במג"א (ס' ס"ק ב') שצריכים ללמוד להבין דאל"כ אינו נחשב ללימוד.
ובשו"ע הרב (הל' ת"ת פ"ב ס' יג) שמחלק בין תורה שבעל פה שצריך הבנה , לבין תורה שבכתב שיוצא גם בלי להבין.
אמנם יש להביא ראיה מכמה מקומות שיש ללמוד אף אם אינו מבין.
א. בעבודה זרה יט. כתוב שיגרוס אדם אפילו שאינו יודע מה שאומר.
"ואמר רבא לעולם ליגריס איניש ... ואף על גב דלא ידע מאי קאמר שנאמר (תהלים קיט, כ) גרסה נפשי לתאבה גרסה כתיב ולא כתיב טחנה."
והקשה הנזירות שמשון מכך, על המג"א שכתב שאינו נחשב ללימוד.
ותירץ, שמי שאין לו דעת להבין, גם המג"א מודה שצריך ללמוד בלא להבין.
ב. וכן משמע מהמדרש שיר השירים רבה עה"פ: ודגלו עלי אהבה, שגם דילוגו ושיבושו של הלומד בשיבוש אהוב לפני הקב"ה.
גם בשו"ע הרב שם הוסיף שאף אל פי כן יש לו לאדם ללמוד גם בדברים שלא יוכל להבין, ולעתיד לבוא יזכה להבין מה שלמד.
ויתכן שגם מי שיש לו שכל להבין, אלא שעתה הוא עייף ומוחו לא קולט, גם נאמר דבר זה.
וכך שמעתי חידוש מרבי מאיר גריינמן שליט"א,
שבעת שהיה בחור ולמד עם דודו החזון איש כשלא היה לו כח כבר ללמוד,
היה אומר לו החזו"א לקרוא את הגמרא בלי להבין, שזו גם מצוה, והיו קוראים במהירות רבה.
תורה שבעל פה ללא הבנה
Re: תורה שבעל פה ללא הבנה
וכן נראה מדברי הרמח"ל בדרך עץ החיים,
שיש קדושה לאותיות התורה, גם בלי להבין:
"כן התורה הזאת אשר לפנינו, כי כל מלותיה ואותיותיה כמו גחלת הן, אשר בהצית אותן כן כאשר הן, לא ייראו כי אם גחלים וגם כמעט עמומות. ומי שישתדל לעסוק בה, אז תתלהב מכל אות שלהבת גדולה, ממולאה בכמה גוונים - הן הידיעות העומדות צפונות בתוך האות ההיא. וכבר פירשו זה בספר הזוהר על אל"ף בי"ת. ואין הדבר משל, אלא עצמי כפשוטו ממש, כי כל האותיות שאנו רואים בתורה כולן מורות על עשרים ושנים אורות הנמצאים למעלה, והאורות ההם העליונים מזהירים על האותיות, ומכאן נמשכה קדושת התורה קדושת ספר התורה, ותפילין, ומזוזות, וכל כתבי הקודש. ולפי הקדושה שבה נכתבים - כך תגדל ההשראה וההארה של האורות ההם על אותיותיהם. ולכך ספר התורה שיש בו פיסול אחד נפסל כולו, כי אין ההארה עומדת עליו כראוי, שתימשך ממנו הקדושה לעם בכח הקריאה בו:
וונשוב לענין, כי האורות עומדים על האותיות, ובאותם האורות כלולות כל הבחינות הפרטיות שיש על כל אות ואות, כאשר זכרתי. אך אין מגיע לנשמת הרואה את האותיות ההן אלא אור אחד סתום, כמו הגחלת. אך כשמשתדל האדם להבין, וקורא וחוזר וקורא, ומתחזק להתבונן, הנה כל כך מתלהטים האורות ההם ויוצאים כמו שלהבת מן הגחלת בנשמה. ועל זה אמר התנא (אבות ה): "הפוך בה והפוך בה דכולא בה", כי צריכים העוסקים להיות הופכים והופכים, עד שתתלהב כמעשה האש ממש":
ואמנם הדרך להפוך את הגחלת לשלהבת, היא בעיקר על ידי התבונונות, אך גם על ידי הקריאה בפיו בלא שום הבנה, כפי שכתב:
"כשמשתדל האדם להבין, וקורא וחוזר וקורא, ומתחזק להתבונן".
