בן שלוש עשרה למצוות - השליטה והמעשה בדעת האדם

עניני אגדה ומחשבת ישראל, יסודי המוסר ועבודת ה'
שלח תגובה
הודעה
מחבר
ימה של תורה
הודעות: 30
הצטרף: ה' ינואר 31, 2019 11:43 pm

בן שלוש עשרה למצוות - השליטה והמעשה בדעת האדם

#1 שליחה על ידי ימה של תורה » ו' פברואר 01, 2019 12:45 am

ידוע הסיפור על החייל גלעד שנשבה בידי הערבים והוחזק בשבי חמש שנים. ע"פ בדיקת ועדה עלה, כי בשעת המתקפה על הטנק בו שהה גלעד, עמד טנק נוסף במרחק וחזה בכל הנעשה. מחקירתו של מפקד הטנק עולה הסיפור הבא:
יצחק, מפקד טנק אוחז במשקפת ורואה חמשה דמויות עולות פנים חודרות לתוך בסיס כרם-שלום. יצחק לוקח את מכשיר הקשר וצועק לתוכו: כאן מ"ט [-מפקד טנק] יצחק, דיווח על חמשה דמויות חודרות, האם לפתוח באש??
- מ"ג [-מפקד גדוד]: יצחק, המתן לקבלת אישור המ"פ.
- יצחק: הם מתקרבים לטנק של גלעד...
- מ"ג למ"פ: האם לפתוח באש לעבר חוליה שחדרה לציר כרם-שלום??
- מ"פ למ"ג: המתן לקבלת אישור של האלוף...
- האלוף למ"פ: המתן לקבלת אישור הרמטכ"ל...
- הרמטכ"ל לאלוף: אני צריך להתייעץ עם שר הביטחון.
- שר הביטחון לרמטכ"ל: התקשר בהקדם האפשרי לקבלת אישור של ראש הממשלה.
עוזר ראש הממשלה לשהב"ט: ראש הממשלה בחופשה באמצע משחק טניס, נא לא להפריע!!
שר הביטחון: הנושא דחוף ביותר ואינו סובל דיחוי!!
ראש הממשלה: שלום, במה העניין מדובר?
שר הביטחון: יצחק מבסיס כרם-שלום שואל אם לפתוח באש לכיוון חוליה שחדרה ומתקרבת לטנק של גלעד שליט??
ראש הממשלה: מקבל אישור לפתיחה באש! המשך לדווח באופן שוטף.
שר הביטחון לרמטכ"ל, הרמטכ"ל לאלוף, האלוף למ"פ, המ"פ למ"ג....
המ"ג ליצחק: פתח באש!! המשך לדווח באופן שוטף.
יצחק למ"ג: אין צורך באישור, החוליה סיימה את תפקידה ושללה בידיה, גלעד שליט נחטף בידי החמאס...
ישבתי וחשבתי מה אפשר לקחת מסיפור המתח הזה שיהיה קשור לחתן הבר מצווה שלנו?!
יגעת ומצאת תאמין! "בן שלוש עשרה למצוות" – הנער – כשמו כן הוא – המנוער מן המצוות והעבירות, שרק עתה נכנס הוא לעול תורה ומצוות. מדוע שלא יזכה בקיום מצוות, ויענש על לא תעשה וביטול עשה עוד בגיל הקטנות?? התמהה.
אלא שהתשובה טמונה בתוך דברי חז"ל: "בן שלוש עשרה למצוות". מה המיוחד בבן השלוש עשרה? בגיל זה נהפך הוא לאיש, האיש נחשב לגדול, ובמה מתבטאת הגדלות? ב'דעת'. הדעת היא האדם שבאדם, מבן שלוש עשרה מתחיל האדם לעשות את המעשה מעצמו ומכח רצון פנימי שלו ולא כאותה בהמה "שקורא לה והיא באה".
הסיפור שסיפרנו הוא ציור מוחשי לקטנותו וגדלותו של האדם. החייל הזוטר עושה את אשר מופקד עליו ממפקד הגדוד, וכך עד למושל על כולם – ראש הממשלה. כך אברי גופו של האדם, עושים הם את העבודה ע"פ פקודות טבעיות של הגוף החומרי. אם מאן-דהו חולק על רצון האדם, נוגע באחד מחפציו בלא רשות, תנועה אינסטינקטיבית של הגוף לקמוץ אגרוף, להאדים פניו, ולשאוג בקולי קולות, ויכול להגיע לידי שבירת חפצים [שחז"ל קראוהו כעובד ע"ז].
לחייל הזוטר אין כח עצמי לעמוד מול כוחות הגוף. והשליטה על כוחות הגוף אחת היא: ע"י החלק הרוחני שבאדם – הדעת. הדעת הוא חיבור הרוחניות עם הגשמיות. ובידי האדם לשלוט אף על כוחות גופו ולהרימם לגובהי מרומים להיות עצם-מעצמם – רוחניים, או משמשים לרוחניות. הדעת אף מחייבת הפעלה מן הכח אל הפועל לאלתר, משעת הידיעה בשכל, לעבודה בפועל. וחסרון בהוצאת הדבר לפועל, הגם שהוא רעיון גדול בתורה, ואפילו שיודע כל התורה כולה, אם נשאר הדבר בשכל ולא חודר ובוקע אל תהומות גופו של האדם ומרוממות את החלק הגשמי, אזי חסרון בדעת הוא – "בדעת תהומות נבקעו"!
המפקד גם הוא לא יכול לפעול בלי קבלת אישור מהרמטכ"ל. כל הפעולות מתבצעות ע"פ הכוונה מגבוה – והגבוה מעל גבוה אל האדם היא הדעת. הדעת חלק דק מגבוה שבנשמה, והוא מה שנתווסף לאדם בעת בריאתו יותר מהבהמות והחיות [עי' רש"י עה"פ "ויהי האדם לנפש חיה"].
הדברים עמוקים ורחבים, ובשעה של שמחה זו נוכל להסתכל על בר-המצוה ולשאול את עצמנו: האם מחזיקים אנו את עצם-מעצמנו כאותו יצחק – חייל זוטר נטול הפעולה, משולל מכל דרך של הצלת חבריו בשדה הקרב? האם אנחנו ברי-פעולה, המחברים ידיעה שכלית עם המעשה. איננו משוללי דרך בעבודת ה' – דעתנו היא המפיחה "חיים" בתוך חיינו, היא המחוללת מהפיכות בעולמנו העצמי, משביתה שליט או רודן אשר לוחץ על נשמתנו ומיצר לה במצור ומצוק.
יה"ר שנזכה להיות מבין אלו ברי-הדעת, עד שנגיע להיות האדם בחיר הבריאה, השולט בדעתו על הלך חייו בכל צעד ושעל, במחשבה דיבור ומעשה, אמן.

לתגובות: YSHTORA1@GMAIL.COM

שלח תגובה