נדברו

כידוע מצינו בקדמונים ראשי תיבות מרובים לאלול
אני פותח כאן אשכול להבאת ראשי תיבות כאלו וביאורם
(בתקווה שלא אשאר כאן לבדי...)

אתחיל בראשי תיבות המפורסמים ביותר
שהם כנגד תשובה תפילה וצדקה
תשובה = את לבבך ואת לבב
תפילה = אני לדודי ודודי לי
גמילות חסדים = איש לרעהו ומתנות לאביונים

המגלה עמוקות כותב שאלול ראשי תיבות מחד "אהוב למעלה ונחמד למטה", אך מאידך "אוי לרשע ואוי לשכנו".
ללמדינו שכל אחד צריך לבדוק לאיזה אלול הוא משתייך

איכא מאן דאמר כתב: ↑
(בתקווה שלא אשאר כאן לבדי...)

לא אשאירך לבדך והגבתי.

בס"ד

אלו"ל ר"ת -

ו'אנכי א'היה ל'ך ל'משנה - (שמואל א' כג יז)מאמר יהונתן בן שאול לדוד ועיין בבני יששכר מאמרי חודש אלול מאמר א' אות י"ז שיש בזה סוד להקדמת משיח בן יוסף (יהונתן בן שאול) למשיח בן דוד (דוד המלך).

עוד ר"ת:

א'וי ל'ו ו'אוי ל'נפשו - או א'וי ל'ו ו'אבוי ל'נפשו.

א'ור ל'יהודים ו'חושך ל'גוים - כי תשובה מועילה ליהודי ולא לגוי.

בפרשת השבוע:
כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך ל'הצילך ו'לתת א'ויבך ל'פניך
(שפת אמת)
והטעם שחודש אלול הוא הזמן שמתכוננים על מנת שנזכה בדין ואוייבנו יחויבו

ריחמא כתב: ↑ א'וי ל'ו ו'אוי ל'נפשו - או א'וי ל'ו ו'אבוי ל'נפשו.

אפשר לומר בהיפך א'שרי ל'ו ו'אשרי ל'נפשו.
והיינו שחודש אלול הוא הגורם שנוכל לעוד במשפט
וכבר המליצו על כך בראשי תיבות "א'פשר ל'התקיים ו'לעמוד ל'פניך"

איכא מאן דאמר כתב: ↑ המגלה עמוקות כותב שאלול ראשי תיבות מחד "אהוב למעלה ונחמד למטה", אך מאידך "אוי לרשע ואוי לשכנו".
ללמדינו שכל אחד צריך לבדוק לאיזה אלול הוא משתייך

חשבתי פעם לבאר את העניין
שכל אחד צריך שהאלול שלו לא יהיה על חשבון אחרים
אם זה נחמד למטה הרי שזה אהוב למעלה, אך אם זה אוי לשכנו הרי שזה אוי לרשע

"אלו"ל נוט' א'נו ל'יה ו'עינינו ל'יה... ועיקר התשובה צריך להיות בבחינת אנו ליה ועינינו ליה שיהיה כל מגמתו רק בלתי לה' לבדו"
(מגן אברהם (טריסק), ראה)

"ויושם לפניו ל'אכול ו'יאמר ל'א א'וכל"
מכאן לצומות ותעניות בחודש אלול
(הסמ"ק מצוריך)

"ו'יאמרו ל'אמור א'שירה ל'ה'"
(בינה לעיתים)
בחודש תשרי אנו עסוקים עם ההמלכה ועם השירות ותשבחות
חודש אלול הוא ההכנה לכך ה"ויאמרו לאמור"...

ראשי תיבות נוספים בעניין:
"מודים א'נחנו ל'ך ו'מהללים ל'שם תפארתך"

"ו'לקחת א'שה ל'בני ל'יצחק"
האדמו"ר מטאלנא שליט"א אמר שמכאן מקור לעשיית חתונות באלול...

ובאותו עניין אומרים בדרך הלצה, שפעם יהודי חסידי ערך חתונה בחודש אלול, אמר לו רעהו הליטאי איך הוא עושה חתונה בחודש זה, והלא אלול ראשי תיבות א'סור ל'ארס ו'אסור ל'חתן. ענהו החסיד שאלול ר"ת א'תה ל'יטאי ו'אני ל'א...

