נדברו

איינער מענטש כתב: ↑ מה הקשר בין חבלה לכאב?

לאו דוקא מצד חבלה, השאלה אם הורי הילדה מחוייבים להוציא יותר כסף כדי שיכאב פחות שלא יגרם לה יותר צער

זו לא שאלה הלכתית אלא מוסרית ולכן זה לא קשור לכאן.

[quote="עוסק בתורה" post_id=3528 user_id=57]
[quote="תלמיד חכמים" post_id=3527 user_id=75]
בפרקי דרבי אליעזר כתב שזה אחת מי' קללות שנתקללה האשה שנרצעת כעבד, אם כן זהו רצון ה'.
[/quote]

ומכאן יש להקשות על דברי הגר"ל מינצברג שבדורות האחרונים הקללות של האדם והאישה מתבטלים אט אט...
[/quote]

אפשר אולי מקור או הרחבה בדברי הגר"ל מינצברג הנ"ל?

@עוסק בתורה לא הצלחתי לצטט אותך כראוי אז אני קורא לך בדרך זו

אויש גם עכשיו לא הצלחתי

כך שמעתי משמו, שהרי כיום יש עבודות שאין בהן קושי פיזי, והאפידורל מפחית משמעותית את ה"בעצב תלדי בנים".

[quote=אורח post_id=3553]
[quote=אורח post_id=3549]
אגב, בתינוקת יש שאלה נוספת אם ההורים יכולים לחבול בלי רצונה, בגלל שכשהאם גדלה היא רצתה עגילים [הרי לא כל בת רוצה עגילים, ומי אמר שאותה תינוקת תרצה כשתגדל] וגם בזה התיר הגרש"ז, שוב, בלי להסביר למה.
[/quote]

האמא יודעת מה יפה לבתה, ואם שאר הבנות במשפחה עם עגילים, גם היא יום אחד תנקב את אוזניה, אז חבל על הכאבים.
[/quote]

ראה כאן, לא כזה ברור שזה אכן חוסך כאב, לא ברור שהיא היתה מעדיפה יש ריבוי דעות בעניין מבחינה פרקטית וממילא צריך להשליך גם מבחינה הלכתית
https://www.prog.co.il/threads/%D7%90%D ... AA.489456/

אורח כתב: ↑ והלא אסור לאדם לחבול בעצמו.

המציאות היא שהחורים אם לא יכניסו עגיל תקופה מסויימת החור נסגר מאליו,
יתכן כי אין זה בכלל חבלה
מה גם שבשעת עשיית החורים לא יוצא שום דם, אז הוא חבלה שאין בו דם,

אם כבר יש לדון בניתוח קוסמטי אם הוא מותר או אסור,

עוסק בתורה כתב: ↑ כך שמעתי משמו, שהרי כיום יש עבודות שאין בהן קושי פיזי, והאפידורל מפחית משמעותית את ה"בעצב תלדי בנים".

בעולם הגדול גם "והוא ימשול בך" כבר לא משהו

אורח כתב: ↑http://chabadpedia.co.il/index.php/%D7% ... 2%D7%AA%3F במס' 4 מסופר גם על גבר שענד עגיל בהוראת הרבי המהר"ש מליובאוויטש

כמובן, מיירי התם ב'הוראת שעה'. ואא"פ למילף מינה.

סערצע כתב: ↑

אורח כתב: ↑http://chabadpedia.co.il/index.php/%D7% ... 2%D7%AA%3F במס' 4 מסופר גם על גבר שענד עגיל בהוראת הרבי המהר"ש מליובאוויטש

כמובן, מיירי התם ב'הוראת שעה'. ואא"פ למילף מינה.

מה הסיפור שם? (חבדפדיה חסום לי)

אליקים כתב: ↑מה הסיפור שם? . .

