עיקר האמונה בביאת המשיח

[מתודה]

ידועים דברי החת"ס בשו"ת יו"ד סי' שנו שכתב שא"א בשום אופן להאמין שעיקר הגאולה תהיה מעיקרי האמונה, אלא שאחרי שמבואר בתורה שתהיה גאולה אחרונה (בפרשת נצבים) נמצא שהכופר בזה הוא כופר בעיקר התורה.

אח"כ מביא החת"ס את דברי רבי הלל הידועים בפרק חלק ש"אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה", ופירש"י "אלא הקב"ה בעצמו גואלם". וכותב החת"ס שאין הלכה כהלל שהרי רבו עליו חכמי ישראל שיש מלך המשיח, והלכה כרבים, ולכן המאמין שתהיה גאולה שלימה אך אינו מאמין שיהיה מלך המשיח (אלא הקב"ה בעצמו גואלם כהלל) הוא אפיקורס וכופר בכלל התורה דכתיב בה אחרי רבים להטות.


והנה פשוט שהאפיקורס שהרמב"ם מדבר עליו אינו האפיקורס שהחת"ס מדבר עליו. כי לפי החת"ס האמונה בביאת המשיח אינה מצד עצמה אחד מעיקרי האמונה אלא מצד שהיא מבוארת בתורה, משא"כ לפי הרמב"ם שהעיקר הוא מצד עצמו מעיקרי הדת. ונפק"מ במי שמפרש בתורה פירוש (ולו עקום) שלא תהיה גאולה אחרונה ולא יבוא המשיח, שלפי הרמב"ם הוא כופר ולפי החת"ס אינו כופר אלא טועה.

אך לכאורה לפי החת"ס יוצא שגם הרמב"ם יודה שמי שמאמין כהלל (שתהיה גאולה אחרונה אך ע"י הקב"ה בעצמו, בלי המשיח) אינו אפיקורס ממש (דהרמב"ם, אא"כ מאמין בזה ככפירה בתורה וכהחת"ס.
וגם לא מסתבר שהפרט הספציפי של מביא הגאולה - המשיח - יהיה אחד מעיקרי האמונה.



הלא כן?

[כּוֹתָר]

למה לומר שהחת"ס חולק על הרמב"ם ?
גם הרמב"ם ראה את שיטת הלל, וגם הוא מודה שכל העיקר של ביאת המשיח, הוא רק להלכה כדעת חכמים.
החת"ס רק מבאר איך יתכן שהסובר כהלל הוא אפיקורס, זה מפני הכלל שאחרי רבים להטות.
אבל כיון שכך ההלכה, אז זה חלק מעיקרי הדת.
עכשיו ראיתי בדברי החת"ס שהוא כותב להדיא: שאינו כופר בעיקר של הגאולה וביאת המשיח, אלא רק בכופר בעיקר של האמונה בתורה.

[עוסק בתורה]

עכשיו ראיתי בדברי החת"ס שהוא כותב להדיא: שאינו כופר בעיקר של הגאולה וביאת המשיח, אלא רק בכופר בעיקר של האמונה בתורה.

כלומר, דלא כהרמב"ם (כי לפי"ז זה כבר כלול בעיקר השמיני).

[אליקים]

שמעתי פעם בשם הגר"ש פישר דבר חידוש, שאת עיקר האמונה בביאת המשיח הרמב"ם הכניס לא משום שהוא באופן עקרוני מעיקרי הדת, אלא שכיון שהנוצרים מאמינים שמשיחם כבר בא (וזו כנראה משיחיות השקר הרצינית שהיתה אז) לכן מי שאינו מאמין בביאת המשיח נמצא שאינו מכלל ישראל אלא מהנוצרים. מקווה שאני מדייק בדברים.

והראוני דבר מעניין, שהרי כידוע הנצרות לא התפשטה בעולם בזמן יש"ו אלא כמה מאות שנים אח"כ, ובספר סדר הדורות מבואר שהנצרות החלה להתפשט בעולם בדיוק בימיו של רבי הלל שאמר אין משיח לישראל! ולפי"ז יתכן שבזמן שרבי הלל אמר זאת עדיין לא התפשטה הנצרות בעולם כדבעי ועדיין לא היה העיקר הזה מעיקרי האמונה!

