עיונים בהודאה להקב"ה

הודעה
מחבר
תלמיד חכמים
הודעות: 63
הצטרף: ב' נובמבר 05, 2018 1:57 pm

עיונים בהודאה להקב"ה

#1 שליחה על ידי תלמיד חכמים » ד' דצמבר 05, 2018 10:01 am

נקודות - ימי הלל והודאה-
א.בנוסח על הניסים 'וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל' מבואר שעיקר קביעות היום הוא ההלל וההודאה, וזה דבר ששיך לכל היום, לא רק בשעת ההלל שעל כן נקראו ימי הודאה, וצריך להיות א"כ שלכל היום תהיה שייכות עם ההודאה, ואף הדלקת הנרות הם ענין פרסומי ניסא שהוא ענין ששיך להודאה. היה ראוי שאדם יגיע בחנוכה לא רק להודות אלא לההפך לאיש מודה ומכיר טובה כסדר. ונביא עניני הודאה והכרת הטוב.

ב.'הריני מזמן את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי' (מתוך הנוסח שקודם ברוך שאמר) לכאורה מה צריך הכנה וזימון, ומה חסר אם מיד יודה וישבח? נראה שיש כאן לימוד חשוב, 'הודאה' אינה רק אמירה של דברי הודאה ושבח בעלמא, אלא היא עבודה פנימית שבלב וצריכה הכרה אמיתית בחסדי השי"ת, ובלא זה העיקר חסר ממנה.ורק על ידי הכנה והזמנה והתבוננות אז ההודאה והשבח הם כראוי.

ג.הכרת הטוב מחייבת ענינים שונים, הכרת טובה פירושה לא רק להחזיר טובה אלא להכיר בטובה שנעשתה, ולהבין ולהרגיש את גודל מה שנעשה לו, וכמו שנותן הטובה מרגיש שעשה - לפחות כך צריך להרגיש מקבל הטובה וודאי שראוי יותר, ולכן אמרו חז"ל 'אורח טוב מה הוא אומר כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי, זוהי הכרה בטוב, אבל אורח רע אומר שבעל הבית לעצמו טרח, יתכן, ששניהם מחזירים טובה, אבל האורח הטוב - בעל מידות טובות - מכיר בעצמו בטובה שנעשתה לו, בהכרה אמיתית וראויה.

ד.הכרת טובה אמיתית נבחנת אם מצפה המקבל גם הלאה לקבל את הטובה הזו, ואם הוא מבקש גם הלאה סימן שעמד על גודל הטובה שקיבל, וזהו מה שכתוב 'ותאמר לאה הפעם אודה את ה'... ותקרא את שמו יהודה ותעמוד מלדת' ופירשו הראשונים (עיין פירוש הטור הארוך על התורה ועוד) שכיון שרק הודתה ולא בקשה הלאה לכן פסקה הטובה ועמדה מלדת. ולכאורה, מה התביעה עליה, וכי יש דין לסמוך בקשה להודאה, אלא, שכיון שהיה לה כ"כ טובה למה לא בקשה הלאה, ולפי דרגתה היה עליה תביעה, שנראה שלא הכירה מספיק בטובה העצומה שנעשתה לה, ואם היתה מכירה כל כך בעומק בטובה היתה מבקשת הלאה.

ה.ולכאורה, לא מצינו שנתבעה לאה אלא בהודאה על יהודה, לא בשאר לידת השבטים, ואולי י"ל שמצינו שלאה היתה הראשונה שהודתה, כמו שאמרו חז"ל ''מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאת לאה והודתו, שנא' ותאמר הפעם אודה את ה' '' (ברכות ז) וידוע התמיהה, וכי עד לאה לא עלה בלב אף אדם להודות? אלא ודאי שהמובן בזה שלאה חדשה איזה חידוש במושג של הודאה, והביאו, שתמיד היתה הודאה, רק שהיה על איזה ענין מסויים, וכמו שהיה בלאה עצמה שאמרה 'ראה ה' בעניי' 'כי שמע ה' כי שנואה אנוכי' , אבל כאן התחדשה הודאה והכרה מיוחדת להודות על הכל, אפילו על הדברים שנראים כפשוטים ורגילים, (וכמו כאן שכבר לא היתה בבחינת ענייה ושנואה) וזה מה שחדשה לאה, להכיר בכל חסדי ה' המתמידים תמיד ולהודות עליהם כמו שמודים על הדברים המיוחדים. ואולי י"ל א"כ, שכיון שלאה הגיעה למעלה גדולה כל כך בהודאה והכרת טובה, לכן דוקא עכשיו היתה עליה תביעה למה לא בקשה הלאה.
נמצא א"כ, שהכרת הטוב מחייבת תפילה באופן אחר, וכן ברכות, כי מכיון שהאדם מכיר באמת בגודל הטובות הנעשות לו מאת השי"ת אם כן צריך להודות כראוי, וכן לבקש כראוי, וודאי שימים אלו מסוגלים ביותר לעבודה זו.

