כפייתי - האם נחשב כשוטה שפטור מכל התורה ?

[אורח]

יש לחקור שאלה שלצערינו הרב מאוד מצויה בדורינו,
מה הדין אדם שסובל מכפייתיות או כלשון בני הישיבות 'נערויסט' לענין דיני התורה,
האם דינו כשוטה (אע''ג שלכאו' רואים שהוא אדם נורמטיבי לחלוטין ואינו מתנהג כמנהג השוטים) ופטור מכהת''כ,
או שדינו ככל האדם ואין לו קולות להיפטר מדיני התורה.

[ענף עץ אבות]

הסטייפלר בקריינא דאיגרתא (ח"א סי' רע"א-רפ"ב) כתב כמה מכתבים בענין הזה, שצריך להקל להם בכל הקולות האפשריות,
ובנוסף חשוב לפסוק להם את הדברים בצורה חותכת בלי שום פקפוק, ומבלי להכנס עמהם בדו"ד וסברות.

[ענף עץ אבות]

חשבתי להביא לזה גם מקור מדברי התוס' ר"ה י"ז ע"א ד"ה קרקפתא וז"ל:

אבל אם ירא להניח משום דבעינן גוף נקי כאלישע בעל כנפים כדאיתא בריש במה טומנין (שבת דף מט. ושם) והוא דואג כל שעה שמא לא יוכל להזהר לשמרה בטהרה ובקדושה הא ודאי אין עליו דין פושעי ישראל בגופן

ומסתבר שהתוס' לא מדברים באדם שמתיירא ע"פ הדין וההלכה של שמירת הגוף,
שא"כ הוא אנוס גמור ומה הה"א שיהיה בדין חמור של קרקפתא דלא מנח תפילין,
אלא לענ"ד הפשט שמדובר בנערויסט, שמתיירא למרות שע"פ הלכה לא היה לו לחשוש,
אך מאחר והוא סבור (בטעות) שעליו לחשוש, הוא כבר לא פושע ואין עליו חומרת קרקפתא וכו', ועיין.

[חפץ בחיים]

האם דינו כשוטה (אע''ג שלכאו' רואים שהוא אדם נורמטיבי לחלוטין ואינו מתנהג כמנהג השוטים) ופטור מכהת''כ,
או שדינו ככל האדם ואין לו קולות להיפטר מדיני התורה.

לא התבאר מדוע לפטרו מכל התורה,
יש בהלכה הגדרות ברורות מה נקרא שוטה וכמו מה שאיתא בגמ' הלן בבית הקברות וכדו' וודאי דאותם נרוויסטים אינם בהגדרה זו ופיקח הוא לכל דבריו ולא גרע מעתים חלים ועתים שוטה שבזמן בריאותו חייב בכהת"כ.

[ענף עץ אבות]

אכן יל"ע אם שייך להגדרה של שוטה, אך עכ"פ יש בזה פטור של אונס.
[שהיא מחלה נפשית, וככל שיתנו לו להמשיך מצבו רק יתדרדר].

[חפץ בחיים]

חשבתי להביא לזה גם מקור מדברי התוס' ר"ה י"ז ע"א ד"ה קרקפתא וז"ל:

אבל אם ירא להניח משום דבעינן גוף נקי כאלישע בעל כנפים כדאיתא בריש במה טומנין (שבת דף מט. ושם) והוא דואג כל שעה שמא לא יוכל להזהר לשמרה בטהרה ובקדושה הא ודאי אין עליו דין פושעי ישראל בגופן

ומסתבר שהתוס' לא מדברים באדם שמתיירא ע"פ הדין וההלכה של שמירת הגוף,
שא"כ הוא אנוס גמור ומה הה"א שיהיה בדין חמור של קרקפתא דלא מנח תפילין,
אלא לענ"ד הפשט שמדובר בנערויסט, שמתיירא למרות שע"פ הלכה לא היה לו לחשוש,
אך מאחר והוא סבור (בטעות) שעליו לחשוש, הוא כבר לא פושע ואין עליו חומרת קרקפתא וכו', ועיין.

דבריך נראים אמת מהתוס' שבת מט ע"א ומהר"ם שם

[ענף עץ אבות]

חשבתי להביא לזה גם מקור מדברי התוס' ר"ה י"ז ע"א ד"ה קרקפתא וז"ל:

אבל אם ירא להניח משום דבעינן גוף נקי כאלישע בעל כנפים כדאיתא בריש במה טומנין (שבת דף מט. ושם) והוא דואג כל שעה שמא לא יוכל להזהר לשמרה בטהרה ובקדושה הא ודאי אין עליו דין פושעי ישראל בגופן

ומסתבר שהתוס' לא מדברים באדם שמתיירא ע"פ הדין וההלכה של שמירת הגוף,
שא"כ הוא אנוס גמור ומה הה"א שיהיה בדין חמור של קרקפתא דלא מנח תפילין,
אלא לענ"ד הפשט שמדובר בנערויסט, שמתיירא למרות שע"פ הלכה לא היה לו לחשוש,
אך מאחר והוא סבור (בטעות) שעליו לחשוש, הוא כבר לא פושע ואין עליו חומרת קרקפתא וכו', ועיין.

דבריך נראים אמת מהתוס' שבת מט ע"א ומהר"ם שם

חזק וברוך על המקור,
אם כי כעת [לאחר שהתבוננתי במהר"ם] חושבני שקאי יותר על עצלנים, שאין להם כח להניח תפילין,
אלא שהם מתרצים את עצמם בהצטדקות שכביכול הם חוששים ויראים שמא לא ישמרו על התפילין כראוי,
ויתכן שעצם זה שהיהודי מרגיש צורך לתרץ את עצמו ולהצטדק, זה כבר מוריד מהעברינותא.
וכיו"ב ידוע לענין גדר מחלל שבת בפרהסיא, שאם הוא מתבייש מאדם חשוב, יש המצדדים שאינו בכלל מחלל שבת בפרהסיא.
הרי שההרגש של הבושה שעוד טמונה בתוכו של יהודי, זה עצמו מוריד מגודל העבירה. ואולי.