ראתי מביאים דבר יפה במקום אחר [מידידינו יאיר]
ערך שעת לימוד תורה
גמ"ח "דביר",
גבורי ישראל 20 בני-ברק,
057-31-77108, 03-67-77108
שמור על קדושת הגליון
"איני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב" (קידושין פב.). "הרי שאפילו האדם אשר עסקו בתורתו יתברך שלא לשמה כראוי ... הרי עסק תורתו יקר מאוד בעיניו יתברך, יותר מכל מצוה לשמה בקדושת וטהרת המחשבה כראוי" (ר' חיים מואלוזין בספרו נפש החיים, "פרקים" בתחילת שער ד',פ"ב). "כי האיכות... תגדל מחמת... אם תהיה במקום מקודש וביום מקודש... וכן הענין בתורה ומצות יגדל וירבה איכותן מצד המקום ומצד היום, דאינו דומה לומד תורה בבית הכנסת ובבית המדרש ללומד תורה בביתו, וכן אינו דומה לומד תורה ביום שבת קודש ללומד בחול" (בן איש חי בספרו בניהו, תענית יא.). ערכה של המצוה כשוויה בעיני עושיה (לקח טוב תולדות קל"ט.).
ביום חול
גם לימוד תורה של אות אחת נחשב לימוד, כמו שאמרו: "הלומד מחברו... אפילו אות אחת, צריך לנהוג בו כבוד" (אבות ו' ג, כלה רבתי פ"ח). (= 1)
במילה אחת יש כארבע אותיות (ע"פ ממוצע אותיות במילה, בדפי גמרא).
(כפול 4 = 4)
"תלמוד תורה כנגד כולם" (פאה א,א). "דכל תיבה ותיבה שלמד בה ... שקולה כנגד כל המצוות" (הגר"א בשנות אליהו שם ד"ה ת"ת). (כפול 613 = 2,452)
"בשיעור מינוט (דקה) אחד, יכול לומר מאתיים תיבות" (הח"ח בתורת הבית פ"ב,ג(. (כפול 200 = 490,400)
בשעה אחת יש שישים דקות.
(כפול 60 = 29,424,000)
ביום שבת
"גדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום השבת, אלף פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי החול" (בא"ח ב', שמות).
(כפול 1,000 = 29,424,000,000)
בשמחה
"כל העושה המצות בשמחה, יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שהמצות עליו למשא" (ארחות צדיקים – שער השמחה).
(כפול 1,000 = 29,424,000,000,000)
ביום חול 29 מיליון מצוות
ביום שבת 29 מיליארד מצוות
בשמחה 29 ביליון מצוות
עם הוספות 235 טריליון מצוות
הוספות
לימוד מתוך צער (קטן) שווה פי מאה, כמו שאמרו: "טוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריוח" (אבות דרבי נתן ג,ו). "ואם יתוסף מעט צער נוסף בעשיית המצוה, יוכפל השכר שוב פי מאה (מכתב מאליהו ח"ג,14).
(כפול 100 = 2,942,400,000,000,000)
הלומד כשאחרים לומדים פחות (ערב שבת, יום שבת, בין הזמנים, תענית וכו'), מקבל שכר כנגד כולם (לפחות כמנין, והרבה יותר), כמו שאמרו: "רשב"י אומר: אם ראית את הבריות שנתייאשו (נתרשלו) ידיהן מן התורה מאוד, עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם" (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה).
(כפול 10 = 29,424,000,000,000,000)
לימוד בחברותא או בחבורה, מכפיל שכרו לפי מספר הלומדים (לפחות שניים, הוא וחברו), כמו שאמרו: "מצוה שעושים אותה הרבה בני אדם בשותפות, כל אחד נוטל שכר כאילו עשאה כולה לבדו" (שדי חמד - מערכת המ"ם, כלל קצ"ח).
(כפול 2 = 58,848,000,000,000,000)
כשבלימודו גורם לאחרים ללמוד (קידוש ה', דוגמא אישית), מכפיל שכרו לפי כמות הלומדים (לפחות באחד), כמו שאמרו: "גדול המעשה יותר מן העושה" (ב"ב ט.). (כפול 2 = 117,696,000,000,000,000)
החוזר על תלמודו מאה ואחד פעמים, מכפיל שכרו, כמו שאמרו: "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד" (חגיגה ט:).
