שיעור ברכה אחרונה בפת הבאה בכיסנין (חלק א)

בירורי הלכות וחקרי מנהגי ישראל
שלח תגובה
הודעה
מחבר
אבגדה
הודעות: 40
הצטרף: ד' אפריל 07, 2021 2:53 pm

שיעור ברכה אחרונה בפת הבאה בכיסנין (חלק א)

#1 שליחה על ידי אבגדה » א' אפריל 11, 2021 6:37 pm

שיעור ברכה אחרונה בפת הבאה בכיסנין

א) ז"ל ספר "ערוך השולחן" (אורח חיים סימן קס"ח סעיף ט"ז):
"י"א דד' ביצים הוא שיעור קביעת סעודה; כלומר: כשאוכל מפת הבאה בכיסנים – שיעור זה מקרי קביעת סעודה (א"ר סקי"ז בשם אור חדש).
ויש מי שחולק ואומר דזהו הפחותה של סעודת עניים ששיערו בזה לעירוב; אבל סעודה נכונה היא כחצי עומר; שהרי עומר לגולגולת ירד המן בכל יום לכל אחד על שני סעודות ביום; ועל זה אמרו חז"ל בעירובין (פ"ג ע"ב): "האוכל כמדה זו – ה"ז בריא ומבורך" (הגר"ז).
ולפ"ז: שיעור קביעת סעודה – חצי שיעור חלה, שהוא ליטרא וחצי.
ובאמת רואים בחוש שכשיעור ד' ביצים אין בה כדי שביעה כלל, והוא אכילת עראי.
[וכ"כ הח"א בכלל נ"ד בנשמת אדם, ששמע מהגר"א שאין דעתו נוחה משיעור ד' ביצים, ע"ש. וברור הוא שטעמו כמ"ש]".

ב) וז"ל ה"אליה רבה" (סימן קס"ח סקי"ז):
"כתב "אור חדש" (נוסחי הברכות הראשונות, ברכת המוציא, בהג"ה): "שיעור בני אדם לקבוע עליו סעודה הוא ג' או ד' ביצים". ע"כ.
וצ"ע אי כוונתו באוכל פת לבדו או עם דברים אחרים.
וראיתי במג"א ס"ק י"ג שכתב זה לשונו: "אם אכלו לבדו – בעינן שיאכל כל כך שאחרים רגילים לשבוע ממנו לבדו. ואם אכלו עם בשר ודברים אחרים – סגי כשאוכל שיעור שאחרים רגילין לשבוע ממנו עם דברים אחרים. ואם אכל שיעור זה לבדו ושבע ממנו מברך המוציא – כיון שאחרים רגילין לשבוע כשיעור זה כשמלפתין אותו".
וז"ל ספר "אור חדש":
"ושיעור קביעות הסעודה לא פירשו הפוסקים. ונל"ח שהוא ג' או ד' ביצים.
ז"ל ר' מרדכי יפה [לבוש] באו"ח סי' ת"ט, ז: "[ב] סעודות בינוניות הם ו' ביצים; ואף על גב דבעלמא אמרינן דשיעור סעודה אחת סתם הוי ארבע ביצים – גבי עירוב הקילו; שגם יש הרבה בני אדם דסגי להו בג' ביצים".
והב"ח כתב בסי' ת"ט דשיעור סעודה לגבי עירוב ג"כ הוא ד' ביצים, וכדעת הי"א בשו"ע סי' שס"ח ס"ג, והוא שיעור ט' גרוגרות ו-ח' זיתים".

ג) וז"ל הגמרא במסכת עירובין (דף פג עמוד ב):
"וכמה עיסת המדבר? דכתיב: "והעמר עשרית האפה הוא".
מכאן אמרו: שבעה רבעים קמח ועוד – חייבת בחלה, שהן ששה של ירושלמית, שהן חמשה של ציפורי.
מכאן אמרו: האוכל כמדה זו – הרי זה בריא ומבורך. יתר על כן – רעבתן; פחות מכאן – מקולקל במעיו".
וז"ל רש"י שם:
"הרי זה בריא: שאוכל כל צרכו. ומבורך: שאינו אוכל יותר מדאי; וכתיב (משלי יג): "ובטן רשעים תחסר"".

