בדין פנים חדשות בשבע ברכות

בירורי הלכות וחקרי מנהגי ישראל
שלח תגובה
הודעה
מחבר
אבגדה
הודעות: 40
הצטרף: ד' אפריל 07, 2021 2:53 pm

בדין פנים חדשות בשבע ברכות

#1 שליחה על ידי אבגדה » ו' אפריל 16, 2021 8:21 am

בדין פנים חדשות בשבע ברכות

א) הגמ' בכתובות (ז ע"ב) אומרת:
"תנו רבנן: מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה. אמר רב יהודה: והוא שבאו פנים חדשות... רב אשי איקלע לבי רב כהנא. יומא קמא בריך כולהו, מכאן ואילך אי איכא פנים חדשות בריך כולהו; ואי לא – אפושי שמחה בעלמא הוא; מברך: "שהשמחה במעונו ואשר ברא".
ואומר רש"י:
"והוא שבאו: אל המשתה. פנים חדשות: בכל יום, שלא היו שם אתמול.
וז"ל התוספות:
"והוא שבאו פנים חדשות: אומר ר"י דפנים חדשות אין קורא אלא בבני אדם שמרבים בשבילם השמחה יותר. ושבת דחשבינן פנים חדשות, דאמרינן באגדה: "מזמור שיר ליום השבת; אמר הקב"ה: פנים חדשות באו לכאן, נאמר שירה", התם נמי מרבין לכבוד השבת בשמחה ובסעודה".
ומשמע מדברי התוס' שכל ענין פנים חדשות הוא ריבוי השמחה שיש בסעודה.
וז"ל הטור באבן העזר (סימן ס"ב):
"אין מברכין ברכת חתנים אלא בעשרה גדולים בני חורין, וחתנים מן המנין.
ומברכין אותם כל שבעה אחר אכילה; והוא שיהא שם פנים חדשות שלא אכלו בחופה, אפילו היו בשעת ברכה.
ואינו נקרא פנים חדשות אלא אם כן מרבים בשבילם.
ויש מקומות שנוהגין שהקהל הולכים עם החתן מבית הכנסת לביתו ביום שבת שחרית אחר התפילה, ומברכים שם שבע ברכות. ויראה שאינו מנהג טוב, שאפילו אם יש שם מי שלא היה בשעת ברכה, לא מקרי פנים חדשות, כיון שאין מרבים בשבילו. וכן כתב רב האיי, שאינו מנהג יפה, אלא שאין איסור בדבר.
ושבת וי"ט ראשון ושני הוי כפנים חדשות בסעודת הלילה ושחרית, אבל לא בסעודה שלישית".
וכתב ע"ז בבית יוסף:
"ומברכין אותה כל שבעה אחר אכילה, והוא שיהו שם פנים חדשות וכו': בפרק קמא דכתובות (ז ע"ב): "תנו רבנן: מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה. אמר רב יהודה והוא שבאו פנים חדשות".
ופירש רש"י: והוא שבאו כל המשתה פנים חדשות בכל יום שלא היו שם אתמול.
והוא שבאו פנים חדשות שלא אכלו עד עתה, אפילו היו שם בשעת החופה: והרמב"ם כתב בפ"ב מהלכות ברכות (ה"י): "אם היו האוכלים אחרים, שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין, מברכין בשבילם אחר ברכת המזון שבעה ברכות, כדרך שמברכין בשעת נישואין".
ומה שכתב רבינו: "ואינו נקרא פנים חדשות אלא אם כן מרבים בשבילם": כן כתבו התוספות (שם ד"ה והוא) והרא"ש (סי' י"ג).
וכתבו עוד: ושבת חשיבא כפנים חדשות, דאמרינן במדרש: ""מזמור שיר ליום השבת" – אמר הקדוש ברוך הוא: פנים חדשות באו לכאן". ודרך להרבות בשבת שמחה ומנות.