(כפול 2 = 235,392,000,000,000,000)
"הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה". חשוב לכמה מצוות שווה שעה אחת של לימוד תורה.
ערך לימוד התורה
Re: ערך לימוד התורה
אמר רב לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר: רגזו ואל תחטאו. אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יעסוק בתורה, שנאמר: אמרו בלבבכם. אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יקרא קריאת שמע, שנאמר: על משכבכם. אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יזכור לו יום המיתה, שנאמר: ודומו סלה" (ברכות דף ה עמוד א)
מדברי ריש לקיש עולה כי התרופה היעילה ביותר לאדם להתגבר על יצרו, על ידי זיכרון יום המיתה!
ישנם כמה דרכים להזכיר לעצמנו את יום המיתה.
הייתי ממליץ ראשית כל לבדוק כמה שנות חיים נשארו לנו על פי דרך הטבע . ישנו אתר שמעלה אופציה לשקלל על סמך נתונים שהמשתמש מזין, כמו אורח חיים בריא, תזונה, הרגלים, תורשה, וכיוצא בזה, ובאמצעות 'מחשבון אורך החיים של גולינגו' מתבצעת הערכת אורך החיים אליו יגיע האדם, כמובן על פי דרך הטבע. להלן קישור לאתר - http://www.goleango.com/life-length-calculator.php
השלב הבא אחרי שחשבנו כמה שנות חיים אנו נושאים בחיקנו.. לא מן הנמנע שטיפ טיפה מזה גם יחלחל לתודעתנו, והמחשבה המפחידה -לא לנצח אנו קימים בעולם הזה, ושעון העצר החל לפעול מרגע שנולדנו וממשיך גם ברגע קריאת ההודעה הזו ממש בספירה שלו, רגע ועוד רגע המקרב את האדם לעבר קץ החיים.. כעת מומלץ להשתמש בקובץ המצורף המזכיר באופן מפחיד את חשבון הימים שעוד נותרו לאדם על פי חישוב של 120 שנה.
http://www.forum.ladaat.info/download/file.php?id=45502
הבהרה חשובה: אין ספק שזכרון יום המיתה אין משמעותו לגרום לנו להיות בדכאון מהחיים, ולהיפך, לנצל את החיים כל רגע למעשים טובים.
מדברי ריש לקיש עולה כי התרופה היעילה ביותר לאדם להתגבר על יצרו, על ידי זיכרון יום המיתה!
ישנם כמה דרכים להזכיר לעצמנו את יום המיתה.
הייתי ממליץ ראשית כל לבדוק כמה שנות חיים נשארו לנו על פי דרך הטבע . ישנו אתר שמעלה אופציה לשקלל על סמך נתונים שהמשתמש מזין, כמו אורח חיים בריא, תזונה, הרגלים, תורשה, וכיוצא בזה, ובאמצעות 'מחשבון אורך החיים של גולינגו' מתבצעת הערכת אורך החיים אליו יגיע האדם, כמובן על פי דרך הטבע. להלן קישור לאתר - http://www.goleango.com/life-length-calculator.php
השלב הבא אחרי שחשבנו כמה שנות חיים אנו נושאים בחיקנו.. לא מן הנמנע שטיפ טיפה מזה גם יחלחל לתודעתנו, והמחשבה המפחידה -לא לנצח אנו קימים בעולם הזה, ושעון העצר החל לפעול מרגע שנולדנו וממשיך גם ברגע קריאת ההודעה הזו ממש בספירה שלו, רגע ועוד רגע המקרב את האדם לעבר קץ החיים.. כעת מומלץ להשתמש בקובץ המצורף המזכיר באופן מפחיד את חשבון הימים שעוד נותרו לאדם על פי חישוב של 120 שנה.
http://www.forum.ladaat.info/download/file.php?id=45502
הבהרה חשובה: אין ספק שזכרון יום המיתה אין משמעותו לגרום לנו להיות בדכאון מהחיים, ולהיפך, לנצל את החיים כל רגע למעשים טובים.
