התוודעתי לסיפור זה בהרצאה של הרב מנחם שטיין.
סיפור מפעים שממחיש את האמונה, איך שכל העולם הזה הוא פרוזדור, על מנהל התיכונים הדתיים בארץ ר' עזריאל דביר, שבשנת תשנ"א עבר מוות קליני והתעורר וחי עוד 3 חודשים בהם תיקן את ענייני הממונות שדנו אותו בשמים ועוד דברים שתיקן את דרכיו.
בדיסק יש סדרת הרצאות שלו שפרסם קטעים מפעימים מחזיון בית הדין של מעלה, ודברים מאת ידידו הרב פרץ שליט"א רבה של רעננה.
הרב מנחם שטיין אמר שזה בהפקה של חסדי נעמי, והופץ בעשרות אלפי עותקים. הם אמרו לי שאין להם את זה כיום.
אחרי חיפושים, יהודי טוב שלח לי את קבצי השמע.
יש קטע שהוא עצמו התראיין ברדיו, ועוד הקלטות מכנס תשובה שעשו בחייו בהשתתפותו כדי לפרסם את הגילוי השמיימי, ועוד הספדים ושסיפור המעשה מאחרי פטירתו.
חיזוק באמונה - עדות חיה מר' עזריאל דביר
Re: חיזוק באמונה - עדות חיה מר' עזריאל דביר
https://drive.google.com/file/d/1ZAtZiZ ... sp=sharing
ר' עזריאל מתראיין לרדיו
ר' עזריאל מתראיין לרדיו
Re: חיזוק באמונה - עדות חיה מר' עזריאל דביר
כדי שתוכלו גם אתם לשמוע ולחוות מכלי ראשון את הסיפור, של החזיון מבי"ד של מעלה, אני צירפתי את ההקלטה מראיון של ר' עזריאל עצמו לקול ישראל.
בשיחה של אחיו ושל הרב פרץ ניתן לשמוע פרטים נוספים מאותו חזיון מופלא.
ר' עזריאל דביר ז"ל - מפקח ארצי על תכניות הלימודים במשרד החינוך
שם אביו היה רבי שמעיה דיכובסקי רב ביהכנ"ס בתל אביב,
קיבל שלושה חודשים נוספים לחייו כדי לספר את החזיון המופלא שהתגלה לו מבי"ד של מעלה, סיפור שממחיש את האמונה שאית דין ואית דיין. לאחר חזרתו מבית חולים בחודש אלול תשמ"ט הוא כתב איגרת מוסר ייחודית עם תובנות של מי שחש את עומקו של דין שמים. כמו"כ הוא התראיין בעצמו לקול ישראל ושם מסר את תמצית הדברים, לאחיו
הרב שלמה דיכובסקי דיין בבית דין הרבני, וכן להרב יצחק פרץ בה הראשי של רעננה הוא סיפר את הסיפור בהרחבה יתירה.
נפטר בכ"ד חשון תש"נ
..."לוקחים אדם בריא שמרגיש בריא ואומרים לו לעשות ניתוח לב פתוח. ניתחו אותי ואמרו שהניתוח עבר בהצלחה, כמה שעות אחר הניתוח אשתי מסתכלת על המכשירים וראתה שמשהו לא תקין, האחיות הסבירו שיש כאן מפולת כללית.
"טלפנו לארץ ארגנו עשרות מנינים בארץ, טלפנו לגדולי ישראל ולאדמו"רים...
קשה לי מאוד לספר סיפרת זאת למתי מעט, אני עצמי הייתה לי תחושה אולי זה חלום אולי זאת מציאות, אך הרבנים אותם שאלתי הורו שזו הייתה מציאות אמיתית ולא חלום.
הגישו לי דין וחשבון מפורט כל מיני מעשים לפני עשרות שנים, מאוד קשה לי להאמין ולחשוב שדברים כאלה שהיו נשכחות שלא חשבתי עליהם כלל."
בשיחה של אחיו ושל הרב פרץ ניתן לשמוע פרטים נוספים מאותו חזיון מופלא.
ר' עזריאל דביר ז"ל - מפקח ארצי על תכניות הלימודים במשרד החינוך
שם אביו היה רבי שמעיה דיכובסקי רב ביהכנ"ס בתל אביב,
קיבל שלושה חודשים נוספים לחייו כדי לספר את החזיון המופלא שהתגלה לו מבי"ד של מעלה, סיפור שממחיש את האמונה שאית דין ואית דיין. לאחר חזרתו מבית חולים בחודש אלול תשמ"ט הוא כתב איגרת מוסר ייחודית עם תובנות של מי שחש את עומקו של דין שמים. כמו"כ הוא התראיין בעצמו לקול ישראל ושם מסר את תמצית הדברים, לאחיו
הרב שלמה דיכובסקי דיין בבית דין הרבני, וכן להרב יצחק פרץ בה הראשי של רעננה הוא סיפר את הסיפור בהרחבה יתירה.
נפטר בכ"ד חשון תש"נ
..."לוקחים אדם בריא שמרגיש בריא ואומרים לו לעשות ניתוח לב פתוח. ניתחו אותי ואמרו שהניתוח עבר בהצלחה, כמה שעות אחר הניתוח אשתי מסתכלת על המכשירים וראתה שמשהו לא תקין, האחיות הסבירו שיש כאן מפולת כללית.
"טלפנו לארץ ארגנו עשרות מנינים בארץ, טלפנו לגדולי ישראל ולאדמו"רים...
קשה לי מאוד לספר סיפרת זאת למתי מעט, אני עצמי הייתה לי תחושה אולי זה חלום אולי זאת מציאות, אך הרבנים אותם שאלתי הורו שזו הייתה מציאות אמיתית ולא חלום.
הגישו לי דין וחשבון מפורט כל מיני מעשים לפני עשרות שנים, מאוד קשה לי להאמין ולחשוב שדברים כאלה שהיו נשכחות שלא חשבתי עליהם כלל."
Re: חיזוק באמונה - עדות חיה מר' עזריאל דביר
מתוך עיתון "יום השישי" (כתבה בעמוד 34) ג' כסליו תש"נ 1.12.89 על הרב עזריאל דביר, מפקח בכיר במשרד החינוך שנפטר שבוע קודם לכן בגיל 49, אב לשש בנים ובנות, בתו נשואה לחנוך ורדיגר (בנו של חבר כנסת אברהם וורדיגר), אחיו, הרב שלמה דיכובסקי כיהן כאב בית דין בתל אביב. הרב עזריאל דביר גר בירושלים בשכונת הר נוף, הירבה במתן צדקה.
