מה שקורים במרוצה ומדלגים חצאי תיבות

[כּוֹתָר]

מצאתי מקור בגמרא וברש"י, לתופעה מצויה בעיקר בציבור האשכנזי - חסידי, שמתפללים לפעמים במרוצה, וקרוב הדבר שאם היה אפשרות לבודד כל מילה ולבודקה, היה יוצא קטעי הברות בחסר גדול של הגיות ועיצורים. והנה מצאתי בלימוד הדף היומי מקור שיש קריאה כזאת בשעת הדחק.
בגמ' ברכות כב:
היה קורא בתורה ונזכר שהוא בעל קרי אינו מפסיק ועולה אלא מגמגם וקורא.
ורש"י מפרש: מגמגם במרוצה.

[מתודה]

איפה ראית ברש"י שהמגמגם אומר קטעי הברות בחסר גדול של הגיות ועיצורים?

[כּוֹתָר]

איפה ראית ברש"י שהמגמגם אומר קטעי הברות בחסר גדול של הגיות ועיצורים?

למה הגמרא קוראת למרוצה - גמגום ?
וראיתי בשוטנשטיין שרבינו יונה מפרש את רש"י "שיקרא המילים בגמגום באופן שהמילים אינן ברורות.

[מתודה]

מה הקשר בין גמגום לחסר בהברות? המגמגם אומר את כל ההברות בלי יוצא מן הכלל אלא שהוא מפסיק ביניהן.
ובר מן דין, מי אמר שגמגום בלשון הש"ס משמש למושג גמגום בימינו.

[כּוֹתָר]

ראיתי בשוטנשטיין שרבינו יונה מפרש את רש"י "שיקרא המילים בגמגום באופן שהמילים אינן ברורות".

[מתודה]

ראיתי בשוטנשטיין שרבינו יונה מפרש את רש"י "שיקרא המילים בגמגום באופן שהמילים אינן ברורות".

לא מצאתי את זה ברבינו יונה (יש רבינו יונה בדף כב ע"א מדפי הש"ס בד"ה שהיה מגמגם, הוא לא כותב כלום בסגנון הנ"ל)

[כּוֹתָר]

ראיתי בשוטנשטיין שרבינו יונה מפרש את רש"י "שיקרא המילים בגמגום באופן שהמילים אינן ברורות".

לא מצאתי את זה ברבינו יונה (יש רבינו יונה בדף כב ע"א מדפי הש"ס בד"ה שהיה מגמגם, הוא לא כותב כלום בסגנון הנ"ל)

שוטנשטיין מציינים לרבינו יונה דף יג,ב בדפי הרי"ף ד"ה שהיה.
אין תח"י כעת גמרא עם מפרשים.

[מתודה]

שוטנשטיין מציינים לרבינו יונה דף יג,ב בדפי הרי"ף ד"ה שהיה.
אין תח"י כעת גמרא עם מפרשים.

זה בדיוק הדיבור שהזכרתי. וז"ל: שהיה מגמגם - כלומר שלא היה קורא התיבות בצחות אלא בגמגום, ואית דמפרשי שהיה קורא בדרכו אלא שלא היה מזכיר האזכרות. עכ"ל.
"לא היה קורא התיבות בצחות", מסתבר שלא מדובר על חיסור הברות, אלא שלא בחיתוך מספיק (וכנראה לזה התכוונו בשוטנשטיין שהמילים אינן ברורות). אין שום הגיון לומר שמי שהחסיר הברה מהתיבה נחשב לו כאילו אמר את כל התיבה.