Re: ערך לימוד התורה
כתבנו על הזמן בהקשר של יום המיתה. על עצות ומחשבונים למיניהם. פחות הדגשנו את חשיבות ניצול הזמן. לפניכם מאמר מרתק השופך מעט בנוגע לזמן וערכו.
"תארו לעצמכם, שיש בנק המזכה אתכם בכל יום בסכום
של 86,400 ש"ח.
היתרה אינה עוברת מיום ליום.
בכל לילה, כל הסכום שלא הוצאתם במשך
היום – נמחק.
מה הייתם עושים?
מוציאים כל שקל כמובן !!!!
שם הבנק – זמן.
בכל בוקר אנו מזוכים ב- 84,600 שניות,
בכל לילה מה שלא נוצל לטובה הולך לאיבוד.
היתרה אינה עוברת ליום שלמחרת, אין אוברדראפט.
בכל יום נפתח החשבון מחדש,
כל מה שנותר – נמחק. אם לא השתמשתם במה שהיה
בחשבון, ההפסד כולו שלכם.
אי אפשר לחזור לאחור. גם אי אפשר למשוך כנגד המחר.
השקיעו את זמנכם על מנת להשיג ממנו את
מירב הבריאות, האושר וההצלחה בעתיד.
השעון מתקתק נצלו את הזמן היום !!
על מנת להבין מהו הערך של:
שנה אחת – שאלו תלמיד שנשאר כיתה.
חודש אחד – שאלו אמא שילדה פג.
שבוע אחד – שאלו עורך של עיתון שבועי.
שעה אחת – שאלו את הקרובים המחכים לפגישה.
דקה אחת – שאלו אדם שפספס רכבת
שניה אחת – שאלו אדם שניצל מתאונת דרכים.
אלפית שניה – שאלו את הספורטאי שזכה במדלית כסף.
תבינו מה ערכו של כל רגע ותוקירו אותו יותר,
אם חלקתם אותו עם אדם מיוחד
זכרו הזמן אינו ממתין לשום אדם
האתמול הוא היסטוריה,
המחר אינו ידוע,
היום הוא מתנה,
לכן קוראים לזמן הווה PRESENT.."
עד כאן מתוך מאמר של פסיכולוג שכרגע איני זוכר את שמו. [עם שינויים מתבקשים]
בשורה תחתונה. כל יום כל שעה כל רגע הוא מתנה של הבורא, טלו בשני ידים, ותמלאו אותו בעשיה פרודוקטיבית של חסד לזולת, עזרה לאישה, הקשבה לילדים, ובטח לא לשכוח לחטוף כל רגע פנוי ללימוד תורה, זהו זמן שלא הולך הולך לאיבוד, כי לזמן ולניצולו ישנם השלכות לטווח הרחוק רחוק.
ונמחיש זאת במשל נחמד וידוע שכתבתי.
מסופר על אורח שבא לבדוק אפשרות לעבור לכפר מסוים, הוא נכנס תחילה לבית הקברות השוכן בפאתי הקבר, לעמוד על טיבם של אנשי העיר, אולי מפורסמים ביושרם והגינותם בחסד לזולת וזכו בגין כך לאריכות ימים כיאה לאנשים טובים והגונים. והנה תוך שהוא משוטט בין הקברים, הוא שם לב כי כל אנשי הכפר מתו בגיל צעיר מאוד. לזה כתוב על המצבה כי חי סך הכל שלוש שנים ארבע חודשים וחמש ימים, לאחר כתוב שחי שבע שנים שני חודשים ושלושה ימים וכך הלאה והלאה. המבוגר שבחבורה היה סך הכל בן עשרים ושבעה חודשים ועשרה ימים. התפלא ההלך גם על הגיל הצעיר שנפטרים אנשי הכפר בלא יוצא מן הכלל, ובעיקר על הצורה בה מציינים את גיל הנפטר – את מספר החודשים והשבועות? עצוב וכואב נכנס לבית הכנסת של הכפר ופנה לרב הכפר לקבל הבהרות מדוע אנשי הכפר נפטרים בקיצור חיים. השיב הרב לאורח בחיוך, 'בני המקום כאן מאריכים חיים, והגילאים הקצרים שראית כתובים על המצבות, זה מכיוון שאצלנו כל אחד מבני הכפר קיבל על עצמו להניח פנקס ליד מיטתו ובו מידי ערב מסכם הוא לעצמו כמה זמן בדיוק חי חיים משמעותיים באותו יום, זמן בו עסק בפיתוח האישיות הרוחנית, בהטבה לאחר, בתיקון עולם ועוד. האחד כותב שעה וחצי, אחר כותב 3 שעות והמרבה מגיע ל–7 שעות. וכך בכל יום ויום. לאחר פטירתו של אדם, בהכנות לקראת הלוויה לוקחים גם את הפנקס ומסכמים את כל הזמן שבו חי, ורק את נטו זמן החיים מציינים על מצבתו של האדם – זה מה שנקרא "לעשות חיים" – לעשות את החיים למשמעותיים. עד כאן המשל.