בכ"ב אייר תשמ"ט לקה בהתקף לב חמור והוטס למילווקי בארה"ב עם רעיתו רחל לניתוח על ידי ד"ר א. ג'ונסון מומחה מס' 1 בארה"ב לניתוחי לב. לאחר הניתוח הראשון, לקה הרב עזריאל בהתקף לב נוסף, חמור יותר מקודמו, במשך 10 ימים היה במצב של אובדן הכרה על סף מוות קליני כאשר אשתו לידו.
נחרדה אישתו מזעקה שיצאה מפיו: " ל א א מ ו ת כ י א ח י ה "! עיניו נפקחו והוא דיבר: "אל תפסיקו אותי עד אשר אסיים", ביקש. הרב דביר סיפר, וסיפר עוד פעם, סיפר לכל מי שפגש, תוך שהוא גורם להתרגשות ולרטט בקרב השומעים. "באותם ימים שישבתם לידי או התפללתם עלי, הרגשתי בחוש שנשמתי עולה למרומים ומתייצבת לפני כסא הכבוד", פתח את סיפורו בדרמטיות שרק אלה שהכירוהו ידעו שאין היא מעושה. "ראיתי בברור את הגוף שלי שוכב בבית החולים, לידו ניצבת רעייתי המסורה, ואני מובל ממש ברגעים אלה אל בית דין של מעלה. רגעי המשפט היו קשים מנשוא. בבית דין של מעלה האשימו אותי בדברים קשים, ביקשו להוציא את דיני למוות".
הרב דביר רצה לפרט כיצד היה נראה בית הדין. עיקר סיפורו התמקד בטענות שהושמעו כנגדו ובפסק הסופי. "ביקשתי והתחננתי על עצמי: 'יש לי אישה וילדים. רחמו עלי ואל תדינוני למוות' בכיתי. לכולם יש אישה וילדים ואינך מיוחס בכך השיבו לי".
המנוח לא היה מסוגל לספר בשטף אחד את מה שעבר עליו בבית דין של מעלה. מדי כמה דקות היה פורץ בבכי חנוק. ההתרגשות אחזה בשומעים והעבירה אותם לעולם אחר ולמבט אחר על כל החיים. והרב דביר המשיך:
"האשימו אותי שלא פעלתי דיי להפצת תורה ויראת שמים. מאידך הגיעו מלאכים רבים עד אין מספר והמליצו עלי בהצגת זכויותי ומעשי הטובים. אני לא פסקתי כל העת מלבכות ולהתחנן על נפשי. בשלב מסויים הודיעו לי בבית דין של מעלה שמאות איש מתפללים עלי למטה ואף שינו לי את השם".
מיודעיו נדהמו להיווכח שברגע הראשון לאחר שפקח את עיניו ידע שהוסיפו לו את השם אליהו על שמו הראשון. אחדים מהם פרשו לחדרים סמוכים מרוב התרגשות.
"כשראיתי שכלתה אלי הרעה ועוד מעט יצא גזר הדין אותו אין להשיב, ניסיתי להבטיח לבית דין של מעלה שמעתה ואילך אקדיש את כל חיי בהרבצת תורה ויראת שמים. אעשה כל אשר ביכולתי להאדרת כבוד שמו של הקב"ה בעולם. למרבה השמחה קיבל בית הדין את ההבטחה וביקש שאחזור שוב על הקבלה במילים מפורשות.
הצהרתי פעם נוספת שאני מקבל על עצמי להקדיש את עצמי להפצת תורה ויראת שמים. באותו רגע פסק בית הדין שיינתן לי עוד פסק זמן קצוב לחיות. כששמעתי את הפסק, החילותי לצעוק בשמחה רבה:
"לא אמות כי אחיה…" הרב חזר לארץ והפיץ במשך חודשים את אשר ארע לו ומה שנאמר לו בבית דין שמים.
בחודש כסלו התש"ן לקה בהתקף לב ונפטר.
אחד הדברים ששאלו אותו בבי"ד של מעלה היה בנוגע לעבודתו. הרי היית עוסק בפיקוח, האם הקפדת לבדוק מה קורה עם התלמידים שסיימו את ביה"ס? לאן הם ממשיכים? כמה מהם שומרי מצוות?
הרי לנו גודל משא האחריות הרובץ על כתפיו של מחנך, הורה וכל אחד!
בכ"ב אייר תשמ"ט לקה בהתקף לב חמור והוטס למילווקי בארה"ב עם רעיתו רחל לניתוח על ידי ד"ר א. ג'ונסון מומחה מס' 1 בארה"ב לניתוחי לב. לאחר הניתוח הראשון, לקה הרב עזריאל בהתקף לב נוסף, חמור יותר מקודמו, במשך 10 ימים היה במצב של אובדן הכרה על סף מוות קליני כאשר אשתו לידו.
נחרדה אישתו מזעקה שיצאה מפיו: " ל א א מ ו ת כ י א ח י ה "! עיניו נפקחו והוא דיבר: "אל תפסיקו אותי עד אשר אסיים", ביקש. הרב דביר סיפר, וסיפר עוד פעם, סיפר לכל מי שפגש, תוך שהוא גורם להתרגשות ולרטט בקרב השומעים. "באותם ימים שישבתם לידי או התפללתם עלי, הרגשתי בחוש שנשמתי עולה למרומים ומתייצבת לפני כסא הכבוד", פתח את סיפורו בדרמטיות שרק אלה שהכירוהו ידעו שאין היא מעושה. "ראיתי בברור את הגוף שלי שוכב בבית החולים, לידו ניצבת רעייתי המסורה, ואני מובל ממש ברגעים אלה אל בית דין של מעלה. רגעי המשפט היו קשים מנשוא. בבית דין של מעלה האשימו אותי בדברים קשים, ביקשו להוציא את דיני למוות".
הרב דביר רצה לפרט כיצד היה נראה בית הדין. עיקר סיפורו התמקד בטענות שהושמעו כנגדו ובפסק הסופי. "ביקשתי והתחננתי על עצמי: 'יש לי אישה וילדים. רחמו עלי ואל תדינוני למוות' בכיתי. לכולם יש אישה וילדים ואינך מיוחס בכך השיבו לי".
