אוטובוס הדמים

[חזקי]

תאונת האוטבוס שאירעה אתמול ותאונת האוטבוס מלפני שלוש שנים אירעו באותו תאריך באותו כלי תחבורה ובאותו ציבור. כפי שנתפרסם.

האם יש בזה ענין מסוים או סתם צירוף מקרים?
האם צריך להתחזק בגלל צירוף המקרים והדברים שמסביב כמו תאונת אוטבוס גז"ש..או תאריך דומה גז"ש.. וכיו"ב או שאין בזה באמת משמעות. [כמובן מלבד החיזוק בעקבות האסון כשלעצמו, וכמו בכל אסון. וכפי שהתבטא מרן הגר"ח] בקיצור מיסטיקה או יש דברים בגו?

תחוו את דעתכם. עם או בלי מקורות.

[מי זה]

לפי התאריך העברי זה לא קרה באותו יום.
התאונה בקו 402 היתה אור לו' אדר.

[עמוס חדד]

קיבלתי מרבותי - מי שמחשב חשבונות שמיים יוצא או כופר או משוגע.
כיצד ניתן להסביר את ההצלחה המסחררת של ראש עיריית טבריה, בשנה עם הרבה גשם יחסית, כל שבת שהוא מחלל אותה השמיים בהירים והמטיילים מחללים את קדושת העיר.

[חזקי]

דוקא את הצלחת הברנש הנ"ל לא קשה להסביר. כשגובהים למעלה התחתית מתגלה..במילים פשוטות אם עד כה קופות שרציו הוצנעה כעת בתור איש ציבור.. השרצים יסובבו אותו ואת סובביו. אבל העקרון שלך ברור בנוגע לסתם בני אדם שמן הסתם דבריך הופנו כלפיהם, לא לגדולי הדור שבעומק בינתם יש להם את הסייעתא דשמיא ואת הכוח לגלות לציבור במה שצריך חיזוק.

[חזקי]

לפי התאריך העברי זה לא קרה באותו יום.
התאונה בקו 402 היתה אור לו' אדר.

וזה רק מלמד עד כמה המיסטיקה מעורפלת כשמה וגם לא מדויקת בהנחתה. כמובן אם נחליט באופן עקרוני שאין בתאריך דומה וכיו"ב מסר של ממש משמיא..אלא צירוף מקרים ותל"מ.

[פשוטו של מקרא]

תרשו לי קצת לכפור בתזה הרווחת היום בקרב ה'חושבים שהם חושבים' בנושא חשבונות שמים והמסתעף.
ערבבתם כאן שני דברים- והשנאה מקלקלת את השורה- השנאה לדרך חישוב חשבונות שמים קלקלה את השורה, וכדרך כל קצוניות סופה שמאבדת הכל, גם דרך שמגיעה מסוג של מחשבה, כשנהפכת לשיטה קיצונית מאבדת את תוכנה, וסופה קלקול ושימום הלב.
יש נושא של לחשבן חשבונות שמים- לומר זה קרא בגלל זה, וזה קרא בגלל זה, וזה קרא בגלל זה.
יש נושא של לקחת את המאורעות הקוראים איתנו להתחזק ולחזק, שזה בכלל חיוב דאורייתא! ומיסוד האמונה בהשגחה פרטית, ובהנהגת ה' את עמו בהשגחה שכזו.
מי שעולה לו ריאקציה או בחילה כל שהיא כשקוראים להתחזק לאחר אסון, ועוטף אותה בתירוץ של חשבונות שמים, הוא או שוטה או חוטא.
מי שאומר 'אך מקרה הוא' הפסוקים, כפשוטם ומדרשם זועקים עליו חמס, ואין בינו לבין רון קופי שום וכלום ברמת האמונה.
מי שאומר זה קרה בגלל חצאית כזו או אחרת, או מכשיר כזה או אחר, הוא בסה"כ טפש, רדוד שכל, הזוי, מדומיין כאילו משהו דיבר איתו, גילה לו שאל אותו.
וחז"ל גזרו אומר- מוטב להקרא שוטה ולא רשע.
כמובן זאת לאחר שהחובה להתחזק לאחר מקרים כאלו אין ולו קשר קלוש בינם לבין חישבון או חישוב חשבונות שמים.

