השתטחות על קבי צדיקים

בירורי הלכות וחקרי מנהגי ישראל
שלח תגובה
הודעה
מחבר
כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

השתטחות על קבי צדיקים

#1 שליחה על ידי כּוֹתָר » ד' מרץ 17, 2021 4:42 pm

ההשטחות על הצדיקים מוזכרת בחז"ל על רחל שנקברה בדרך בית לחם כדי שבני ישראל יתפללו על קברה, וכן כלב שנשתטח על קברי אבות (סוטה לד ב).

כמה ציטוטים על ענין זה:

א. זוהר ח"ג ע,ב.
ובשעתא דאצטריך עלמא רחמי וחייא אזלי ומודעי להו לנפשייהו דצדיקייא ובכאן על קברייהו… כדין אתערין נפשייהו דצדיקייא ומתכנפי ואזלין ושאטין לדמיכי חברון ומודיעי להו צערא דעלמא, וכלהו עאלין בההוא פתחא דגן עדן ומודיעי לרוח… וכלהו מודיעין לנשמה, ונשמה אודעת לקב"ה וכולהו בעאן רחמי על חיין וחס קודשא בריך הוא על עלמא בגיניהון. ועל דא אמר שלמה "ושבח אני את המתים שכבר מתו".
[תרגום: ובשעה שצריך העולם רחמים, והולכים החיים ומודיעים לנפשות הצדיקים ובוכים על קבריהם… אז מתעוררות נפשות הצדיקים ומתכנסות והולכות לישיני חברון ומודיעות להם צער העולם. וכולם נכנסים באותו פתח של גן העדן ומודיעים לרוח.. וכולם מודיעים לנשמה. ונשמה מודיעה לקב"ה וכולם מבקשים רחמים על החיים ומרחם הקב"ה על העולם בזכותם. ועל זה אמר שלמה "ושבח אני את המתים שכבר מתו"].

ועוד איתא בזוהר:

כד ישראל אתאן למתיהון אתיין בכמה תשובה לקמי קודשא בריך הוא, בתבירו דלבא, בתעניתא לקבליה וכלא בגין דנשמתין קדישין יבעון רחמי לקמי קודשא בריך הוא עלייהו וקודשא בריך הוא חייס על עלמא בגיניהון.
[תרגום: וכשישראל באים למיתיהם, באים בכמה תשובה לפני הקב"ה, בשבירת הלב ובתענית לפניו, והכל כדי שנשמותיהם הקדושות יבקשו רחמים לפני הקב"ה עליהם, והקב"ה ירחם על העולם בגללם].

ב. דרשות הר"ן הדרוש השמיני. וכיו"ב בספר העיקרים מאמר רביעי פל"ה.
"ולא בחייהם בלבד, כי גם אחרי מותם מקומות קברותיהם ראויין להמצא השפע שם… כי עצמותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלהי, עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה. ומפני זה אמרו רז"ל שראוי להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם. כי התפילה במקום ההוא תהיה רצויה יותר, להמצא [בגלל שנמצאים] שם גופות אשר חל עליהם כבר השפע האלקי". "דכלב שנשטתח על קברי אבות התפלל שם במקום קדושה כדי שתהא תפילתו נשמעת… שהמקום גורם".

וכעי"ז הוא מה שכתב במהרי"ל הלכות תענית:
"מה שרגילין ללכת לבית הקברות בתעניות… משום דבבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה ביותר על אדמת קדש"

כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: השתטחות על קבי צדיקים

#2 שליחה על ידי כּוֹתָר » ו' מרץ 19, 2021 12:08 am

בפוסקים דנו על אופן ההשטחות, מה האופן הראוי בכוונה, כדי שלא יהיה בכלל דורש אל המתים.