המנוח לא היה מסוגל לספר בשטף אחד את מה שעבר עליו בבית דין של מעלה. מדי כמה דקות היה פורץ בבכי חנוק. ההתרגשות אחזה בשומעים והעבירה אותם לעולם אחר ולמבט אחר על כל החיים. והרב דביר המשיך:
"האשימו אותי שלא פעלתי דיי להפצת תורה ויראת שמים. מאידך הגיעו מלאכים רבים עד אין מספר והמליצו עלי בהצגת זכויותי ומעשי הטובים. אני לא פסקתי כל העת מלבכות ולהתחנן על נפשי. בשלב מסויים הודיעו לי בבית דין של מעלה שמאות איש מתפללים עלי למטה ואף שינו לי את השם".
מיודעיו נדהמו להיווכח שברגע הראשון לאחר שפקח את עיניו ידע שהוסיפו לו את השם אליהו על שמו הראשון. אחדים מהם פרשו לחדרים סמוכים מרוב התרגשות.
"כשראיתי שכלתה אלי הרעה ועוד מעט יצא גזר הדין אותו אין להשיב, ניסיתי להבטיח לבית דין של מעלה שמעתה ואילך אקדיש את כל חיי בהרבצת תורה ויראת שמים. אעשה כל אשר ביכולתי להאדרת כבוד שמו של הקב"ה בעולם. למרבה השמחה קיבל בית הדין את ההבטחה וביקש שאחזור שוב על הקבלה במילים מפורשות.
הצהרתי פעם נוספת שאני מקבל על עצמי להקדיש את עצמי להפצת תורה ויראת שמים. באותו רגע פסק בית הדין שיינתן לי עוד פסק זמן קצוב לחיות. כששמעתי את הפסק, החילותי לצעוק בשמחה רבה:
"לא אמות כי אחיה…" הרב חזר לארץ והפיץ במשך חודשים את אשר ארע לו ומה שנאמר לו בבית דין שמים.
בחודש כסלו התש"ן לקה בהתקף לב ונפטר.
אחד הדברים ששאלו אותו בבי"ד של מעלה היה בנוגע לעבודתו. הרי היית עוסק בפיקוח, האם הקפדת לבדוק מה קורה עם התלמידים שסיימו את ביה"ס? לאן הם ממשיכים? כמה מהם שומרי מצוות?
הרי לנו גודל משא האחריות הרובץ על כתפיו של מחנך, הורה וכל אחד!
- עיתונות סיפורו של עזריאל דביר.png (2.22 MiB) נצפה 782 פעמים
Re: חיזוק באמונה - עדות חיה מר' עזריאל דביר
תחיית המתים בזכותו של הג"ר ראובן אלבז שליט"א - בסרטון המצורף מספר על כך בעל המעשה, עם שמות הרופאים שטיפלו בו, תמונת התעודת פטירת, המודעות להלוייה, וכו'
הסיפור הזה, הרבה יותר מתועד, בעל המעשה חי עמנו לאוי"ט ומספר הכל בפרוטרוט, מציג תעודת פטירה ומודעות על הלוויה, שמות והמון המון פרטים.
הנס המופלא בסוף הסרטון.
https://www.youtube.com/watch?v=oJ_uVVorpaM&t=6s
הסיפור הזה, הרבה יותר מתועד, בעל המעשה חי עמנו לאוי"ט ומספר הכל בפרוטרוט, מציג תעודת פטירה ומודעות על הלוויה, שמות והמון המון פרטים.
הנס המופלא בסוף הסרטון.
https://www.youtube.com/watch?v=oJ_uVVorpaM&t=6s
Re: חיזוק באמונה - עדות חיה מר' עזריאל דביר
כאן טקסט של הסיפור של בנימין אדרי
לקחתי מכאן http://b-h.org.il/or_ahaim/
בס"ד
אור החיים
קוראים לי בנימין אדרי, מגיל 7 ועד גיל 18 כל החיים שלי היו באווירה של כדורגל וסביב הכדורגל. כמו כל חילוני גמור גם אני התגייסתי לצבא בגיל 18 ושירתתי בגולני שלוש שנים מתוך הרגשה שאני רוצה לתרום למדינה. הייתה לנו שבת פגרה אחת ואני אומר לחבר טוב שלי בוני גינצבורג: 'אני נוסע השבת לירושלים!' והוא עונה לי: "בנימין! שלא ייקחו אותך בן ערובה, תיזהר! הדתיים האלו ייקחו אותך בן ערובה!" הגעתי לשבת לישיבה של הרב אלבז והייתי בהלם טוטאלי...
ערב שבת, הרב מסיים את התפילה, כולם נעמדים בתור לומר לרב אלבז שבת שלום, אני מתקדם לאט ופתאום הוא מביט בי, פותח את ידיו ואומר: "הגעת אלי! באת אלי!" הייתי נבוך והוא אומר לי: "מה שלומך? מי אתה? איך קוראים לך? מאיפה אתה? איך אתה מרגיש? מי אבא ומי אמא שלך?" ישתבח שמו לעד! אתה מרגיש שלב מדבר אליך ישר לתוך הלב, אתה מרגיש שעד יום מותך אתה רוצה להיות איתו. הוא חיבק אותי ושאל עוד שאלות וזכיתי ללוות את הרב לביתו...
אחרי כמה שבתות שוב עליתי לירושלים, הגעתי לישיבה והרב מחבק ומשמח אותי ושואל: "מתי אתה משתחרר מהצבא?" אמרתי לו שויתרתי על קורס קצינים ועוד שבוע אני משתחרר מהצבא לחופשת שחרור. הוא אומר לי: "תשמע! תפתח בבא מציעא דף כ"ה עמוד ב' - יום שישי הבא אתה נכנס אצלי לישיבה ללמוד, את חופשת השחרור אתה עושה אצלי באור החיים"... ברוך השם התחלתי ללמוד בישיבה כמו בחור רגיל מן המניין. המסלול ב"אור החיים" זה חוט שהרב אלבז שזר אחד לתוך השני, תפר את הלב של אחד לתוך השני - הרב אלבז הוא הטרנספורמטור הראשי לכל הדברים האלה, כמובן ביחד עם הרבנים שתרמו את עצמם למעננו.