[אורח]

בענין דברי הגר"ש פישר שליט"א, אחר ההתנצלות, יש להיזהר מדברים כאלו בעיקרי האמונה שאף טעות בהם לחלק מהשיטות אפשר להיחשב ככופרים או כמינים או כאפיקורסים.
וכבר כתב המאירי שאם רואה מדרש או אפי' פסוק שסותר את אחד מעיקרי האמונה יאמר אותו פסוק או אותו מדרש איני מבינו אבל אני נשאר עם עיקרי האמונה.
וידוע שהי' מספר הגאון המופלא ר' משה מרדכי שולזינגר זצ"ל שאחד שאל את הרב מבריסק זללה"ה איך אומרים בכל יום שיבוא הרי כתוב בגמ' שהמשיח לא יבא לא בשבת ולא בע"שש וגם אליהו עוד לא הגיע. אמר הגרי"ז האמונה צריכה להיות כמו שאומרים בסידור וכשהמשיח יגיע הוא יתרץ גם על זה. ומכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים וכבר כ' הרמב"ם ויקר בעיני ללמד עיקר אחד מעיקרי האמונה מכל אשר אלמדנו.

[אליקים]

הגר"ש פישר לא שינה כלום מהאמונה בביאת המשיח. הוא בסה"כ הסביר את מעמד האמונה הזו בתוך עיקרי האמונה. האם העיקר הארבע עשר הוא להאמין שעיקרים אלו הם הם עיקרי האמונה?...

לגבי דברי הגרי"ז. הרי כידוע אף על דברים אלו היו מגדולי עולם שחלקו. ונא לא להכנס לפצצה מתקתקת זו וד"ל.

[אורח]

שמעתי פעם בשם הגר"ש פישר דבר חידוש, שאת עיקר האמונה בביאת המשיח הרמב"ם הכניס לא משום שהוא באופן עקרוני מעיקרי הדת, אלא שכיון שהנוצרים מאמינים שמשיחם כבר בא (וזו כנראה משיחיות השקר הרצינית שהיתה אז) לכן מי שאינו מאמין בביאת המשיח נמצא שאינו מכלל ישראל אלא מהנוצרים. מקווה שאני מדייק בדברים.

לא זכיתי להבין, וכי בגלל שהוא מאמין במה שהם מאמינים הוא בכלל הנוצרים ויצא מכלל ישראל ?
וכי מי שבכסילותו מאמין שאותו האיש החיה מתים בשם המפורש או שאר שטויות שהאמונה במשיחיותו של אותו האיש בנויה עליהם, יצא מכלל ישראל ?

הסיבה שהמאמין בנצרות יוצא מכלל ישראל, היא בגלל האמונה באלהותו של יש"ו שסותרת את העיקר של האמונה בבורא כאלוקים יחיד ,ולא בגלל שהוא חושב דברים שקבוצה שלא אנשים שיצאו מכלל ישראל חושבים אף הם.

[אליקים]

מה לא מובן. לפי דברים אלו בשם הגרש"פ, העיקר הזה הוא הגדרה סוציולוגית (ולכן אין צורך לדמות לענין האלוהות שכתבת בסוף).
והיות ואמונת משיחיותו של יש"ו והכפירה בביאת משיחנו היא מעיקרי האמונה הנוצרית (כידוע שעיקר אמונתם בנויה על כך שהיהדות הוחלפה ונפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל), לכן המאמין בה משתייך לכת הנוצרים, ויצא מכלל ישראל. והמאמין בביאת המשיח הוא מאמין בנצחיות היהדות, ונכנס לכלל ישראל.

[אליעזר ג]

האמונה בביאת המשיח אינה כאחד מעיקרי האמונה הרגילים כי בכולם מדובר רק על אמונה ואילו בו מדובר על ציפייה וזהו השאלה הראשונה ששואלים את האדם האם ציפית לישועה? והנראה שהיסוד הוא האם האדם איש העולם הזה שטוב לו בעולם הזה כפי שהוא או שהוא מרגיש את החסר ואת התיעוב של עולם השקר וכו' כל אחד לפי מה שהוא ,ולכן מצפה לישועה . מי שמזוהה לגמרי עם העולם הזה החומר והשקר אכן חסר לו בעיקר.