מזיק – משלם על החפץ או על הערך הממוני

[כּוֹתָר]

יש חקירה באחרונים בתשלומי מזיק, על מה מחייבים אותו לשלם, האם על החפץ שהזיק, או על מה שהחסיר דמים לניזק.
ויש בזה נפקא מינה, בדבר שאין לו ערך ממוני, כמו 'משקפיים' שאחר שהכינו אותם כפי שמותאם לפלוני אי אפשר למוכרן לאחרים. אם הזיק משקפיים לחברו האם חייב לשלם, אם משלמים על ההפסד הממוני שהזיק אותו, כאן יהיה פטור מתשלומים. אבל אם חייב לשלם על החפץ שהזיק - יהיה חייב לשלם.
ויש להביא ראיה מהגמרא בב"ק צח. אמר רבה הצורם אוזן פרתו של חברו, אף שפסלה לקרבן, פטור מדיני אדם, כי "כולהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימי". ומבואר, שאף שבשוק פרה תמה דמיה יקרים יותר, כי יש לה ביקוש גדול יותר עבור קרבנות, אין מתחשבים בערך הדמים שהזיק לו. אלא התשלומים הם על החפץ עצמו, ובשור לא נחשב שיש נזק בשור עצמו, כי שור מיועד לשימושים אחרים ולא למזבח.
והנה נחלקו האחרונים לגבי אתרוג שנקנה בדמים יקרים מפני חשיבותו, ובא אחר וגנבו ממנו ופסלו, אי מצי פטר נפשיה בנתינת אתרוג אחר כשר אף שאיננו חשוב כמו האחר. משום דאמר ליה: אתרוג זה אי לאו משום מצוה איננו שוה כי אם זוז, וכיון שכל חיובי הוא משום דבעית לקיומי מצות ולקחתם לכם, כיון שאף באתרוג זה אתה מקיים המצוה כבר נפטרתי מחיובי, או דלמא מצי אמר ליה אנא בעינא למיעבד מצוה מן המובחר.
המהר"ם מינץ סי' קיב פסק הלכה למעשה שמשלם דמי אתרוג כשר בזול והביא ראה מפרק מרובה דף ע"ח (ע"ב) שמחדש רבא הרי עלי עולה והפריש שור, ובא אחר וגנב, יכול הגנב לפטור עצמו בכבש לרבנן או בעולת העוף לראב"ע, כיון שקיבל על עצמו להביא עולה וכבש ועוף גם כשרים לעולה. הרי שהטענה שרוצה לקיים מצוה מן המובחר אינה טענה, וא"כ בנדון דידן נמי יכול גנב למיפטר נפשיה באתרוג שיוצא בו ידי חובה.
והמשנה למלך הלכות מעשה הקרבנות פט"ז ה"ז דוחה ראייתו:
"כד מעיינינן שפיר נראה דלא דמי כלל, משום דשאני התם דשור זה שהפריש אין לו דמים, דהא קי"ל (פסחים פט: פ"ד ממעילה ה"ח) דהמוכר עולתו לא עשה ולא כלום, נמצא שאין חיובו של הגנב אלא משום תשלומו של הנודר, ומש"ה פטר נפשיה בכבש לרבנן ובעולת העוף לראב"ע. אבל הכא גבי אתרוג מצי למימר הנגזל אנא הוה מזבנינא ליה בדמים יקרים כמו שלקחתי אותו, ונמצא שיש כאן חיוב דמים שהפסידו". עד כאן לשון המל"מ.
והנה בפמ"ג חידש שבשוגג לכולי עלמא משלם דמי הזול, והוא בסימן תרנ"ו משבצות זהב סק"א, שהביא שם דעות חלוקות בהפסיד ראובן לשמעון אתרוג שווה הרבה, וכתב: "ועיין שו"ת חכם צבי [סימן קכ] כתב בפשיטות החוטף מראובן אתרוג צריך לשלם כפי מה ששווה עתה. והנה בפסלו בשוגג יש לומר דפטר נפשיה באתרוג קטן אף לשו"ת חכם צבי ז"ל". עכ"ל.
וצ"ב בדעתו מה שמחלק בין שוגג למזיד. ונראה שסובר שיש לו דין גרמי, וגרמי אינו חייב רק במזיד. ועדיין צריך ביאור מדוע שלא נחייבו מדין מזיק.
ולפי המבואר, שמדין מזיק אי אפשר לחייב על כך שאיבד את הערך הכספי רק על מה שאיבד את החפץ עצמו, מבואר היטב, שלדעת החכם צבי השווי של האתרוג עצמו, הוא מה שווה כאתרוג כשר לברכה ולא יותר, ולכן פטור בשוגג מדמי ההידור. אבל במזיד שאפשר לחייבו מדין גרמי, ניתן לחייבו על כך שגרם לו הפסד ממוני בשווי שהיה יכול למוכרו בשוק.


(את כל זה שמעתי מפי אחי הרב גדליה שליט"א)

[איינער מענטש]

יש חקירה באחרונים בתשלומי מזיק, על מה מחייבים אותו לשלם, האם על החפץ שהזיק, או על מה שהחסיר דמים לניזק.