[חזקי]

הסגנון שלך קצת מורכב לקריאה. תשתדל להיות ממוקד להסביר בדיוק על מה באה טענתך האם על דברים שנכתבו באשכול או על דברים ששמעת מהעוילם. נא להשתדל.

[הכהן]

אוטובוס הדמים של משפחת מודיעין עילית.pdf

(122.05 KiB) הורד 49 פעמים

[פשוטו של מקרא]

הרב @חזקי סגנון מעניןי גם הוא של תגובה,
ישנם שני אפשרויות לומר לא הבנתי:
האחד: לא הבנתי.
השני: הסגנון קצת מורכב וכו'.
אבל נחזור בקצרה על העניין.
יש חשבונות שמים, ויש להבין שיש כאן מסר משמים.
זה שיש מסר משמים- זו חובה, ודילוג על זה הוא חטא.
לבא ולומר בדיוק המקרה קרא בגלל א, ב, ג, ד, ה, הוא טפשות
ברור שאם נעמוד בפני בחירה בין האופן הא' לאופן הב' הרי שהאופן הב' להיות טפש עדיף על האופן להיות חוטא.
בין השאר הסברתי את הזעקה של אנשי הנגד חשבונות שמים שנזעקו לתלות היום מודעות ברחבי מודיעין עלית, 'אתן לא אשמות', כאילו משהו האשים אותם במה שקרא. בסה"כ אמרו שיש כאן מסר משמים לנשים להתחזק, וכמובן גם מסר לגברים להתחזק.

[חזקי]

אפשרות שלישית להיות ממוקד ודי בזה.

[עמוס חדד]

@פשוטו של מקרא הגדרת את הדברים היטב. אסונות קוראים לנו להתחזק, וכל אחד יודע מרת נפשו במה עליו להתחזק.
מחלל השבת יתחזק בשמירתה ולא ידאג שאשת השכן תלך בכיסוי ראש והשכן ידאג לצניעות ביתו ולא יסתובב עם חוברות הסברה על השבת.

מקווה שהבנתי דבריך ודבריי הובנו.

[עמוס חדד]

דוקא את הצלחת הברנש הנ"ל לא קשה להסביר. כשגובהים למעלה התחתית מתגלה..במילים פשוטות אם עד כה קופות שרציו הוצנעה כעת בתור איש ציבור.. השרצים יסובבו אותו ואת סובביו. אבל העקרון שלך ברור בנוגע לסתם בני אדם שמן הסתם דבריך הופנו כלפיהם, לא לגדולי הדור שבעומק בינתם יש להם את הסייעתא דשמיא ואת הכוח לגלות לציבור במה שצריך חיזוק.

א. בתור טבריינים דבריך אינם מעודדים כלל.
ב. בנוגע לגדו"י שהזכרת, פשוט שבעומק דעתם יכולים לדעת על מה באה הצרה הזאת לנו, אך דא עקא שהתקשורת מסלפת את דבריהם, לוקחים חצאי משפטים של גדו"י צובעים באדום, ופתאום הכל קרה בגלל... בעיני ראיתי כתבה על אחד מגדו"י המקובלים אכו"ע שתלה את אסון האוטובוס במקרה מסויים, ובהאזנה מדוקדקת לדבריו הדברים נשמעים אחרת לחלוטין. (מחמת כבוד הפורום לא אפרט יותר מזה.)

[חזקי]

דוקא את הצלחת הברנש הנ"ל לא קשה להסביר. כשגובהים למעלה התחתית מתגלה..במילים פשוטות אם עד כה קופות שרציו הוצנעה כעת בתור איש ציבור.. השרצים יסובבו אותו ואת סובביו. אבל העקרון שלך ברור בנוגע לסתם בני אדם שמן הסתם דבריך הופנו כלפיהם, לא לגדולי הדור שבעומק בינתם יש להם את הסייעתא דשמיא ואת הכוח לגלות לציבור במה שצריך חיזוק.