עבר עוד קצת זמן והתחתנתי, אבל לא היו לי ילדים כי עשו לי פעם הקרנות מאוד מסוכנות ולא יכולתי להביא ילדים ובכיתי הרבה על זה... כבוד הרב אמר לי: "אתה שומע מה אני אומר לך? אני גוזר עליך שיהיו לך גם בנים וגם בנות!" וברוך השם נולדה לנו הבת הבכורה. יומיים לאחר הלידה הרופא קורא לנו לחדר ואומר: "החוט של הלב של הילדה לא מחובר!" - בכינו הרבה ומיד רצנו אל הרב... הרב אמר לנו: "לך הביתה! חיברתי לה את החוט!" באתי הביתה ואמרתי לאשתי כמו גזירת מלך שהרב חיבר את החוט. לאחר יומיים הגענו לבדיקה לפני הניתוח המסובך שהרופאים קבעו לעשות - פחד פחדים! הרופא אומר לנו שניכנס לחדר לעשות את הצילום לילדה, אבל אני אמרתי לרופא: 'לא! אני לא נכנס!' הרופא שאל אותי בתימהון: "למה אתה לא נכנס?" עניתי לו: 'הרב חיבר, אני לא צריך להיכנס!' הוא הביט בי כמו על אחד שצריך ללכת ל"אברבנאל"... אחרי עשר דקות יוצא הרופא מהבדיקה לבן כשלג ואומר לי: "מי הרב שאמר לך שחיבר את החוט? קח אותי אליו! בוא תראה תמונה יומיים לפני ותראה תמונה מעכשיו, הראשונה עם לב לא מחובר בחוט והשנייה מראה לב מחובר בחוט - מי חיבר את החוט? אין המצאה כזאת, אין דבר כזה ברפואה!!" אני מתקשר לרב לבשר לו שהחוט מחובר והוא אומר לי: "אתה מפריע לי באמצע שיעור, אני כבר יודע!"
אחרי 10 שנים שלמדתי בישיבה הגיע מנכ"ל קופת חולים כללית וביקש מהרב אלבז לבנות מרפאה ייחודית לציבור החרדי, ואותי הפכו להיות המנהל של קופת חולים כללית בירושלים - מול כל מי שהיה צריך עזרה בציבור החרדי. יום אחד אני פוגש את אבי ריבקינד - רופא כירורג בכיר בהדסה עין כרם, ואני אומר לו: 'אני משתגע, כואב לי בצד!' הוא אומר לי: "מה העניין?! בוא אארגן לך C.T". הוא קורא לי לאחר הצילומים ואומר לי: "מני! יש לך גידול מתחת לצלעות בגודל של 5 ס"מ!" אמרתי לו: 'כשהייתי קטן עברתי את זה, די! אני לא בנוי לעבור שוב פעם סדרה!' הוא משיב לי: "אל תדאג! ניפגש ביום ראשון, תחילת שבוע אתה נכנס לניתוח, 20-25 דקות גומרים עם הסיפור, מה שלא יהיה אני מוריד לך את זה!"
יום הניתוח יצא יום ברית המילה שלי, אחרי 34 שנים שאני חי בעולם נכנסתי לניתוח "פשוט" להוצאת גידול מתחת לצלעות בגודל 5 ס"מ... נכנס המרדים (אחד הטובים בארץ), נכנסים רופאים בכירים ונותנים לי זריקת הרדמה... ופה למעשה נעצר לי העולם! המוניטור מראה פתאום קו אחד ארוך ורציף... תקלה שאחרי ההרדמה - זה לא היה תלוי בהם, זה היה מבורא עולם! כל חדר הניתוח הפך למרקחה של לחץ... ואני כבר לא שם. אני בפינה של חדר הניתוח מסתכל ורואה את הזיעה ממצחם של הרופאים, מזריקים לי אטרופין ונותנים לי מכות חשמל, האחות עומדת מול המוניטור וחושבת בראש שלה, ללא דיבור: "מי יוציא את הילדה שלי מהגן?" זה מה שחושבים בחדר ניתוח באמצע החייאה?! הרופא נותן מכות חשמל והראש שלו נמצא במקום אחר וחושב מה לומר לאשתי: "גברת אדרי! מצטער, ניסינו לעשות הכל..." הוא מתכנן מה לומר לה ואני מתחיל להתנתק, אני מתחיל להתרחק ולעלות... עכשיו אני מסתכל ואין לי גוף, אין לי ידיים, אין לי רגליים, אין לי ראש, אני מסתכל על עצמי ולא רואה כלום... ואז נכנסתי לתוך מנהרה ענקית ואני רואה את כל העולם, אני מרגיש שיא החום אבל זה חום של אהבה... כל קרוביי וחבריי שנפטרו באו לקבל את פני ולחבק אותי וביניהם היתה גם אמי שנפטרה, חיבקתי אותה, דיברתי איתה והשמחה היתה גדולה, גם כל מי שהכרתי בחיים ועשיתי לו טובה והוא נפטר - כל אלה באו אלי, חיבקו אותי ואהבו אותי - איזו הרגשה נפלאה...