וכפי שתפילה מקדשת את האדם אף בלא כוונה כך הם אותיות התורה,
ואל תדייק מלשונו שמדבר דווקא על התנ"ך, ולא על תורה שבעל פה, כי כלל בסוף "וכל כתבי הקודש",
ונפסק להלכה בסימן שלד דהאידנא גם תורה שבעל פה נחשב לכתבי הקודש שמצילין אותם,
וכביאור המשנ"ב שם: האידנא דבציר ליבא כי נתמעט הדעת והזכרון הותר לכתוב תורה שבע"פ כדי שלא ישתכחו וגם בכל כתב ולשון וגם תורה שבכתב בכל לשון ובכל כתב כדי שיבינו כל העם את דברי התורה כי אין הכל בקיאין בלשון הקודש וסמכו כל זה על מה דכתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך ולכן קורין בהן ומצילין אותן מפני הדליקה בשבת.
וכל הנידון היה רק על הכתב של תורה שבע"פ אם יש בו קדושה, אבל בקריאת האותיות בפה ודאי שיש קדושה.
שיש קדושה לאותיות התורה, גם בלי להבין:
"כן התורה הזאת אשר לפנינו, כי כל מלותיה ואותיותיה כמו גחלת הן, אשר בהצית אותן כן כאשר הן, לא ייראו כי אם גחלים וגם כמעט עמומות. ומי שישתדל לעסוק בה, אז תתלהב מכל אות שלהבת גדולה, ממולאה בכמה גוונים - הן הידיעות העומדות צפונות בתוך האות ההיא. וכבר פירשו זה בספר הזוהר על אל"ף בי"ת. ואין הדבר משל, אלא עצמי כפשוטו ממש, כי כל האותיות שאנו רואים בתורה כולן מורות על עשרים ושנים אורות הנמצאים למעלה, והאורות ההם העליונים מזהירים על האותיות, ומכאן נמשכה קדושת התורה קדושת ספר התורה, ותפילין, ומזוזות, וכל כתבי הקודש. ולפי הקדושה שבה נכתבים - כך תגדל ההשראה וההארה של האורות ההם על אותיותיהם. ולכך ספר התורה שיש בו פיסול אחד נפסל כולו, כי אין ההארה עומדת עליו כראוי, שתימשך ממנו הקדושה לעם בכח הקריאה בו:
וונשוב לענין, כי האורות עומדים על האותיות, ובאותם האורות כלולות כל הבחינות הפרטיות שיש על כל אות ואות, כאשר זכרתי. אך אין מגיע לנשמת הרואה את האותיות ההן אלא אור אחד סתום, כמו הגחלת. אך כשמשתדל האדם להבין, וקורא וחוזר וקורא, ומתחזק להתבונן, הנה כל כך מתלהטים האורות ההם ויוצאים כמו שלהבת מן הגחלת בנשמה. ועל זה אמר התנא (אבות ה): "הפוך בה והפוך בה דכולא בה", כי צריכים העוסקים להיות הופכים והופכים, עד שתתלהב כמעשה האש ממש":
ואמנם הדרך להפוך את הגחלת לשלהבת, היא בעיקר על ידי התבונונות, אך גם על ידי הקריאה בפיו בלא שום הבנה, כפי שכתב:
"כשמשתדל האדם להבין, וקורא וחוזר וקורא, ומתחזק להתבונן".