ד) וז"ל "שולחן ערוך הגר"ז" (אורח חיים סימן קסח סעיף ח):
" ...מיני לחמים שיתבארו לפנינו, שאין דרכם של רוב בני אדם לקבוע סעודתם עליהם – אין מברכים עליהם "המוציא" וברכת המזון, רק "בורא מיני מזונות" וברכה אחת מעין שלש; אלא אם כן אוכל שיעור שאחרים רגילים לקבוע סעודה לפעמים על שיעור כזה; לפי שברכת "בורא מיני מזונות" כוללת גם הלחם שהוא מזון, ולא קבעו לברך "המוציא" על הלחם אלא מפני חשיבותו, שסועד הלב; וכל לחם שאין קובעים עליו סעודה – בטלה חשיבותו, אלא אם כן יש בו כדי לסעוד.
וכן ד' ברכות של ברכת המזון לא קבעו עליו אלא מפני חשיבותו; שמן התורה היה די בברכה אחת מעין ג'; שהרי לא נאמר בתורה אלא פעם אחת "וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך", ודרשו מפסוק זה לברך על המזון ועל הארץ ועל המקדש; ודי בברכה אחת לכולם; אלא שחכמים תקנו לברך על כל אחד בפני עצמו; ולא תקנו אלא בלחם שרגילים לקבוע סעודה עליו; אבל מיני לחמים שאין רגילין לקבוע עליהם, אפילו הוא אכל ושבע מהם, שנתחייב לברך אחריהם מן התורה – דיו בברכה אחת מעין ג' של תורה; אלא אם כן אכל שיעור שבני אדם קובעים עליו כשאוכלים מין לחם זה במקרה.
אבל אם רוב בני אדם אין קובעים עליו; אף על פי שהוא קובע עליו – בטלה דעתו אצל רוב בני אדם.
ומכל מקום: אם הוא קבע סעודתו עליו, ואכל עמו בשר ודברים אחרים כמו שנוהגים בסעודת לחם גמור עד ששבע, וגם אחרים רגילים לקבוע עליו אם אוכלים עמו שאר דברים כמו שאכל – הוא מברך "המוציא" וברכת המזון.
וכן אם הוא שבע ממנו לבדו, וגם אחרים רגילין לשבוע ממנו כשמלפתין אותו באיזה ליפתן – מברך "המוציא" וברכת המזון.
ומכאן אתה למד ששיעור קביעות סעודה האמור כאן – אינו כשיעור סעודה האמור בעירוב שהוא כג' ביצים, שהיא פחותה שבסעודת עניים הבריאים; ושם סעודה עליה, אבל אינה סעודת רוב בני אדם הבריאים (כשאוכלין ממנו לבדו בלא לפתן ודברים אחרים); (אלא כשיעור עומר לגולגולת לב' סעודות); שאל"כ – מה הועילו כאן לשער שיעור שאחרים קובעים עליו עם איזה ליפתן? הרי גם על ידי ליפתן אין שם סעודה עליה בפחות מכג' ביצים פת; שאל"כ למה הצריכו בשתי סעודות של עירובי תחומין כשתי סעודות פת? אם פחות מכן ראוי לב' סעודות ע"י ליפתן – יהא די בזה לערובי תחומין מקל וחומר מליפתן של פת מב' סעודות שמערבין בו, כל שכן הפת הנאכלת בב' סעודות הללו!".