הב"ח כתב ביו"ד סי' ריז:
מי שנדר לילך לבית הקברות או למקוה ואירע לו שהלך ע"י עסק שם יצא ידי נדרו. תשובת מהרי"ל סימן קי"ח ומביאו הרב בהגהות שו"ע (סמ"ח). עוד ראיתי תשובה על שם מוהר"ר חיים פלטיאל (עי' שו"ת מהר"ם ב"ר ברוך ד"ל סי' קסד) על הנודרים לילך לבית הקברות קצת היה נראה כדורש אל המתים דכלב שנשתטח על קברי אבות (סוטה לד ב) התפלל לשם במקום קדושה כדי שתהא תפילתו נשמעת וכדכתיב באברהם (בראשית יט כז) אל המקום אשר עמד שם אלמא שהמקום גורם א"נ מי שביזה את המת ולכבודו משתטח על קברו זה מצינו (חגיגה טז ב, כב ב, יומא פז א, מכות ה ב) אך נשים ובני אדם שאינן יודעין זה לא ידעתי הליכתן למה ואני רגיל לפתוח להן בחרטה ויתירו להם הנדר ויתן לצדקה מה שהיה מוציא על הדרך ואח"כ יתן מה שנשער כפי שהיה טרחו והילוכו וזה יתן לצדקה וינצל מצעקה ע"כ. מיהו כבר החזיקו במנהג זה ואין מוחה ויש לזה סמך בספר הזוהר (פר' אחרי ע ב - עא ב) ודוקא להשתטח על קברי אבות ולהתפלל לפניו יתברך על כל צרה שלא תבוא בזכות אבותיו הנקברים פה וכיוצא בזה.