וכפי שתפילה מקדשת את האדם אף בלא כוונה כך הם אותיות התורה,
ואל תדייק מלשונו שמדבר דווקא על התנ"ך, ולא על תורה שבעל פה, כי כלל בסוף "וכל כתבי הקודש",
ונפסק להלכה בסימן שלד דהאידנא גם תורה שבעל פה נחשב לכתבי הקודש שמצילין אותם,
וכביאור המשנ"ב שם: האידנא דבציר ליבא כי נתמעט הדעת והזכרון הותר לכתוב תורה שבע"פ כדי שלא ישתכחו וגם בכל כתב ולשון וגם תורה שבכתב בכל לשון ובכל כתב כדי שיבינו כל העם את דברי התורה כי אין הכל בקיאין בלשון הקודש וסמכו כל זה על מה דכתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך ולכן קורין בהן ומצילין אותן מפני הדליקה בשבת.
וכל הנידון היה רק על הכתב של תורה שבע"פ אם יש בו קדושה, אבל בקריאת האותיות בפה ודאי שיש קדושה.
Re: תורה שבעל פה ללא הבנה
פתח עינים מסכת עבודה זרה דף יט עמוד א
"ואמר רבא לעולם לגרס איניש ואף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר וכו'.
אפשר לתת טעם לדבר כי אותיות ותיבות התורה מעוררות רוחניות למעלה, כי כל אות רומזת בצורתה לרוחניות ידוע מבחינות הספירות, ולכל אות יש רוחניות ואור נכבד אצול מעצם הספירות משתלשל עד שיגיע האור ההוא באות ההוא. ומהבל פיו יהיו צורות קדושות עליונות מתקשרות בשרשם. וכשיזכור תיבה מהתיבות יניע כח האותיות המצורפות בה, ומסיבת תנועת כחות ההם והכאתם זה בזה עוד יתהוה בהבל פיו רוחניות ומציאות חדש.
וכמו שהאריך מז"ה חס"ל מעיין ב' עין הקורא נהר י"א ע"ש באורך.
ולזה מועיל הגרסא לבד".
"ואמר רבא לעולם לגרס איניש ואף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר וכו'.
אפשר לתת טעם לדבר כי אותיות ותיבות התורה מעוררות רוחניות למעלה, כי כל אות רומזת בצורתה לרוחניות ידוע מבחינות הספירות, ולכל אות יש רוחניות ואור נכבד אצול מעצם הספירות משתלשל עד שיגיע האור ההוא באות ההוא. ומהבל פיו יהיו צורות קדושות עליונות מתקשרות בשרשם. וכשיזכור תיבה מהתיבות יניע כח האותיות המצורפות בה, ומסיבת תנועת כחות ההם והכאתם זה בזה עוד יתהוה בהבל פיו רוחניות ומציאות חדש.
וכמו שהאריך מז"ה חס"ל מעיין ב' עין הקורא נהר י"א ע"ש באורך.
ולזה מועיל הגרסא לבד".
Re: תורה שבעל פה ללא הבנה
ילקוט יוסף פסוקי דזמרה וקריאת שמע סימן מז - מהלכות ברכות התורה סעיף יז:
הלומד ואינו מבין מה שלומד, אף על פי כן צריך לברך ברכות התורה.
ובהערות:
על פי הגמרא (עבודה זרה יט א) לעולם ליגרס איניש ואף על גב דלא ידע מאי קאמר. ע"ש.
וכן כתב בשו"ת מהרי"ל החדשות (סי' מה), שנשים מברכות ברכות התורה משום שקוראות משנת איזהו מקומן ופרשת הקרבנות, ואף על פי שאינן מבינות, דקיימא לן ליגרס איניש אף על גב דלא ידע מאי קאמר. ופשיטא שאיש חייב לברך ברכות התורה אף על פי שאינו מבין קריאתו וגירסתו. ע"כ.
ולכאורה זהו שלא כדברי המגן אברהם (סי' נ' סק"ב) שכתב, שצריך להבין משנת איזהו מקומן, שאם לא כן אין זה נחשב לימוד כלל. וכן כתבו בשו"ת עמק הלכה (ס"ס יח), ובשו"ת פני מבין (חאו"ח סימן רלב). ע"ש.
