כותרות הסימנים בטור ובשו"ע

הודעה

יש לברר האם כותרות הסימנים שבשולחן ערוך נכתבו על ידי מרן הבית יוסף או לא.

והנה הש"ך בחשן משפט סימן שפ"ו ס"ק ד' כתב דגם הכותרות נכתבו על ידי המחבר בעצמו ( ז"ל הש"ך חושן משפט סימן שפו ס"ק ד:
"וגם מלשון המחבר מה שרשם בתחלת הסימן ממה שמדבר הסימן נראה כן שכתב ורשם שפ"ו חילוק שבין גרמא לניזקין לדינא דגרמי")

וכן כתב הסמ"ע בהקדמה לחו"מ:
שבדברי המחבר ש"ע והגהות מור"ם הן דברים כללים ויש בכל סימן וסימן כמה דינים וכו' ואף שכתב המחבר בראש כל סימן ציון פרטי במה הסימן מדבר הלא ידוע לכל מעיין שאינו מספיק מחמת קיצורו וגם וכו' עכ"ל.

אמנם בשו"ת שמש צדקה או"ח סימן כ"ג כתב בשם מהר"ש אבוהב ז"ל בעל הדבר שמואל שקבלה היתה בידו דמה שכתבו בשו"ע דפוס ישן במפתחות הסימנים על סימן תר"ה הוא מדברי מסדרי הסימנים והמפתחות ולא מדברי המחבר יצא.
וגם בדבריו יש לעיין האם כוונתו לחלוק על דברי הש"ך ולומר רכל כותרות הסימנים הם מדברי ממדרי הסימנים והמפתחות ולא מדברי המחבר או שרק בםמן תר"ה מבירא ליה דהכותרת היא לא מהמחבר אבל בעלמא סבירא ליה דכל כותרות הסימנים הם כן מהמחבר עצמו וכהש"ך.

הרב ואזנר כתב להם:
בעצם הספק אם הכותרות הם מרבינו בעל השו"ע עצמו, כבר עלה הספק בלבי כמה פעמים, כי רואים שלא כל פעם מתאים הכותרת למה שמבואר בפנים השו"ע.

עכ"פ אין לבנות הלכה על דיוק הכותרת לבד.

ולולא דמסתפינא גם אם תמצא לומר שהוא מרבינו עצמו ודאי דאין ספק ששלטו ידים בכותרות אלה לפעמים.
עכ"פ פשוט דאין להדפיס בסימן תר"ה אחרת ממה שיש בדפוס שלנו בלי סימן השטות. וכל מעיין בלשון הטור ורא"ש שם יראה בודאי דאין זה דרכו של רבינו הב"י גם אם ס"ל כהרשב"א.

הרב אליהו בקשי דורון:
בדבר השאלה כיצד לנהוג בעריכת השו"ע בענין כותרות הסימנים אם להדפיסם ואיך להדפיסם כיון שיש הסוברים שלא מרן השו"ע כתבם ונפק"מ למשקלם להלכה נראה לי שבכנון דא כל המשנה ידו על התחתונה היות ומקובל בידינו השו"ע עם הכותרות יש להשאירם בסגנון המקובל ואם כי יש מי שכתב שלא כתבם המחבר עכ"פ לא בקש להשמיטם נכון להעיר בראש המהדורה את הדעות בזה וכבר למדונו רבותינו שגם גירסה שאינה נכונה ואפילו משובשת אין להסירה מלבד לסוגרה בסוגרים לפי שאם נניח להוסיף ולגרוע ח"ו לפי הבנתנו אחריתה מי ישורנו ואם זכה השו"ע לכותרות ונתקבלו גם אמ לא מרן כתבם יש להם משקל מכריע שאין למחקו כך נראה לי ותשועה כרוב יועץ.

רבי נתן גשטטנר
ומה שהסתפק אם יש ללמוד מדברי מהר"ש אבוהב ז"ל דכל הכותרות שבשו"ע אינם מהמחבר ז"ל.
הנה בשו"ת דבר שמואל למהר"ש אבוהב סימן רנ"ה כתב ששמע שהב"י ז"ל מסר לתלמידיו כתיבת קיצור ספרו הגדול בית יוסף הלא הוא ספר שולחן ערוך ויען כי לא אחד היה הרב המסדר לכן נמשכו קצת השינויים בדעות ובנוסחאות עיי"ש. אבל בספר שם הגדולים להרב חיד"א ז"ל אות ש' כתב דמי יאמין לשמועתו דנראה פשוט שמרן הקדוש לא יניח ספר שעשאו להורות לכל ישראל ביד תלמידיו עיי"ש. ומסתבר מאוד דגם הכותרות נעשו בידי מרן המחבר ז"ל.

הרב יצחק זילברשטיין
ראוי למעט מחלוקת בין גדולי עולם ולכן יש לנקוט כהש"ך דנכתבו המחבר פרט למה שקבלה ביד מהר"ש אבוהב רבינו החיד"א.

הרב שלמה משה עמאר
נמצא דהדבר היה פשוט אצל אותם גדולי עולם הסמ"ע והש"ך שעינם עין הבדולח ראתה כל וגם היו קרובים בזמן ובפרט הסמ"ע שהיה תלמיד מהרש"ל ומור"ם ז"ל נמצא שהיה בדורו של מרן ז"ל ובודאי הידיעה הזאת היתה פשוטה להם בבירור גמור וע"פ שנים ערים יקום דבר זה ואין לנו עוד להסתפק בו.

המקור מספר באוצר החכמה https://beta.otzar.org/#/b/28072/p/121/ ... 8255905664

למה מספור של פרק בספרי הלכה נקרא 'סימן' ?
ומה השייכות ל'אות ורמז' במשמעותה הרגילה.

המילה סימנים מוזכרת בגמרא כשהיא מביאה מספר נושאים, ורוצה שיזכרו אותם.
היא כותבת סימן. וכל מילה, היא מסמנת נושא שלם.
בהגדה של פסח זה בראשי תיבות - רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב.

הסימנים בספרי ההלכה מובאים כבר בתרומה ראב"ן ראב"ה וברא"ש.

אצל הטור רואים שהוא עצמו כתב את ה'סימנים' כמבואר בהקדמתו:
"וראיתי עוד לעשות סימנים לכלול כל ענין וענין במלות קצרות ולכתבם בתחלת הספר במספר במנין למען היות נקל לבקש כל ענין וענין."

זאת אומרת שסימן הוא כותרת, שכשתרצה לחפש הלכה פלונית תחפש אותה לפי הכותרת. והוסיף לכותרות גם מספור א' ב' כדי להקל למוצאם,
אח"כ קיצרו לומר סימן א' וסימן ב', בלי להזכיר את כל הכותרת.

סעיפים זה מלשון הסתעפות, ואך טבעי שישתמשו בזה. וכשהמשנ"ב או כל נו"כ מבקש להבדיל בין הסעיפים שלו, לסעיפים של השו"ע מתאים ביותר שיקרא לשלו 'קטן'.

נדברו