פתאום אני רואה מסך ענק ואני מבין שהולכים לשפוט אותי! הראו לי את כל העבירות שעשיתי מגיל אפס... מילד קטן בגן של "אסתר" ומה שעשיתי שם ועד לנער שכוסס ציפורניים וזורק אותם - הם הכריחו אותי לאסוף אותן אחת, אחת... ועוד הראו לי איך שיחקתי כדורגל בגרמניה ביום שבת אחרי שהתחלתי להתחזק בשעה שתיים בצהריים, איך מצד אחד התפללתי תוך כדי משחק ומצד שני הייתי תולש עשבים תוך כדי ריצה על הדשא. כל עבירה שלא חזרתי עליה בתשובה הראו לי אותה בשמיים. הבושה הזו שכל המשפחה שלי רואה איתי את העבירות שלי - זה דבר קשה מאוד!! אני בעולם האמת ושואלים אותי: "למה התנהגת כך?" ואני שואל: 'אז למה נפטרתי?'... ואז אני רואה שלוש דמויות קדושות מתקרבות אלי, אחד מהם מצד ימין הכרתי - זה היה הבבא סאלי, הוא נתן יד לצדיק נוסף שלא הכרתי שהוא תלמיד שלו והיה עוד דמות שלישית של צדיק גדול שגם לא הכרתי. בהשגחה פלאית חמישה חודשים לפני שמתתי הייתי באומן, נסעתי לשם באישור הרב בפעם הראשונה, אמרו לי שאם אמות רבי נחמן יבוא וימשוך לי בפאות או בציצית. כשראיתי את הדמויות הקדושות האלו מצאתי את עצמי רץ לבבא סאלי ומיד נישקתי את ידו. אמרתי לו: 'כמה התגעגעתי אליך' והוא אמר לי: "תוריד, תוריד את הראש! אתה בן 34 וגזר הדין שלך הוא מוות כי חיללת שבת!" עניתי לו: 'אבל רבינו חזרתי בתשובה!!' הוא השיב לי: "לא! אתה נהנית מחילול שבת! לא חזרת בתשובה על חילול שבת ומתת בחצי ימיך! היית צריך למות בגיל 68 והיום אתה בן 34 - בחצי החיים שלך, אבל אני מתפלל עליך ואנחנו ב"ה מחזירים אותך ... יהיה לך אריכות ימים - תנצל את זה לטובה!" אני זז מעט אחורה, כאילו נפרד משלושת הצדיקים ואז כאשר אני מזיז את הראש הצידה - אני רואה את הצדיק, את רבי נחמן מברסלב מסתכל עלי טוב, מחייך ואומר לי: "תבוא אלי, תבוא אלי!", נישקתי לבבא סאלי את היד ופתאום התעוררתי... המשפט הראשון שאמרתי היה: 'רבי נחמן אמר לי ללכת אליו!' ... אבל לפני שהתעוררתי לעולם הזה, שמו אותי בטיפול נמרץ על מיטה ושמו עלי קרח ושמיכה תרמית, באותו הזמן הרב כדורי זקן המקובלים ע"ה שלח אברכים לכותל המערבי ולציון של האור החיים הקדוש שיתפללו עלי ואחי התקשר לרבנות להודיע על מותי! וכבר פרסמו מודעות אבל עלי בכל ירושלים והודיעו לכולם שבנימין אדרי נפטר!!! בינתיים הרב אלבז הגיע לבית החולים, הוא הוריד את השמיכה, נגע בי וראה שאני קפוא כמו עוף מהמקפיא, הייתי 19 שעות בקרח... הוא הביט למעלה וזעק מקירות ליבו הטהור: "אנא! אני מתחנן לפניך, תן לי איזו מכה שאתה רוצה אבל בבקשה תעיר אותו... שלא נבוש, בבקשה תעיר אותו!" והנה לפתע אני פוקח את העיניים ומסתכל עליו - כולם בהלם! כל הרופאים רצים בלחץ ואמרו לדבר איתי לאט לאט כי התאים במוח ניזוקו. הרב אלבז שאל אותי: "איך אתה מרגיש? השם ישמור אותך בנימין, אתה רוצה ללמוד?"הוא אומר לי בעל פה את המשניות ואת הגמרא של מסכת מגילה ואני עונה לו... כך דיברנו 10 דקות. הרבה אנשים הגיעו ועיתונאים צבאו על בית חולים וגם הרב בניזרי שהיה אז שר הבריאות בא. חבר שלי התקשר לאח שלו ובישר לו על מותי - הוא עזב את ההגה ואמר לו: "מה נפטר? יש לי שאלה אליך: הרב אלבז עוד חי? אם הרב אלבז עוד חי - בנימין אדרי לא יכול למות!" והוא ניתק...
12 שנים אני כמו שקע ותקע צמוד לרב אלבז כל החיים שלי - לא סתם הרב אלבז יבוא ויגיד לקב"ה להעיר אותי... הרב בניזרי נותן לי לאכול בננה והרב אלבז יצא לבשר לרבים שקמתי לתחייה. קיבלתי הרבה זעזועים ומסרים אבל מה שהצלחתי לחזור עליו בתשובה לא הזכירו לי כעוון.
לקחתי מכאן http://b-h.org.il/or_ahaim/
בס"ד
אור החיים
קוראים לי בנימין אדרי, מגיל 7 ועד גיל 18 כל החיים שלי היו באווירה של כדורגל וסביב הכדורגל. כמו כל חילוני גמור גם אני התגייסתי לצבא בגיל 18 ושירתתי בגולני שלוש שנים מתוך הרגשה שאני רוצה לתרום למדינה. הייתה לנו שבת פגרה אחת ואני אומר לחבר טוב שלי בוני גינצבורג: 'אני נוסע השבת לירושלים!' והוא עונה לי: "בנימין! שלא ייקחו אותך בן ערובה, תיזהר! הדתיים האלו ייקחו אותך בן ערובה!" הגעתי לשבת לישיבה של הרב אלבז והייתי בהלם טוטאלי...
ערב שבת, הרב מסיים את התפילה, כולם נעמדים בתור לומר לרב אלבז שבת שלום, אני מתקדם לאט ופתאום הוא מביט בי, פותח את ידיו ואומר: "הגעת אלי! באת אלי!" הייתי נבוך והוא אומר לי: "מה שלומך? מי אתה? איך קוראים לך? מאיפה אתה? איך אתה מרגיש? מי אבא ומי אמא שלך?" ישתבח שמו לעד! אתה מרגיש שלב מדבר אליך ישר לתוך הלב, אתה מרגיש שעד יום מותך אתה רוצה להיות איתו. הוא חיבק אותי ושאל עוד שאלות וזכיתי ללוות את הרב לביתו...
אחרי כמה שבתות שוב עליתי לירושלים, הגעתי לישיבה והרב מחבק ומשמח אותי ושואל: "מתי אתה משתחרר מהצבא?" אמרתי לו שויתרתי על קורס קצינים ועוד שבוע אני משתחרר מהצבא לחופשת שחרור. הוא אומר לי: "תשמע! תפתח בבא מציעא דף כ"ה עמוד ב' - יום שישי הבא אתה נכנס אצלי לישיבה ללמוד, את חופשת השחרור אתה עושה אצלי באור החיים"... ברוך השם התחלתי ללמוד בישיבה כמו בחור רגיל מן המניין. המסלול ב"אור החיים" זה חוט שהרב אלבז שזר אחד לתוך השני, תפר את הלב של אחד לתוך השני - הרב אלבז הוא הטרנספורמטור הראשי לכל הדברים האלה, כמובן ביחד עם הרבנים שתרמו את עצמם למעננו.
עבר עוד קצת זמן והתחתנתי, אבל לא היו לי ילדים כי עשו לי פעם הקרנות מאוד מסוכנות ולא יכולתי להביא ילדים ובכיתי הרבה על זה... כבוד הרב אמר לי: "אתה שומע מה אני אומר לך? אני גוזר עליך שיהיו לך גם בנים וגם בנות!" וברוך השם נולדה לנו הבת הבכורה. יומיים לאחר הלידה הרופא קורא לנו לחדר ואומר: "החוט של הלב של הילדה לא מחובר!" - בכינו הרבה ומיד רצנו אל הרב... הרב אמר לנו: "לך הביתה! חיברתי לה את החוט!" באתי הביתה ואמרתי לאשתי כמו גזירת מלך שהרב חיבר את החוט. לאחר יומיים הגענו לבדיקה לפני הניתוח המסובך שהרופאים קבעו לעשות - פחד פחדים! הרופא אומר לנו שניכנס לחדר לעשות את הצילום לילדה, אבל אני אמרתי לרופא: 'לא! אני לא נכנס!' הרופא שאל אותי בתימהון: "למה אתה לא נכנס?" עניתי לו: 'הרב חיבר, אני לא צריך להיכנס!' הוא הביט בי כמו על אחד שצריך ללכת ל"אברבנאל"... אחרי עשר דקות יוצא הרופא מהבדיקה לבן כשלג ואומר לי: "מי הרב שאמר לך שחיבר את החוט? קח אותי אליו! בוא תראה תמונה יומיים לפני ותראה תמונה מעכשיו, הראשונה עם לב לא מחובר בחוט והשנייה מראה לב מחובר בחוט - מי חיבר את החוט? אין המצאה כזאת, אין דבר כזה ברפואה!!" אני מתקשר לרב לבשר לו שהחוט מחובר והוא אומר לי: "אתה מפריע לי באמצע שיעור, אני כבר יודע!"
אחרי 10 שנים שלמדתי בישיבה הגיע מנכ"ל קופת חולים כללית וביקש מהרב אלבז לבנות מרפאה ייחודית לציבור החרדי, ואותי הפכו להיות המנהל של קופת חולים כללית בירושלים - מול כל מי שהיה צריך עזרה בציבור החרדי. יום אחד אני פוגש את אבי ריבקינד - רופא כירורג בכיר בהדסה עין כרם, ואני אומר לו: 'אני משתגע, כואב לי בצד!' הוא אומר לי: "מה העניין?! בוא אארגן לך C.T". הוא קורא לי לאחר הצילומים ואומר לי: "מני! יש לך גידול מתחת לצלעות בגודל של 5 ס"מ!" אמרתי לו: 'כשהייתי קטן עברתי את זה, די! אני לא בנוי לעבור שוב פעם סדרה!' הוא משיב לי: "אל תדאג! ניפגש ביום ראשון, תחילת שבוע אתה נכנס לניתוח, 20-25 דקות גומרים עם הסיפור, מה שלא יהיה אני מוריד לך את זה!"
יום הניתוח יצא יום ברית המילה שלי, אחרי 34 שנים שאני חי בעולם נכנסתי לניתוח "פשוט" להוצאת גידול מתחת לצלעות בגודל 5 ס"מ... נכנס המרדים (אחד הטובים בארץ), נכנסים רופאים בכירים ונותנים לי זריקת הרדמה... ופה למעשה נעצר לי העולם! המוניטור מראה פתאום קו אחד ארוך ורציף... תקלה שאחרי ההרדמה - זה לא היה תלוי בהם, זה היה מבורא עולם! כל חדר הניתוח הפך למרקחה של לחץ... ואני כבר לא שם. אני בפינה של חדר הניתוח מסתכל ורואה את הזיעה ממצחם של הרופאים, מזריקים לי אטרופין ונותנים לי מכות חשמל, האחות עומדת מול המוניטור וחושבת בראש שלה, ללא דיבור: "מי יוציא את הילדה שלי מהגן?" זה מה שחושבים בחדר ניתוח באמצע החייאה?! הרופא נותן מכות חשמל והראש שלו נמצא במקום אחר וחושב מה לומר לאשתי: "גברת אדרי! מצטער, ניסינו לעשות הכל..." הוא מתכנן מה לומר לה ואני מתחיל להתנתק, אני מתחיל להתרחק ולעלות... עכשיו אני מסתכל ואין לי גוף, אין לי ידיים, אין לי רגליים, אין לי ראש, אני מסתכל על עצמי ולא רואה כלום... ואז נכנסתי לתוך מנהרה ענקית ואני רואה את כל העולם, אני מרגיש שיא החום אבל זה חום של אהבה... כל קרוביי וחבריי שנפטרו באו לקבל את פני ולחבק אותי וביניהם היתה גם אמי שנפטרה, חיבקתי אותה, דיברתי איתה והשמחה היתה גדולה, גם כל מי שהכרתי בחיים ועשיתי לו טובה והוא נפטר - כל אלה באו אלי, חיבקו אותי ואהבו אותי - איזו הרגשה נפלאה...