והנמשל החיים לא נמדדים רק על פי מחוגי השעון החיים נמדדים על פי התוכן שהאדם יוצק בהם, על ידי העשייה והתועלת שהוא מפיק מהם, ואילו אותו זמן מחייו שהלך לבטלה לא נחשב לחלק מחייו. וערך נוסף שיש בחיי האדם בהווה, הוא ההשלכות הנצחיות כתוצאה מהם. זאת אומרת החיים הם נצחיים ואינם מסתיימים בשעת הפטירה אלא מוסיפים להתקיים ובאים לידי ביטוי במה שהאדם משאיר לאחר מכן. כל מעשה טוב שפעל אם בנוגע לילדיו שספגו את הערכים בבית, או אנשים שהנפטר גמל איתם חסד וכיוצא בזה, כל אלו ממשיכים את החיים של האדם לנצח גם לאחר שהוא נפטר. ובזה יתכן גם להסביר את דברי חז"ל 'צדיקים במיתתם קרויים חיים' – הצדיק בחייו חי חיים משמעותיים עם השפעות על מעגלים רבים, ולכן גם במותו לא פסקה השפעתו הכבירה. וכבר אמרו חכמינו: "גדול המֵעשה יותר מהעושה" זאת אומרת לחיות חיים משמעותיים זה נפלא, אך יותר מכך, לחנך ולגרום לאחרים לרצות ולחיות חיים של טעם ומשמעות – זו משימת חיינו.
"תארו לעצמכם, שיש בנק המזכה אתכם בכל יום בסכום
של 86,400 ש"ח.
היתרה אינה עוברת מיום ליום.
בכל לילה, כל הסכום שלא הוצאתם במשך
היום – נמחק.
מה הייתם עושים?
מוציאים כל שקל כמובן !!!!
שם הבנק – זמן.
בכל בוקר אנו מזוכים ב- 84,600 שניות,
בכל לילה מה שלא נוצל לטובה הולך לאיבוד.
היתרה אינה עוברת ליום שלמחרת, אין אוברדראפט.
בכל יום נפתח החשבון מחדש,
כל מה שנותר – נמחק. אם לא השתמשתם במה שהיה
בחשבון, ההפסד כולו שלכם.
אי אפשר לחזור לאחור. גם אי אפשר למשוך כנגד המחר.
השקיעו את זמנכם על מנת להשיג ממנו את
מירב הבריאות, האושר וההצלחה בעתיד.
השעון מתקתק נצלו את הזמן היום !!
על מנת להבין מהו הערך של:
שנה אחת – שאלו תלמיד שנשאר כיתה.
חודש אחד – שאלו אמא שילדה פג.
שבוע אחד – שאלו עורך של עיתון שבועי.
שעה אחת – שאלו את הקרובים המחכים לפגישה.
דקה אחת – שאלו אדם שפספס רכבת
שניה אחת – שאלו אדם שניצל מתאונת דרכים.
אלפית שניה – שאלו את הספורטאי שזכה במדלית כסף.
תבינו מה ערכו של כל רגע ותוקירו אותו יותר,
אם חלקתם אותו עם אדם מיוחד
זכרו הזמן אינו ממתין לשום אדם
האתמול הוא היסטוריה,
המחר אינו ידוע,
היום הוא מתנה,
לכן קוראים לזמן הווה PRESENT.."