ה) וז"ל ה"משנה ברורה" (סימן קסח סקכ"ד):
"והנה לענין עירובי תחומין, בסימן שס"ח, איתא דשיעור סעודה הוא ג' או ד' ביצים; וכתבו כמה אחרונים דה"ה כאן חשיב בזה שיעור קביעת סעודה. אבל כמה אחרונים והגר"א מכללם – חולקים, וס"ל דאין לברך "המוציא" ובהמ"ז אלא כשיעור סעודה קבוע, שהוא של ערב ובקר; וכמש"כ בב"י בשם שיבולי לקט.
וכן מצאתי ב"אשכול" דמוכח שהוא סובר כן.
וכן נוטה יותר לשון השו"ע.
ומ"מ לכתחילה טוב לחוש לדעת המחמירים, שלא לאכול ד' ביצים; וכ"ש אם הוא דבר שיש להסתפק בו מדינא אם הוא פת הבאה בכיסנין; אף דמבואר בס"ז דהולכין בזה להקל – עכ"פ בודאי יש לחוש לדעת המחמירים הנ"ל".

ו) וז"ל ה"בית יוסף" (אורח חיים סימן קסח):
"פת הבאה בכיסנין. בפרק "כיצד מברכין" (ברכות מב ע"א): "רבי מונא אומר משום רבי יהודה: פת הבאה בכיסנין – מברכין עליה "המוציא". ואסיקנא דלית הלכתא כוותיה; ואקשינן עליה מדאמר רב יהודה אמר שמואל: "לחמניות – מערבין עליהם ומברכין עליהם "המוציא""; ושני: "שאני התם דקבע סעודתיה עלייהו. אבל היכא דלא קבע סעודתיה עלייהו – לא".
ותו איתא התם (שם): "רב הונא אכל תריסר ריפתא בני תלתא בקבא ולא בריך. א"ל רב נחמן: עדי כפנא; אלא כל שאחרים קובעין עליו סעודה – צריך לברך". והסכים רש"י לדעת המפרש דמפת הבאה בכיסנין אכל. וכן כתבו הרי"ף (ברכות כט ע"ב בדפי הרי"ף) והרא"ש (ברכות פ"ו סי' ל)...
וכתב הרא"ש (שם): "כל שאחרים קובעים עליו סעודתם – צריך לברך "המוציא" ושלש ברכות. וכתב רבינו משה, דאם אחרים אינם קובעים – אפילו כשהוא קובע אינו מברך; דבתר רוב אזלינן, ובטלה דעתו אצל כל אדם. והראב"ד כתב: "ואי הוה קבע עליו אפילו משהו – מברך עליו בתחילה "המוציא" ולבסוף שלש ברכות. ונראים דברי רבינו משה... עכ"ל.
וגם ה"ר יונה (ברכות ל ע"א ד"ה א"ל) כתב: "ואם אחרים אינם קובעים, אף על פי שהוא קובע – אינו מברך; דאחר הרוב אזלינן. ואם הוא קובע במה שאין אחרים קובעין – בטלה דעתו אצל כל אדם". ע"כ. והכי נקטינן.
והאגור (סי' ריז) כתב: "ופירוש: "אם קבע סעודתו עלייהו" – פירש ה"ר אביגדור: דוקא סעודת ערב ובוקר, ולא סעודת עראי". ע"כ. והוא מדברי "שבלי הלקט" (סי' קנט). וליתא! אלא בין סעודת ערב ובוקר בין סעודת עראי, אם אכל שיעור שבני אדם קובעין עליו – מיקרי קביעות; ואי לא – לא; וכמו שנתבאר בסמוך בשם רבוותא".
וז"ל ספר "שבלי הלקט" (סדר ברכות סימן קנט):
"ופירוש סעודת קבע, השיב ר' אביגדור כהן צדק זצ"ל לר' בנימין אחי נר"ו, כי קביעות סעודה האמורה בכובא דארעא ולחמניות ופת הבאה בכיסנין – הוא סעודת הבקר והערב; לאפוקי אי אכיל להוא לאקראי בעלמא – מברך עליהן: "בורא מיני מזונות"".
היינו שבמחלוקת זו כבר חולק הב"י עם שבלי הלקט.

שלח תגובה