פתאום אני רואה מסך ענק ואני מבין שהולכים לשפוט אותי! הראו לי את כל העבירות שעשיתי מגיל אפס... מילד קטן בגן של "אסתר" ומה שעשיתי שם ועד לנער שכוסס ציפורניים וזורק אותם - הם הכריחו אותי לאסוף אותן אחת, אחת... ועוד הראו לי איך שיחקתי כדורגל בגרמניה ביום שבת אחרי שהתחלתי להתחזק בשעה שתיים בצהריים, איך מצד אחד התפללתי תוך כדי משחק ומצד שני הייתי תולש עשבים תוך כדי ריצה על הדשא. כל עבירה שלא חזרתי עליה בתשובה הראו לי אותה בשמיים. הבושה הזו שכל המשפחה שלי רואה איתי את העבירות שלי - זה דבר קשה מאוד!! אני בעולם האמת ושואלים אותי: "למה התנהגת כך?" ואני שואל: 'אז למה נפטרתי?'... ואז אני רואה שלוש דמויות קדושות מתקרבות אלי, אחד מהם מצד ימין הכרתי - זה היה הבבא סאלי, הוא נתן יד לצדיק נוסף שלא הכרתי שהוא תלמיד שלו והיה עוד דמות שלישית של צדיק גדול שגם לא הכרתי. בהשגחה פלאית חמישה חודשים לפני שמתתי הייתי באומן, נסעתי לשם באישור הרב בפעם הראשונה, אמרו לי שאם אמות רבי נחמן יבוא וימשוך לי בפאות או בציצית. כשראיתי את הדמויות הקדושות האלו מצאתי את עצמי רץ לבבא סאלי ומיד נישקתי את ידו. אמרתי לו: 'כמה התגעגעתי אליך' והוא אמר לי: "תוריד, תוריד את הראש! אתה בן 34 וגזר הדין שלך הוא מוות כי חיללת שבת!" עניתי לו: 'אבל רבינו חזרתי בתשובה!!' הוא השיב לי: "לא! אתה נהנית מחילול שבת! לא חזרת בתשובה על חילול שבת ומתת בחצי ימיך! היית צריך למות בגיל 68 והיום אתה בן 34 - בחצי החיים שלך, אבל אני מתפלל עליך ואנחנו ב"ה מחזירים אותך ... יהיה לך אריכות ימים - תנצל את זה לטובה!" אני זז מעט אחורה, כאילו נפרד משלושת הצדיקים ואז כאשר אני מזיז את הראש הצידה - אני רואה את הצדיק, את רבי נחמן מברסלב מסתכל עלי טוב, מחייך ואומר לי: "תבוא אלי, תבוא אלי!", נישקתי לבבא סאלי את היד ופתאום התעוררתי... המשפט הראשון שאמרתי היה: 'רבי נחמן אמר לי ללכת אליו!' ... אבל לפני שהתעוררתי לעולם הזה, שמו אותי בטיפול נמרץ על מיטה ושמו עלי קרח ושמיכה תרמית, באותו הזמן הרב כדורי זקן המקובלים ע"ה שלח אברכים לכותל המערבי ולציון של האור החיים הקדוש שיתפללו עלי ואחי התקשר לרבנות להודיע על מותי! וכבר פרסמו מודעות אבל עלי בכל ירושלים והודיעו לכולם שבנימין אדרי נפטר!!! בינתיים הרב אלבז הגיע לבית החולים, הוא הוריד את השמיכה, נגע בי וראה שאני קפוא כמו עוף מהמקפיא, הייתי 19 שעות בקרח... הוא הביט למעלה וזעק מקירות ליבו הטהור: "אנא! אני מתחנן לפניך, תן לי איזו מכה שאתה רוצה אבל בבקשה תעיר אותו... שלא נבוש, בבקשה תעיר אותו!" והנה לפתע אני פוקח את העיניים ומסתכל עליו - כולם בהלם! כל הרופאים רצים בלחץ ואמרו לדבר איתי לאט לאט כי התאים במוח ניזוקו. הרב אלבז שאל אותי: "איך אתה מרגיש? השם ישמור אותך בנימין, אתה רוצה ללמוד?"הוא אומר לי בעל פה את המשניות ואת הגמרא של מסכת מגילה ואני עונה לו... כך דיברנו 10 דקות. הרבה אנשים הגיעו ועיתונאים צבאו על בית חולים וגם הרב בניזרי שהיה אז שר הבריאות בא. חבר שלי התקשר לאח שלו ובישר לו על מותי - הוא עזב את ההגה ואמר לו: "מה נפטר? יש לי שאלה אליך: הרב אלבז עוד חי? אם הרב אלבז עוד חי - בנימין אדרי לא יכול למות!" והוא ניתק...
12 שנים אני כמו שקע ותקע צמוד לרב אלבז כל החיים שלי - לא סתם הרב אלבז יבוא ויגיד לקב"ה להעיר אותי... הרב בניזרי נותן לי לאכול בננה והרב אלבז יצא לבשר לרבים שקמתי לתחייה. קיבלתי הרבה זעזועים ומסרים אבל מה שהצלחתי לחזור עליו בתשובה לא הזכירו לי כעוון.
Re: חיזוק באמונה - עדות חיה מר' עזריאל דביר
המשך
חזרתי בתשובה ובאתי לרב לספר לו על מעשה שהיה לי והוא אמר שזה גזל חמור! לקחתי את שני הבקבוקים שגזלתי ושמתי בניילון כהה שלא יראו, הלכתי לבעל האולם, הוא בקושי זיהה אותי, הייתי עם כיפה שחורה והיה לי כבר קצת זקן. הוא שאל אותי: "איך אתה מרגיש?" לא ידעתי איך להתחיל לומר לו, מאוד התביישתי... אמרתי לו: 'מיקי, אני חייב להתוודות לפניך!' הוא אומר לי: "מה אחי? דבר חופשי!" אמרתי לו: 'אתה זוכר את החתונה של הבת שלך? לקחתי אז שני בקבוקים, לא פתחתי אותם, לקחתי אותם ליופי'. הנחתי אותם לפניו על השולחן, הוא פרץ בבכי ואמר לי: "זה מה שהתשובה עושה לאדם? אתה מחזיר לי את הגזל?" הוא ניגש וחיבק אותי, נתן לי 500 שקל ואמר לי: "קח במתנה את הכסף, את הבקבוקים תשאיר לי - אתה לא יודע כמה אני מעריץ אותך, כמה אני מעריך את התורה עכשיו!" וזה היה בן אדם חילוני גמור... כשהייתי בשמיים לא הראו לי שגנבתי בקבוקים, מה כך בעולם האמת?! לא גנבתי בקבוקים?! גנבתי! אלא חזרתי בתשובה עליהם! וזהו זה, נמחק - זה לא קיים!
זה הסיפור שלי ולכן כל לילה לפני שאתם הולכים לישון כל אחד שיגיד: "הריני מקבל עלי מצוות עשה של התשובה..." - וכרגע כולכם צדיקים גמורים! זוהי השיטה של הרב אלבז, זה הרעיון. אני מלמד את הילדים שלי להגיד את זה לפני השינה. הקב"ה יודע שהרגע אתה צדיק כמו שכתוב על ישמעאל: "באשר הוא שם", באותו רגע שאדם נמצא - שם הקב"ה נמצא איתו. אם בן אדם באמת מתחנן לקב"ה שימחל לו - באותו רגע הוא הופך לצדיק גמור!