ואהא דאמרינן בגמרא (ח ע"א): "רב אשי איקלע לבי רב כהנא. יומא קמא בריך כולהו; מכאן ואילך, אי איכא פנים חדשות בריך כולהו; ואי לא, אפושי שמחה בעלמא הוא; מברך: "שהשמחה במעונו" ו"אשר ברא"; כתב הרא"ש (שם): "יומא קמא: יש מפרשים סעודה קמייתא. ומיהו אם לא אכלו עד הלילה מברכין, משום דלא גרע מפנים חדשות, כיון דאכתי לא אכלו בני החופה.
[בדק הבית: ומדברי הרמב"ם נראה דאפילו בסעודתא קמייתא דיומא קמא לא מברכינן ז' ברכות אלא אם כן היו האוכלים אחרים שלא שמעו ברכות הנישואין בעת הנישואין וכתב עליו הרמ"ך לפי סוגיית הגמרא ברכת חתנים בסעודה נתקנה וכיון שכן אין נכון שיפטור ברכת הנישואין ברכת הסעודה ומנהגינו לברך ברכת חתנים בסעודה אף ע"פ שהיו כל הקהל בשעת הנישואין ושמעו ברכת חתנים עכ"ל וזה כדברי הרא"ש ורבינו וכן הוא המנהג הפשוט. עד כאן]
וכתב הר"ן (ב ע"ב, ד"ה והוא) בשם הרמב"ן (ח ע"ב, ד"ה ופירוש פנים) דכל שבאו פנים חדשות ועומד שם, אף על פי שאינו אוכל שם, מברכין שבעה ברכות.
וכתב עוד בשם התוספות, שאם באו פנים חדשות בלילה, מברכין עליו לילה ויום, והוא שעמד שם בכל שעת ברכה.
ויש מקומות שנוהגין שהקהל הולכין עם החתן וכו' ומברכין שם שבעה ברכות ויראה שאינו מנהג טוב וכו': מנהג מקומות הללו ותשובת רבינו האיי כתב הרא"ש בפ"ק דכתובות (שם) וז"ל: "התשובה: אינו מנהג יפה, אלא שאין איסור בדבר, שהרי אמרו: "מברכין ברכת חתנים כל שבעה והוא שבאו פנים חדשות".
והר"ן ז"ל הרחיב ביד המנהג, שכתב בפרק קמא דכתובות (ג ע"א, ד"ה וחתנים): "יש אומרים שאין מברכין ברכת חתנים אלא בברכת המזון, כדאמרינן הכא (ח ע"ב): "כי תניא ההיא בברכת המזון". ולא כמו שנהגו עכשיו, לברך ברכת חתנים בששי ובשביעי שלא בשעת סעודה; וליתא, שהרי שנינו במסכת סופרים (פי"ט הי"א): "ונהגו לומר בבוקר ברכת חתנים על הכוס בעשרה, ופנים חדשות כל שבעה", אלמא קודם סעודה היו מברכין אותה, לפי שהיו רגילין להתאסף בבית החתן בבוקר ובערב לשמח החתן והכלה, והיו מברכין אף על פי שאין אוכלין. ואנו גם כן בששי ובשבת, שהחתן יוצא מבית הכנסת, ומוציאין כלה מחדרה ונכנסין לחופה –זו היא עיקר השמחה, וראוי לברך עליה. והכי נמי מוכח בירושלמי (כתובות פ"א ה"א). ואף על פי שבירכו בששי – חוזרין ומברכין בשבת, ואין חוששין לדעת אם יש שם פנים חדשות; לפי שאי אפשר שלא יהיה בשבת אחד שלא היה אתמול. ויש אומרים שסומכין על מה שאמרו במדרש: "כיון שבאת שבת באו פנים חדשות". עכ"ל.
ושבת ויו"ט ראשון ושני הוי כפנים חדשות בסעודות הלילה ושחרית אבל לא בסעודה שלישית: הטעם, מפני שאינה עיקר כל כך, דהא איכא למאן דאמר דיוצא בה במיני תרגימה.
וכתוב בארחות חיים, שיש מי שאומר שאין אומרים שבע ברכות ביו"ט, אפילו ביום ראשון".
וכתב ע"ז בדרכי משה (אות י"ב):
"מצאתי במנהגים (מנהגי ר"א טירנא, דיני יוצרות והפטרות) בהגהות סוף המנהגים, במקום שכתוב מהמנהגים בקיצור (אות י"ג), כי הדרשה היא כפנים חדשות; על כן נהגו לברך שבע ברכות בסעודה שלישית של שבת, כי נוהגים לדרוש".

