תרומה למי?

[אורח]

לאחרונה אנחנו מוצפים בהמוני קמפיינים שונים של איסוף תרומות עבור מטרות שונות. ברבים מהמקרים מדובר במוסד שהוקם בלי בסיס פיננסי טבעי ומסתמך על רחמי הציבור שיענה לשוועתו ומצוקתו להחלץ מהחובות האדירים אליו נקלע. רק בשבועיים האחרונים פנו אלי מטעם כמה מוסדות של החזקת תורה בבקשה לעזרה להחלץ מהחובות העצומים הרובצים על כתפיהם, אלא שעיון קל בנושא מעלה כי היה ברור מלכתחילה לכל מי שיודע מעט חשבון שהמוסד יקלע לחובות עצומים תוך זמן קצר (הנה החשבון: אם ההוצאות הם פי שנים, שלוש או ארבע מההכנסות, אזי אחרי חישוב קליל - בלי מחשבון - יצא שאמור להיות א י ז ש ה ו הפרש בין ההכנסות להוצאות. הפרש זה נקרא בלשון העם "חובות").

ואני עומד ותמה לעצמי: איש לא מפקפק בערך החשוב של החזקת תורה, אבל האם זו התנהלות אחראית להקים מוסד בידיעה ברורה שהוא הולך להכנס לחובות ואז יאלץ לעורר את רחמי הציבור לחלצו ממצוקתו? וכי הערך העצום של החזקת לומדי תורה מתיר להתנהל בחוסר אחריות ולהכנס למצב בעייתי? האם חיוב צדקה כולל עזרה למי שהכניס את עצמו ביודעין למצב ביש?

מסתמא יש שיאמרו: החזקת תורה היא בדרך ניסית - "הארון נושא את נושאיו", ולכן בכדי להחזיק תורה אפשר ורצוי להתנהל שלא כדרך הטבע ולסמוך על הנס. אך צ"ע שא"כ למה הוצרכה התורה לחייב את עם ישראל בתרומות ומעשרות בכדי להחזיק את שבט לוי, הרי יכולים לסמוך על הנס? וגדולה מזו כתב המשך חכמה בפרשת פנחס, שהטעם שנשאר מספרם של שבט לוי מועט הוא משום שיקשה על כלל ישראל לכלכל עם רב, ולא רצה הקב"ה לסמוך על הנס*. ומלבד זאת, אם באמת סומכים על הנס - למה נצרכים לעורר את רחמי הציבור ולקושש פרוטה לפרוטה, ולא יוכלו לזכות בלוטו וכדומה דרך נס?

ואם ישאל השואל, והלא מצינו הסכם יששכר וזבולון? אין הנידון דומה לראיה, כיון ששם יששכר עשה את ההסכם עם זבולון קודם שהכניס עצמו לעמל התורה (כמבואר בסוטה כא,א), כך שהתנהלותו היא אכן עפ"י דרך הטבע ואינו מכניס עצמו לצרה כדי שיחלצוהו אח"כ מן המצר. אבל אין רצון ה' שיששכר יתנהג באופן בלתי אחראי ויחיה בלי דרך פרנסה טבעית על סמך שיעורר את רחמי זבולון כשנקלע למצר.

באם יש ביד אי מי ליישב תמיהתי ולבאר דעת המתרימים מאי קסברו מעיקרא, יבוא על שכרו.






*וז"ל: הקדמונים נתפלאו מדוע שבט לוי היה מעט במספרו נגד שארי השבטים. וראיתי שנותנים טעם שבת קול אמרה וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, והם לא היו בקושי השעבוד, לכן לא היו בכלל כן ירבה וכן יפרוץ. אבל מדוע לא נתרבו במדבר תמוה, כי במנין הראשון היו שנים ועשרים אלף. ורש"י הביא מן הירושלמי דיומא שנהרגו ממנו כמה משפחות. אולם לדעתי יתכן כי לו נתכנו עלילות, והיה צופה ומביט, כי שבט לוי, לגיון של מלך, לא ינחלו נחלה, רק ערי מגרש בתוך בני ישראל, ואם בני לוי יהיו רבים במספר, הלא יצעקו מדוע נגרע חלקם, וגם על בנ"י יהיה כבד הדבר לכלכל עם גדול כמוהו, וכאשר מצאנו בבני יוסף שצעקו כי ד' ברכם בעם רב והמקום צר להם לשבת, לכן היה מחכמת הבורא לבלי הרבות אותם ע"ד הנסיי רק יהיה מספרם בדרך טבעי, והיו כ"ג אלף מבן חדש ומעלה.

[כּוֹתָר]

כשאתה מחזיק תורה, מה הנפ"מ אם המנהל של המוסד היה אחראי או לא.
צריך לדעת דבר אחד שהכסף ילך להחזקת תורה ולא למטרות אחרות.