דין בשר וחלב הכבושים חלק א

בירורי הלכות וחקרי מנהגי ישראל
שלח תגובה
הודעה
מחבר
אבגדה
הודעות: 40
הצטרף: ד' אפריל 07, 2021 2:53 pm

דין בשר וחלב הכבושים חלק א

#1 שליחה על ידי אבגדה » ב' אפריל 12, 2021 3:19 pm

דין בשר וחלב הכבושים

א) ז"ל ה"שולחן ערוך" (יורה דעה סימן פז סעיף א):
"והוציא אכילה בלשון בישול, לומר שאינו אסור מן התורה אלא דרך בישול. אבל מדרבנן – אסור בכל ענין".
וכתב ע"ז בש"ך (ס"ק א):
"כלומר: אבל לא ע"י כבוש ומליחה, שאינו דרך בישול".
היינו שבישול הוא דווקא על האש, שהוא חימום הבשר עם החלב, אבל לא בכבישה, שהיא בלי חימום, אלא בחלב ובשר קרים.

ב) וז"ל ה"בית יוסף" ביורה דעה (סימן צ"א):
"כתוב בהגהות שערי דורא (סי' פ"ה ס"ק י"ד, וסי' כ"ב ס"ק ב): "בשר שנפל בחלב צונן; פסק רבינו תם, דאם שהה יותר מיום אחד – שהוא אסור מדרבנן מטעם כבוש; דאמרינן בפרק "אלו עוברין" (פסחים מ"ד ע"ב) דאי תרו ליה כולי יומא – שרי; משמע: הא יותר מיומא חד – אסור מטעם כבוש; ודלא כאותם האומרים דלא אמרינן כבוש אלא בחומץ; דהא עכברא בשיכרא פרק בתרא דע"ז (סח ע"ב), דהיינו צונן בצונן – דאסור מטעם כבוש; ותנן במסכת שביעית סוף פ"ז: "ורד שכבשו בשמן חדש – חייב בביעור". וריב"א אוסר אפילו ביום אחד. וכן כל איסור צונן בצונן – ביום אחד אסור; אור זרוע (ע"ז סי' רפה)". עכ"ל".
וז"ל ה"בית יוסף" (יורה דעה סימן פ"ז):
"כתוב בהגהת אשיר"י בפרק בתרא דע"ז (סי' ל): "יש להסתפק: בשר בחלב שאסרו חכמים, כגון ששהה בצונן יותר מיום אחד או ע"י מליחה – [אם] אסרוהו בהנאה, אם לאו; והמתיר בהנאה – אין מוחין בידו כל כמה דלא אשכחן ראיה לאיסורא". עכ"ל. וכ"כ המרדכי בפרק "אין מעמידין" (ע"ז סי' תתכח)".

ג) וז"ל הגמרא בפסחים (ע"ו ע"א):
"אמר מר: צונן לתוך צונן מדיח; אמר רב הונא: לא שנו אלא שלא מלחו; אבל מלחו – אסור; דאמר שמואל: מליח – הרי הוא כרותח; כבוש – הרי הוא כמבושל.
ופשיטות לשון הגמרא כאן, שכבישה נחשבת כבישול.
וז"ל רש"י שם:
"כבוש: בחומץ. הרי הוא כמבושל: ואם נכבשו איסור והתר יחד – כולן אסורין".

ד) וז"ל הגהות שערי דורא (איסור והיתר סימן פה סקט"ז-י"ז):
"זה לשון ספר אור זרוע פרק בתרא דעבודה זרה. פסק ר"ת: בשר ששהה בחלב צונן יותר מיום אחד – דאסור מדרבנן, משום דהוי כבוש, וחשוב כמבושל, ומפליט ובולע.
והביא ראייה מפרק "אלו עוברים" (פסחים מ"ד ע"ב), דמסיק התם: "בשר בחלב – חידוש הוא; דאי תרו כולי יומא בחלבא – מותר"; הא יותר מיום אחד – אסור. והיינו משום דחשבינן ליה כבוש.
ובפרק "כל הבשר" (חולין קיא ע"ב) אמר שמואל: "מלוח – הרי הוא כרותח; כבוש – הרי הוא כמבושל"; ומפליט ובולע.
ובההיא עכברתא בשיכרא (ע"ז סח ע"ב), דמשערינן בס', אף על גב דצונן הוא;
אלא משום דכבוש הרי הוא כמבושל; דהא שהה יותר מיום אחד.
וריב"א אוסר אפילו ביום אחד; וכן כל איסור צונן בצונן – ביום אחד בולע ואוסר; מדקאמר: "חידוש הוא דאי תרו" כו'; ואי לא בלע – מאי חידוש הוא? אלא שמע מינה דבלע; וכיון דבלע – אסור מדרבנן.
יש להסתפק בבשר בחלב שאסרו חכמים, כגון ששהה בצונן יותר מיום אחד או ע"י מליחה – אם אסור בהנאה אם לאו; והמתיר בהנאה – אין מוחין בידו, כל כמה דלא אשכחן ראייה לאיסור". אור זרוע".

ה) וז"ל ספר "אור זרוע" (חלק ד פסקי עבודה זרה סימן רפה):
"בשר שנפל בחלב צונן – פסק ר"ת זצ"ל, דאם שהה יותר מיום אחד, דאסור, משום דהוי ככבוש.
והביא ראיה מפרק "אלו עוברין", דמסיק התם: "בשר בחלב – חידוש הוא; דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא – שרי"; משמע: הא יותר מיום אחד – אסור; והיינו טעמא: דחשבינן ליה כבוש.
ובפרק "כל הבשר" אמר שמואל: "מלוח – הרי הוא כרותח; כבוש – הרי הוא כמבושל; ומפליט ובולע.
ובההיא דלעיל, גבי עכברא בשיכרא, דמשערינן בששים, אף על גב דצונן;
אלא משום דכבוש הרי הוא כמבושל, ומפליט ובולע, דהא שהה יותר מיום אחד.
והכי נמי משמע בפרק "בצל" תרומות, שהכבוש מבליע ומפליט.
מיהו נראה בעיני דלא אסיר אלא מדרבנן; דכבוש הרי הוא כמבושל – היינו לענין פליטה ובליעה; אבל לא הוי כמבושל לענין ללקות עליו משום: "לא תבשל גדי בחלב אמו".
וריב"א זצ"ל אסר אפילו יום אחד; וכן כל איסור צונן – ביום אחד בולע ואסיר; מדקאמר: "חידוש הוא; דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא – שרי"; ואי לא בלע – מאי חידושיה?! אלא ש"מ דבלע; וכיון דבלע – אסור מדרבנן".

שלח תגובה