"וזה לברכה ולא לקללה לחיים ולא למות לשובע ולא לרזון, והנה בצירוף תיבת א'מן שאחר ל'ברכה ו'לא ל'קללה מרומז בר"ת למפרע אותיות אלו"ל, וכמו כן ר"ת של ל'חיים ו'לא ל'מות וגם ר"ת ל'שובע ו'לא ל'רזון עם תיבת א'מן היא אותיות אלו"ל שבגימ' כמנין 'בינה' שבסוד השם ס"ג והשם אהי"ה, שעל ידי שבני ישראל יעשו תשובה המרומז בהשני שמות האלו על ידי זה יגרמו שגם השי"ת יתנהג עמהם בבחינות האלו, שאפילו כשיגזור איזה גזירה על הכלל או על הפרט ישוב ויחזור השי"ת כביכול מזה ויבטל מאתם כל הגזרות רעות, וימתיק מאתם כל הדינים וישפיע עליהם כל הברכות וכל השפעות טובות בכלל ופרט ברוחניות וגשמיות אמן"
(מגן אברהם (טריסק), האזינו)

"ואני אתנהלה לאטי לרגל"

א'נה ל'ידו ו'שמתי ל'ך
"הָרַב אֲדוֹנֵנוּ רַבִּי יִצְחָק לוּרְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב, וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַֹמְתִּי לְךָ רָאשֵׁי תֵּבוֹת ׀ אֱלוּל, לוֹמַר כִּי חֹדֶשׁ זֶה הוּא עֵת רָצוֹן לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה עַל הַחֲטָאִים שֶׁעָשָֹה בְּכָל הַשָּׁנָה. וְגַם רֶמֶז שֶׁגַּם עַל הַשְּׁגָגוֹת, צָרִיךְ לַעֲשֹוֹת תְּשׁוּבָה בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה"
(קצש"ע)
וזה לשון מהרח"ו בשער הפסוקים פרשת משפטים:
"הנה ר"ת 'אנה 'לידו 'ושמתי 'לך הוא אלול, לרמוז כי הב"ה בחסדו אנה וזמן חדש אלול, לכל מי שחטא בתוך השנה, שישוב אז בתשובה, ויקבלוהו. ובחדש הזה נאמר קרוב ה' לכל קוראיו...
עוד ירצה, עמ"ש בפירוש הא', כי ר"ת 'אנה 'לידו 'ושמתי 'לך הוא אלול, לרמוז, כי חדש אלול מוכן לתשובה, והכל צריכים לשוב בתשובה בחדש הזה, אף מי שחטא שלא במתכוין. ואם נרצה לקשר הפירוש הזה, גם על משה כאמור, יהיה ביאור הענין כך, כי הנה נודע שמשה נולד לז' חדשים, ונודע כי בשבעה באדר נולד משה, נמצא, כי הורתו ועיבורו היה באלול, וזש"ה אנה לידו ושמתי לך, שהוא ר"ת אלול, כלומר הקב"ה אנה לך כל זה. עוד ירצה, אנ"ה, ר"ת 'את 'נפש 'הגר, והוא יתרו שנתגייר ע"י משה, והאלהים אנה לידו, שהוא קין אחיו ודאי שגיירהו"

אִי נַמֵּי אֶפְשָׁר לִרְמֹז לַ'ה' אֱל'ֹהֵינוּ וְ'הַנִּגְלוֹת לָ'נוּ. רָאשֵׁי תֵבוֹת אֱלוּל. דְבְּחֹדֶשׁ אֱלוּל צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְעוֹרֵר וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שֶׁהוּא עֵת רָצוֹן לְקַבָּלַת הַתְּשׁוּבָה וְגַם כֵּן יְמֵי הַדִּין בָּאִים שֶׁהוּא רֹאשׁ הַשָׁנָה וַעַשֶֹרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְצָרִיךְ לְחַפֵּש ֹבַּחוֹרִים וּבַסְּדָקִים כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו בְּאוֹתָהּ שָׁנָה בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי. וְלָשׁוּב עַל הַכֹּל בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְזֶהוּ לַעֲשוֹֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. דְּהַיְינוּ בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל עָשֵֹה תְּשׁוּבָה כְּדֵי לַעֲשוֹֹת וּלְתַקֵּן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:‏
(פתוחי חותם לרבי יעקב אבוחצירא, נצבים)

בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָֹמִים: וּ'דְמֵה לְ'ךָ לִ'צְבִי א'וֹ רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וּבָא הָרֶמֶז כָּאן, לִרְמוֹז דִּכְנֶסֶת יִשְֹרָאֵל אוֹמֶרֶת לְדוֹדָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁבָּנַי מִתְעַצְּלִים מִלַּעֲשוֹֹת תְּשׁוּבָה כְּדֵי לְתַקֵּן עַצְמָם מִכָּל מָקוֹם בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל הֵם מִתְעוֹרְרִים. וּמִתְחָרְטִים וְשָׁבִים עַל מַה שֶּׁעָשוֹּ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. וּבִשְׁבִיל הַחֹדֶשׁ הַזֶּה רָאוּי שֶׁתְּקַבֵּל תְּשׁוּבָתָם וְתִשְׁמַע צַעֲקָתָם וְתוֹצִיאֵנוּ וְתוֹצִיאֵם מִן הַגָּלוּת. וְכָךְ אוֹמֶרֶת בִּשְׁבִיל חֹדֶשׁ אֱלוּל שֶׁבָּנַי שָׁבִים בּוֹ בִּתְשׁוּבָה בְּרַח דּוֹדִי מִן הַגָּלוּת. לְפִי שֶׁגַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹלֶה עִם הַשְּׁכִינָה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּתִּקּוּנִים עַל פָּסוּק כֵּן אִישׁ נֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ. עוֹד אוֹמֶרֶת כְּנֶסֶת יִשְֹרָאֵל, שֶׁיִּפְדֶּה אוֹתָהּ מִן הַגָּלוּת, כְּמוֹ שֶׁעָשָֹה בְּגָלוּת מִצְרַיִם וּבְגָלוּת בָּבֶל, מִטַּעַם חֹדֶשׁ אֱלוּל שֶׁשָּׁבִים בּוֹ בִּתְשׁוּבָה.
(שערי ארוכה להנ"ל אות ב)

דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עוֹשֶֹה מְזִמּוֹת: לַ'ה' וְ'הִתְחוֹלֵל ל'וֹ אַ'ל רָאשֵׁי תֵּבוֹת לְמַפְרֵעַ אֱלוּל. וּבָא רֶמֶז אֱלוּל בְּכָאן. לְזָרֵז אֶת הָאָדָם לְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ לַעֲשוֹֹת תְּשׁוּבָה בֶּאֱלוּל שֶׁהוּא עֵת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן. לְבַל יַשִּׁיא אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע בְּמוֹעֲצוֹתָיו הָרָעִים אֵיךְ יוּכַל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְהוּא בְּכָל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הָיָה פֶּרֶא לְמוּד מִדְבָּר וּמִתְהַלֵּךְ אַחַר עֲצַת הַיֵּצֶר הָרָע וְטָבַע בִּמְצוּלוֹת יָם וְעַכְשָׁו בְּרֶגַע קָטֹן יוּכַל לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ. וּבָזֶה יָבוֹא לָאָדָם רִפְיוֹן יָדַיִם וְכִשְׁלוֹן כֹּחַ וְיִמָּנַע מִלַּעֲשוֹֹת תְּשׁוּבָה. עַל זֶה בָּא דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְחַזֵּק אֶת יָדָיו שֶׁלֹּא יִמָּנַע מִלַּעֲשוֹֹת תְּשׁוּבָה כִּי הַתְּשׁוּבָה מוֹעִילָה בְּכָל זְמַן. וּבִפְרָט בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָצוּי וְקָרוֹב בּוֹ וִימִינוֹ פְּשׁוּטָה בּוֹ לְקַבֵּל שָׁבִים יוֹתֵר מִן הַחֳדָשִׁים הָאֲחֵרִים. וְדִבְרֵי יֵצֶר הָרָע מֵהֶבֶל יִמְעֲטוּ לֹא תֹּאבֶה לוֹ וְלֹא תִּשְׁמַע אֵלָיו וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ דְּהַיְנוּ שׁוּב לַה' וְקַוֵּה לוֹ בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל שֶׁיְּקַבֵּל תְּשׁוּבָתְךָ. וְאַל יַשִׁיאֲךָ יֵצֶר הָרָע שֶׁבְּכָל שְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה הָיָה מַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ עִמְּךָ. שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָיָה אוֹמֵר לְךָ לַעֲשוֹֹת הָיִיתָ עוֹשֶֹה וְכָל הַמְּזִמּוֹת שֶׁהָיָה אוֹמֵר לְךָ לַעֲשוֹֹת הָיִיתָ עוֹשֶֹה וְזֶהוּ אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עוֹשֶֹה מְזִמּוֹת הוּא יֵצֶר הָרָע שֶׁהָיָה מַצְלִיחַ בְּךָ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. הִשָּׁמֶר לְךָ בַּל יִתְגָּרֶה בְּךָ עַכְשָׁו וְיֹאמַר לְךָ שֶׁלֹּא תּוּכַל לָשׁוּב. אַל תָּשֵׁת לֵב לְגֵּרוּיָו כִּי דְּבָרָיו מֵהֶבֶל יִמְעֲטוּ רַק חֲזַק וֶאֱמַץ וְאַתָּה תָּשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְהוּא יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד:.
(שם אות ד)

הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹקֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשוֹֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: ל'ה' אֱ'לֹקֵינוּ וְ'הַנִּגְלֹת לָ'נוּ רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. בָּא רֶמֶז אֱלוּל בְּכָאן. לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם שֶׁאִם לֹא עָשָֹה בִּימוֹת הַשָּׁנָה תְּשׁוּבָה. צָרִיךְ לְהִתְעוֹרֵר בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה וְלָשׁוּב מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנֶּפֶשׁ וְלַעֲשוֹֹת תִּקּוּן לְכָל מַה שֶּׁפָּגַם וְקִלְקֵל וְצָרִיךְ לַעֲשוֹֹת תְּשׁוּבָה בֵּין מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹם, וּבֵין עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר כְּשֶׁיָּשׁוּב אָדָם בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל צָרִיךְ לַעֲשוֹֹת תְּשׁוּבָה בֵּין עַל הַנִּסְתָּרוֹת שֶׁהֵם לַה' אֱלֹהֵינוּ דְּהַיְנוּ עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹם, וּבֵין עַל הַנִּגְלוֹת לָנוּ שֶׁהֵם עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ, הַכֹּל צָרִיךְ לָשׁוּב מִמֶּנּוּ וּלְתַקְּנוֹ וְזֶהוּ לַעֲשוֹֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
(שם אות ה)

יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ: לְ'בַדֶּךָ וְ'אֵין לְ'זָרִים אִ'תָּךְ רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. הַכַּוָּנָה דְּהָאָדָם הַסָּר מִן הַדֶּרֶךְ כָּל הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלּוֹת וְהַמִּצְוֹת וְהַצְּדָקוֹת שֶׁעוֹשֶֹה בְּעוֹד שֶׁהוּא רָשָׁע הַכֹּל לוֹקַחַת אוֹתָם הַסִּטְרָא אַחֲרָא. וְאִם יַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה כָּרָאוּי הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל יָשׁוּב לוֹ וְלֹא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח. וְהִנֵּה חֹדֶשׁ זֶה שֶׁל אֱלוּל מֵאַחַר שֶׁהוּא מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה שֶׁהוּא עֵת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן וְעֵת תְּשׁוּבָה. הָעוֹשֶֹה בּוֹ תְּשׁוּבָה כָּרָאוּי מֻבְטָח לוֹ שֶׁכָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ שֶׁלָּקְחוּ הַקְּלִפּוֹת הַכֹּל חוֹזֵר לוֹ בְּמוּשְׁלָם. וְאַדְּרַבָּא אִם יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ וּזְכוּת גְּדוֹלָה מוֹצִיא מִיַּד הַסִּטְרָא אַחֲרָא גַּם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁאֵינָם שֶׁלּוֹ. וְזֶה נִרְמָז בַּתּוֹרָה בַּפָּסוּק כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. הִנֵּה כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ סוֹפֵי תֵּבוֹת גִּימַטְרִיָּא אֱלוּל ה'. וְאוֹת ה' זֹאת הִיא ה' רִאשׁוֹנָה דְּשֵׁם הֲוָיָ"ה מְשַׁמֶּשֶׁת בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה. וּבָא הַמִּקְרָא לְהַשְׁמִיעֵנוּ דְּמִלְחֶמֶת יֵצֶר הָרָע בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל הִיא מְעֻלָּה מִכָּל שְׁאָר חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה שֶׁהוּא עֵת מֻכְשָׁר וּמְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה. וְעַל זֶה אָמַר כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וְשָׁם רָמַז אֱלוּל וְהֵ"א עִלָּאָה הַמְשֶׁמֶּשֶׁת בּוֹ דִּימִינָהּ פְּשׁוּטָה בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה לְקַבֵּל הַשָּׁבִים. כְּשֶׁתִּלָּחֵם עִם הַסִּטְרָא אַחֲרָא בְּזֶה הַחֹדֶשׁ. אַתָּה מֻבְטָח שֶׁיִּתְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ. וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְשָׁבִיתָ תַּחֲזִיר הַשְּׁבִי שֶׁשָּׁבָה מִמְּךָ. וְעוֹד שִׁבְיוֹ דְּהַיְנוּ אַף מַה שֶּׁשָּׁבָה כְּבָר מִזּוּלָתְךָ וְנִקְרָאִים שֶׁלּוֹ. אַתָּה עַכְשָׁו בְּכֹחַ תְּשׁוּבָתְךָ תּוֹצִיאוֹ מִיָּדוֹ. וְזֶהוּ כַּוָּנַת הַכָּתוּב נַמִּי שֶׁל יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ שֶׁנִּרְמָז בּוֹ אֱלוּל. כְּלוֹמַר שֶׁבְּחֹדֶשׁ אֱלוּל כְּשֶׁתַּעֲשֶֹה בּוֹ תְּשׁוּבָה. כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁלְּךָ שֶׁשָּׁלְטָה עֲלֵיהֶם הַסִּטְרָא אַחֲרָא עַכְשָׁו יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ. וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ. לֹא נִשְׁאָר לָהֶם בָּהֶם שׁוּם חֵלֶק כְּלָל.
(שם אות י)

פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי. תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ. עֲשֵֹה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שוֹֹנְאַי וְיֵבוֹשׁוּ כִּי אַתָּה ה' עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי: לְ'עַבְדְּךָ וְ'הוֹשִׁיעָה לְ'בֶן אֲ'מָתֶךָ רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. הִנֵּה כְּבָר כָּתַבְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים דְּמִלַּת אֱלוּל עִם עֲשֶֹרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה גִּימַטְרִיָּא עֹז דְּנָתַן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַיָּמִים הָאֵלֶּה לְעֹז וְתַעֲצוּמוֹת לִהְיוֹת לָנוּ לְרָצוֹן לְכַפֵּר לָנוּ עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁאָנוּ עוֹשִֹים בֶּאֱלוּל וּבַעֲשֶֹרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה. וְנָתַן לָנוּ אַחַר כָּךְ סֻכָּה וְלוּלָב לְאוֹת וּלְסִימָן שֶׁאֲנַחְנוּ נִצַּחְנוּ בָּהֶן כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי. דְּהַיְנוּ דְּאֵינִי רָאוּי לִהְיוֹת פּוֹנֶה אֵלַי וּלְחָנֵּנִי בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. עַכְשָׁו בְּיָמִים נוֹרָאִים הָאֵלֶּה שֶׁהֵם עֵת רָצוֹן וְרַחֲמִים פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי.
(שם אות פ)

