מנהג הזכרת נשמות
לקט הלכות
ההלכות נלקטו ונערכו בהתייעצות ובהכוונת רבנים חשובים.
גם היו למראה עיני הגאון הגדול הגר"ח קנייבסקי זצ"ל שעבר עליהם וכתב ע"ז בכתב ידו: "נראה בסדר בס"ד"
א. תועלת גדולה עושים עם המת בנתינת צדקה עבורו. כמו ששנינו בתורת כהנים: "יכול משמתו לא יועיל להם הצדקה? ת"ל 'אשר פדית', מכאן כשפוסקין צדקה בשבילם מוציאין ומעלין אותם (מגיהנום) כחץ מן הקשת, מיד נעשה (הנשמה) רך ונקי כגדי, ומטהרין אותו כשעה שנולד, ומזין עליו מים טהורין וכו', כך הוא טובל בכל שעה בנהרי אפרסמון וכו', ואוכל מעץ החיים תמיד הנטוע במחיצת הצדיקים, ונופו נוטה על כל שולחן צדיק וצדיק, וחי לעולם". (מדרש תנחומא פ' האזינו א). עיקר הטעם שנודרים צדקה בעת הזכרת נשמות לצדקה, הוא בעבור נשמות המתים שיזכור אותם אלוקים לטובה. אך יש בו טובה גם לחיים, שהשי"ת יזכור גם אותנו לטובה בזכות המתים. (קיצור שו"ע סימן קל"ג סעיף כ"א)
ב. יתום מאב או אם מזכיר נשמות המתים, דהיינו את אביו או אמו שמתו. ויש שמזכירים שמות קרוביהם או מתים אחרים מבני ישראל. ומנהג ותיקין לפסוק צדקה עבור מתים בשעת הזכרת נשמות, ומועיל לנשמותיהם.(רמ"א יו"ד רמ"ט טז). נוסח הזכרת נשמות נמצא בסידורים.
ג. הזמן בו נקבע להזכיר שמות המתים הוא בשבת או ביום טוב כפי שיבואר להלן. יש מקומות שנוהגים להזכיר נשמות בשבת קודם היארצייט (יום השנה) של אביו או של אמו. והטעם, לפי שבשבת הוא יום מנוחה, וגם המתים נחים בו ואינם נדונים, לפיכך ראוי להזכירם למנוחה ולברכה ולהתפלל עליהם. (לבוש סימן רפ"ד ס"ד) ומותר לבן להזכיר נשמת אביו בשבת. (שו"ת בנין עולם יור"ד סימן ס"ב). וכן כתוב במדרש תנחומא פרשת האזינו סימן א: "לכן רגילים להזכיר המתים בשבת שלא ישובו לגיהנום, שכן איתא בתורת כוהנים "כפר לעמך ישראל" - אלו החיים, "אשר פדית" אלו המתים, מכאן שהחיים פודים את המתים.
ד. נוהגים בכל קהילות האשכנזים להזכיר נשמות בד' ימים טובים ואלו הן: באחרון של פסח, בשבועות, ביוהכ"פ ,ובשמיני עצרת. (בפסקי תשובות תרכ"א הביא מקורות וטעמים למנהג זה)
ה. בקהילות עדות המזרח ובקהילות תימן נהגו לומר נוסח 'השכבה' שבו מזכירים המתים רק ביום הכיפורים, בלילה אחר כל נדרי קודם תפילת ערבית. ובשאר השנה אומרים למי שיש לו 'יום השנה' לאביו או לאמו, ביום שיש קריאת התורה, אחר שקיבל עלייה לתורה אומרים לו נוסח ההשכבה. ומבואר בסידורים של עדות המזרח בשם האריז"ל, שלא לומר את הנוסח הארוך - " מנוחה נכונה בישיבה עליונה במעלת קדושים וטהורים וכו' ", שנוסח זה מועיל רק לנשמת אדם גדול, אך למי שאינו בדרגה זו יכול להזיק הנוסח הארוך, ואומרים את הנוסח הקצר של ה'השכבה'. בקהילות יוצאי מרוקו ומדינות צפון אפריקה נהגו לומר את נוסח ההשכבה הארוך.
ו. מקור להזכרה ביוהכ"פ נמצא במדרש תנחומא פרשת האזינו סימן א: "לכן אנו נוהגין להזכיר את המתים ביוהכ"פ ולפסוק עליהם צדקה". והטעם, שביום הכיפורים דנים גם את המתים (מג"א) וע"י ההזכרה ומה שנודרים בעבורם יש להם כפרה. (רמ"א או"ח תרכא ה). ולפי הטעם שנידונים ביוהכ"פ לכאורה צריכים להזכיר נשמות גם בר"ה, ואכן בבית יוסף סוף סימן רנו הביא המנהג מדברי המרדכי להזכיר נשמות ולנדור צדקה, גם בר"ה. וצ"ע מדוע לא נוהגים כן האידנא.
ז. יו"ט שחל בשבת. יש נוהגים להזכיר ויש נוהגים שלא להזכיר. (שערי אפרים)
ח. נהגו להדליק 'נר נשמה' ביום טוב שבו מזכירים נשמות. ויש שמקדימים להדליקו בערב יום טוב, ובאופן זה לא נכנסים לשאלה של מלאכת הבערה ביום טוב. אך מי שמדליק ביום טוב יזהר להדליק בתוך היכל בית הכנסת (כמובן לא ליצור אש חדשה אלא להדליק מנר אחר), שבאופן זה ודאי מותר.
ט. נתינת צדקה בעבור "הזכרת נשמות" נחשבת כחיוב ואף עני מחוייב בה. והעצה לעני שיסכם עם חבירו עני, שכל אחד יתן צדקה זו לחבירו עבור הזכרת נשמת הוריו, וכך לא יחסר להם ממון זה.
(ריקאנטי סימן ס"ב)
י. נוהגין כי מי שיש לו אב ואם יוצא מבית הכנסת בשעת הזכרת נשמות.
(קיצור שו"ע שם)
יא. אין מזכירין נשמות בשנה הראשונה למיתת הנעדר. והטעם, כי בשנה הראשונה המתים נדונים למעלה. (שו"ת הרשב"ץ או"ח סימן רצ"ב) יש נוהגים שבתוך שנה ראשונה למיתת אב או אם הבן יוצא מבית הכנסת, ואינו נשאר עם היתומים בעת הזכרת נשמות. (קיצור שו"ע שם) אך יש נוהגים גם בתוך השנה ראשונה להישאר בבית הכנסת, ויש שאף מזכירין נשמות המתים. (מפי השמועה).
יב. כשיש שמחת ברית מילה בבית הכנסת. אין דוחין הזכרת נשמות לתפלת מנחה, אף שיש בה צער וסימן אבילות. אלא מזכירין בזמנו אחר קריאת התורה קודם מוסף.
(שו"ת שיח יצחק סימן ש"ח)
יג. הזכרת נשמות שפוסקים צדקה עבורם זה מועיל למתים כי החי יכול לבקש להקל דין המת, כדוד על אבשלום, וכרי"ו על אחר, אבל אם נתן בעבור רשע אין מועיל וכו'. (רוקח סימן רי"ז) וכן כתב במשנה ברורה: שנתינת הצדקה מכפרת עבור המת. ואף שלמת אין בחירה אמרינן אילו היה חי היה גם כן נותן צדקה, ואפילו אם היה בחייו עני אמרינן שהיה טהר לב והיה רוצה ליתן. וכל זה בצדיק אבל בעבור רשע אינו מועיל. ואם התוודה קודם מותו מצדיק חשוב. ואם הבן נותן בעד אביו בכל גווני מועיל להקל דינו, דברא מזכה אבא. (משנ"ב סוף סימן תרכא).
יד. בכל המחזורים כתוב להזכיר שם של הנפטר עם שם אמו, פלוני בן פלונית. וזכר לדבר "ואני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי". (שו"ת מלמד להועיל ח"א סימן כ"ג). והמנהג רווח בקהילות האשכנזים לומר את שם הנפטר עם שם אביו.
טו. בני הכפרים שבאים לעיר, ייקחו לביתם ממון הזכרת נשמות, ואין צריכים לתתו לעניי העיר.
(פמ"ג)