

כעת הבנתי שההסבר פשוט, הקב"ה נתן את הדברים כפי שהם צריכים להיות, כמו שהם מתאימים לאנשי חכמה, ומרעה בספר דברים הוריד את המצוות לעם. וק"ל.

[הכהן]

בענין הסדר: יעוין בחזקוני בפר' ואתחנן שכתב: ועשרת הדברות שבפרשת יתרו הם דברי הקב"ה בלי תוספת ומגרעת... והם לבדם הכתובות על לוחות הברית, ואותן שבפרשה זו (-ואתחנן) הם הם דברי משה, וכאן סדרם משה אחר סברת דעת הבחורים שתחילה חומדים אשה ואח"כ בית ואח"כ שדות ועבדים, ובפרשת יתרו סדרם הקב"ה על סברת דעת אנשי חכמה, שקונין תחילה בית ואח"כ אשה ואח"כ עבד ואמה ואח"כ שור וחמור, עכ"ל הנפלא.
ובענין חלוקת הדברות, יעוין באבן עזרא בפר' יתרו (כ, א) שמביא מפרשים ש"אנכי" איננו דיבור, והדיבור הראשון הוא "לא יהיה לך", וכותב שלדבריהם "לא תחמוד בית רעך" הוא הדיבור התשיעי, והוא במעשה, ו"לא תחמוד אשת רעך" הוא הדיבור העשירי, והוא חימוד הלב. ולפי"ז לכאו' מיושב היטב הפסק הפרשה בדברה העשירית. אמנם עיי"ש שהוא דחה את שיטה זו, וכמקובל.

כדברי החזקוני הנ"ל כתב הראב"ע הנ"ל:
והשם אמר לא תחמוד בית רעך כי אנשי השכל יקנו בית ואחר כן אשה ואחר כן עבד ואמה ושור וחמור לחרוש שדהו וככה הם סדורים בפרשה הזאת ומשה סדרם על דרך אחרת כי הבחורים הם חומדים אשה תחלה ואחר כך בית וכנגד הבית והשדה הקדים שור וחמור שיחרוש בהם ואחר כך עבד ואמה.
אלא שדבריו האחרונים קשים מאד למעיין בפסוק.