מכאן [רשימת סיפורים ששמע הגה"ח ר' דוד שי' דובאוו, מאביו (להבחל"ח) הרה"ח ר' יהודא ליב (ב"ר יצחק) ע"ה דובאוו]:

ה. הרה"ח ר' מנחם צבי ריבקין הי' רב במנצ'סטר. הוא נולד בשנת תרכ"ט, הוריו שיכלו את ילדיהם בצעירותם. אביו נסע לכ"ק מוהר"ש לבקש ברכה עבור זרעא חייא וקיימא. הרבי בירכו ונתן לו עגיל לענוד באוזנו של הרך הנולד כסגולה לאריכות ימים. עם לידתו של הרב מנחם צבי ענד אביו את העגיל באוזנו הימנית ולא מש ממנו עד יומו האחרון (תמונה מצו"ב, העגיל על אזנו הימנית).

זקני ר' יצחק סיפר דבר פלא. בצהרי ערב יום הכיפורים תש"ח הלך ר' מנחם צבי למקוה, עם יציאתו ראה שנעלם לו העגיל שכל חייו לא מש מאוזנו. הוא היה ממש שבור בתכלית, כל הנוכחים במקווה עזרו לו לחפש - עד שריקנו את מי המקווה ולא מצאו. כמה שעות מאוחר יותר, קודם תפילת 'כל נדרי' הלך ר' מנחם צבי ל'ארון הקודש' בכדי לקחת ס"ת במדרגות שלפני הארון, נפל ויצאה נשמתו בטהרה.

ובלשון הר"י מונדשיין ע"ה (במאמרו "גאון, חסיד ו... עגיל"):

בעיר פליסא אשר בפלך וילנא התגורר החסיד ר' יחיאל נתן ריבקין, שנמנה עם חסידי אדמו"ר ה'צמח צדק' ואחרי הסתלקותו – עם חסידי אדמו"ר המהר"ש.
צער גידול בנים רב היה לו לר' יחיאל נתן, באשר כל הילדים שנולדו לו – שלושה או ארבעה – לא האריכו ימים ומתו בילדותם ר"ל.
נסע ר' יחיאל נתן אל המהר"ש ושטח לפניו את מר לבו; בירכו הרבי בזרעא חייא וקיימא, וגם נתן לו עגיל כסף לתלותו באוזן הילד שיוולד, כסגולה לאריכות ימים.
כשנולד הבן מנחם צבי – בערך בשנת תרכ"ט – ענדו לו כמובן את העגיל, ונתקיימה בו ברכתו של הרבי. עגיל זה לא מש מאזנו הימנית של ר' מנחם צבי עד סוף ימיו, והוא ניכר היטב בתמונה משנות חייו האחרונות.

וזוהי תמונתו המדוברת:
--
ואגב, נוסח מצבתו של אותו חסיד מעניין ביותר. וכך נחקק על-גבה:

פ"נ \ הרב הגדול בקי בש"ס על הדף \ החסיד מסור ונתון לתורת חב"ד \ בעל מדות תרומיות, יראת ד' היתה חופפת על פניו \ אהוב לבריות, קיבל את כל אדם בסבר פנים יפות \ וותרן הי' בממונו והי' מן הנעלבים ואינם עולבים \ ה"ה רבינו ר' מנחם צבי ב"ר יחיאל נתן ז"ל ריבקין \ שמש בכתר הרבנות כ"ד שנה בפה מנשסתר \ ומלפנים בערי וורשא ווילנא בהביהכ"נ דחסידי חב"ד \ יצאה נשמתו בטהרה בעיוכ"פ אחרי הטבילה והוידוי \ שנת תש"ח לפ"ק בן ע"ט שנה \ ת' נ' צ' ב' ה'

[quote="בן ישיבה" post_id=4370 user_id=239]
[quote=אורח post_id=3522]
והלא אסור לאדם לחבול בעצמו.
[/quote]

המציאות היא שהחורים אם לא יכניסו עגיל תקופה מסויימת החור נסגר מאליו,
יתכן כי אין זה בכלל חבלה
מה גם שבשעת עשיית החורים לא יוצא שום דם, אז הוא חבלה שאין בו דם,
[/quote]

