צוהר לנבכי הרגשות של אדם עדין

[כּוֹתָר]

אנשים עדינים, מאד קשה להם כשהם גורמים למישהו להיות לא מרוצה.
הם מאד רוצים שכולם יהיו מרוצים מהם ובסביבתם, וכאשר מישהו יוצא לא מרוצה, קשה להם. בפרט כשהלה מתווכח ואינו מסכים עמהם, ועוד כועס ומתרגז, הם מרגישים רע מאד.

ההרגשה הזאת אינה קשורה לייסורי מצפון. יסורי מצפון נועדו לעורר בן אדם שחטא או התנהג שלא כהוגן. אך כאשר אנחנו מתנהגים נכון, ומישהו בסביבה אינו מרוצה מזה, אין בדבר כל חטא ועון, ואין שום מקום לייסורי מצפון. אין זאת אלא הרגשה קשה בגלל שמישהו לא מרוצה מההתנהגות שלי.

בתת ההכרה יש כאן איזו הנחה מוטעית, שאם מישהו מאשים אותי, זה סימן שאני בודאי אשם, ואני צריך להצטדק בפניו ולהוכיח לו שזו לא אשמתי, אלא נהלי המקום וכו' וכו'.

אך כאמור הההנחה הזאת מוטעית. צריכים לזכור את האמת, שיש אנשים שכשמשהו לא מוצא חן בעיניהם הם מאשימים את כולם, אך זה לא אומר שבאמת הסביבה אשמה. יתכן שהם עצמם אשמים, ויתכן שאף אחד לא אשם, העניינים פשוט לא התנהלו כמו שהם רוצים, והם לא יודעים איך לעכל את זה נכון. זו בעיה שלהם.
אליך זה לא נוגע. אתה תעשה את תפקידך, תשתדל לעשות זאת בנעימות וברוגע, להסביר במילים יפות שזה מה שיש, תשתדל לעזור לו כמה שאתה יכול. אבל זו לא האחריות שלך שהוא יצא מרוצה.

נכתב ע"י ת"ח ויועץ מנוסה.

[כּוֹתָר]

היות והוזכר כאן טיפוס שמשתדל כל הזמן לרצות, חשוב להדגיש שזה לא תמיד חיובי.

מרצה - יכול להיות משתי סיבות.
או מ'כבוד' שכל הערך העצמי שלו תלוי באחרים שיהיו מרוצים.
או מטוב לב ורגישות יתירה לצער הזולת.

וכן הביטוי עדין, הכוונה לעדינות הנפש כפי שנכתב בספרי:
"וכרביבים עלי עשב. מה רביבים הללו יורדים כל עשבים ומעדנים אותם ומפנקים אותן - וכן דברי תורה מעדנים אותם ומפנקים אותן.