א. בתור טבריינים דבריך אינם מעודדים כלל.
ב. בנוגע לגדו"י שהזכרת, פשוט שבעומק דעתם יכולים לדעת על מה באה הצרה הזאת לנו, אך דא עקא שהתקשורת מסלפת את דבריהם, לוקחים חצאי משפטים של גדו"י צובעים באדום, ופתאום הכל קרה בגלל... בעיני ראיתי כתבה על אחד מגדו"י המקובלים אכו"ע שתלה את אסון האוטובוס במקרה מסויים, ובהאזנה מדוקדקת לדבריו הדברים נשמעים אחרת לחלוטין. (מחמת כבוד הפורום לא אפרט יותר מזה.)

א. ועוד חזון למועד ב"ה.
ב. אין לי עסק לא בקבלה ולא במקובלים, אבל מכתב של גדולי ישראל שהתפרסם אינו ענין של מה בכך, ואין סיבה לערער על מה שהביאו בשמם כל עוד לא הופרך.

[חזקי]

@פשוטו של מקרא הגדרת את הדברים היטב. אסונות קוראים לנו להתחזק, וכל אחד יודע מרת נפשו במה עליו להתחזק.
מחלל השבת יתחזק בשמירתה ולא ידאג שאשת השכן תלך בכיסוי ראש והשכן ידאג לצניעות ביתו ולא יסתובב עם חוברות הסברה על השבת.

מקווה שהבנתי דבריך ודבריי הובנו.

ללא ספק האסונות קוראים לנו להתחזק ולא להעביר ביקורת על האחרים במה הם צריכים להתחזק. מלבד גדולי ישראל.
אני מצרף בזה מאמר שכתבתי הנוגע בדיוק בנקודה של ביקורת על האחר.

מעשיה ידועה בעיירה קטנה שראשיה החליטו לקבוע שעון ענק לטובת בני המקום. כל אדם יסתכל על השעון העירוני ועל פיו יכוון את שעונו. אלא מה, הם קבעו את השעון במיקום נמוך. וכבר ביום הראשון החליט מאן דהו שהשעון העירוני לא מדויק דיו וכיון אותו על פי שעונו. למחרת עבר אדם נוסף וכיון את השעון העירוני על פי שעונו. הראשון ששם לב שהוזזו מחוגי השעון תיכף רץ לדייק את מחוגי השעון ואילו השני לא ויתר, ובמקום לשמוע את צלצולי פעמוני השעון היו שומעים בני העיירה כל יום את צלצולי המריבה של "המכוונים" למיניהם. ניסיונות הפשרה שנעשו בין הניצים החזיקו מעמד שעות ספורות, ולאחריהם שוב היו פותחים "המכוונים" במריבה. עד לאותו היום שהגיע לעיירה אדם חכם והציע לקבוע את השעון העירוני במקום גבוה, כך לא יוכלו "המכוונים" למיניהם לגשת אליו, וכך עשו. ומאותו יום והלאה השעה נקבעה על פי שעון העיר.