זה שהחור נסגר מאליו (שזה לא תמיד קורה) לא אומר שזה לא חבלה, כמו שחתך זה חבלה למרות שמתרפא לבד וכמו כל ניתוח ובעצם כל חבלה שאינה כריתת איבר כלשהו, מה גם שהן עושות את החור על דעת כן להכניס בו עגילים ושלא יסתם

לא זוכר עכשיו מקור, אבל ראיתי פעם שלא ברור שזה היה תכשיט שנכנס בתוך חור באף, יכול להיות שהיה משהו בלי חור
[/quote]

אכן, זה לשון האבן עזרא שם נזם. יש נזם שהוא באף גם באזן ושעל האף ירד מעל פתיל קשור במצח:

אורח כתב: ↑ והלא אסור לאדם לחבול בעצמו.

עברתי על כל האשכול ואני רואה שאף אחד לא כתב את התשובה הפשוטה לשאלה הנ"ל. חבלה האסורה היא חבלה שאינה לצורך, אבל כל חבלה שהיא לצורך, לדוגמא - מנתחים אדם כדי לרפא אותו, או כדי לייפות אותו, אין בזה משום חובל בעצמו.

ויעויין בשו"ת 'אגרות משה' (חו"מ ח"ב סי' סו), בדין ניתוח פלסטי לנערה, "דהא איתא בכתובות דף נ"ט ע"ב תני ר"ח אין אשה אלא ליופי שודאי יש להחשיב שהוא לטובתה ומותרת לחבול בשביל להתיפות".

עוסק בתורה כתב: ↑

תלמיד חכמים כתב: ↑ בפרקי דרבי אליעזר כתב שזה אחת מי' קללות שנתקללה האשה שנרצעת כעבד, אם כן זהו רצון ה'.

ומכאן יש להקשות על דברי הגר"ל מינצברג שבדורות האחרונים הקללות של האדם והאישה מתבטלים אט אט...

לא הבנתי מה הקושיה, אכן הקללות הולכות ומתבטלות. הקללה שתהא עטופה כאבל התבטלה כי חובשות פאה נכרית, הקללה של צער גידול בנים התבטלה כי שולחות לבית ספר או מעסיקות בייביסיטר, הקללה של "והוא ימשול בך" התבטלה כי הנשים מושלות ויכולות בהינף יד לשלוח את הבעל למעצר או למאסר ארוך, הקללה של "חבושה בבית האסורים" התבטלה כי יוצאות לרחוב במידה שווה לגברים, הקללה של "כר לבעלה" התבטלה במקרים רבים וד"ל (וכבר בגמ' מוזכר ערכתי לו שולחן והפכו), הקללה של "מגדלת שיער" התבטלה כי שבח הוא לה, וכן משתנת כבהמה שבח הוא לה לפי מ"ד אחד בגמ', הקללה של "דם נדה" התבטלה כי לוקחות כדורי מניעה וממילא גם אין מחזור אלא לעיתים רחוקות, הקללה של "דם בתולים" התבטלה כי מתחתנות מאוחר והרבה לא רואות דם, הקללה של "בעצב תלדי בנים" התבטלה כי לוקחות אפידורל, אולי רק צער העיבור נשאר כי מזה אי אפשר להתחמק.

באוצר המדרשים ראיתי שמנו גם "מינקת לכ"ד חודש" וגם זה התבטל כי נותנות מטרנה, ושמזדקנת במהרה וגם לזה מצאו פתרונות היום ונשים זקנות נראות כצעירות ע"י ניתוחים וטיפולים.

בענין העגילים שתהא נרצעת כעבד, גם לזה מצאו פתרון בדמות עגילים שלא דורשים ניקוב חור אלא נצמדים לאוזן באופנים שונים.

גם קללות האדם התבטלו כי אדם יושב במשרד או לומד בכולל ומתפרנס יפה מאוד. ריח זיעה התבטל כי שם דאודורנט. וכן הלאה.

פרשת השבוע, לרבקה אמנו היה נזם באפה.