"אחד לחטאת ואחד לעולה. ר"ת אלול, כי בעוד שהיו קרבנות קרבין כיון שהגיע חודש אלול היה כל אחד מישראל חרד ושב מן העבירות שבידו שנ' (עמוס ג' ו') אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, ועכשיו שאין לנו קרבנות כדי הוא לכל שיהא ירא וחרד ושב ולחדש מעשיו מר"ח אלול ואילך"
(מושב זקנים עה"ת)

איתא בשפת אמת פרשה זו דאני ה' וגו' ו'כבודי ל'אחר ל'א א'תן הוא ר"ת אלול, הרי זה כמו דאי' דאני לדודי ודודי לי הוא ר"ת אלול, בנ"י המה מיוחדים להקב"ה, אי' ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו, אע"פ שאי' כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו אולם האומות עבדין לגרמייהו ובנ"י עושים רק לש"ש ולא לגרמייהו, בבנ"י כ' מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ ואי' במד' אמרה כנסת ישראל וכו' מי לי בשמים חוץ מכבודך וכו' כך לא חפצתי אחר בארץ, אי' ישראל עלו במחשבה להבראות, זה היה באלול ועי"ז שישראל עלו במחשבה קודם בריאת העולם יכולים הם לבטל את כל העולם והעולם אינו יכול לבטל אותם מעבודת הבורא אלא עוד להיפך והיינו וכבודי לאחר לא אתן ר"ת אלול, אי' בזוה"ק פרשה זו דוכבודי לאחר לא אתן קאי על אצילות ואי' אית כבוד נברא ואית כבוד נאצל, לבנ"י יש כבוד יותר גבוה, כבוד נאצל.
(אמרי אמת כי תצא)

דאיתא (אור עינים ח"ב ערך אלול) כל גוים אשר עשית יבואו וישתחוו ל'פניך א'דנ"י ו'יכבדו ל'שמך (תהלים פו, ט) ר"ת אלול, היינו ע"י שכל העולם יכנע לפני השי"ת ויהיו כאין ואפס לפני רוממותו ית"ש, על ידי זה זוכים להתעוררות הרצון שבחודש אלול, אמן כן יהי רצון.
(אמרי מנחם שופטים)

ולקחתי אתכם לי לעם (שמות ו ז). ר"ת אלול. רמז שבחודש אלול לוקח הש"י את ישראל לעם, על ידי התשובה שמתעוררת בחדש הזה.
(אגרא דכלה)

"אשה לה' וחטאתם לפני" ראשי תיבות אלול, מאלול מתחילין להקריב עצמן בתשובה ובסליחה במקום הקרבנות
(ש"ך עה"ת)

בפרשת השבוע:
"וְהָיָ֗ה בַּיּוֹם֘ אֲשֶׁ֣ר תַּֽעַבְר֣וּ אֶת-הַיַּרְדֵּן֒ אֶל-הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר-יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑'ךְ וַֽ'הֲקֵמֹתָ֤ לְ'ךָ֙ אֲ'בָנִ֣ים גְּדֹל֔וֹת וְשַׂדְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד" ראשי תיבות אלול.
להסביר את הענין ראו בחשב האפוד, הוא אינו מזכיר את הראשי תיבות, אך מסביר את הפסוק והקשרו לאלול.

ראשי תיבות נוספים לפרשת כי תבוא

איכא מאן דאמר כתב: ↑ ראשי תיבות נוספים לפרשת כי תבוא

והבית אברהם מסלונים אמר להיפך:
אדער לחיים וידער לחיים.

עוד ראשי תיבות לכי תבוא
"ונקח את א'רצם ו'נתנה ל'נחלה ל'ראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי"

לא מצאתי לעת עתה מי שיציין לר"ת אלו, אך מצאתי בבני יששכר (חודש אלול מאמר א' אות ט) מרגניתא יקרה, שעל פי מבוארים הדברים כפתור ופרח ודו"ק.

