שאלה שעניינה אותי מזה מכבר, האם יודע לכם במקורות מחז"ל על הערכה או התייחסות כל שהיא למה שנקרא "נוסטלגיה"?
בפשטות זה סתם השראה דמיונית שאין בה ממש, דמה נפק"מ האם היה לנו חוויה עתיקת יומין עם הדבר הזה או לא,
העיקר להתמקד בהווה והעתיד ומאי דהוה הוה. אך מאידך הרי זו תחושה שקיימת בטבעו ונפשו של אדם,
ומסתבר שלא בכדי הטביע הבורא את חותם הטבע הזה להתענג על חוויה מימים עברו.
מצאתי בתנחומא (פרשת מסעי אות ג') דוגמא שלכאורה שייכת לזה [הובא גם ברש"י (במדבר לג, א)] וז"ל:
אמנם זו דוגמא של זכרון לשם "תוכחת מוסר", להתעורר ולהיזכר בנשכחות עבור ענין הדרוש תיקון.אלה מסעי בני ישראל. מלה"ד למלך שהיה בנו חולה, הוליכו למקום אחר לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות ואמר ליה, כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך. כך אמר ליה הקדוש ברוך הוא, משה, מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני, לכך נאמר אלה מסעי בני ישראל.
אך סתם כך להזכר בנוסטלגיה "לשם" נוסטלגיה, לכאורה אין בזה שום תועלת ותוכלת.
אשמח לקבל מידע/מקורות/מחשבות/תובנות בנושא.