"לשכנו תדרשו – תורה מתוך אימה ויראה"

עניני אגדה ומחשבת ישראל, יסודי המוסר ועבודת ה'
שלח תגובה
הודעה
מחבר
ימה של תורה
הודעות: 30
הצטרף: ה' ינואר 31, 2019 11:43 pm

"לשכנו תדרשו – תורה מתוך אימה ויראה"

#1 שליחה על ידי ימה של תורה » ו' פברואר 01, 2019 12:16 am

"העיד חנניה איש אונו אם עיברוה בגליל אינה מעוברת, אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי מאי טעמא דחנניה איש אונו אמר קרא 'לשכנו תדרשו ובאת שמה' - כל דרישה שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום". (סנהדרין יא ע"ב)
ובברכות (סג:) ילפינן לה מקרא אחרינא ד"כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", ובתוס' בסנהדרין הקשו: "וקשה קצת דבברכות (שם) נפקא לן מדכתיב כי מציון תצא תורה וגו' והכא מייתי מלשכנו תדרשו". ובמהרש"א שם תירץ קושית תוס' וחילק דקרא 'לשכנו תדרשו' אזיל על זמן שבית המקדש קיים, וקרא 'כי מציון תצא תורה' אזיל אחר החורבן.
הדרישה בתורה מצריכה קירבת ה', מצריכה היא הימצאות בשכנתו של מקום, ומדוע, מפני מה לא יוכל הדורש בחוצה לארץ להגיע לדרישה העמוקה בדבר ה', מדוע איפה רק "מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"? אתמה.
עוד איתא בחז"ל שתלמוד תורה בארץ ישראל גדול מתלמוד תורה שבחוצה לארץ "דאוירא דארץ ישראל מחכים", ובזה נמי עלינו להבין מהי המיוחדות בארץ ישראל יותר משאר ארצות העולם?
  
איתא בברכות (כב.) "אמר רב נחמן בר יצחק עשאן [לברכת המזון – רש"י] ר' יהודה כהלכות דרך ארץ דתניא 'והודעתם לבניך ולבני בניך' וכתיב בתריה 'יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב' מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן באימה וביראה ברתת ובזיע מכאן אמרו הזבים והמצורעים ובאין על הנדות מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים לשנות במשנה וגמרא ובאגדות אבל בעלי קריין אסורים, וברש"י (שם ד"ה מכאן אמרו): "כל הטמאים מותרים בתורה שאף הם יכולים להיות באימה וברתת אבל בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת".
וכתב המשגיח ר' ירוחם ממיר זצוק"ל (בדחו"מ ח"ה – ח"ב מחבר מאמרי ר' ירוחם עמ' קס"ח מאמר נ"ג) דכל מעמד הר סיני אינו בכדי נעשה, שהרי את התורה יכלו לקבל ממשה רע"ה ומהי התוספת במעמד שהיה בקולות וברקים וענן וערפל. וביאר, דעצם לימוד התורה נצרך להיות באימה וביראה, שלולי זה לא יכול האדם להגיע לדרגה בתורה, שכן יראה היא שהאדם בעצמותו עם כל כולו מקבל את התורה.
וזהו מ"ש חז"ל שבעלי קריין אסורים בתורה ופרש"י "אבל בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת", שאינו יכול להתמלא יראה ובכך לא יוכל להשיג התורה באמיתותה ואסור בלימוד התורה.
והנה, איתא בבא בתרא (כא.) "אמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה מי שאין לו אב לא היה למד תורה וכו', התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים מאי דרוש (ישעיה ב') 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'", ובתוס' (שם ד"ה כי מציון) כתבו הטעם: "לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה" וכו' עיי"ש .
תורה מהי? מהיכן באה, ומי נתנה לנו?
תורת ה', חלק אלוק ממעל, "קודשא בריך הוא ואורייתא חד הוא", ומן השמים באה, ובורא כל עלמין נתנה לנו.
הייתכן שבן אנוש, יצור הדר עם בני תמותה ישיג כל-דהו מדבר נשגב זה?
זהו החידוש שחידשו לנו חז"ל. באימה וביראה, היא ורק היא הדרך שבה ישיג כל-דהו מן התורה, משום שיראה הינה ביטול העצמיות וחדירת התורה אל תוככי עצמיות האדם, אשר בכך הופכת היא אותו לאיש אחר, וכמו שכתב החזו"א באיגרותיו: "ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה חי בין אנשים ונדמה כבן אדם, אבל באמת הוא מלאך הדר עם בני תמותה וחי חיי אצילות מרומם על כל תהילה".
ממש מלאך ה' צבקות, בן תמותה הוא החי חיי אצילות, הינו רק נדמה כבן אדם.
ומהיכן היא כל מעלתו, כיצד פעלה בו התורה?
אם רק עוסק הוא בה מתוך אימה ויראה ברתת ובזיע, לא מתוך קלות ראש וזחות הדעת, נכנס הוא אל עמקי העמקים שבתורה ובכך מגיע לידיעת התורה אשר 'מרוממתו על כל המעשים'.
קלות ראש וזחות הדעת הינם הלימוד השטחי, המופקע הוא מגדר של תורה, מופקע מכדי כניסה לפרד"ס התורה, ואפילו לפשט הפשוט שבתורה. אדם כזה אסרו עליו חז"ל ללמוד תורה, מפני שמוציא אותה מפנימיותה אל חיצוניות פסולה.
  
"עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם וכו' ומנין אפילו אחד" וכו'. (אבות ג, ז)
"מאי שפכי כמים לבך נכח פני ה' מכאן אמרו כל ת"ח שיושב וקורא ושונה ועוסק בתורה הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עמו". (תנא דבי אליהו פרק יח)
- מהי מעלה זו של 'שכינה עמהם', ולשם מה נצרך האדם ל'שונה כנגדו'?
- האם כשילמד בעמקות את התורה עדיין יזדקק ל'שכינה עמו' ול'שונה כנגדו'?
פלאי פלאים, חידוש עצום הוא מה שמתגלה מן האמור במאמרי חז"ל אלו.
האימה והיראה מפני 'השונה כנגדו' גרידתא היא המביאתו לידי 'עוסק בתורה', שלולי אותה אימה ויראה שמתמלא בה האדם הבאה מן ההכרה ב'שונה כנגדו', לא היה בא בגדר 'עוסק בתורה', לא היה מכוון לאמיתה של תורה.
והוא מ"ש חז"ל "כל דרישה שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום", ודוקא "מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", אשר מתוך השכנות והקירבה לקב"ה יתמלא האדם יראה ובכך ישיג את האמת בתורה.
וזהו הביאור מדוע הושיב ר' יהושע בן גמלא מלמדי תינוקות דוקא בירושלים, וכמ"ש תוס' "לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עסוקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה", דהמקום אשר בו יוכל התינוק להוסיף יראה הוא דוקא בירושלים, בשכנותו של מקום, ורק כך יוכל לקבל וללמוד תורה באמת.
והוא מאמר חז"ל "אוירא דא"י מחכים", דכיון שא"י היא נחלתו של ה', בה ישנה אימה ויראה יתירה משאר הארצות באשר האדם בשכנתו של מקום הוא, ולכך יכול להגיע להשגה בתורה יותר משאר הארצות.

לתגובות: YSHTORA1@GMAIL.COM

שלח תגובה