וז"ל: "הנה אמר משה במשנה תורה ונקח בעת ההוא את הארץ מיד שני מלכי האמורי [דברים ג ח], הנה מה שיש להתבונן הוא, דהנה כפי המקובל בידינו מלחמת סיחון ועוג היה באלול, ומשה התחיל לומר לישראל משנה תורה בא' בשבט [דברים א ג], והנה ונקח בעת ההוא וכו' שייך לומר על הדבר הנעשה זה כמה שנים אשר כח הזוכר אינו יכול לזכור היטב אימתי נתהוה הדבר הזה הנה המזכיר אומר המעשה היה בעת ההוא, משא"כ הדבר שנתהוה בקרוב ובפרט דבר גדול כזה לא שייך לומר בעת ההוא כמזכיר אימתי נעשה, על כרחך בא לומר שהעת ההוא דוקא בסגולה.
ותבין הדבר עפ"י דברינו הנ"ל, ע"ת היא אלול שהיא ע' ניתוסף על ר"ש ומתהוה שע"ר לדופקי בתשובה, מי שרוצה ליכנס אל הקודש פנימה יבא ויכנס דרך השער לי"י, וכן הת' ניתוסף לד"ל ומתהוה דל"ת פתוחה לשבים לקבלם בסבר פנים יפות, והנה לפי"ז אלול הוא דל"ת ושע"ר החייבים במזוזה, וטעם מצות מזוזה לישראל היא לשמירה בפתחיהם לבל תוכל שום קליפה לבוא אל בתיהם פנימה, והנה כתב המגלה עמוקות סיחו"ן עו"ג בגימ' יג"ר, מנין השמות הנכתבים על המזוזה לשמירה דהיינו כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, וכתבנו במקו"א הטעם דהנה סיחון עוג היו ב' קליפות גדולות והיו יושבין על הספר של ארץ ישראל לשמור לבל יוכלו ישראל בקדושתם לבוא אל פתחה של ארץ ישראל, על כן אחר כיבוש סיחון ועוג נאמר ויגר מואב וכו' [במדבר כב ג] (יג"ר דייקא) אמרו סיחון ועוג שהיו שומרין אותנו כו', מזה תתבונן כמו בקדושה כותבין השמות הקודש יג"ר לשמירה לבל תכנוס הקליפה, כמו כן (זה לעומת זה) בקליפה, קליפת סיחו"ן ועו"ג יג"ר היה להבדיל כעין מזוזה מצד הקליפה לשמירה לבל תכנוס הקדושה, ע"כ היה בהכרח מקודם לסלק המזוזה שבקליפה היינו סיחון עוג יג"ר כנ"ל ואז תוכל הקדושה לכנוס בשער ודלת, על כן ניתנה ארצם לנחלה לשני המטות וחצי המטה, כבר ידעת כי כל שבט יש לו צירוף הוי"ה מיוחדת, אם כן ב' המטות וחצי המטה הנה ב' הויו"ת וחצי הוי"ה הוא מנין ס"ה מנין מזוז"ה, היינו לאחר שסילקו מזוזה שבקליפה קבעו תיכף מזוזה בקדושה ועל ידי זה תכנס הקדושה בשע"ר ודל"ת, וכיון שהודעתיך אשר חדש אלול הוא שער ודלת החייבים במזוזה, אם כן החדש הזה דייקא היה מסוגל לזה לסלק מן שער והדלת מזוזה שבקליפה ולקבוע מזוזה בקדושה, על כן אמר משה ונקח בעת ההוא (דייקא) את הארץ וכו' ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא (דייקא) וכו' נתתי לראובני ולגדי וכו' לחצי שבט המנשה, היינו בעת ההוא דייקא שהוא שער ודלת כנ"ל, סילקנו את המזוזה שבקליפה וקבענו מזוזה בקדושה כנ"ל.
וזהו ג"כ מה שיש לפרש ואתחנן אל י"י בע"ת ההוא לאמר [דברים ג כג], דהנה מניעת קיבול התפלה כתיב סכתה בענן לך מעבור תפלה [איכה ג מד], עננים הם המסכים מהקליפות המכסים פתח שערי שמים על ידי העונות לבל תוכל התפלה לכנוס, והנה בחדש אלול זמן פתיחת שערי שמים לקבלת התפלות והתשובות, וזה פעל משה לכל ימות עולם על ידי מלחמת סיחון ועוג שסילק מזוזת הקליפה מן פתח הקדושה ונפתחו שערי הקדושה ויבואו קדושים בזה השער לי"י בתפלתם ותשובתם ושערי שמים נפתחים לקבלם ברצון, והנה גם הוא התאמץ אז בתפלה בעת ההוא דייקא, לאמר לדורות שבעת ההוא פתוחים שערי שמים לקבל תפלות ישראל ברחמים, ודי בזה".