וכתב בשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סימן סח) וז"ל:
על מה שאין נזהרים על מה שכתב במהרי"ל (הלכות תענית) וז"ל: והמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל, אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבים שם, אך יבקש מאת השי"ת שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר תנצב"ה עכ"ל. והובא בבאר היטב הלכות ר"ה (סימן תקע"א), ובפמ"ג באשל אברהם שם.
ובאשל אברהם כתב שם על זה: ובסידור מענה לשון יש תפלות מה שאומרים על הקברות, משמע קצת שמבקשים מאת הנפש שיליץ טוב בעדינו עכ"ל. והנני לבאר בזה בעה"י אחרי שראיתי בספרים קטנים מהאחרונים שכתבו באזהרות ליזהר בזה שלא לשום מגמתו לבקש מהמתים להליץ בעדו, כי הוא בכלל 'ודורש אל המתים'. ולענ"ד האזהרה למותר, כי אין בזה איסור, אדרבה מצוה איכא כאשר נזכיר להלן, דהנה אם נאמר הכוונה בדברי המהרי"ל שלא ישים מגמתו בדבריו לבקש מהמתים כלל, גם להליץ בעדו, מחשש 'ודורש אל המתים', נמצא יסתער עלינו קושיות רבות, ודבריו יהיו מופרכים מעיקרא מהרבה מקומות בש"ס. מהא דאמרינן במסכת תענית (דף כג:) ברב מני דהוי מצערי ליה דבי נשיאה, אשתטח על קברא דאבוה, אמר ליה: אבא אבא הני מצערו לי, יומא חד הוי קא חלפי התם, אינקוט כרעא דסותוותייהו עד דקבילו עלייהו דלא מצערו ליה עיי"ש. וכן במסכת חגיגה (דף כב:) מיד הלך ר' יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי, אמר: נעניתי לכם עצמות בית שמאי וכו'.
הרי בפירוש שדיבר לאביו וקרי אבא אבא. וכן לבית שמאי לנוכחם בקברם. וכן בחגיגה (דף טז:): כל ימיו של יהודא בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג, והיה קולו נשמע וכו'. הרי ששם פניו נגד המת בקברו לבקש ממנו מחילה. וכן בהך דכלב שהלך להשתטח על קברי אבות (בסוטה לד:), אמר להן: אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. וכן עוד שם בסוטה (דף יג.) בקברניט של מלכים היה יוסף קבור, הלך משה ועמד על קברניט של מלכים, אמר: יוסף הגיעה העת וכו'. הרי שנשתטחו ודיברו להמת הקבור, כמפורש בלשונם, ואיך שייך לומר נגד דברי חכמינו ז"ל אלו. וכן ראיה מהך דברכות (דף יח:) דזעירי הוי מפקיד זוזי גבי אושפזיכתיה, עד: ואזיל ואתי שכיבה, אזל בתרה לחצר מות, אמר לה: זוזי היכא וכו'. וכן שם מאבוה דשמואל הוי קא מפקיד גביה זוזי דיתמי, כי נח נפשיה, לא הוי שמואל גביה, הוי קא קרי ליה: בר אכיל זוזי דיתמי, אזיל אבתריה לחצר מות, אמר: בעינן וכו' עיי"ש. וכי בשביל ממון עברו ח"ו על איסור: ודורש אל המתים, אף בנדנוד כל שהוא, הס מלהזכיר. וכן יש לומר מהך דשבת (דף קנב:): הני קפולאי דקפלי דרבי נחמן וכו', אתי ואמר ליה: מאן ניהו מר, אמר ליה: אנא אחא בר יאשיה וכו' עיי"ש. וכן בבבא בתרא (דף נח.) בההוא אמגושא דהוי חטיט שכבי, כי מטא אמערתא דרב טובי בר מתנא, תפשי בדיקניה. אתא אביי אמר ליה: במטותא מינך שבקיה וכו'. וכהנה וכהנה נמצא בדברי חכמינו ז"ל במקומות מפוזרים שדיברו להמתים כנזכר בזהר הקדוש פרשת אחרי (דף עא:) וז"ל: ובשעתא דאיצטריך עלמא רחמי וחייא, אזלין ומודעין ליה לנפשיה דצדיקיא, ובכאן על קברייה כו', כדין אתערין נפשא דצדיקייא ומתכנפין ואזלין ושאטין לדמיכי דחברון וכו', עכ"ל. עיי"ש באורך שכתב עוד שם בזהר שאמר ר' ייסא: בשעתא דאיצטריך עלמא למטרא, אמאי אזלינן לגביהון למיתיא, והא כתיב: ודורש אל המתים, ואסור. אמר ליה: עד כאן לא חמיתא גדפא דצפרא דעדן, ודורש אל המתים דייקא, דאינון חייבי עלמא דאינון מפלחי כוכביא, כד אתיין למיתיהן אתיין בחרשין לאתערא עליה זינין בישין, וכד ישראל אתאן למיתיהון אתיין בכמה תשובה מקמי קוב"ה בתבירו דלבא וכו', עכל"ה. הרי דצריך להודיע לנפשות הצדיקים על קבריהם כדי שיתפללו בעדינו, ואין בזה ח"ו משום 'ודורש אל המתים'. וכן מצינו בספר הישר, ביוסף שהלך על קבר אמו רחל, ובכה ועורר אותה בדבריו בעת שהוליכוהו הישמעאלים כנודע. וכן מצינו בכתבי האריז"ל ובשער הגלגולים פעמים רבות, מה ששלח תלמידיו על השתטחות קברי תנאים ואמוראים, לבקש מהם לגלות סתרי תורה, עיי"ש וכן בשאר ספרים הקדושים.