הפרשה מספרת לנו על יתרו חותן משה המכתת רגליו למדבר צחיח לפגוש שם את עם ישראל. יתרו שמע על הניסים הגדולים שחולל הקב"ה לעמו ביציאת מצרים, ותיכף בא להסתופף בצל העם הנבחר. לעומתו, שאר האומות מסביבו, שכמוהו גם הם שמעו על כל הניסים והנפלאות, אבל הדחיקו זאת פנימה ונשארו במקומותיהם מבלי לעשות חושבים אם אמונתם בעבודת אלילים נכונה היא או שמא מוטל עליהם לצעוד לאור אלוקי ישראל המחולל ניסים ונפלאות. ההבדל ביניהם היה נעוץ ב'שמיעה'. יש שמיעה ויש שמיעה! כל השינויים מתחילים אצל האדם ברגע שהוא שומע הוי אומר מפנים את הדברים. אצל יתרו השמיעה לא היתה קליטת נתונים גרידא כי אם הפנמה עד ליישום השמיעה בחיי המעשה. אצל האומות השמיעה היתה חיצונית בלי להפנים את ששמעו. לאמיתו של דבר עצם השמיעה של יתרו אודות הניסים והנפלאות שאירעו לעם ישראל על ידי הקב"ה, טרם גרמה לו למהפך רדיקלי בחייו. יתרו היה כהן של עבודה זרה וגם בשעה שהגיע לפגוש את העם במדבר, התורה מכתירה אותו בשם "כהן מדין". זאת אומרת שעד כה יתרו לא הניח את עברו - עבודת האלילים. אז מה כן חוללה השמיעה אצל יתרו? אלא, יתרו בניגוד לבני דורו לא הניח לדברים לחלוף על פניו, הוא עקר מביתו המוגן למקום מדבר שומם רק בכדי לבדוק את נכונות השמועות הפלאיות. והמניע לכל זה היא מידת הביקורת שניחן בה יתרו. וכמו שעולה מדברי חז"ל שלא היתה עבודת אלילים שיתרו לא התעסק בה, הוא התנסה בכל סוגיה, וזאת משום הרצון הכנה שלו לבחון מהי הדרך הנכונה לעבוד את האלוקים, וכך גם בשעה ששמע על הניסים והנפלאות שאירעו לעם ישראל, אזי כל זמן שהדברים היו אצלו רק בגדר שמועה, גם אם לא חוללו אצלו את השינוי בחיי המעשה אבל נפשו הביקורתית שאפה לברר אם הדברים הכצעקתה. ואז כאשר שומע יתרו את שמתאר בפניו חתנו - משה, אודות הניסים והנפלאות שעשה הקב"ה לעם הנודד במדבר, הוא מתפעל ויוצא מגדרו ואומר "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים". ומחליט לעזוב את עבודת האלילים ובמקומה לדבוק בעבודת השם וכפי שמתבטא בהקרבת קרבנות של יתרו לה', שהוא מעשה העומד בניגוד גמור לחוקי 'העבודה זרה'.

וכל זה מביא אותנו ללמוד דבר אחד יסודי. הקב"ה נתן לכל אדם חוש ביקורת. אלא מה? בדרך כלל בנאדם מנצל אותו או לעניינים טפלים או להשתמש בו כנגד האחר. חוש הביקורת אם מכוונים אותו לאן שצריך, הוא גורם מעולה, למשל בעסק התורה - לימוד הגמרא או פסיקת הלכה בהם האדם מבקר את עצמו אם הצורה שהוא תופס אותם נכונה או לא, זו ביקורת עצמית חיובית. וכך גם ביקורת של האדם על ההתנהלות הרוחנית שלו וקיום המצוות או התנהלותו האישית בכלל.
לעומת זו ישנה סוג אחר של ביקורת. אדם שמבקר כל מה שזז, כל מי שזז, חוץ מעצמו, ולזה ייקרא ביקורת חיצונית! לא זו בלבד שהיא מופנית לאדם מבחוץ לאנשים הסובבים - ומכאן גם שמה, אלא עצם תוכנה בדרך כלל הוא "חיצוני" שטחי ולא מעמיק, שכן אם האדם את נבכי נפשו שלו מתקשה להשיג ולהבין, להביע ביקורת על האחר שלא מכיר את 'נפשו הפועלת' לא מסתבר שאת זה כן ישיג. נקודת התורפה בביקורת חיצונית נעוצה במניעיו של המבקר, שהם בעצם כיסוי חיצוני על המניע האמיתי המורכב מכלל אינטרסים שיש לאותו מעביר ביקורת. הווי אומר אדם חפץ שהאחר יאחז גם הוא במידותיו ובדעותיו ואילו מה שנוגד את דרכו לא נוח לו בזה, ממש כמו אותם "מכווני שעונים" האוחזים כל אחד לעצמו שהצדק והאמת שוררת רק אצלו וכל זה כתוצאה מגאווה או קנאה ועוד אי אלו מידות פגומות. הביקורת הנכונה אפוא, כל עוד היא מופנית לעבר האדם עצמו. משחרגה מגבולות האדם עצמו לאדם אחר, הופכת היא מביקורת בונה להבעת עמדה נגדית כלפי האחר! אדם המנסה לתקן את העולם, לבקר את העולם, לו אנו אומרים - תקן את עצמך קודם שתתקן את האחרים, תכוון את שעונך ולא את שעון האחרים..