כמובן שהוא היפך השקפת אוה"ע בני ה"תרבות המערבית"... אם כי אינו מרגש במיוחד,והמכניס עצמו לידי סכנה וממית עצמו, ענשו גדול ממי שממית אחרים
שכל ראשם הפוך לגמרי ומרוחק כממזרח למערב מדעת תורתינו הקדושה.
אך גם מזוית "השקפת ישראל" יש פה לענ"ד חידוש גדול. הרי ידועים דברי התוס' [ב"ק כג, כז]
שהאדם צריך להזהר שלא יזיק לאחרים עוד יותר ממה שנזהר שלא ינזק בעצמו. וא"כ הכיצד לענין מיתה מתהפכים הדברים?
אכן יש כאן סברות בעומק הענין, דמי שמאבד עצמו עובר בגרעון הגדול של "כפיות טובה".
ומה עוד שגם מוליך את עצמו בדרך הרעה מבלי השאיר כל מפלט ל"שוב בתשובה".
אך עכ"פ עדיין הוא לכאו' חידוש גדול. האם ידוע לכם על מקור ליסוד עצום שכזה?
[לכאו' יש להוכיח לאידך גיסא, מהמדרש (עי' רש"י בראשית ט,ה) שדרשו "אך את דמכם"
לרבות המאבד עצמו לדעת. משמע לכאו' שההורג אחרים שהוא מפורש בפשט המקרא,
הרי שאיסורו פשוט יותר (שהדין הפשוט נכתב יותר מפורש, מהדין המחודש שרק מתרמז)].