ו.המכיר בטובה כראוי ראוי הלאה לקבל טובה, שכך הנהגת השי"ת שאין מקבלים הטובה אא"כ מכירים בה , וכן מצינו 'וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה' (בראשית ב ה) ופי' רש"י: ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו..'. הרי שעל ידי הכרה בטובה אפשר לבוא לתפילה כראוי ולקבל את הטובה. וכן מצינו שכל מי שנעשה לו נס ואומר שירה זוכה שנעשה לו נס אחר שנא' זובח תודה וכו' אראנו בישע אלוקים' (מובא בפלא יועץ ערך הלול). ומובן לפי"ז מה שאנו אומרים במודים דרבנן 'כן תחיינו ותקיימנו ותאסוף גלויותינו לחצרות קדשך...לשמור חוקיך על שאנחנו מודים לך...' הרי שמבקשים בזכות ההודאה.

ז.הארה בענין הלל והודאה.
'אשר קדשנו במצוותיו וציונו לקרוא את ההלל' יש להתבונן כמה חסדי ה' עלינו, הרי מצד עצמנו כבר יש לנו להודות ולהלל, שהרי כך מחייבת שורת הדין, שאם נעשה לאדם דבר פשוט שעליו להכיר טובה ולהודות, וכן היה ראוי לנו מעצמינו לעשות, ועם כל זה שכך היה ראוי להיות מאיליו - עשה הקב"ה חסד עמנו ועשה את ההודאה למצוה ואנו נוטלים עליה שכר! (וידוע כעין זה מש"כ גבי הקהל 'טף למה באים ליתן שכר למביאהם' ועמדו בזה שבלא"ה היה צריך להביא בניו להקהל, כי מי ישמור עליהם אחר שהכל מצווים בה? ובכל זאת עשאו השי"ת למצווה, כדי לזכות את ישראל). וכדברים האלה מצאתי בפלא יועץ ערך הלול ראה שם.

ח.'ושבחך אלוקינו מפינו לא ימוש לעולם ועד' אי אפשר שכל היום נודה ונהלל, (לא ימוש נאמר על לימוד תורה ג"כ, ובכל זאת יוצאים יד"ח בקר"ש שחרית וערבית...) רק שלא ימוש מפינו שכל הקורה אותנו נודה ונהלל ונשבח למי שעשה עמנו כל הנפלאות והטובות האלו. ונהפך להיות מכירים בטובה כסדר, עד שיהיה רגיל על לשוננו על כל דבר כקטן כגדול השבח וההודאה.

ט.הצעה: יש הרבה מקומות שמבארים חסדי ה' בגוף האדם וכדו' ונציין מקצתם, חובות הלבבות שער הבחינה. אמונה וביטחון להחזו"א פרק א . חיי עולם להסטייפלער ח"א פרק א. והזמן גרמא ומסוגל לעיין ולהתבונן בחסדי ה' עלינו, וגם כל אחד מליבו יוציא מילין, להתבונן בעצמו ריבוי חסדי ה' עליו. ובזה יצא חובת הימים, ואשרי לו.

עוסק בתורה
הודעות: 361
הצטרף: ד' אוקטובר 10, 2018 8:24 pm

Re: עיונים בהודאה להקב"ה

#2 שליחה על ידי עוסק בתורה » ד' דצמבר 05, 2018 5:17 pm

יפה מאד. חושבני שעצם קריאת הדברים יש בה משום קיום מצות הלל והודאה.

תלמיד חכמים כתב: ב.'הריני מזמן את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי' (מתוך הנוסח שקודם ברוך שאמר) לכאורה מה צריך הכנה וזימון, ומה חסר אם מיד יודה וישבח? נראה שיש כאן לימוד חשוב, 'הודאה' אינה רק אמירה של דברי הודאה ושבח בעלמא, אלא היא עבודה פנימית שבלב וצריכה הכרה אמיתית בחסדי השי"ת, ובלא זה העיקר חסר ממנה.ורק על ידי הכנה והזמנה והתבוננות אז ההודאה והשבח הם כראוי.
נראה באופן נוסף שכאשר הפה משבח את הקב"ה הרי הוא מתרומם ומתקדש (מק"ו משדה עפרון שדרשו חז"ל עה"פ ויקם שדה עפרון וגו' תקומה היתה לה כאשר שימשה את אברהם, וק"ו הפה שמשמש את הקב"ה), וכיון שכך צריך 'להקדישו' ע"י שמזמינו לשבח את הקב"ה.

תלמיד חכמים
הודעות: 63
הצטרף: ב' נובמבר 05, 2018 1:57 pm

Re: עיונים בהודאה להקב"ה

#3 שליחה על ידי תלמיד חכמים » ה' דצמבר 06, 2018 12:20 am

יפה מאוד
ויישר כחו.

שלח תגובה