עד כאן מתוך מאמר של פסיכולוג שכרגע איני זוכר את שמו. [עם שינויים מתבקשים]
בשורה תחתונה. כל יום כל שעה כל רגע הוא מתנה של הבורא, טלו בשני ידים, ותמלאו אותו בעשיה פרודוקטיבית של חסד לזולת, עזרה לאישה, הקשבה לילדים, ובטח לא לשכוח לחטוף כל רגע פנוי ללימוד תורה, זהו זמן שלא הולך הולך לאיבוד, כי לזמן ולניצולו ישנם השלכות לטווח הרחוק רחוק.
ונמחיש זאת במשל נחמד וידוע שכתבתי.
מסופר על אורח שבא לבדוק אפשרות לעבור לכפר מסוים, הוא נכנס תחילה לבית הקברות השוכן בפאתי הקבר, לעמוד על טיבם של אנשי העיר, אולי מפורסמים ביושרם והגינותם בחסד לזולת וזכו בגין כך לאריכות ימים כיאה לאנשים טובים והגונים. והנה תוך שהוא משוטט בין הקברים, הוא שם לב כי כל אנשי הכפר מתו בגיל צעיר מאוד. לזה כתוב על המצבה כי חי סך הכל שלוש שנים ארבע חודשים וחמש ימים, לאחר כתוב שחי שבע שנים שני חודשים ושלושה ימים וכך הלאה והלאה. המבוגר שבחבורה היה סך הכל בן עשרים ושבעה חודשים ועשרה ימים. התפלא ההלך גם על הגיל הצעיר שנפטרים אנשי הכפר בלא יוצא מן הכלל, ובעיקר על הצורה בה מציינים את גיל הנפטר – את מספר החודשים והשבועות? עצוב וכואב נכנס לבית הכנסת של הכפר ופנה לרב הכפר לקבל הבהרות מדוע אנשי הכפר נפטרים בקיצור חיים. השיב הרב לאורח בחיוך, 'בני המקום כאן מאריכים חיים, והגילאים הקצרים שראית כתובים על המצבות, זה מכיוון שאצלנו כל אחד מבני הכפר קיבל על עצמו להניח פנקס ליד מיטתו ובו מידי ערב מסכם הוא לעצמו כמה זמן בדיוק חי חיים משמעותיים באותו יום, זמן בו עסק בפיתוח האישיות הרוחנית, בהטבה לאחר, בתיקון עולם ועוד. האחד כותב שעה וחצי, אחר כותב 3 שעות והמרבה מגיע ל–7 שעות. וכך בכל יום ויום. לאחר פטירתו של אדם, בהכנות לקראת הלוויה לוקחים גם את הפנקס ומסכמים את כל הזמן שבו חי, ורק את נטו זמן החיים מציינים על מצבתו של האדם – זה מה שנקרא "לעשות חיים" – לעשות את החיים למשמעותיים. עד כאן המשל.
והנמשל החיים לא נמדדים רק על פי מחוגי השעון החיים נמדדים על פי התוכן שהאדם יוצק בהם, על ידי העשייה והתועלת שהוא מפיק מהם, ואילו אותו זמן מחייו שהלך לבטלה לא נחשב לחלק מחייו. וערך נוסף שיש בחיי האדם בהווה, הוא ההשלכות הנצחיות כתוצאה מהם. זאת אומרת החיים הם נצחיים ואינם מסתיימים בשעת הפטירה אלא מוסיפים להתקיים ובאים לידי ביטוי במה שהאדם משאיר לאחר מכן. כל מעשה טוב שפעל אם בנוגע לילדיו שספגו את הערכים בבית, או אנשים שהנפטר גמל איתם חסד וכיוצא בזה, כל אלו ממשיכים את החיים של האדם לנצח גם לאחר שהוא נפטר. ובזה יתכן גם להסביר את דברי חז"ל 'צדיקים במיתתם קרויים חיים' – הצדיק בחייו חי חיים משמעותיים עם השפעות על מעגלים רבים, ולכן גם במותו לא פסקה השפעתו הכבירה. וכבר אמרו חכמינו: "גדול המֵעשה יותר מהעושה" זאת אומרת לחיות חיים משמעותיים זה נפלא, אך יותר מכך, לחנך ולגרום לאחרים לרצות ולחיות חיים של טעם ומשמעות – זו משימת חיינו.