היות והמשפט הראשון שיצא מפי כשחזרתי לחיים היה: "רבי נחמן אמר לי ללכת אליו!" - לכן החלטתי לנסוע לארה"ב למומחה להיפנוזה. קצין ממשטרת ישראל שיודע לצייר קלסתרוני פנים התלווה אלי, נפגשנו עם אותו מהפנט והוא הצליח להחזיר אותי עד לרגע המוות וביקש שאני אתאר לו את מה שאני רואה - ואני מתאר לו את הבבא סאלי ואת רבי נחמן מברסלב... ולמרות שאני עיוור צבעים בצורה קשה תיארתי לו אפילו את גווני השיער של רבי נחמן מברסלב - יש לו 7 צבעים בזקן ובשפם, אני אומר לו אותם והוא מצייר... לאחר שחזרנו הציור הובא לאברהם שמש שהוא צייר מספר אחד בארץ בתחום הזה, ולאחר שבועיים שהוא צייר, ראיתי את הציור - כאילו אני עומד מול רבי נחמן מחדש. נסעתי יום אחד לאלעד לרב אברהם ביטון, חסיד ברסלב וראיתי אצלו ציור של רבי נחמן ושאלתי אותו: 'מה התמונה של רבי נחמן עושה אצלך על הקיר?' אמר לי: "איך ידעת שזה הוא?" אמרתי לו: 'ראיתי אותו בשמיים!' הוא אמר לי: "תדע לך שהייתי לפני כמה שנים באומן, ראיתי מולי דמות קדושה, קיבלתי צמרמורת ואז ציירתי את התמונה שלו אבל לא הראיתי את הציור הזה לאף אחד מעולם!"
אני רוצה לברך אתכם שהקב"ה ישפיע עליכם ברכה והצלחה בכל מעשה ידיכם, פרנסה בשפע, זיווג הגון בקרוב, רפואה שלימה לכל חולי עמו ישראל, תורה ויראת שמיים, לחייך אחד לשני, לאהוב אחד את השני ואז הלב ייפתח. כשעם ישראל עם אחד בלב אחד - אנחנו מנצחים את כל העולם!
חזרתי בתשובה ובאתי לרב לספר לו על מעשה שהיה לי והוא אמר שזה גזל חמור! לקחתי את שני הבקבוקים שגזלתי ושמתי בניילון כהה שלא יראו, הלכתי לבעל האולם, הוא בקושי זיהה אותי, הייתי עם כיפה שחורה והיה לי כבר קצת זקן. הוא שאל אותי: "איך אתה מרגיש?" לא ידעתי איך להתחיל לומר לו, מאוד התביישתי... אמרתי לו: 'מיקי, אני חייב להתוודות לפניך!' הוא אומר לי: "מה אחי? דבר חופשי!" אמרתי לו: 'אתה זוכר את החתונה של הבת שלך? לקחתי אז שני בקבוקים, לא פתחתי אותם, לקחתי אותם ליופי'. הנחתי אותם לפניו על השולחן, הוא פרץ בבכי ואמר לי: "זה מה שהתשובה עושה לאדם? אתה מחזיר לי את הגזל?" הוא ניגש וחיבק אותי, נתן לי 500 שקל ואמר לי: "קח במתנה את הכסף, את הבקבוקים תשאיר לי - אתה לא יודע כמה אני מעריץ אותך, כמה אני מעריך את התורה עכשיו!" וזה היה בן אדם חילוני גמור... כשהייתי בשמיים לא הראו לי שגנבתי בקבוקים, מה כך בעולם האמת?! לא גנבתי בקבוקים?! גנבתי! אלא חזרתי בתשובה עליהם! וזהו זה, נמחק - זה לא קיים!
זה הסיפור שלי ולכן כל לילה לפני שאתם הולכים לישון כל אחד שיגיד: "הריני מקבל עלי מצוות עשה של התשובה..." - וכרגע כולכם צדיקים גמורים! זוהי השיטה של הרב אלבז, זה הרעיון. אני מלמד את הילדים שלי להגיד את זה לפני השינה. הקב"ה יודע שהרגע אתה צדיק כמו שכתוב על ישמעאל: "באשר הוא שם", באותו רגע שאדם נמצא - שם הקב"ה נמצא איתו. אם בן אדם באמת מתחנן לקב"ה שימחל לו - באותו רגע הוא הופך לצדיק גמור!
היות והמשפט הראשון שיצא מפי כשחזרתי לחיים היה: "רבי נחמן אמר לי ללכת אליו!" - לכן החלטתי לנסוע לארה"ב למומחה להיפנוזה. קצין ממשטרת ישראל שיודע לצייר קלסתרוני פנים התלווה אלי, נפגשנו עם אותו מהפנט והוא הצליח להחזיר אותי עד לרגע המוות וביקש שאני אתאר לו את מה שאני רואה - ואני מתאר לו את הבבא סאלי ואת רבי נחמן מברסלב... ולמרות שאני עיוור צבעים בצורה קשה תיארתי לו אפילו את גווני השיער של רבי נחמן מברסלב - יש לו 7 צבעים בזקן ובשפם, אני אומר לו אותם והוא מצייר... לאחר שחזרנו הציור הובא לאברהם שמש שהוא צייר מספר אחד בארץ בתחום הזה, ולאחר שבועיים שהוא צייר, ראיתי את הציור - כאילו אני עומד מול רבי נחמן מחדש. נסעתי יום אחד לאלעד לרב אברהם ביטון, חסיד ברסלב וראיתי אצלו ציור של רבי נחמן ושאלתי אותו: 'מה התמונה של רבי נחמן עושה אצלך על הקיר?' אמר לי: "איך ידעת שזה הוא?" אמרתי לו: 'ראיתי אותו בשמיים!' הוא אמר לי: "תדע לך שהייתי לפני כמה שנים באומן, ראיתי מולי דמות קדושה, קיבלתי צמרמורת ואז ציירתי את התמונה שלו אבל לא הראיתי את הציור הזה לאף אחד מעולם!"
אני רוצה לברך אתכם שהקב"ה ישפיע עליכם ברכה והצלחה בכל מעשה ידיכם, פרנסה בשפע, זיווג הגון בקרוב, רפואה שלימה לכל חולי עמו ישראל, תורה ויראת שמיים, לחייך אחד לשני, לאהוב אחד את השני ואז הלב ייפתח. כשעם ישראל עם אחד בלב אחד - אנחנו מנצחים את כל העולם!