האם גוי חייב באבילות על הוריו שמתו

[ריחמא]

בס"ד


ברבינו בחיי פרשת כי תצא כתב על הפסוק "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים", וז"ל:
על דרך הפשט הזמן הזה שנתן לה הכתוב יש בו כמה תועלות, הא' שהטילה עליה תורה משפט אבלות שהיא שלושים יום כדי שתעשה חיובה באביה ואמה אם שמעה בהם שנהרגו בעודנה שבויה כי האדם יתחייב לכבד אביו ואמו בחיים גם לאחר מיתה. וכו' עכ"ל לעניניו.
וקשה והרי כעת כשבויה היא עדיין גויה וכי גוי מצווה להתאבל על אביו ואמו שמתו. ואשמח מאוד בביאור דברי רבינו בחיי אלו.

וראיתי בחת"ס על התורה פרשת כי תצא שכתב וז"ל: ובכתה את אביה ואת אמה ובפ' החולץ ר"א אומר אביה ממש ור"ע אומר ע"ז וק' מ"ט להוציא קרא מפשטיה ועוד מ"ט לומר אביה ואמה על ע"ז וע"כ כר"א אביה ואמה ממש וע"ש בתוס' ונלע"ד דר"ע לא פליג דודאי אביה ואמה ממש אלא דקשה די לעשות אבל ז' ימים מ"ט שלשים יום אך נ"ל כיון שצריכה להתגייר ולעזוב דתה לגמרי וזה מרומז ג"כ באביה ואמה ע"ז שלה וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ונעקרה לגמרי ממשפחתה וגרע ממיתת אביה ע"כ דין הוא שתתאבל אליו שלשים יום. עכ"ל.

[איכא מאן דאמר]

נלענ"ד
שכידוע מצוות כיבוד הורים היא מצוה שכלית וממילא היא שייכת גם אצל גוים
וידוע מה שהפליגו חז"ל בדמא בן נתינא ובכיבוד הורים שלו ומה שקיבל בשכרו