ואפשר דשאני התם דמיירי שיכול להבין כאשר יתן את רוחו ועיונו להבין להשכיל, ואינו עושה כן.
ושוב ראיתי בשו"ת שמן ראש (חלק אורח חיים סי' ה' אות ד) שתמה על המגן אברהם מההיא דעבודה זרה (יט א), וגם הביא ראיה ממה שכתב הבית יוסף (סוף סי' מז), בשם מהר"י מולין (היינו המהרי"ל), שנשים מברכות ברכות התורה מפני שאומרות פרשת הקרבנות וכו', והלא בודאי אין הנשים מבינות פרשת התמיד ואיזהו מקומן. עכת"ד. וזכה לכוין לדברי המהרי"ל הנ"ל.
ומצאתי להחיד"א במראית העין (עבודה זרה יט א) שכתב, שבספר בינת יששכר הביא חולקים על המגן אברהם, מכח ההיא דעבודה זרה (יט א), ומרן החיד"א דחה, דבגמרא מיירי שאינו יכול להבין, אבל המגן אברהם מיירי שיש לו שכל להבין והוא גורס בבלי דעת. וכן כתב בשו"ת שמן ראש הנ"ל בסוף דבריו. ועיין עוד בשו"ת יביע אומר חלק א' (חלק אורח חיים סי' כו אות ט), וחלק ד' (סי' ח אות יג). ע"ש. [ממרן אאמו"ר שליט"א].
הלומד ואינו מבין מה שלומד, אף על פי כן צריך לברך ברכות התורה.
ובהערות:
על פי הגמרא (עבודה זרה יט א) לעולם ליגרס איניש ואף על גב דלא ידע מאי קאמר. ע"ש.
וכן כתב בשו"ת מהרי"ל החדשות (סי' מה), שנשים מברכות ברכות התורה משום שקוראות משנת איזהו מקומן ופרשת הקרבנות, ואף על פי שאינן מבינות, דקיימא לן ליגרס איניש אף על גב דלא ידע מאי קאמר. ופשיטא שאיש חייב לברך ברכות התורה אף על פי שאינו מבין קריאתו וגירסתו. ע"כ.
ולכאורה זהו שלא כדברי המגן אברהם (סי' נ' סק"ב) שכתב, שצריך להבין משנת איזהו מקומן, שאם לא כן אין זה נחשב לימוד כלל. וכן כתבו בשו"ת עמק הלכה (ס"ס יח), ובשו"ת פני מבין (חאו"ח סימן רלב). ע"ש.
ואפשר דשאני התם דמיירי שיכול להבין כאשר יתן את רוחו ועיונו להבין להשכיל, ואינו עושה כן.
ושוב ראיתי בשו"ת שמן ראש (חלק אורח חיים סי' ה' אות ד) שתמה על המגן אברהם מההיא דעבודה זרה (יט א), וגם הביא ראיה ממה שכתב הבית יוסף (סוף סי' מז), בשם מהר"י מולין (היינו המהרי"ל), שנשים מברכות ברכות התורה מפני שאומרות פרשת הקרבנות וכו', והלא בודאי אין הנשים מבינות פרשת התמיד ואיזהו מקומן. עכת"ד. וזכה לכוין לדברי המהרי"ל הנ"ל.
ומצאתי להחיד"א במראית העין (עבודה זרה יט א) שכתב, שבספר בינת יששכר הביא חולקים על המגן אברהם, מכח ההיא דעבודה זרה (יט א), ומרן החיד"א דחה, דבגמרא מיירי שאינו יכול להבין, אבל המגן אברהם מיירי שיש לו שכל להבין והוא גורס בבלי דעת. וכן כתב בשו"ת שמן ראש הנ"ל בסוף דבריו. ועיין עוד בשו"ת יביע אומר חלק א' (חלק אורח חיים סי' כו אות ט), וחלק ד' (סי' ח אות יג). ע"ש. [ממרן אאמו"ר שליט"א].