לכאורה בזה תלויים דברי הגר"ח הידועים על מי שיש לו שני חפצים נדירים יחידים בעולם ששוויים מפני נדירותם וכשהוזק אחד מהם ונותר השני יחידי בעולם הוכפל שוויו.

[כּוֹתָר]

יש חקירה באחרונים בתשלומי מזיק, על מה מחייבים אותו לשלם, האם על החפץ שהזיק, או על מה שהחסיר דמים לניזק.

לכאורה בזה תלויים דברי הגר"ח הידועים על מי שיש לו שני חפצים נדירים יחידים בעולם ששוויים מפני נדירותם וכשהוזק אחד מהם ונותר השני יחידי בעולם הוכפל שוויו.

יישר כוחך !
תוכל לתת לי מראה מקום לדברי הגר"ח.

[איינער מענטש]

תוכל לתת לי מראה מקום לדברי הגר"ח.

זה מפורסם מאוד כתושבע"פ. אני לא יודע אם זה מפי כתבו. תחפש בהיברובוקס "הגר"ח בולים" ותמצא הרבה ספרים שמביאים שמועה זו (כי בבולים זו דוגמא יפה שכל שווים בשביל אספנות ובזה השווי הוא לפי הנדירות).
עכשיו אני רואה שבס' אחד http://beta.hebrewbooks.org/reader/read ... hlts=&ocr= כתב שזה נדפס בשם הגר"ח בספר הזכרון אהל ישעיהו על ב"ק (יש שם כתבי יד חדשים רבים ואיני יודע אם הם מצאו את המקור בכתי"ק הגר"ח, או שציטטו בע"פ כמו בשאר הספרים), אלא שהס' הזה לא נמצא במאגרים הממוחשבים.

[כּוֹתָר]

תוכל לתת לי מראה מקום לדברי הגר"ח.

זה מפורסם מאוד כתושבע"פ. אני לא יודע אם זה מפי כתבו. תחפש בהיברובוקס "הגר"ח בולים" ותמצא הרבה ספרים שמביאים שמועה זו (כי בבולים זו דוגמא יפה שכל שווים בשביל אספנות ובזה השווי הוא לפי הנדירות).
עכשיו אני רואה שבס' אחד http://beta.hebrewbooks.org/reader/read ... hlts=&ocr= כתב שזה נדפס בשם הגר"ח בספר הזכרון אהל ישעיהו על ב"ק (יש שם כתבי יד חדשים רבים ואיני יודע אם הם מצאו את המקור בכתי"ק הגר"ח, או שציטטו בע"פ כמו בשאר הספרים), אלא שהס' הזה לא נמצא במאגרים הממוחשבים.

תודה רבה.
לפי הצד שמשלם על הערך הממוני, במקרה זה הוא ודאי לא הפסיד לו ממון ופטור. לפי הצד שמשלם על החפץ יש צד שחייב, אך מ"מ יתכן לומר שפטור מפני ששילם לו בכך שיתייקר הערך של הבול האחרון.
האם שייך לומר שהניזק ישלם למזיק על מה שהרוויח יותר בזכות הנזק ?

[איינער מענטש]

מה שכתבת ששילם לו כשהתייקר הבול האחרון, בקישור הנ"ל מצטט את הגר"ח באופן אחר, שכיון שאין הפסד ממוני לא חשיב מעשה היזק בכלל, ואני אינני מבין מה הקשר בין שני הבולים לענין ההיזק, איך התייקרות של הבול השני משפיעה על הגדרת מעשה הנזק בבול הראשון. וכי שני הבולים הם יחידה אחת שאנו דנים שסוכ"ס ערכם המשותף לא ירד?? הרי לענין ההיזק אין שום קשר ביניהם. בשלמא אם מעשה ההיזק היה בשניהם, אז אנחנו דנים אותם יחד, אבל הוא הזיק רק בול אחד, ומה שהשני התייקר זה לא קשור אליו באופן ישיר. (לכל היותר זה קשור לדין יורד לתוך שדה חבירו וכיו"ב אבל זה לא קשור לנזק)
(גם מה שדן בס' הנ"ל לחלק בין שריפת בולים למחזיק חפץ מבוטח דבשריפת בולים חשיבא השבה בהתייקרות הבול השני, לא חלי ולא מרגיש שהגר"ח בתשובתו - כפי שציטט שם הוא עצמו - לא מדבר על השבה אלא שאם השני התייקר איך כאן מעשה היזק בכלל).

[כּוֹתָר]

מה שכתבת ששילם לו כשהתייקר הבול האחרון, בקישור הנ"ל מצטט את הגר"ח באופן אחר, שכיון שאין הפסד ממוני לא חשיב מעשה היזק בכלל, ואני אינני מבין מה הקשר בין שני הבולים לענין ההיזק, איך התייקרות של הבול השני משפיעה על הגדרת מעשה הנזק בבול הראשון. וכי שני הבולים הם יחידה אחת שאנו דנים שסוכ"ס ערכם המשותף לא ירד?? הרי לענין ההיזק אין שום קשר ביניהם.

לפי הצד שמשלם על היזק הדמים שהזיק, בכלל לא מעניין אותי החפץ. אלא השווי הכספי שניזוק ולכן מוערך הערך של שתיהם יחד.
נכון, שהוא כתב זאת, אפילו לפי הצד שמשלם על החפץ, ואז קשה קושייתך.