דמי שלא עולה לדוכן ולא חולץ מנעליו, אין כל סיבה להקפיד אם יהיו לו חורים, שמי רואה אותם בכלל?
אך נתעוררתי בעקבות דברי האורחות צדיקים (שער הגאוה) שאולי יש לחשוש גם בינו לבין עצמו שלא ללכת עם בגד מחורר דיעו"ש שכותב:
ועוד ראה שם שמבסס את דבריו על המדרש [ויק"ר לד, ג] במעשה עם הלל הזקןהדרך הישרה באדם שיהא נקי בכל עניניו, כי הנקיות היא גדר של מעשים טובים. כיצד? ילבש בגדים בינוניים, ולא מלבושים יקרים ונאים מאד שהכל מסתכלים בהם, ולא מלבושים עניים המבזים לובשם, אלא בגדים בינוניים נאים ונקיים, העני לפי עניו והעשיר לפי עשרו. ואסור שיימצא כתם או שמנונית על בגדיו, ולא יהיו קרועים, ולא יהיו מתוקנים כבגדי גסי הרוח. גם מאכלו יהא נקי, ולא יאכל מעדני מלך, אך מאכל בינוני ומשקה בינוני לפי השגת ידו. ולא ישתה ולא יאכל בכלים מאוסים, פן יעברו ב"אל תשקצו את נפשותיכם" (ויקרא יא מג), אלא הכל יהא בנקיות. גם שולחנו גם מטתו יהיו נקיים, וכל עניניו יהיו נקיים.
שאמר בלכתו למרחץ שהולך לקיים מצוה, ומשנשאל איזה מצוה יש בדבר השיב:
למדנו א"כ שיש צורך מצד כבודו של ה"צלם אלוקים" להלבישו ולהנהיגו כראוי בצורה נקייה ומכובדת.ומה איקונין של מלכים, שמעמידים אותן בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות, מי שממונה עליהן מורקן ושוטפן, והם מעלים לו מזונות, ולא עוד אלא שהוא מתגדל בגדולי מלכות, אנו שנבראנו בצלם ודמות, שנאמר (בראשית ט ו): "כי בצלם אלקים עשה את האדם", על אחת כמה וכמה!
[זולת ענין המכובדת שברמב"ם בהל' דעות המדבר מהנהגת ת"ח]
ומעתה אין כל נפק"מ אם אחרים רואים או לאו, שהפגיעה כאן היא כביכול בהקב"ה,
שצלם האלוקים הדומה לדמותו הולך בצורה מזולזלת.
מה דעתכם בענין? אשמח גם למקורות.
נ.ב. למעשה זו שאלה כללית הנוגעת להנהגות רבות של דרך ארץ, כגון באופני אכילתו.
מה הדין במי שאוכל ביחידות, האם יש חיוב להקפיד על כללי הדרך ארץ?