דוד ריזל כתב: ↑

איכא מאן דאמר כתב: ↑ ראשי תיבות נוספים לפרשת כי תבוא

והבית אברהם מסלונים אמר להיפך:
אדער לחיים וידער לחיים.

ראה במה שהבאתי לעיל

איכא מאן דאמר כתב: ↑

ש' אוגוסט 29, 2020 9:32 pm

"ויושם לפניו ל'אכול ו'יאמר ל'א א'וכל"
מכאן לצומות ותעניות בחודש אלול
(הסמ"ק מצוריך)

ושם חשבתי להוסיף דהמשך הפסוק הוא "עד אם דיברתי דברי"
כלומר אין לאכול, כי אם בסעודת מצוה שבה מדברים דיבורי תורה ותפילה, אמונה והתחזקות, שירות ותשבחות וכו', שאז יש לשבת בסעודה ולאכול.
וכנ"ל כאן שאין לשתות יין, כי אם בשבת אחים באמירת לחיים...

דוד ריזל כתב: ↑

איכא מאן דאמר כתב: ↑ ראשי תיבות נוספים לפרשת כי תבוא

והבית אברהם מסלונים אמר להיפך:
אדער לחיים וידער לחיים.

מקור מדויק?

הצב''י כתב: ↑

דוד ריזל כתב: ↑

איכא מאן דאמר כתב: ↑ ראשי תיבות נוספים לפרשת כי תבוא

והבית אברהם מסלונים אמר להיפך:
אדער לחיים וידער לחיים.

מקור מדויק?

מפי השמועה.

ראשי תיבות לפרשת נצבים:
"הנסתרות ל'ה' א'לקינו ו'הנגלות ל'נו"
וכבר הוזכר מזה לעיל

איכא מאן דאמר כתב: ↑

א' אוגוסט 30, 2020 11:18 pm

אִי נַמֵּי אֶפְשָׁר לִרְמֹז לַ'ה' אֱל'ֹהֵינוּ וְ'הַנִּגְלוֹת לָ'נוּ. רָאשֵׁי תֵבוֹת אֱלוּל

איכא מאן דאמר כתב: ↑

א' אוגוסט 30, 2020 11:21 pm

ל'ה' אֱ'לֹקֵינוּ וְ'הַנִּגְלֹת לָ'נוּ רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. בָּא רֶמֶז אֱלוּל בְּכָאן.

ולכבוד הפרשה נוסיף בזה עוד מעט כפי שהשיגה ידי

שער המלך

פתח האוהל

עקבי אבירים

בשם זידיטשויב

עוד חשבתי לבאר
על פי מה שכתבתי לעיל

איכא מאן דאמר כתב: ↑

ש' אוגוסט 29, 2020 9:30 pm

איכא מאן דאמר כתב: ↑ המגלה עמוקות כותב שאלול ראשי תיבות מחד "אהוב למעלה ונחמד למטה", אך מאידך "אוי לרשע ואוי לשכנו".
ללמדינו שכל אחד צריך לבדוק לאיזה אלול הוא משתייך

חשבתי פעם לבאר את העניין
שכל אחד צריך שהאלול שלו לא יהיה על חשבון אחרים
אם זה נחמד למטה הרי שזה אהוב למעלה, אך אם זה אוי לשכנו הרי שזה אוי לרשע

וזה גם הכוונה בפסוק שלנו
"הנסתרות לה' אלקינו' - היינו שאיך האלול שלנו מקובל כלפי אלוקינו זהו מהנסתרות, אך 'הנגלות' הוא 'לנו ולבנינו', איך אנחנו מתייחסים כלפיהם באלול, וזהו המדד
ודו"ק