אלא ודאי פשוט ד'ודורש אל המתים' הוי רק המרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה דייקא, כדאמרינן בסנהדרין (דף סה) ופסקינן כן בשו"ע יו"ד (סימן קעט), ולא באופן אחר. ולשון הזהר שהבאתי מתאים לדברי הגמרא ופוסקים הנזכר, רק מפורש יותר, דודורש אל המתים הוי רק בחרשין וכשפים כדי לאתערא עליה זינין בישין כח הטומאה ר"ל, אבל ישראל כד אתאן למיתיהון וכו' כנזכר. וכן מצאתי עוד יותר מזה בלשון הזהר חדש (במדרש הנעלם, רות דף סה: מהדורה אמשטרדם), דרבי חסדא כשנפטר לעולמו, הלך ר' יוסי ובכה תמן על קבריה בליליה, שמע מגו קבריה חדוה דכתות כתות דמתכנפי וקאמרי: ניזול לחדוותא דהלולא דאורייתא דרבי חסדא וכו'. א"ל ברי וכו', א"ל בגין צערא דאבא אזלית ושמעית כל האי עכ"ל. הרי דלן שם בלילה על קברו. אלא ודאי כיון דאינו מרעיב עצמו, ואינו רוצה שישרה עליו רוח טומאה ח"ו, ואדרבא רוח קדושה (או משום צער, כמו שאמר: בגין צערא דאבא אזלית ללון שם), שוב לא הוי בכלל: ודורש אל המתים. וכיון שחסרו מהתנאים דפסקינן בגמרא סנהדרין, כגון שלא היה מרעיב עצמו, או שלא היה כוונתו לרוח הטומאה ח"ו, לא הוי איסור 'ודורש אל המתים' כנזכר. וגם במהרי"ל לא כתב כלל מחשש: ודורש אל המתים, משום דבאמת זה אינו בכלל 'ודורש', עפ"י הדין.
ומה שכתב במהרי"ל שלא ישים מגמתו נגד המתים, הלא זה ג"כ סותר לדברי חז"ל בש"ס בכמה מקומות שהבאתי, ששמו פניהם נגד המת, ואמר: אבא אבא וכו'. וכן בכלב שאמר: אבות העולם בקשו עלי רחמים, וכיוצא בלשונות שהבאתי. אלא ודאי כוונת המהרי"ל דלא ישום מגמתו שהמת יושיעו באיזה כח, דזהו בודאי עון פלילי. (וגם י"ל דהוי כמו מתפלל אל אמצעי חלילה, כמו שצווחו על תפלת מכניסי רחמים. אך בודאי כיון שנהגנו לומר תפלת מכניסי רחמים כמו שתירצו האחרונים, ע"כ גם בזה אין לחוש. וזה עדיף יותר ואינו ענין לשם, דמלאכים י"ל דהוי שעיר אמצעיים, משא"כ צדיקים, שעל זה נאמר: ותלך לדרוש את ה', בבית מדרשו של שם ועבר, להתפלל בעדה. ועיין החילוק בזה בשו"ת חתם סופר סי' קס"ו עיי"ש. וכ"ש צדיקים במיתתן שגדולים יותר בחייהן כמו שאמרו חז"ל, אם יזכירום ויודיעום, בודאי תפילתם בשמי מעלה יעשו אות לטובה בעדנו. ואלמלא זכותם ותפילתם של הנפטרים בשמי מעלה שמתפללים בעד החיים, לא היינו מתקיימים, כמו שכתוב שם בזהר 'אחרי' הנזכר, וכן במדרש (כי תשא פמ"ד): ישראל נמשלו לגפן, מה גפן החיים נשענים על המתים וכו'. וכהנה בדברי רז"ל ובספר חסידים. א"כ בודאי צריכין להודיעם כנזכר בזהר, שימליצו טוב בעדינו בכל משאלותינו, ואין בזה שום חשש איסור גם להאוסרים לומר פיוטי מכניסי רחמים, דצדיקים שאני ממלאכים כנזכר וז"פ וזה פשוט). וכשמבקש מהמת שימליץ טוב בעדו להש"י בשמי מעלה, בודאי גם המהרי"ל מודה דאין חשש בעל כורחו, דאל"כ יוקשה עליו מכל הש"ס הנזכר. וזהו כוונתו שלא ישים מגמתו נגד המתים בעצמם, אבל להמליץ בעדו אין חשש כנזכר.

וראה עוד שם שמפלפל בדברי מהר"ח פלטיאל והב"ח, ובדברי האריז"ל שלא ללכת לבית הקברות בכל עת, ובדברי המהר"ם שיק וספר חסידים ובסוף דבריו מסיים: בהא נחיתנא בהא סליקנא שאין חשש איסור, וכמו שביארנו לעיל מדברי חז"ל בש"ס הרבה פעמים, ודלא כנזכר כספר חיי אדם וספר ארץ המידה שהחמירו בזה. ואדרבא מצוה איכא כנ"ל.

ארי במסתרים
הודעות: 39
הצטרף: ד' מרץ 17, 2021 7:57 pm
עיסוק תורני: עורך תורני
דוא"ל: 3152856@GMAIL.COM

Re: השתטחות על קבי צדיקים

#3 שליחה על ידי ארי במסתרים » ו' מרץ 19, 2021 9:33 am

לפי הכותרת חשבתי שזה יסביר את ענין ה"השתטחות".
והכל מסביר רק את עצם השהיה והתפילה שם, ולא מה הענין להשתטח.

שלח תגובה