פסק הרמב"ם (הל' אישות פט"ו ה"כ) 'וכן צוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל שישנא, וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח'.
כאן רואים עד כמה האשה צריכה לכבד את בעלה.
אולם לאידך בהלכה הקודמת כתב הרמב"ם 'וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז'.
משמע שהאיש צריך לכבד את האשה, ולכאורה הדברים סותרים.
יישוב הסתירה ברמב"ם,
האיש והאשה לא צריכים להשתוות. ואף אחד לא צריך לבדוק עם השני מקיים את מצוותו.
אלא "ציוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה", האשה צריכה לעשות את שלה.
ו"צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו", האיש צריך לעשות את שלו.
ועל זה כתב שאם כל אחד יתמקד בשלו: "ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח".