קדושת שביעית ואיסור סחורה בפירות נכרים

בירורי הלכות וחקרי מנהגי ישראל
שלח תגובה
הודעה
מחבר
דוד ריזל
הודעות: 1079
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
דוא"ל: 9090674b@gmail.com
יצירת קשר:

קדושת שביעית ואיסור סחורה בפירות נכרים

#1 שליחה על ידי דוד ריזל » ו' ספטמבר 10, 2021 1:01 pm

נחלקו בזה המבי"ט והאבקת רוכל (לרבי יוסף קארו) בארוכה,
ונסדר המשא ומתן בדבריהם, כל ראיה בפני עצמה.

מסכת גיטין דף מז עמוד א
אמר רבה: אף על פי שאין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, שנאמר: כי לי הארץ, לי קדושת הארץ, אבל יש קנין לעובד כוכבים בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות, שנאמר: השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם; ור"א אומר: אף על פי שיש קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מידי מעשר, שנאמר: דגנך, ולא דגן עובד כוכבים, אבל אין קנין לעובד כוכבים בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות, שנאמר: לה' הארץ.

רמב"ם הלכות תרומות פרק א
עכו"ם שקנה קרקע בא"י לא הפקיעה מן המצוות אלא הרי היא בקדושתה, לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד אלא מפריש תרומות ומעשרות ומביא בכורים והכל מן התורה כאילו לא נמכרה לעכו"ם מעולם.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות תרומות ומעשרות סימן שלא סעיף ג
עובד כוכבים שקנה קרקע בארץ ישראל, וחזר ישראל ולקחה ממנו, מפריש תרומות ומעשרות.

שו"ת מבי"ט חלק א סימן כא
עוד כתב (בקונטרס מיוחס להחכם רבי שלמה) והביא ראיה שפירות הגויים חייבים בביעור מדברי הרמב"ם ז"ל והגאונים ז"ל שכתבו דארץ ישראל אף על גב שנלקחה מידינו חייבת במעשרות ושביעית ושגויים שהחזיקו בה אין להם חזקה דקרקע אינה נגזלת ונחמסת ובחזקתנו עומדת לעולם.
וצריך לבאר זה דאע"ג דמצינו למימר דהיינו לקדושת הארץ ועבודתה דאפי' שיהא ביד גוי אסור לחרוש בה ולעובדה. אבל לענין ביעור ה"א דליכא ראיה מוכרחת מהכא.
לא היא. דכיון דאיסור עבודת הארץ הוא משום דבקדושתה עומדת אפילו שהיא ביד גוים. הכא נמי לפירות הגדלים בה בקדושתה עומדת וחייבים בביעור.
הגע עצמך שלא זרע גוי שדהו וצמחה ספיחין מאיליה, אי ארעא בקדושתא קיימא משמע דאסירי לאחר הביעור. וה"ה נמי אפילו ארעא דגוי כיון דארעא בקדושתא קיימא, דמה לי לעבודה מה לי לקדושת הפירות, דכולה חד טעמא היא. דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיעה מקדושתה ולהכי אסור לעובדה בשביעית. ומהאי טעמא נמי פירות שביעי' של גוי נמי אסירי דאין קנין לגוי בא"י להפקיעה מקדושתה.
וכ"כ התוספות דטעמא דאסור לחרוש הוא משום דאין קנין בשלהי הניזקין גבי אין עודרין עם הגוי בשביעית. דהקשו על מה שפירש"י ז"ל על אגיסטון אני בתוכ' שפירש שהוא שכיר לגוי בפרק זה בורר כו'. אלא פירש ר"ת בקרקע שמקבלין מן המלך וכו'. ושמא דסכנת נפשות איכא אם לא יפרעו מס למלך. ולהכי הוה מכריז ר' ינאי פוקו וזרעו ארנונא בשביעית. אי נמי קסבר יש קנין לגוי בארץ להפקיע משביעית. ע"כ משמע דלדידן דאין עודרין עם הגוי הוא משום דאין קנין לגוי להפקיעה בשביעית מקדושתה. וא"כ מה לי לעבודה מה לי לקדושת הפירות כיון דאין קנין לגוי כדאמרינן. ואדרבא קדושת הפירות חמירא מחרישת הקרקע. דחרישה לא אסירא אלא מדרבנן ואפ"ה אסירא בקרקעי גוי. דאין קנין לגוי להפקיע כדאמרינן. כ"ש קדושת הפירות ואיסורן לאחר הביעור דהויא מדאוריתא דפשיטא דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע' מקדושתה לפירות שביעית כדאמרינן.
עוד כתב דכיון דגידולי קרקע של גוים קדושים הם לענין מעשר הכי נמי בשביעית. והא וודאי סברא היא דכיון דלא פקעה קדושתא ביד גוי לענין מעשרות הכי נמי לענין קדושת פירות שביעית.
דאע"ג דלענין מעשרות בעינן מירוח על יד ישראל, התם גזרת הכתוב היא דגנך ולא דיגון גוי. אבל פירות שביעית קדישי ממילא, דקדושת הארץ לא פקעה ביד גוי, דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר ושביעית. דהוי שביעית דומיא דמעשר, דקדושתו בפירות, הכי נמי בשביעית פירותיו קדושים לענין ביעור. דלענין איסור עבודה בקרקע לא איצטריך.

דוד ריזל
הודעות: 1079
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
דוא"ל: 9090674b@gmail.com
יצירת קשר:

Re: קדושת שביעית ואיסור סחורה בפירות נכרים

#2 שליחה על ידי דוד ריזל » ו' ספטמבר 10, 2021 1:02 pm

תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ה הלכה ד
רבי פנחס בעי, במה קנסו במקום שזורעין ואוכלין או במקום שזורעין ולא אוכלין ? [דף טו עמוד ב] מה נפק מביניהון ? ראו אותו לוקח מן הסירקי. אין תימר במקום שזורעין ואוכלין, ראו אותו לוקח מן הסירקי אסור. אין תימר במקום שזורעין ולא אוכלין ראו אותו לוקח מן הסרקי מותר.
ומפרש בפני משה: במה קנסו. הא דתנינן אבל לא תבור ולא תטחון עמה היכא הוא דקנסו בכך: במקום שזורעין ואוכלין. כלומר אם בשני המקומות קנסו במקום החשודין על הזריעה בשביעית וכן נמי במקום שאינן חשודין על הזריעה אלא שחשודין הן שאוכלין פירות שביעית אחר הביעור ג"כ קנסו: או במקום שזורעין ולא אוכלין. כלומר או דילמא דוקא במקום שהן חשודין על הזריעה הוא דקנסו דאיכא למיחש טפי שמא מפירות שנזרעו בשביעית הן ולא קנסו במקום שאוכלין בלבד ואינם חשודין על הזריעה דכיון שאינן חשודין לזרוע לא שכיחי פירות שביעית כ"כ ותלינן לקולא שמא ממקום [דף טו עמוד ב] \ היתר הן: מה נפק מביניהון. כלומר מהו ההפרש ובאיזה צד תלינן לקולא במקום שאוכלין בלבד וקאמר דזהו מה שיש מן ההפרש ומה דנוכל לתלות להתירא אם לא קנסו אלא במקום שזורעין דוקא: ראו אותו לוקח מן הסירקי. זהו שהוא מוכר תבואה בשוק במעט מעט. ואי נמי סירקי נקרא סוחר ישמעאל בהש"ס הזה. דאין תימר במקום שזורעין ובמקום שאוכלין בלבד ג"כ קנסו א"כ ראו אותו לוקח מן הסירקי נמי אסור אבל אין תימר במקום שזורעין דוקא הוא דקנסו: אין אוכלין. כלומר אבל לא במקום שאוכלין בלבד א"כ ראו אותו לוקח מן הסירקי מותר לסייע עמו דליכא למיחש למידי דתולין שזה הביא ממקום ההיתר למכור כאן. ולא איפשטא:

וכתב בשו"ת מבי"ט חלק א סימן כא
והירושלמי שהביא (בקונטרס הרב שלמה שירילייו זלה"ה) נראה בוודאי שיש ממנו הכרח, לשפירות שגדלו בקרקע הגוי בא"י שחייבים בביעור. דבמקום דלא חשיד אאכילה אחר הביעור קאמר דמותר לסייען. אבל אי חשידי לאכול ממה שזרעו, אסור לסייען במה שלקחו מן הסירקי. משמע דאי אכלי ליה אחר הביעור אסור אף על גב דהוי מקרקע הסירקי. דאין סברא לומר דאיירי בפירות שביעית שגדלו בקרקע ישראל והם ביד הסירקי.

וכתב על זה רבי יוסף קארו בשו"ת אבקת רוכל
איכא למימר דאין פירושו מוכרח בירושלמי הזה. דהא איכא לפרושי דהכי קאמר, במה קנסו שלא לסייעה לחשודה הזו, במקום שזורעין ואוכלין ממה שזורעין, או אפילו במקום שאין אוכלין ממה שזורעין קנסו. ובעי מה נפיק מביניהון, כלומר מה טעם יש לקנוס בזה מבזה, כיון שזו בוררת וטוחנת לאכול היא עושה כן מסתמא מפירות זריעתה היא עושה. ואף על פי שחזקתן שאין אוכלין ממה שזורעין. מן הסתם יותר ראוי לומר שמה שבוררת וטוחנת הוא מפירות זריעתה. והדר ליה נפ"מ דהיכא דראו אותם לוקח חטים מן הגוי. דמקום שזורעים ואין אוכלין ממה שזורעים נאמר ודאי כי חטים אלו שבוררת וטוחנת לאכילתה מאותם שלקח מן הגוי הם, ומותר לסייעו. ובמקום שזורעין ואוכלין ממה שזורעין אף על פי שראינוהו לוקח חטים מן הגוי, אסור לסייעו לברור ולטחון. דכיון שחזקתו לאכול ממה שזורע, חיישינן שמא חטים אלו שהוא בורר וטוחן מזריעתו הן ולא משל הגוי.
ואם נפשך לפרש דהאי אוכלין ואין אוכלין אחר הביעור, היה ג"כ נתפרש על דרך זה. דבמקום שחשודים לאכול אחר הביעור, אף על פי שראינוהו לוקח חטים מן הגוי אסור לסייעו, דחיישינן שמא פירות אלו שבורר וטוחן מזריעתו הן, ולא מאותן שלקח מן הגוי. ואם אינם חשודים לאכול אחר הביעור מותר לסייעו, משום דאמרינן חטים אלו שהוא בורר אותם שלא מן הגוי הם, דאין בהם משום ביעור. ודוקא כשראינוהו לוקח חטים מן הגוי, אבל מן הסתם אסור לסייען דחיישינן שמא זריעתם הם.
ועוד יש לומר שהגירסא בפרק בנות שוח בטעות היא שנוייא ומוחלפת השיטה. והכי איתא בסוף פרק הניזקין בירושלמי: מה נפיק מביניהון ? ראו אותו לוקח מן הסירקי אסור, ואין תימא במקום שזורעין ואוכלים ראו אותו לוקח מן הסירקי מותר. וגירסא זו ישרה ומיושבת היא. והכי פירושא, אין תימא שקנסו אף את הזורעים בשביעית ואין אוכלין מפירות שביעית, א"כ אפילו ראינוהו לוקח חטים מן הגוי ואותם חטים עצמם הוא בורר וטוחן, אסור לסייעו. ואין תימא שלא קנסו שלא לסייע אלא את הזורעים ואוכלין. א"כ כשראו לוקח חטים מן הגוי ואותם חטים הוא בורר וטוחן מותר לסייעו. שלא גזרו אלא כשהוא בורר וטוחן מחטי זריעתן.
והשתא לפי פירוש שני, לא מסתיין דלא סתר הירושלמי למנהגא דעלמא דלא נהיגי ביעור בפירות הגוים. אלא ראיה נמי איכא לאתויי מיניה. דהא להאי פירושא פשיטא דלא נהגו מצות ביעור אלא בפירות הגדלים בשדה ישראל.

שלח תגובה