ב) וז"ל ספר המנהגים לר"א טירנא (דיני יוצרות והפטרות ד"ה מילה וראש חדש):
"אם יבוא יום טוב תוך ז' דחתונה מברכין ז' ברכות כל שני הימים ערבית ושחרית ולא בסעודת שלישית, (י"ג) כי הוא [לא] נקרא פנים חדשות כמו שבת. והכותב מסופק אם ה"ה בר"ה כדפ"ל".
וז"ל הגהות המנהגים (אות י"ג):
"בשבת בסעודה ג' בירך הר"ר יעקב מנורטהויזן ז' ברכות, וכן נהוג. ושמעתי אומרים, משום שהדרשה היא כמו פנים חדשות".
וז"ל השו"ע באבן העזר (סימן ס"ב ס"ח):
"י"א שאינם נקראים פנים חדשות אלא א"כ הם בני אדם שמרבים בשבילם; וי"א דשבת וי"ט ראשון ושני הוי כפנים חדשות בסעודת הלילה ושחרית, אבל לא בסעודה שלישית, וכן פשט המנהג:
הגה: ועכשיו נהגו במדינות אלו לברך ז' ברכות בסעודה ג'. ואפשר משום דרגילים לבוא פנים חדשות; וי"א מטעם דרגילין לדרוש, והדרשה הוי כפנים חדשות".
וכאן חידש הרמ"א טעם נוסף, ומ"מ הביא גם טעם המהר"א טירנא.
וכתב בערוך השולחן (אבן העזר סימן ס"ב סעיף ל):
"ובדבר סעודה שלישית, כתב רבינו הרמ"א, דעכשיו נהגו במדינות אלו לברך שבע ברכות בסעודה שלישית. ואפשר משום דרגילים לבא פנים חדשות. וי"א מטעם דרגילים לדרוש, והדרשה הוה כפנים חדשות". עכ"ל.
והנה עכשיו אין רגילין לדרוש, וגם אם לא באו פנים חדשות מברכין ז' ברכות. ואולי שבזה סמכו על הדיעה שבסעי' כ"ז.
אמנם נראה דמדינא צריך לומר לפי הנהוג אצלינו דכשעושים שבע ברכות בסעודה שלישית מרבים במאכלים טובים ובמשקה, ממילא דלא גריעא מסעודת שחרית, לפי הטעם שכתבנו בסעיף הקודם. ולכן אם באמת אין מרבין במאכלים וליכא פנים חדשות, ורוצים לומר שבע ברכות – אין לאמרם אא"כ יאמרו חידושי תורה על השולחן, ויהיה זה במקום הדרשה, ויש בזה שמחה יתירה, ד"פקודי ד' ישרים משמחי לב", ואז ביכולת לומר השבע ברכות".
ומשמע דהטעם של הדרשה היא משום שמרבים בשמחת הסעודה על ידי הדרשה או הדברי תורה, ואז אפשר לומר שבע ברכות.
ונראה לכאורה לומר, דגם באמצע השבוע יהיה אותו הטעם, דאם יאמרו דברי תורה בשולחן, או דרשה, הווי כפנים חדשות, ואפשר לברך שבע ברכות.

ג) ויש לחקור בדין פנים חדשות, מה טעמו.
והנה מכל הראשונים הנ"ל, משמע דטעמו משום שכאשר יש פנים חדשות, מרבים בשמחה עבורם, אלא שחולקים אם צריכים להרבות אף בסעודה בשבילם או לא, וכדומה.
אבל ודאי ענין פנים חדשות הוא שעל ידיהם יש יותר שמחה, ולכן מרבים בברכות.
ולכן שבת ודברי תורה נחשבים גם ליותר שמחה, ולכן מוסיפים ברכות בשבילם.
ולכן נראה, דאף אם באמצע השבוע עושים סעודה מיוחדת לשבע ברכות, שלא בגדר הסעודות הרגילות, כפי שנהוג כיום, ייתכן שאפשר לברך שבע ברכות, כי גם כאן מרבים בשמחה.

שלח תגובה