נדברו

כידוע נצטווינו בתורה לרחם גם על בעלי החיים, זה כולל איסור צעב"ח, וחיוב להאכילם קודם אכילת עצמו.
אמנם בבד בבד כשיש לאדם צורך בהם, מותר לו להשתמש בהם ולעבוד בהם כרצונו, ולשוחטם ולאוכלם.
ודברי הגמ' סנהדרין [ק"ח ע"א] "כלום בראתי בהמה וחיה - אלא בשביל אדם!"
ומעתה יש לי לדון האם יש מדת חסידות להאכיל חתולי רחוב רעבים,
מצד אחד, הרי בודאי ראוי לנהוג במדת הרחמים עם בעלי החיים וכאמור.
ומצד שני, כולנו יודעים מה חתולים עשויים לעולל... ללכלך לטנף לשבור ועוד כהנה וכהנה.
ומצד שלישי, הרחמנות לחתולים היא ודאי ובפנינו, ואילו חשש צער האדם הוא בספק ולאחר זמן.
[כמדומני שיש תמונה ידועה מכמה צדיקים שנהגו בכזה, ועוד צריך תלמוד וביאור כיצד להכריע].

אולי לצאת להאכילם מחוץ ליישוב בני אדם.

קצת קשה לישום, חתול כל עוד שאינו מושם בשק,
הוא זז ונע לכל מקום שאין "מפריעים" המעיפים אותו עם מקלות או מטאטא.
להיכן יצא, למדבריות? ואיך יוציא את החתול שרובץ לו בין האשפתות ליד הבנין?

דבר מעניין וחשוב הובא בספר חסידים [סי' תתל"א] (וחשיבות כפולה בעצם מקורו מהספר "חסידים"):

שנים היו אחד לא היה רוצה לשרוף הזבובים א"ל חבירו אל תהי צדיק הרבה (קהלת ז' ט"ז) מוטב לשרוף הזבובים כדי שלא יפלו במאכל ובמשתה ויבלעם ויחטא לכך נאמר אל תהי צדיק הרבה.

וגם בזה יש להסתפק, מי שרואה בביתו נמלה שמסתובבת ברצפה, האם יהרגנה דאולי היא תעלה מעלה מעלה ותכנס למאכלו.
או שמא מאחר ואינו מספיק ברור ואינו אלא ספק, אולי בזה יש ענין חסידות שלא להורגה. [וכן ברואה מעופף ברחוב].

חשבתי להביא ראיה לנידון מהגמ' הידועה בב"מ [פ"ה ע"א] על יסורין דרבי שע"י מעשה הלכו:

יומא חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי ביתא, הוה שדיא בני כרכושתא וקא כנשא להו, אמר לה: שבקינהו, כתיב ורחמיו על כל מעשיו. אמרו: הואיל ומרחם - נרחם עליה.

ואין מכוונתי להוכיח כלימוד הלכה למעשה מהנהגת חסידותו של רבי, שאנו רקים מכל המעלות הגדולות והקדושות שהיו לו.
אך מה שכן עורר את מחשבתי, דמ"מ החסידות הזו נוגעת על חשבון צערה של "אמתיה דרבי", שלמרות שגם היא לא
היתה אשה פשוטה, וכמבואר במקומות רבים שהיתה מכריעה ואף פושטת ספיקות שהיו לחכמים [בדקדוקי לשון ועוד]
אך מסתבר שטבע בנ"א היה לה, ועכבר הוא ייצור בלתי חברתי שאין דעת הבריות סובלת לראותו מסתובב בבתים.
ולכאו' ההסבר הוא, שאה"נ יש קושי לאדם, אבל עכ"ז זה לא מוריד מהצורך לדאוג לטובתן של בעלי החיים.
כמובן שהדברים מחודשים, ולא מספיק מובנים. אשמח לשמוע מה אומרים על כך חברי היקרים.

לגבי אמתיה דרבי, לא מוזכר שזה ציער אותה.
מסתבר באמת שאם זה היה מצער אותה, צער האדם עדיף ולא היה מורה לה להשאירם.

מניין שהיתה אמה אחת בבית רבי, והיא אמתיה דרבי של הפרפחינא היא גם אמתיה דרבי של הכרכושא, שמא הרבה אמהות היו לו?

חוטרא כתב: ↑ מניין שהיתה אמה אחת בבית רבי, והיא אמתיה דרבי של הפרפחינא היא גם אמתיה דרבי של הכרכושא, שמא הרבה אמהות היו לו?

לכאו' אתה צודק, איני יודע אם זה מוכרח.
אמנם ראיתי פעם בשו"ת אג"מ שמבאר בדברי הר"ן [נדרים מ' ע"א] הידועים שכותב דפעמים יש להתפלל על חולה (מיוסר) שימות,
והוכיח כן מהמעשה בכתובות [ק"ג ע"ב] עם האמתיה דרבי. ופי' האג"מ שההוכחה היא ממה שידוע בש"ס מגדלותה של אותה אמתה דרבי. ויל"ע.

הוא באג"מ חו"מ ח"ב סי' עד, והוסיף ג"כ: ומשמע מהגמ' שהובא זה להורות הלכה ששפיר עשתה וכו'.