חז"ל אומרים (ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג): "חתן, 'וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל' (בראשית כח, ט) וכי מחלת שמה, והלא בשמת שמה? אלא שנמחלו לו כל עוונותיו".
וכידוע שיום החופה החתן והכלה צמים משום שהוא יום מחילת עוונות.
ויש להעמיק ולהבין במאמר חז"ל זה. מפני מה נמחלין עוונותיו של החתן?? אתמה.
אשמח לקבל תשובות והארות בענין.
חתן, נמחלין כל עוונותיו - מפני שמבטל כל רצונו לרצון ה'
-
ימה של תורה
- הודעות: 30
- הצטרף: ה' ינואר 31, 2019 11:43 pm
-
אורח
-
אורח
Re: חתן, נמחלין כל עוונותיו - מפני שמבטל כל רצונו לרצון ה'
הורד מקובץ מסביב לשולחן המובא לעיל.
הטעם למחילת עונות כתב המהר"ל דהנושא אשה קודם זה היה פלג גופא וכשנושא הוא גוף שלם, ולפיכך נמחלו עונותיו כי נעשה שלם יותר, כי איש הנושא אשה כל אחד נקרא מתחילה חצי אדם כי זכר בלא נקבה פלג גופא מקרי, ועתה גוף שלם והוא בריה חדשה עכ"ד(גור אריה וישלח). טעם אחר :שלושה שותפים לו לאדם, הקב"ה אביו ואמו, הרי בשעה שאדם נושא אשה נהיה שותף לקב"ה וע"כ שפיר מוחלים לו עוונותיו משום כבוד המקום בישורון מלך.
מאימתי נמחלין עוונותיו. יש לחקור מתי נמחלו עונותיו אם כבר לאחר ברכת אירוסין והקידושין שהרי מאז הרי הוא חתן או דילמא רק לאחרי ברכת הנישואין שאז הוא נשוי אשה. והנה בהשקפה הראשונה הדעת נוטה שמחילת עונות הוא רק לאחר ברכת הנישואין שהרי נראה מי שקדש לבד בלי חופה ונשואין כמו בזמן התלמוד אינו מתענה ורק ביום חופתו מתענה וכן כתב בפשיטות הפרמ"ג באו"ח סימן תקע"ג. אולם מהגהות מנהגים שכתב חתן תחת החופה אם צמא לשתות אז שותה רביעית ומברך ברכה אחרונה אפילו אחר ברכת אירוסין משמע
שלפני ברכת אירוסין אסור לו לשתות משום שעוד לא נמחלו לו עונותיו וצריך הוא להיות שרוי בתענית אבל לאחר ברכת אירוסין וקידושין מותר לו לשתות(שכבר נמחלו עוונותיו. וע"ע בספר עלי תמר ביכורים פרק ג)
הנפק"מ שמוחלין לו עוונותיו. בתשב"ץ קטן כתב שחתן אינו צריך לעמוד מפני ת"ח ונשיא, ונראה שעיקר יסודו הוא על הנאמר בפרקי דר"א פי"ז חתן דומה למלך וכו' עיין שם, והיא הלכה חדשה. ובספר אורחות חיים הלכות קידושין ע ס"ו כתב נהגו בכל מקומותינו שעומדין העם על רגליהן בשעה שהחתן מהלך בדרך וכשמברכין לו ברכת אירוסין ונישואין וכשעולה לקרות בתורה וכו'. ונראה שעיקר טעמו של התשב"ץ שחתן אינו צריך לעמוד מפני ת"ח משום שת"ח מחלו על כבודם מפני כבודו של חתן, ויש סמוכין לזה ממסכת שמחות פי"א ה"ו, המלך והכלה מעבירין את הכלה מלפני המלך ומעשה באגריפס המלך שעבר מלפני הכלה ושבחוהו חכמים וא"ל מה ראית א"ל אני נוטל כתרי בכל יום וזו תיטול כתרה שעה אחת, ואף כאן מחלו ת"ח כתר תורה שיש להם בכל שעה כדי שהחתן יטול כתרו שעה אחת. ומשמע דאף בזיווג שני מוחלין לו עונותיו בתשובה וזכר לדבר מחלת אשת עשו.
הטעם למחילת עונות כתב המהר"ל דהנושא אשה קודם זה היה פלג גופא וכשנושא הוא גוף שלם, ולפיכך נמחלו עונותיו כי נעשה שלם יותר, כי איש הנושא אשה כל אחד נקרא מתחילה חצי אדם כי זכר בלא נקבה פלג גופא מקרי, ועתה גוף שלם והוא בריה חדשה עכ"ד(גור אריה וישלח). טעם אחר :שלושה שותפים לו לאדם, הקב"ה אביו ואמו, הרי בשעה שאדם נושא אשה נהיה שותף לקב"ה וע"כ שפיר מוחלים לו עוונותיו משום כבוד המקום בישורון מלך.
מאימתי נמחלין עוונותיו. יש לחקור מתי נמחלו עונותיו אם כבר לאחר ברכת אירוסין והקידושין שהרי מאז הרי הוא חתן או דילמא רק לאחרי ברכת הנישואין שאז הוא נשוי אשה. והנה בהשקפה הראשונה הדעת נוטה שמחילת עונות הוא רק לאחר ברכת הנישואין שהרי נראה מי שקדש לבד בלי חופה ונשואין כמו בזמן התלמוד אינו מתענה ורק ביום חופתו מתענה וכן כתב בפשיטות הפרמ"ג באו"ח סימן תקע"ג. אולם מהגהות מנהגים שכתב חתן תחת החופה אם צמא לשתות אז שותה רביעית ומברך ברכה אחרונה אפילו אחר ברכת אירוסין משמע
שלפני ברכת אירוסין אסור לו לשתות משום שעוד לא נמחלו לו עונותיו וצריך הוא להיות שרוי בתענית אבל לאחר ברכת אירוסין וקידושין מותר לו לשתות(שכבר נמחלו עוונותיו. וע"ע בספר עלי תמר ביכורים פרק ג)
הנפק"מ שמוחלין לו עוונותיו. בתשב"ץ קטן כתב שחתן אינו צריך לעמוד מפני ת"ח ונשיא, ונראה שעיקר יסודו הוא על הנאמר בפרקי דר"א פי"ז חתן דומה למלך וכו' עיין שם, והיא הלכה חדשה. ובספר אורחות חיים הלכות קידושין ע ס"ו כתב נהגו בכל מקומותינו שעומדין העם על רגליהן בשעה שהחתן מהלך בדרך וכשמברכין לו ברכת אירוסין ונישואין וכשעולה לקרות בתורה וכו'. ונראה שעיקר טעמו של התשב"ץ שחתן אינו צריך לעמוד מפני ת"ח משום שת"ח מחלו על כבודם מפני כבודו של חתן, ויש סמוכין לזה ממסכת שמחות פי"א ה"ו, המלך והכלה מעבירין את הכלה מלפני המלך ומעשה באגריפס המלך שעבר מלפני הכלה ושבחוהו חכמים וא"ל מה ראית א"ל אני נוטל כתרי בכל יום וזו תיטול כתרה שעה אחת, ואף כאן מחלו ת"ח כתר תורה שיש להם בכל שעה כדי שהחתן יטול כתרו שעה אחת. ומשמע דאף בזיווג שני מוחלין לו עונותיו בתשובה וזכר לדבר מחלת אשת עשו.